− | על פי דו"ח צריכת הבשר העולמית של ה-OECD, {{הערה|שם=OECD}}, [[ארצות הברית]] ממוקמת במקום הראשון בצריכת הבשר, שצורכת בממוצע 95.4 ק"ג לנפש בשנה, ו[[אוסטרליה]] במקום השני, עם צריכה ממוצעת של 92.5 ק"ג לנפש בשנה. בישראל צריכת הבשר עומדת על 81.3 ק"ג לנפש בשנה - מקום רביעי בעולם. [[אירופה|מדינות האיחוד האירופי]] ממוקמות במקום השמיני עם 68 ק"ג לנפש בשנה. | + | על פי "דו"ח צריכת הבשר העולמית" של ה-[[OECD]], {{הערה|שם=OECD}}, [[ארצות הברית]] ממוקמת במקום הראשון בצריכת הבשר לנפש, וצורכת בממוצע 95.4 ק"ג לנפש בשנה, ו[[אוסטרליה]] במקום השני, עם צריכה ממוצעת של 92.5 ק"ג לנפש בשנה. בישראל צריכת הבשר עומדת על 81.3 ק"ג לנפש בשנה - מקום רביעי בעולם. [[אירופה|מדינות האיחוד האירופי]] ממוקמות במקום השמיני עם 68 ק"ג לנפש בשנה. |
| + | צריכת הבשר הנמוכה ב[[אירופה]] מקושרת עם [[נורמה חברתית|הרגלים תרבותיים]]. עם זאת ברוב המדינות יש קשר חזק בין מעמד כלכלי וחברתי לבין צריכת בשר - ככל שהמדינה עשירה יותר כך עולה בה צריכת הבשר לאורך זמן. [[מדינה מתפתחת|המדינות המתפתחות]] ממוקמות בתחתית הדירוג, שם מצבם הכלכלי של האזרחים הוא גורם עיקרי לצריכת הבשר הדלה. בתחתית הדירוג ממוקמות [[מדינה מתפתחת|מדינות מתפתחות]] כמו [[אתיופיה]], שצורכת בממוצע 4.4 ק"ג לנפש, [[בנגלדש]] שצורכת בממוצע 3.2 ק"ג לנפש ו[[הודו]], שצורכת 2.9 ק"ג לנפש בממוצע. גם בתוך מדינות מתפתחות רבות צריכה הבשר היא נמוכה יותר בקרב אוכלוסיות עניות יותר, ואוכלוסיות אלה אוכלות סוגי בשר זולים יותר, שלפעמים קרובות נחשבים פחות איכותיים על ידי האליטה או על ידי כלל האוכלוסייה. |
| + | בספר "פרות קדושות וחזירים משוקצים" מתאר מרווין האריס, התפתחות של מנהגים הקשורים בצריכת בשר נמוכה. בין היתר הוא מצין כי צפיפות האוכלוסין הגבוה בהודו והעוני הנפוץ שם הביאו למצב שבו טקסי הקרבת פרות הפכו לנדירים יותר, ולאחר מכן הפרות קודשו בקרב כלל ההינדים. לעיתים קרובות בשר שימש וחלקו עדיין משמש כ[[סמל סטטוס]] וכן כסימנים תרבותיים אחרים - לדוגמה כגורם חיברות בעיקר בקרב גברים. בקרב חלק מהמדינות המערביות קיימת מגמה של [[צמחונות]] שהיא נפוצה יותר דווקא בקרב השכבות המשכילות והעשירות יותר. |
− | צריכת הבשר הנמוכה ב[[אירופה]] מקושרת עם הרגלים תרבותיים. עם זאת ברוב המדינות יש קשר חזק בין מעמד כלכלי וחברתי לבין צריכת בשר - ככל שהמדינה עשירה יותר כך עולה בה צריכת הבשר לאורך זמן. [[מדינה מתפתחת|המדינות המתפתחות]] ממוקמות בתחתית הדירוג, שם מצבם הכלכלי של האזרחים הוא גורם עיקרי לצריכת הבשר הדלה. בתחתית הדירוג ממוקמות [[מדינה מתפתחת|מדינות מתפתחות]] כמו [[אתיופיה]], שצורכת בממוצע 4.4 ק"ג לנפש, [[בנגלדש]] שצורכת בממוצע 3.2 ק"ג לנפש ו[[הודו]], שצורכת 2.9 ק"ג לנפש בממוצע. גם בתוך מדינות מתפתחות רבות צריכה הבשר היא נמוכה יותר בקרב אוכלוסיות עניות יותר, ואוכלוסיות אלה אוכלות סוגי בשר זולים יותר, שלפעמים קרובות נחשבים פחות איכותיים על ידי האליטה או על ידי כלל האוכלוסייה. לעיתים קרובות בשר שימש וחלקו עדיין משמש כ[[סמל סטטוס]] וכן כסימנים תרבותיים אחרים - לדוגמה כגורם חיברות בעיקר בקרב גברים. בקרב חלק מהמדינות המערביות קיימת מגמה של [[צמחונות]] שהיא נפוצה יותר דווקא בקרב השכבות המשכילות והעשירות יותר.
| |