שינויים

* '''אגם Poopó''' (ספרדית: Lago Poopó) הוא אגם מלוחים גדול הממוקם בהרי Altiplano ב-Oruro, בוליביה, בגובה של כ-3,700 מטר. האגם היה ארוך ורחב (90 על 32 ק"מ) אבל רדוד, החלק הקבוע של גוף האגם כיסה כ-1,000 קמ"ר והוא היה האגם השני בגודלו במדינה. האגם קיבל את רוב המים שלו מן נהר Desaguadero, אשר זורם מאגם Titicaca בקצה הצפוני של Altiplano. מאחר שלאגם לא היה כל מוצא גדול, ועומק ממוצע של פחות מ-3 מטר, פני השטח היו שונים מאוד על בסיס עונתי. ב-2002 הוכרז האגם כאתר לשימור לפי [[אמנת רמסאר]]. בדצמבר 2015, האגם התייבש לחלוטין, והשאיר רק כמה ביצות. למרות שהאגם ​​התייבש לחלוטין כמה פעמים בעבר, לא נראה שהוא יתאושש הפעם. הגורמים המוצעים לירידה הם המסה של הקרחונים של האנדים ואובדן מימיהם, בגלל בצורת עקב שינויי אקלים, כמו גם המשך הסטת מים ל[[כרייה]] ולחקלאות. [https://en.wikipedia.org/wiki/Lake_Poop%C3%B3]{{הערה|שם=NG2018|[https://www.nationalgeographic.com/magazine/2018/03/drying-lakes-climate-change-global-warming-drought/ Some of the World's Biggest Lakes Are Drying Up. Here's Why.] נשיונל גאוגרפיק, מרץ 2018}}

* '''אגם Poopó''' (ספרדית: Lago Poopó) הוא אגם מלוחים גדול הממוקם בהרי Altiplano ב-Oruro, בוליביה, בגובה של כ-3,700 מטר. האגם היה ארוך ורחב (90 על 32 ק"מ) אבל רדוד, החלק הקבוע של גוף האגם כיסה כ-1,000 קמ"ר והוא היה האגם השני בגודלו במדינה. האגם קיבל את רוב המים שלו מן נהר Desaguadero, אשר זורם מאגם Titicaca בקצה הצפוני של Altiplano. מאחר שלאגם לא היה כל מוצא גדול, ועומק ממוצע של פחות מ-3 מטר, פני השטח היו שונים מאוד על בסיס עונתי. ב-2002 הוכרז האגם כאתר לשימור לפי [[אמנת רמסאר]]. בדצמבר 2015, האגם התייבש לחלוטין, והשאיר רק כמה ביצות. למרות שהאגם ​​התייבש לחלוטין כמה פעמים בעבר, לא נראה שהוא יתאושש הפעם. הגורמים המוצעים לירידה הם המסה של הקרחונים של האנדים ואובדן מימיהם, בגלל בצורת עקב שינויי אקלים, כמו גם המשך הסטת מים ל[[כרייה]] ולחקלאות. [https://en.wikipedia.org/wiki/Lake_Poop%C3%B3]{{הערה|שם=NG2018|[https://www.nationalgeographic.com/magazine/2018/03/drying-lakes-climate-change-global-warming-drought/ Some of the World's Biggest Lakes Are Drying Up. Here's Why.] נשיונל גאוגרפיק, מרץ 2018}}

[[קובץ:Urmia lake drought.gif|ממוזער|130px|התייבשות ימת אורמיה באיראן בין השנים 1984 ל-2014. שטח האגם התכווץ ל-10% מגודלו המקורי]]

[[קובץ:Urmia lake drought.gif|ממוזער|130px|התייבשות ימת אורמיה באיראן בין השנים 1984 ל-2014. שטח האגם התכווץ ל-10% מגודלו המקורי]]

* '''אגם אורימה''' (Lake Urmia) או ימת אורמיה הוא האגם הגדול ביותר בתחומי איראן ובעבר הוא הייתה גם האגם המלוח הגדול ביותר במזרח התיכון. שטח האגם היה כ-5,000 קמ"ר, כמחצית מגודלה של לבנון. הוא נמצא בצפון מערב המדינה, כ-20 קילומטר ממזרח לעיר אורמיה. אורכו מצפון לדרום 140 ק"מ ורוחבו נע בין 20 ק"מ למעל 50 ק"מ. עומק המים נע בין 6 ל 16 מטר בלבד. אגם אורמיה מתכווץ בשיעור של 0.6 – 1 מטר בשנה והוא הוכרז כשמורת טבע מוגנת בינלאומית הן כאתר ראמסאר והן כשמורה ביוספרית. מחקרים על התכווצות האגם נערכים בעזרת מעקב לווייני. האגם הצטמק ל-10% מגודלו הקודם בעיקר בשל סכר הנהרות הזורמים אליו, ושאיבת מי התהום מהאזור שמסביב על ידי אלפי בארות השקייה. [https://en.wikipedia.org/wiki/Lake_Urmia] סיבה נוספת להתכווצות האגם היא [[השפעות ההתחממות העולמית על המזרח התיכון]] שגמרה לבצורת ולהגברת האידוי במקום.{{הערה|שם=NG2018}} בנוסף להתכווצות האגם יש בו בעיה של התפשטות אצות אדומות שצובעות את המים באדום. האגם היה מקום תיירות במשך דורות רבים, אבל מאז שנות ה-1980 אחוז התיירים במקום הצטמצם ב-80%. בשנים האחרונות שלטונות איראן מנסות לצמצם את ההשקיה ממקורות מים אל האגם בנסיון להמנע מפגיעה נוספת ומהשלכות שהיו בדומה לימאת אראל. {{הערה|שם=NG2018}}

* '''אגם אורימה''' (Lake Urmia) או ימת אורמיה הוא האגם הגדול ביותר בתחומי איראן ובעבר הוא הייתה גם האגם המלוח הגדול ביותר במזרח התיכון. שטח האגם היה כ-5,000 קמ"ר, כמחצית מגודלה של לבנון. הוא נמצא בצפון מערב המדינה, כ-20 קילומטר ממזרח לעיר אורמיה. אורכו מצפון לדרום 140 ק"מ ורוחבו נע בין 20 ק"מ למעל 50 ק"מ. עומק המים נע בין 6 ל-16 מטר בלבד. אגם אורמיה מתכווץ בשיעור של 0.6 – 1 מטר בשנה והוא הוכרז כשמורת טבע מוגנת בינלאומית הן כאתר ראמסאר והן כשמורה ביוספרית. מחקרים על התכווצות האגם נערכים בעזרת מעקב לווייני. האגם הצטמק ל-10% מגודלו הקודם בעיקר בשל סכר הנהרות הזורמים אליו, ושאיבת מי התהום מהאזור שמסביב על ידי אלפי בארות השקייה. [https://en.wikipedia.org/wiki/Lake_Urmia] סיבה נוספת להתכווצות האגם היא [[השפעות ההתחממות העולמית על המזרח התיכון]] שגמרה לבצורת ולהגברת האידוי במקום.{{הערה|שם=NG2018}} בנוסף להתכווצות האגם יש בו בעיה של התפשטות אצות אדומות שצובעות את המים באדום. האגם היה מקום תיירות במשך דורות רבים, אבל מאז שנות ה-1980 אחוז התיירים במקום הצטמצם ב-80%. בשנים האחרונות שלטונות איראן מנסות לצמצם את ההשקיה ממקורות מים אל האגם בנסיון להמנע מפגיעה נוספת ומהשלכות שהיו בדומה לימאת אראל. {{הערה|שם=NG2018}}

* '''ימת המלח הגדולה''' (באנגלית: Great Salt Lake) היא ימה מלוחה חסרת מוצא, הנמצאת בחלקה הצפוני של מדינת יוטה בארצות הברית. האגם משתרע על שטח של כ-4,400 קמ"ר, והוא האגם הגדול ביותר בארצות הברית ממערבית למיסיסיפי. אורכה של ימת המלח הגדולה הוא 120 ק"מ, רוחבה 45 ק"מ, ועומקה המרבי בערך 10 מטר. אף שהיא מכונה "ים המוות של אמריקה" הימה היא מקום המחייה של מיליוני ציפורים מקומיות (כולל אוכלוסיה גדולה של המין "שחיינית וילסון"), וסרטנים זעירים (ארטמיה).  

* '''ימת המלח הגדולה''' (באנגלית: Great Salt Lake) היא ימה מלוחה חסרת מוצא, הנמצאת בחלקה הצפוני של מדינת יוטה בארצות הברית. האגם משתרע על שטח של כ-4,400 קמ"ר, והוא האגם הגדול ביותר בארצות הברית ממערבית למיסיסיפי. אורכה של ימת המלח הגדולה הוא 120 ק"מ, רוחבה 45 ק"מ, ועומקה המרבי בערך 10 מטר. אף שהיא מכונה "ים המוות של אמריקה" הימה היא מקום המחייה של מיליוני ציפורים מקומיות (כולל אוכלוסיה גדולה של המין "שחיינית וילסון"), וסרטנים זעירים (ארטמיה).  

[https://en.wikipedia.org/wiki/Great_Salt_Lake] רמת המלח באגם הולכת ועולה שכן האגם הולך ומתייבש. והוא איבד כ-50% מהנפח שלו מאז אמצע המאה ה-19. {{הערה|שם=NG2018}}

[https://en.wikipedia.org/wiki/Great_Salt_Lake] רמת המלח באגם הולכת ועולה שכן האגם הולך ומתייבש. והוא איבד כ-50% מהנפח שלו מאז אמצע המאה ה-19. {{הערה|שם=NG2018}}

* '''נהר קולורדו''' (באנגלית: Colorado River) הוא אחד משני הנהרות הראשיים בדרום-מערב ארצות הברית וצפון מקסיקו (הנהר השני הוא ריו גראנדה). אורכו 2,334 קילומטרים ואגן ניקוזו צחיח ברובו ומקיף חלקים משבע ממדינות ארצות הברית ושתיים ממדינות מקסיקו. ילידי אמריקה התיישבו באגן הנהר קולורדו לפני 8,000 שנים לפחות. תחילה כציידים-לקטים, ולאחר מכן, בין לפני 2,000 שנים ל-1,000, התקיימו על גדות הנהר ויובליו תרבויות חקלאיות נרחבות, שהיו, ככל הנראה, מתרבויות הילידים המתקדמות ביותר באמריקה הצפונית. משערים שחברות אלו התמוטטו בשל שילוב של סיבות, בהן בצורת חמורה ושיטות עיבוד אדמה לקויות. {{הערה|ניתוח נרחב של התמוטטות זו מופיע בפרק של הספר [[התמוטטות]] מאת [[ג'ארד דיימונד]]}}.  מרבית הילידים השוכנים כיום באגן הם צאצאים של קבוצות אחרות שהתיישבו באזור מאוחר יותר, לפני 1,000 שנים. הקולורדו הוא אחד הנהרות המבוקרים והמוסדרים ביותר על ידי חוקים בעולם, כשכל טיפה ממימיו מוקצית למטרה מסוימת. מרבית הסכרים באגן הנהר נבנו בין 1910 ל-1970, כשהסכר העיקרי, סכר הובר, הושלם ב-1935. שנוסח הסכם נהר הקולורדו בשנות ה-20 של המאה ה-20, הוא היה מבוסס על פחות מ-30 שנים של מדידות שהגיעו למסקנה שהספיקה השנתית של הנהר בליז פרי היא 21.6 מיליארד מ"ק מים. מחקרים מודרניים המבוססים על טבעות עצים גילו ששלושים שנים אלו היו כנראה הגשומות ביותר בתקופה של 500 עד 1,200 השנים האחרונות, וכי הספיקה השנתית הטבעית הממוצעת לאורך זמן בליז פרי היא ככל הנראה 16.7 מיליארד מ"ק, בהשוואה לזרם הטבעי בשפך 20.1 מיליארד מ"ק. משום כך הוקצבו למשתמשים יותר מים ממה שבפועל זורם בנהר. שנות [[בצורת]] החריפו את בעיית הקצבת היתר של המים. כולל הבצורת בשנות ה-50 של המאה ה-20 שבמהלכן היו כמה שנים רצופות של ספיקה נמוכה במיוחד המשמשות לעיתים קרובות בתכנון של "התסריט הגרוע ביותר". הבצורת המתועדת החמורה ביותר החלה בתחילת המאה ה-21, שבה הזרימה בנהר הגיעה לרמה רגילה או מעליה רק בארבע שנים בין שנת 2000 לשנת 2012. המים במאגרים הראשיים באגן צנחו לשפל חסר תקדים. אגם פאוול התכווץ לכדי שליש מהקיבולת שלו בתחילת 2005, הרמה הנמוכה ביותר שנרשמה מאז שהמאגר החל להתמלא ב-1969. אגן הניקוז חווה מגמת התחממות, שאליה נלוו הפשרת שלגים מוקדמת והצטמצמות המשקעים. מחקר מ-2004 הראה שצמצום שבין 1% ל-6% של המשקעים יוביל לירידה בכמות הנגר ב-18% עד שנת 2050. האחסון הממוצע של המאגרים קטן בלפחות 32%, תוך כדי פגיעה באספקת המים לאזור ובייצור החשמל. מחקר שנערך על ידי מכון סקריפס לאוקיינוגרפיה ב-2008 ניבא שהן אגם מיד והן אגם פאוול ניצבים בפני סיכוי סביר של הצטמצמות המים לרמה שתמנע שימוש באגם או "בריכה מתה" עד 2021 אם ימשכו המגמות הנוכחיות של התייבשות וקצב השימוש במים. בשלהי 2010 הצטמצם אגם מיד עד לגובה של כ-2.5 מטרים מעל גובה "אזהרת בצורת", רמה שבה אריזונה ונבדה יהיו חייבות לקצוב את המים כפי שהותווה בהסכם נהר הקולורדו. למרות זרימה מעל הממוצע ב-2011 שהגביהה את המאגר הענק ביותר מ-9 מטרים. תנאי בצורת קיצונית חזרו ב-2012 וב-2013. רמות המים במאגרים היו כל כך נמוכות בתחילת שנת 2014 ולשכת הטיוב נאלצה לצמצם את שחרור המים מאגם פאוול ב-925 מיליון מ"ק – הפעם הראשונה שבוצע צמצום בסדר גדול כזה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר אגם פאוול התמלא לראשונה. עקב כך צנח אגם מיד שבהמשך לשפל הגדול ביותר בתולדותיו מאז 1937, כאשר התמלא לראשונה. פיתוח מהיר וצמיחה כלכלית מסבכים עוד יותר את נושא אספקת המים המובטחת, בייחוד בקדימות בזכויות המים שיש לקליפורניה על אלו של נבדה ואריזונה. במקרה של צמצום באספקת המים, יצטרכו נבדה ואריזונה לסבול קיצוצים חריפים לפני שיחול קיצוץ בהקצבה של קליפורניה, הגדולה מההקצבה של שתי המדינות ביחד.אף שיושמו צעדים קפדניים לשימור המים, הסיכון של מחסור חריף במים באגן הנהר קולורדו ממשיך לגדול מדי שנה. כמו כן הזרימה הנמוכה בנהר גורמת למליחות גבוה של המים במורד הזרם ולפגיעה במערכות אקולוגיות בדלתא של הנהר.

* '''נהר קולורדו''' (באנגלית: Colorado River) הוא אחד משני הנהרות הראשיים בדרום-מערב ארצות הברית וצפון מקסיקו (הנהר השני הוא ריו גראנדה). אורכו 2,334 קילומטרים ואגן ניקוזו צחיח ברובו ומקיף חלקים משבע ממדינות ארצות הברית ושתיים ממדינות מקסיקו. ילידי אמריקה התיישבו באגן הנהר קולורדו לפני 8,000 שנים לפחות. תחילה כציידים-לקטים, ולאחר מכן, בין לפני 2,000 שנים ל-1,000, התקיימו על גדות הנהר ויובליו תרבויות חקלאיות נרחבות, שהיו, ככל הנראה, מתרבויות הילידים המתקדמות ביותר באמריקה הצפונית. משערים שחברות אלו התמוטטו בשל שילוב של סיבות, בהן בצורת חמורה ושיטות עיבוד אדמה לקויות. {{הערה|ניתוח נרחב של התמוטטות זו מופיע בפרק של הספר [[התמוטטות]] מאת [[ג'ארד דיימונד]]}}.  מרבית הילידים השוכנים כיום באגן הם צאצאים של קבוצות אחרות שהתיישבו באזור מאוחר יותר, לפני 1,000 שנים. הקולורדו הוא אחד הנהרות המבוקרים והמוסדרים ביותר על ידי חוקים בעולם, כשכל טיפה ממימיו מוקצית למטרה מסוימת. מרבית הסכרים באגן הנהר נבנו בין 1910 ל-1970, כשהסכר העיקרי, סכר הובר, הושלם ב-1935. שנוסח הסכם נהר הקולורדו בשנות ה-20 של המאה ה-20, הוא היה מבוסס על פחות מ-30 שנים של מדידות שהגיעו למסקנה שהספיקה השנתית של הנהר בליז פרי היא 21.6 מיליארד מ"ק מים. מחקרים מודרניים המבוססים על טבעות עצים גילו ששלושים שנים אלו היו כנראה הגשומות ביותר בתקופה של 500 עד 1,200 השנים האחרונות, וכי הספיקה השנתית הטבעית הממוצעת לאורך זמן בליז פרי היא ככל הנראה 16.7 מיליארד מ"ק, בהשוואה לזרם הטבעי בשפך 20.1 מיליארד מ"ק. משום כך הוקצבו למשתמשים יותר מים ממה שבפועל זורם בנהר. שנות [[בצורת]] החריפו את בעיית הקצבת היתר של המים. כולל הבצורת בשנות ה-50 של המאה ה-20 שבמהלכן היו כמה שנים רצופות של ספיקה נמוכה במיוחד המשמשות לעיתים קרובות בתכנון של "התסריט הגרוע ביותר". הבצורת המתועדת החמורה ביותר החלה בתחילת המאה ה-21, שבה הזרימה בנהר הגיעה לרמה רגילה או מעליה רק בארבע שנים בין שנת 2000 לשנת 2012. המים במאגרים הראשיים באגן צנחו לשפל חסר תקדים. אגם פאוול התכווץ לכדי שליש מהקיבולת שלו בתחילת 2005, הרמה הנמוכה ביותר שנרשמה מאז שהמאגר החל להתמלא ב-1969. אגן הניקוז חווה מגמת התחממות, שאליה נלוו הפשרת שלגים מוקדמת והצטמצמות המשקעים. מחקר מ-2004 הראה שצמצום שבין 1% ל-6% של המשקעים יוביל לירידה בכמות הנגר ב-18% עד שנת 2050. האחסון הממוצע של המאגרים קטן בלפחות 32%, תוך כדי פגיעה באספקת המים לאזור ובייצור החשמל. מחקר שנערך על ידי מכון סקריפס לאוקיינוגרפיה ב-2008 ניבא שהן אגם מיד והן אגם פאוול ניצבים בפני סיכוי סביר של הצטמצמות המים לרמה שתמנע שימוש באגם או "בריכה מתה" עד 2021 אם ימשכו המגמות הנוכחיות של התייבשות וקצב השימוש במים. בשלהי 2010 הצטמצם אגם מיד עד לגובה של כ-2.5 מטרים מעל גובה "אזהרת בצורת", רמה שבה אריזונה ונבדה יהיו חייבות לקצוב את המים כפי שהותווה בהסכם נהר הקולורדו. למרות זרימה מעל הממוצע ב-2011 שהגביהה את המאגר הענק ביותר מ-9 מטרים. תנאי בצורת קיצונית חזרו ב-2012 וב-2013. רמות המים במאגרים היו כל כך נמוכות בתחילת שנת 2014 ולשכת הטיוב נאלצה לצמצם את שחרור המים מאגם פאוול ב-925 מיליון מ"ק – הפעם הראשונה שבוצע צמצום בסדר גדול כזה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר אגם פאוול התמלא לראשונה. עקב כך צנח אגם מיד שבהמשך לשפל הגדול ביותר בתולדותיו מאז 1937, כאשר התמלא לראשונה. פיתוח מהיר וצמיחה כלכלית מסבכים עוד יותר את נושא אספקת המים המובטחת, בייחוד בקדימות בזכויות המים שיש לקליפורניה על אלו של נבדה ואריזונה. במקרה של צמצום באספקת המים, יצטרכו נבדה ואריזונה לסבול קיצוצים חריפים לפני שיחול קיצוץ בהקצבה של קליפורניה, הגדולה מההקצבה של שתי המדינות ביחד.אף שיושמו צעדים קפדניים לשימור המים, הסיכון של מחסור חריף במים באגן הנהר קולורדו ממשיך לגדול מדי שנה. כמו כן הזרימה הנמוכה בנהר גורמת למליחות גבוה של המים במורד הזרם ולפגיעה במערכות אקולוגיות בדלתא של הנהר.

* '''נהר הריין'''. הריין הוא נהר שאורכו 1,233 קילומטר - זהו הנהר הארוך במערב אירופה. מקורותיו בהרי האלפים בדרום שווייץ ובצפון איטליה והוא זורם צפונה דרך אגם קונסטנץ, גרמניה והולנד עד שנשפך לים הצפוני. גל חום שהיה בשנת 2018 יחד עם [[בצורת]] באזור גרמו לירידת מפלס אגם Constance ו[[המסת קרחונים ושלגים עקב שינוי אקלים|המסת הקרחונים והשלגים בהרי האלפים]]. גורמים אלו גרמו לירידה ניכרת במפלס הנהרות בגרמניה בקיץ 2018, עד כי אוניות מעבורת התקשו לעבור בנהר הריין. האוניות נאלצו להפחית את כמות המטען כדי שהאונייה לא תיגע בקרקעית. המפלס בנהרות האלבה והדנובה גם ירד מאוד. 80% מ 223 מיליוני טון המטענים שמועברים באוניות בגרמניה עוברים בריין. כעת חלק ניכר של מטענים שקודם הועברו בנהרות נאלצים לעבור ביבשה. יש מטענים שבגלל משקלם לא יכולים לעבור מרחק רב ביבשה ואז אי אפשר להעביר אותם, דבר זה שהפסיק לדוגמה בנייה של [[טורבינת רוח]] חשמלית. בסוף אוקטובר העומק בנהר הריין במקום אחד הגיע ל 25.4 סנטימטר. האוניות יכלו לעבור רק בתעלה שנחפרה במיוחד בגלל זה אבל גם עומק המים בה הגיע רק ל 1.5 מטר.  תחנות כוח נסגרו כי אי אפשר היה להעביר נפט במיכליות. חצי מהמעבורות בגרמניה הפסיקו לתפקד וחברות שיט נוסעים נאלצו להעביר את הנוסעים חלק מהזמן באוטובוסים. הנזקים של החקלאים בגרמניה בלבד מגיעים למיליארדים. {{הערה| Christopher F. Schuetze [https://www.nytimes.com/2018/11/04/world/europe/rhine-drought-water-level.html The Rhine, a Lifeline of Germany, Is Crippled by Drought] 4 לנובמבר 2018, The New York Times}}

* '''נהר הריין'''. הריין הוא נהר שאורכו 1,233 קילומטר - זהו הנהר הארוך במערב אירופה. מקורותיו בהרי האלפים בדרום שווייץ ובצפון איטליה והוא זורם צפונה דרך אגם קונסטנץ, גרמניה והולנד עד שנשפך לים הצפוני. גל חום שהיה בשנת 2018 יחד עם [[בצורת]] באזור גרמו לירידת מפלס אגם Constance ו[[המסת קרחונים ושלגים עקב שינוי אקלים|המסת הקרחונים והשלגים בהרי האלפים]]. גורמים אלו גרמו לירידה ניכרת במפלס הנהרות בגרמניה בקיץ 2018, עד כי אוניות מעבורת התקשו לעבור בנהר הריין. האוניות נאלצו להפחית את כמות המטען כדי שהאונייה לא תיגע בקרקעית. המפלס בנהרות האלבה והדנובה גם ירד מאוד. 80% מ 223 מיליוני טון המטענים שמועברים באוניות בגרמניה עוברים בריין. כעת חלק ניכר של מטענים שקודם הועברו בנהרות נאלצים לעבור ביבשה. יש מטענים שבגלל משקלם לא יכולים לעבור מרחק רב ביבשה ואז אי אפשר להעביר אותם, דבר זה שהפסיק לדוגמה בנייה של [[טורבינת רוח]] חשמלית. בסוף אוקטובר העומק בנהר הריין במקום אחד הגיע ל 25.4 סנטימטר. האוניות יכלו לעבור רק בתעלה שנחפרה במיוחד בגלל זה אבל גם עומק המים בה הגיע רק ל-1.5 מטר.  תחנות כוח נסגרו כי אי אפשר היה להעביר נפט במיכליות. חצי מהמעבורות בגרמניה הפסיקו לתפקד וחברות שיט נוסעים נאלצו להעביר את הנוסעים חלק מהזמן באוטובוסים. הנזקים של החקלאים בגרמניה בלבד מגיעים למיליארדים. {{הערה| Christopher F. Schuetze [https://www.nytimes.com/2018/11/04/world/europe/rhine-drought-water-level.html The Rhine, a Lifeline of Germany, Is Crippled by Drought] 4 לנובמבר 2018, The New York Times}}

==התייבשות נהרות ואגמים בישראל==

==התייבשות נהרות ואגמים בישראל==