שינויים

היבט אחד הוא שלא ניתן לדעת את התרומה של משהו ל[[רווחה חברתית|רווחה]] רק על סמך מחיר השוק שלו. המחיר הוא תכונה מקומית שמשתנה כאשר יש שינוי בהיצע או בביקוש שמשתנים באופן תמידי. לדוגמה אם יש [[רעב]] עקב ייקור תוצרי החקלאות יכולה להגיע בקלות לדוגמה ל-60% מהתמ"ג שכן אנשים יצמצמו את ההוצאות על כל הדברים האחרים. החישוב של ערך על פי מחיר השוק לא מתחשב בכך שלמוצרים שונים יש [[גמישות ביקוש]] שונה. גמישות הביקוש היא השאלה בכמה משתנה הביקוש למוצר כאשר מחירו עולה (או יורד) ב-1%. כאשר עולה המחיר של מוצרי [[קוסמטיקה]] לדוגמה, הצרכנים יצמצמו את הקניות שלהם של מוצרים אלה ב-3%, אבל אם מחיר הלחם ושאר מוצרי המזון הבסיסי כמו [[אורז]] וכו' יעלו ב-1%, הצרכנים יצמצמו את הקניות רק ב-0.5% או יקנו את אותה כמות ויצמצמו הוצאות בתחומים אחרים, משום כך מזון או [[אנרגיה]] נחשבים מוצרים "קשיחים", ואילו קוסמטיקה, ארוחות במסעדות או טיולים לחו"ל נחשבים מוצרים "גמישים".  

היבט אחד הוא שלא ניתן לדעת את התרומה של משהו ל[[רווחה חברתית|רווחה]] רק על סמך מחיר השוק שלו. המחיר הוא תכונה מקומית שמשתנה כאשר יש שינוי בהיצע או בביקוש שמשתנים באופן תמידי. לדוגמה אם יש [[רעב]] עקב ייקור תוצרי החקלאות יכולה להגיע בקלות לדוגמה ל-60% מהתמ"ג שכן אנשים יצמצמו את ההוצאות על כל הדברים האחרים. החישוב של ערך על פי מחיר השוק לא מתחשב בכך שלמוצרים שונים יש [[גמישות ביקוש]] שונה. גמישות הביקוש היא השאלה בכמה משתנה הביקוש למוצר כאשר מחירו עולה (או יורד) ב-1%. כאשר עולה המחיר של מוצרי [[קוסמטיקה]] לדוגמה, הצרכנים יצמצמו את הקניות שלהם של מוצרים אלה ב-3%, אבל אם מחיר הלחם ושאר מוצרי המזון הבסיסי כמו [[אורז]] וכו' יעלו ב-1%, הצרכנים יצמצמו את הקניות רק ב-0.5% או יקנו את אותה כמות ויצמצמו הוצאות בתחומים אחרים, משום כך מזון או [[אנרגיה]] נחשבים מוצרים "קשיחים", ואילו קוסמטיקה, ארוחות במסעדות או טיולים לחו"ל נחשבים מוצרים "גמישים".  

ביקורת יסודית יותר של דיילי על רעיון הערך הכלכלי ומושג הייצור והצריכה בתיאור של הכלכלה הנאו-קלאסית מתייחסת לרעיון שמבוטא לדוגמה על ידי [[אלפרד מרשל]] לפיו בני האדם אינם מכלים דבר במהלך הצריכה. אותה כמות של חומר/אנרגיה שנכנסת אל התהליך הכלכלי היא אותה כמות של חומר שיוצא מתהליך זה, ולכן כלכלנים אינם מתייחסים לחומר שנכנס ויוצא ממערכת זו. דיילי מבקר את הטענה הזאת על ידי שימוש ב[[חוק השני של התרמודינמיקה]] - שכן החומר שאותו משנים בני האדם במהלך תהליך הייצור הוא לא באותה איכות ([[אנטרופיה]]) כמו החומר שיוצא לאחר שהצרכנים גמרו את הצריכה - [[המערכת האקולוגית]] והמערכת הביופיזית של כדור הארץ הטביעו בחומר ערך ב[[תהליך|תהליכים טבעיים]] במסגרת [[שירותי המערכת האקולוגית]]. בני האדם מוסיפים אליו ערך על ידי [[עבודה]] ו[[הון]] - אבל הערך שנטבע על ידי הטבע לא נכלל במסגרת החישובים הכלכליים, ולאחר גמר הצריכה יש קושי לשחזר ערך זה (לפעמים הדבר אפשרי על ידי השקעת עבודה נוספת, ולפעמים הדבר הוא יקר מאד או בלתי אפשרי).  

ביקורת יסודית יותר של דיילי על רעיון הערך הכלכלי ומושג הייצור והצריכה בתיאור של הכלכלה הנאו-קלאסית מתייחסת לרעיון שמבוטא לדוגמה על ידי [[אלפרד מרשל]] לפיו בני האדם אינם מכלים דבר במהלך הצריכה. אותה כמות של חומר/אנרגיה שנכנסת אל התהליך הכלכלי היא אותה כמות של חומר שיוצא מתהליך זה, ולכן כלכלנים אינם מתייחסים לחומר שנכנס ויוצא ממערכת זו. דיילי מבקר את הטענה הזאת על ידי שימוש ב[[חוק השני של התרמודינמיקה]] - שכן החומר שאותו משנים בני האדם במהלך תהליך הייצור הוא לא באותה איכות ([[אנטרופיה]]) כמו החומר שיוצא לאחר שהצרכנים גמרו את הצריכה - [[המערכת האקולוגית]] והמערכת הביופיזית של כדור הארץ הטביעו בחומר ערך ב[[תהליך|תהליכים טבעיים]] במסגרת [[שירותי המערכת האקולוגית]]. בני האדם מוסיפים אליו ערך על ידי [[עבודה]] ו[[הון]] - אבל הערך שנטבע על ידי הטבע לא נכלל במסגרת החישובים הכלכליים, ולאחר גמר הצריכה יש קושי לשחזר ערך זה (לפעמים הדבר אפשרי על ידי השקעת עבודה נוספת, ולפעמים הדבר הוא יקר מאוד או בלתי אפשרי).  

דיילי מסתכל על המשאבים הטבעיים כעל ה"שפיץ" של הפירמידה ההפוכה. 3% שהם מחיר השוק של החקלאות, ו-5% של מחיר הפקת [[משאבים מתכלים|מתכות ומחצבים]] אחרים, הם לכאורה פחות מ-10% מהתוצר הכלכלי, אבל ללא 10% אלה לא תתכן שום פעילות כלכלית - כל הפירמידה תקרוס. היבט זה מובא קודם לכן גם על ידי [[ארנסט שומכר]] שקובל על כך שכלכלנים לא מתייחסים לאופי ההיררכי של חלקים מהכלכלה - היות וניתן לדבר בכלכלה על לחם במנותק מ[[חיטה]] לדוגמה. דיילי הולך מעבר לכך, בכך שהוא מציין שגם ה-5% של הפקת המחצבים לדוגמה, אינם באמת הערך של המחצבים עצמם - עיקר ערך זה בא מתשומות של עבודה ושל הון שנדרשים כדי [[כרייה|להפיק את המחצבים]] - אבל דבר זה לא מביע את הערך שבא לאנושות מקיום המחצבים עצמם או מריכוז מחצבים אלה בעורקים מוגדרים ועשירים בעלי ריכוז גבוה. ערך זה ערך זה לא בא לידי ביטוי בשוק. שכן השוק מכיר רק בערך המוסף שנוסף על ידי בני האדם למשאבים טבעיים אלה, ולא מתחשב בערך הפנימי הכלול במשאבים הטבעיים.

דיילי מסתכל על המשאבים הטבעיים כעל ה"שפיץ" של הפירמידה ההפוכה. 3% שהם מחיר השוק של החקלאות, ו-5% של מחיר הפקת [[משאבים מתכלים|מתכות ומחצבים]] אחרים, הם לכאורה פחות מ-10% מהתוצר הכלכלי, אבל ללא 10% אלה לא תתכן שום פעילות כלכלית - כל הפירמידה תקרוס. היבט זה מובא קודם לכן גם על ידי [[ארנסט שומכר]] שקובל על כך שכלכלנים לא מתייחסים לאופי ההיררכי של חלקים מהכלכלה - היות וניתן לדבר בכלכלה על לחם במנותק מ[[חיטה]] לדוגמה. דיילי הולך מעבר לכך, בכך שהוא מציין שגם ה-5% של הפקת המחצבים לדוגמה, אינם באמת הערך של המחצבים עצמם - עיקר ערך זה בא מתשומות של עבודה ושל הון שנדרשים כדי [[כרייה|להפיק את המחצבים]] - אבל דבר זה לא מביע את הערך שבא לאנושות מקיום המחצבים עצמם או מריכוז מחצבים אלה בעורקים מוגדרים ועשירים בעלי ריכוז גבוה. ערך זה ערך זה לא בא לידי ביטוי בשוק. שכן השוק מכיר רק בערך המוסף שנוסף על ידי בני האדם למשאבים טבעיים אלה, ולא מתחשב בערך הפנימי הכלול במשאבים הטבעיים.