שינויים

===זיהוי טענות יסוד===

===זיהוי טענות יסוד===

כזכור לכם, עד לפני שבועיים התמה המרכזית היתה - "אין מה למהר"; אם יש בעיות במשא ומתן ועיכובים, ישראל מצידה אינה מתעקשת על לוח הזמנים המקורי. להיפך: פוליטיקאים ועיתונאים כאחד הטעימו את חשיבות יישוב הדעת והאיטיות שבניהול המשא ומתן, ונתנו לגיטימציה מלאה לדחייה. בינתיים, הנושא המרכזי במשא ומתן הפך להיות בעיית הפיקוח על מעברי הגבול של עזה ויריחו עם ירדן ומצריים. הדיון שקע בפרטי פרטים של אם והיכן יעמוד גם שוטר פלשתינאי, האם יהיה קיר זכוכית אטומה וכו'. אין טעם לסקור את הפרטים המייגעים והמגוחכים, שכן מראש ברור שלאחר שאש"ף ויתר בכל הנקודות המהותיות, הדיון עכשיו הוא על סמלים בלבד. בעוד הפיקוח על המעברים נשאר בלעדית בידי ישראל, אש"ף דורש שיעמוד שם גם שוטר פלשתינאי ודגל פלשתין. אך מסתבר שהצד הישראלי מאד לא מרוצה. השבוע התחלפה תמת ה'אין מה למהר' ואת מקומה תופס גינוי מפורש יותר של אש"ף. כיום השיחות תקועות - כי "אין עם מי לדבר", ו"מילה של הפלשתינאים היא לא מילה". נתחיל בזיהוי טענות היסוד. דרך מהירה למצוא אותן היא לבדוק את עמודי הפרשנות והדעות, שם הן ממוחזרות כמעט בכל מאמרי הפרשנות. כך כותבים בעלי הטורים היוניים של "הארץ":

כזכור לכם, עד לפני שבועיים התמה המרכזית היתה - "אין מה למהר"; אם יש בעיות במשא ומתן ועיכובים, ישראל מצידה אינה מתעקשת על לוח הזמנים המקורי. להיפך: פוליטיקאים ועיתונאים כאחד הטעימו את חשיבות יישוב הדעת והאיטיות שבניהול המשא ומתן, ונתנו לגיטימציה מלאה לדחייה. בינתיים, הנושא המרכזי במשא ומתן הפך להיות בעיית הפיקוח על מעברי הגבול של עזה ויריחו עם ירדן ומצריים. הדיון שקע בפרטי פרטים של אם והיכן יעמוד גם שוטר פלשתינאי, האם יהיה קיר זכוכית אטומה וכו'. אין טעם לסקור את הפרטים המייגעים והמגוחכים, שכן מראש ברור שלאחר שאש"ף ויתר בכל הנקודות המהותיות, הדיון עכשיו הוא על סמלים בלבד. בעוד הפיקוח על המעברים נשאר בלעדית בידי ישראל, אש"ף דורש שיעמוד שם גם שוטר פלשתינאי ודגל פלשתין. אך מסתבר שהצד הישראלי מאוד לא מרוצה. השבוע התחלפה תמת ה'אין מה למהר' ואת מקומה תופס גינוי מפורש יותר של אש"ף. כיום השיחות תקועות - כי "אין עם מי לדבר", ו"מילה של הפלשתינאים היא לא מילה". נתחיל בזיהוי טענות היסוד. דרך מהירה למצוא אותן היא לבדוק את עמודי הפרשנות והדעות, שם הן ממוחזרות כמעט בכל מאמרי הפרשנות. כך כותבים בעלי הטורים היוניים של "הארץ":

"הלכנו להסכם הזה מתוך הנחה שערפאת הוא האיש היחיד בערוץ הפלשתיני שניתן לסגור איתו עסקה. והנה מאז החל המשא ומתן מתנהג היושב ראש, או הנשיא של מדינת פלשתין, בצורה מוזרה. סיכום אינו סיכום, מילה אינה מילה, הבנה אינה הבנה. ... אם ערפאת לא ישוב בימים הקרובים למסלול אוסלו המקורי - כדאי לממשלה לעשות פסק זמן בשיחות כדי להעריך מחדש את הסכם אוסלו ואת משמעותו. עלינו לבדוק קודם כל אם ערפאת הוא אכן האיש שאפשר לסגור עמו עסקה, כפי שחשבנו. אך בעיקר עלינו להבהיר לעצמנו, לאן כל המשא ומתן המוזר והחפוז הזה מוביל. אם מהרגע שנפנה את עזה ואת יריחו תיכון מדינה פלשתינית בהיסח הדעת, לא לכך התכוון הסכם אוסלו. ואין ביטחה שהציבור שלנו מוכן לדלג על שלב האוטונומיה ובשל עכשיו לשאת ולתת על "המעמד הסופי", כלומר על כינון מדינה פלשתינית". (יואל מרקוס, "הארץ", 4.1.94)

"הלכנו להסכם הזה מתוך הנחה שערפאת הוא האיש היחיד בערוץ הפלשתיני שניתן לסגור איתו עסקה. והנה מאז החל המשא ומתן מתנהג היושב ראש, או הנשיא של מדינת פלשתין, בצורה מוזרה. סיכום אינו סיכום, מילה אינה מילה, הבנה אינה הבנה. ... אם ערפאת לא ישוב בימים הקרובים למסלול אוסלו המקורי - כדאי לממשלה לעשות פסק זמן בשיחות כדי להעריך מחדש את הסכם אוסלו ואת משמעותו. עלינו לבדוק קודם כל אם ערפאת הוא אכן האיש שאפשר לסגור עמו עסקה, כפי שחשבנו. אך בעיקר עלינו להבהיר לעצמנו, לאן כל המשא ומתן המוזר והחפוז הזה מוביל. אם מהרגע שנפנה את עזה ואת יריחו תיכון מדינה פלשתינית בהיסח הדעת, לא לכך התכוון הסכם אוסלו. ואין ביטחה שהציבור שלנו מוכן לדלג על שלב האוטונומיה ובשל עכשיו לשאת ולתת על "המעמד הסופי", כלומר על כינון מדינה פלשתינית". (יואל מרקוס, "הארץ", 4.1.94)

(מתוך "הסכם אוסלו", נספח 2: פרוטוקול נסיגת הכוחות)

(מתוך "הסכם אוסלו", נספח 2: פרוטוקול נסיגת הכוחות)

כלומר: אש"ף ויתר על הבטחה מהותית שניתנה לו לכוח בינלאומי (סעיף 3). אשר להבטחה השניה (בסעיף 4), שהפיקוח על המעברים יהיה "בתיאום", מוכן אש"ף לתיאום סמלי בדמות שוטר פלשתינאי ודגל. היצמדות סמלית זו להסכם אוסלו מוצגת, על-ידי הצד הישראלי, כהוכחה לכך ש"אין עם מי לדבר". בעצם, הפלשתינאים כלל לא נסוגו מהסכם אוסלו. הם היו מוכנים לוותר אפילו על המעט שהובטח להם שם בנושא המעברים. ומה הפלא? הלחץ הכלכלי שהופעל על אש"ף כדי לחתום על ההסכם - שנותן לו מעט מאד ממילא - עדיין בעיצומו:  

כלומר: אש"ף ויתר על הבטחה מהותית שניתנה לו לכוח בינלאומי (סעיף 3). אשר להבטחה השניה (בסעיף 4), שהפיקוח על המעברים יהיה "בתיאום", מוכן אש"ף לתיאום סמלי בדמות שוטר פלשתינאי ודגל. היצמדות סמלית זו להסכם אוסלו מוצגת, על-ידי הצד הישראלי, כהוכחה לכך ש"אין עם מי לדבר". בעצם, הפלשתינאים כלל לא נסוגו מהסכם אוסלו. הם היו מוכנים לוותר אפילו על המעט שהובטח להם שם בנושא המעברים. ומה הפלא? הלחץ הכלכלי שהופעל על אש"ף כדי לחתום על ההסכם - שנותן לו מעט מאוד ממילא - עדיין בעיצומו:  

"מתאם הפעולות בשטחים, אלוף דני רוטשילד, אמר כי גורמי אש"ף נתקלים בבעיות כספיות בשטחים. באוניברסיטאות, שהיו אמורות לקבל סיוע כספי מאירופה, אף בוצעו פיטורים כיוון שהכסף לא הגיע. בעיות כלכליות התעוררו גם עם ירדן, שלא אישרה את ההסכם הכלכלי עם אש"ף, ומעכבת את תחילת ייצוא התפוזים מהשטחים דרך הגשרים. חלה גם עלייה במספר מקרי הפשיעה והשוד בשטחים." ("הארץ", 3.1.94)

"מתאם הפעולות בשטחים, אלוף דני רוטשילד, אמר כי גורמי אש"ף נתקלים בבעיות כספיות בשטחים. באוניברסיטאות, שהיו אמורות לקבל סיוע כספי מאירופה, אף בוצעו פיטורים כיוון שהכסף לא הגיע. בעיות כלכליות התעוררו גם עם ירדן, שלא אישרה את ההסכם הכלכלי עם אש"ף, ומעכבת את תחילת ייצוא התפוזים מהשטחים דרך הגשרים. חלה גם עלייה במספר מקרי הפשיעה והשוד בשטחים." ("הארץ", 3.1.94)

(ידיעות אחרונות", 13.5.1980(

(ידיעות אחרונות", 13.5.1980(

העוצר נועד להגן על שלום התושבים. אבל מפני מי? מפני עצמם? ואולי מפני כדורי החיילים? מכל מקום, עם פעולה הגנתית קשה להתווכח, וממילא לא תמיד מתעניינים ברצונותיהם של מי שנכפתה עליהם הגנה זו. כחיזוק למוסריות שלנו, מתווספת דה-הומניזציה של האויב. הנמכה והצגה של הפלשתינאים כקרובים לחיות בלטה מאד בשנים הראשונות של האינתיפאדה. גם אם הקונצנזוס לא קיבל כינויים כמו "חיות דו-רגליות" או "ג'וקים מסוממים", הוא קיבל בעקיפין כינויים אחרים: האדם הפלשתינאי מופשט מזהותו האינדיבידואלית ונכלל תמיד בתוך "המון מוסת"; הוא אינו "מפגין", כי אם "מתפרע", הוא אינו גר ב"רחובות" אלא ב"סימטאות", וכיוב'.  

העוצר נועד להגן על שלום התושבים. אבל מפני מי? מפני עצמם? ואולי מפני כדורי החיילים? מכל מקום, עם פעולה הגנתית קשה להתווכח, וממילא לא תמיד מתעניינים ברצונותיהם של מי שנכפתה עליהם הגנה זו. כחיזוק למוסריות שלנו, מתווספת דה-הומניזציה של האויב. הנמכה והצגה של הפלשתינאים כקרובים לחיות בלטה מאוד בשנים הראשונות של האינתיפאדה. גם אם הקונצנזוס לא קיבל כינויים כמו "חיות דו-רגליות" או "ג'וקים מסוממים", הוא קיבל בעקיפין כינויים אחרים: האדם הפלשתינאי מופשט מזהותו האינדיבידואלית ונכלל תמיד בתוך "המון מוסת"; הוא אינו "מפגין", כי אם "מתפרע", הוא אינו גר ב"רחובות" אלא ב"סימטאות", וכיוב'.  

עיצוב מאורעות האינתיפאדה דרך תמת המלחמה מבטיח לישראלים מצפון שקט. מרגע שהעימות בינינו לבין הפלשתינאים מקבל ממדים של מלחמה, חוקי המשחק שלו שוב אינם חוקים הנוהגים במצב של כיבוש. צד אחד מתגונן, חותר לשלום, ופועל במוסריות, ואילו הצד השני כל הזמן מחרחר ריב כחיית פרא. במצב של מלחמה מותר ואפילו צריך לנקוט אמצעים שחברה ליברלית מנועה מלנקוט בימי שלום: החל מירי לתוך קהל "מתפרעים" וכלה בדריסה גסה של כל זכויות האדם של ה"אויב". במלחמה יש הרוגים, מלחמה גובה קורבנות. בקיצור, תמת המלחמה מספקת אוצר של צידוקים לכובש על-מנת לשמור בו זמנית הן על מצב הכיבוש והן על דימויו העצמי המוסרי. אני רוצה לציין, שהאינתיפאדה לא הוצגה כמלחמה מראשיתה; היתה נקודת זמן ברורה מאד - בסביבות מרץ 88' - שבה עבר הדרג הפוליטי והצבאי בדיבורו על האינתיפאדה מלשון של "התקוממות עממית" ללשון של מלחמה. המעבר הזה לא היה מקרי, והקיף את כל הדרגים מקבלי ההחלטות במערכת הביטחון.

עיצוב מאורעות האינתיפאדה דרך תמת המלחמה מבטיח לישראלים מצפון שקט. מרגע שהעימות בינינו לבין הפלשתינאים מקבל ממדים של מלחמה, חוקי המשחק שלו שוב אינם חוקים הנוהגים במצב של כיבוש. צד אחד מתגונן, חותר לשלום, ופועל במוסריות, ואילו הצד השני כל הזמן מחרחר ריב כחיית פרא. במצב של מלחמה מותר ואפילו צריך לנקוט אמצעים שחברה ליברלית מנועה מלנקוט בימי שלום: החל מירי לתוך קהל "מתפרעים" וכלה בדריסה גסה של כל זכויות האדם של ה"אויב". במלחמה יש הרוגים, מלחמה גובה קורבנות. בקיצור, תמת המלחמה מספקת אוצר של צידוקים לכובש על-מנת לשמור בו זמנית הן על מצב הכיבוש והן על דימויו העצמי המוסרי. אני רוצה לציין, שהאינתיפאדה לא הוצגה כמלחמה מראשיתה; היתה נקודת זמן ברורה מאוד - בסביבות מרץ 88' - שבה עבר הדרג הפוליטי והצבאי בדיבורו על האינתיפאדה מלשון של "התקוממות עממית" ללשון של מלחמה. המעבר הזה לא היה מקרי, והקיף את כל הדרגים מקבלי ההחלטות במערכת הביטחון.

"שמיר הגיע לוושינגטון על רקע מכתב 30 הסנטורים וסחף היחס לישראל בגבעת הקפיטול. ראש הממשלה הצליח לשכנע חלק מחותמי כמכתב, כי טעו, ומה שמתרחש היום בשטחים אינו התקוממות אלא מלחמה". ("חדשות", 23.3.88)

"שמיר הגיע לוושינגטון על רקע מכתב 30 הסנטורים וסחף היחס לישראל בגבעת הקפיטול. ראש הממשלה הצליח לשכנע חלק מחותמי כמכתב, כי טעו, ומה שמתרחש היום בשטחים אינו התקוממות אלא מלחמה". ("חדשות", 23.3.88)

ידיעה אחרת בטלוויזיה מתארת את תחושותיו ה"קשות" של קצין צה"ל לאחר שנודע כי ילד פלשתינאי נהרג מאש כוחותינו. המצלמה מתעכבת על "תחמושתו" של הילד - חרב. הקצין, ברגע אנושי נוגע ללב, מביע צער על חיי הילד, אך מתרעם על ההורים ששולחים ילדים לחזית הקרב, ועוד מציידים אותם בחרבות. המימד המגוחך שבעצם העימות הזה - ילד עם חרב מול קצין עם רובה - מודחק לטובת הפעלת ההזדהות הרגשית של הצופה עם הכובש המיוסר.

ידיעה אחרת בטלוויזיה מתארת את תחושותיו ה"קשות" של קצין צה"ל לאחר שנודע כי ילד פלשתינאי נהרג מאש כוחותינו. המצלמה מתעכבת על "תחמושתו" של הילד - חרב. הקצין, ברגע אנושי נוגע ללב, מביע צער על חיי הילד, אך מתרעם על ההורים ששולחים ילדים לחזית הקרב, ועוד מציידים אותם בחרבות. המימד המגוחך שבעצם העימות הזה - ילד עם חרב מול קצין עם רובה - מודחק לטובת הפעלת ההזדהות הרגשית של הצופה עם הכובש המיוסר.

אכן, מעניין לבדוק מי בדיוק עומד מול "חיילי האינתיפאדה", הנערים  ה"חמושים בנשק קר". מה דמותו של החייל הישראלי? כשבודקים את דמות החייל העברי לאורך השנים, החל ממלחמת השחרור, מתקבלת קו אופי מאד מיוחד לחברה הישראלית. החייל העברי תמיד מוצג כ"נער רך", עלם תמים שנקלע לסערת הקרב שלא באשמתו, והוא נאלץ להתלבט בחיבוטים מוסריים יומם ולילה נוכח המציאות הקשה שמסביבו. מיתוס החייל הנער מופיע גם באינתיפאדה, אך שורשיו עמוקים הרבה יותר. מול האויב הערבי - יהיה זה נער פלשתינאי משליך אבנים או כפריים פלשתינאים במלחמת השחרור - תמיד ניצב אותו חייל עברי: נער רך ומיוסר.

אכן, מעניין לבדוק מי בדיוק עומד מול "חיילי האינתיפאדה", הנערים  ה"חמושים בנשק קר". מה דמותו של החייל הישראלי? כשבודקים את דמות החייל העברי לאורך השנים, החל ממלחמת השחרור, מתקבלת קו אופי מאוד מיוחד לחברה הישראלית. החייל העברי תמיד מוצג כ"נער רך", עלם תמים שנקלע לסערת הקרב שלא באשמתו, והוא נאלץ להתלבט בחיבוטים מוסריים יומם ולילה נוכח המציאות הקשה שמסביבו. מיתוס החייל הנער מופיע גם באינתיפאדה, אך שורשיו עמוקים הרבה יותר. מול האויב הערבי - יהיה זה נער פלשתינאי משליך אבנים או כפריים פלשתינאים במלחמת השחרור - תמיד ניצב אותו חייל עברי: נער רך ומיוסר.

יצחק לאור ניתח במאמר ארוך ומעמיק את המונומנט הספרותי הגדול ביותר שקם בארץ לדמותו של אותו חייל: הרומן "ימי צקלג" של ס.יזהר. הנה מספר דוגמאות מן המאמר לקו הדומיננטי הזה ברומן:

יצחק לאור ניתח במאמר ארוך ומעמיק את המונומנט הספרותי הגדול ביותר שקם בארץ לדמותו של אותו חייל: הרומן "ימי צקלג" של ס.יזהר. הנה מספר דוגמאות מן המאמר לקו הדומיננטי הזה ברומן: