50
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 18:
שורה 18: + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + +
←מתקנים להפקת אנרגיית רוח הפועלים בישראל כיום
* סקר איתור אתרים לחוות רוח בנגב שנערך בין 1989-1988 ב-6 אתרים, בגבהים של 10 ו-20 מטרים. הסקר בוצע ע"י חברת מגל ובתמיכה מקצועית של משרד האנרגיה.
* סקר איתור אתרים לחוות רוח בנגב שנערך בין 1989-1988 ב-6 אתרים, בגבהים של 10 ו-20 מטרים. הסקר בוצע ע"י חברת מגל ובתמיכה מקצועית של משרד האנרגיה.
* אטלס אנרגיית הרוח בישראל- מיזם מיפוי פוטנציאל הרוח בישראל לצורך הקמת טורבינות רוח לייצור חשמל בשיתוף השירות המטאורולוגי הישראלי. האטלס טרם פורסם, אך ניתן לצפות במפות ראשוניות מתוכו.
* אטלס אנרגיית הרוח בישראל- מיזם מיפוי פוטנציאל הרוח בישראל לצורך הקמת טורבינות רוח לייצור חשמל בשיתוף השירות המטאורולוגי הישראלי. האטלס טרם פורסם, אך ניתן לצפות במפות ראשוניות מתוכו.
==תמ"א 10/ד/12 להקמת טורבינות רוח בישראל==
תוכנית מתאר ארצית 10/ד/12, שאושרה באוגוסט 2014 חלה על כל השטח היבשתי של מדינת ישראל, ומטרתה לקבוע הנחיות להכנת תוכניות ולמתן היתרים להקמת טורבינות רוח, על מנת לעודד את ניצול אנרגיית הרוח כמקור אנרגיה מתחדשת לייצור חשמל, תוך מזעור הפגיעה בשטחים הפתוחים, באיכות הסביבה, בנוף ובמורשת.
התוכנית מסווגת את טורבינות הרוח ל-4 סוגים (כאשר הגדרת ההספק לפי מהירות רוח של 9 מ' לשנייה):
'''א. טורבינת רוח זעירה-''' טורבינת רוח שגובהה אינו עולה על 4 מ' ושטח הפנים של הלהבים הוא עד 4 מ"ר. הספקה נע בין 5-5.0 קילו-וואט והיא מיועדת לשימוש עצמי בלבד ואינה מחוברת לרשת החשמל.
'''ב. טורבינת רוח קטנה-''' טורבינת רוח שגובהה אינו עולה על 18 מ' ושטח הפנים של הלהבים הוא עד 29 מ"ר. הספקה נע בין 10-5 קילו-וואט וניתן להשתמש בה הן לשימוש עצמי והן למכירת אנרגיה לחברת החשמל.
'''ג. טורבינת רוח בינונית-''' טורבינת רוח שגובהה אינו עולה על 40 מ' ושטח הפנים של הלהבים הוא עד 350 מ"ר. הספקה מעל 10 קילו-וואט. לרוב טורבינה זו מחוברת לרשת החשמל.
'''ד. טורבינת רוח גדולה-''' טורבינת רוח שגובהה מעל 40 מ' ושטח הפנים של הלהבים מעל 200 מ"ר. הספקה גדול מ-50 קילו-וואט.
התוכנית חלה רק על חוות טורבינות רוח שבתחומן עד 25 טורבינות רוח גדולות או שילוב של 50 טורבינות רוח בינוניות וגדולות. תוכנית להקמת חוות רוח גדולה מכך אינה כפופה לתמ"א ותאושר בידי המועצה הארצית לתכנון ולבנייה או בידי הוועדה לתשתיות לאומיות. התוכנית מאפשרת הקמתן של טורבינות רוח ואישורן בשני מסלולים- מסלול היתרים (שאינו כרוך בשינוי ייעוד הקרקע) ומסלול של תוכניות:
*''' מסלול היתרים'''- מאפשר הקמת טורבינות רוח בהליך של היתר, כאשר במקום המוצע חלה תוכנית בניין עיר מפורטת, והוא כולל רק הקמת טורבינות רוח זעירות, קטנות ובינוניות. המסלול מאפשר את הקמת הטורבינות רק במקרים שבהם לא מדובר על סביבה חופית, מקום הו הותרו בתי צמיחה או קירוי צמחיה, אתרי שימור, מורשת, אתרים היסטוריים או אתרים לאומיים.
*''' מסלול תוכניות'''- בו נדרש להגיש למוסד תכנון תוכנית מתאר מקומית או מפורטת להקמת טורבינות רוח. המסלול מאפשר הקמת טורבינות רוח גדולות, וכן הקמת טורבינות רוח קטנות במקומות שבהם מסלול ההיתרים אינו מאפשר את הקמתן. לצורך הקמת הטורבינות בתוכנית זאת יש לקבל אישורים מתאימים מרשות התעופה האזרחית וכן ממשרד הביטחון.
בנוסף, מפורט בתמ"א על חיבור בין הטורבינות לרשת החשמל בישראל ועל בחינת השפעת הטורבינות על הסביבה הנופית, בעלי הכנף,
היבטי בטיחות טיסה, פעילות מערכת הביטחון ובחינת מפלסי הרעש.
==מתקנים להפקת אנרגיית רוח הפועלים בישראל כיום==
==מתקנים להפקת אנרגיית רוח הפועלים בישראל כיום==