שורה 11: |
שורה 11: |
| * '''ימת אראל''' שליד קזחסטן. רוב המים של הימה נעלמו בין השנים 1989 ל-2008. הטיית נהרות לצורכי [[חקלאות]] ו[[זיהום מים]] גרמו להמלחה ואידוי של רוב המים בימה, ששטחה המקורי בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה 68 אלף קמ"ר - פי 3 משטחה של מדינת ישראל. | | * '''ימת אראל''' שליד קזחסטן. רוב המים של הימה נעלמו בין השנים 1989 ל-2008. הטיית נהרות לצורכי [[חקלאות]] ו[[זיהום מים]] גרמו להמלחה ואידוי של רוב המים בימה, ששטחה המקורי בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה 68 אלף קמ"ר - פי 3 משטחה של מדינת ישראל. |
| בשנת 1918 החליטה ברית המועצות להטות את אפיקיהם של נהרות האמו דריה, הנשפך לימת אראל בדרומה והסיר דריה, הנשפך אליה מצפון-מזרח למטרות השקיה של שטחים מדבריים, כך שניתן יהיה לגדל בהם אורז, מלון, דגן ובעיקר כותנה. ברית המועצות שמה לעצמה כמטרה את השגת השליטה בשוק ה[[כותנה]] העולמי. מטרה זו הושגה בהצלחה; עד היום אוזבקיסטן נמנית עם יצואניות הכותנה הגדולות בעולם. בשנת 1960 הוזרמו כ-20 עד 50 קמ"ק (קילומטר מעוקב) של מים מהנהרות לצורכי השקיה במקום אל ימת אראל. עקב כך, החלה הימה להתייבש, ובשנות השישים ירד מפלסה ב-20 ס"מ בממוצע מדי שנה. בשנות השבעים קצב זה שולש כמעט, ועמד על 50–60 ס"מ בשנה, והתגבר ל 80–90 ס"מ בשנה בעשור שלאחר מכן. בשנת 1960 הייתה ימת אראל הרביעית בגודלה בעולם, שטחה היה קרוב ל-68,000 קמ"ר (כשטחה של הרפובליקה של אירלנד) ונפחה 1,100 קמ"ק. בשנת 1998 עמד שטחה על 28,687 קמ"ר (השמינית בגודלה בעולם). מליחות הימה עלתה בתקופה זו מרמה של 10 גרם לליטר ל-45 גרם לליטר. חלק הדרומי של הימה מתייבש כיום בקצב מהיר יותר מהתחזיות. מליחותו היא פי 2.4 ממי ים. ככל הנראה יתייבש כליל חלקו המערבי של החלק הדרומי עד שנת 2025. התייבשות מלאה ראשונה של החלק הדרום-מערבי תועדה לראשונה ב-19 באוגוסט 2014. החלק הצפוני עמוק יותר וייתכן שלא יתייבש. | | בשנת 1918 החליטה ברית המועצות להטות את אפיקיהם של נהרות האמו דריה, הנשפך לימת אראל בדרומה והסיר דריה, הנשפך אליה מצפון-מזרח למטרות השקיה של שטחים מדבריים, כך שניתן יהיה לגדל בהם אורז, מלון, דגן ובעיקר כותנה. ברית המועצות שמה לעצמה כמטרה את השגת השליטה בשוק ה[[כותנה]] העולמי. מטרה זו הושגה בהצלחה; עד היום אוזבקיסטן נמנית עם יצואניות הכותנה הגדולות בעולם. בשנת 1960 הוזרמו כ-20 עד 50 קמ"ק (קילומטר מעוקב) של מים מהנהרות לצורכי השקיה במקום אל ימת אראל. עקב כך, החלה הימה להתייבש, ובשנות השישים ירד מפלסה ב-20 ס"מ בממוצע מדי שנה. בשנות השבעים קצב זה שולש כמעט, ועמד על 50–60 ס"מ בשנה, והתגבר ל 80–90 ס"מ בשנה בעשור שלאחר מכן. בשנת 1960 הייתה ימת אראל הרביעית בגודלה בעולם, שטחה היה קרוב ל-68,000 קמ"ר (כשטחה של הרפובליקה של אירלנד) ונפחה 1,100 קמ"ק. בשנת 1998 עמד שטחה על 28,687 קמ"ר (השמינית בגודלה בעולם). מליחות הימה עלתה בתקופה זו מרמה של 10 גרם לליטר ל-45 גרם לליטר. חלק הדרומי של הימה מתייבש כיום בקצב מהיר יותר מהתחזיות. מליחותו היא פי 2.4 ממי ים. ככל הנראה יתייבש כליל חלקו המערבי של החלק הדרומי עד שנת 2025. התייבשות מלאה ראשונה של החלק הדרום-מערבי תועדה לראשונה ב-19 באוגוסט 2014. החלק הצפוני עמוק יותר וייתכן שלא יתייבש. |
− | * '''אגם Poopó''' (ספרדית: Lago Poopó) הוא אגם מלוחים גדול הממוקם בהרי Altiplano ב-Oruro, בוליביה, בגובה של כ-3,700 מטר. האגם היה ארוך ורחב (90 על 32 ק"מ) אבל רדוד, החלק הקבוע של גוף האגם כיסה כ-1,000 קמ"ר והוא היה האגם השני בגודלו במדינה. האגם קיבל את רוב המים שלו מן נהר Desaguadero, אשר זורם מאגם Titicaca בקצה הצפוני של Altiplano. מאחר שלאגם לא היה כל מוצא גדול, ועומק ממוצע של פחות מ-3 מטר, פני השטח היו שונים מאוד על בסיס עונתי. ב-2002 הוכרז האגם כאתר לשימור לפי [[אמנת רמסאר]]. בדצמבר 2015, האגם התייבש לחלוטין, והשאיר רק כמה ביצות. למרות שהאגם התייבש לחלוטין כמה פעמים בעבר, לא נראה שהוא יתאושש הפעם. הגורמים המוצעים לירידה הם המסה של הקרחונים של האנדים ואובדן מימיהם, בגלל בצורת עקב שינויי אקלים, כמו גם המשך הסטת מים ל[[כרייה]] ולחקלאות. [https://en.wikipedia.org/wiki/Lake_Poop%C3%B3] | + | * '''אגם Poopó''' (ספרדית: Lago Poopó) הוא אגם מלוחים גדול הממוקם בהרי Altiplano ב-Oruro, בוליביה, בגובה של כ-3,700 מטר. האגם היה ארוך ורחב (90 על 32 ק"מ) אבל רדוד, החלק הקבוע של גוף האגם כיסה כ-1,000 קמ"ר והוא היה האגם השני בגודלו במדינה. האגם קיבל את רוב המים שלו מן נהר Desaguadero, אשר זורם מאגם Titicaca בקצה הצפוני של Altiplano. מאחר שלאגם לא היה כל מוצא גדול, ועומק ממוצע של פחות מ-3 מטר, פני השטח היו שונים מאוד על בסיס עונתי. ב-2002 הוכרז האגם כאתר לשימור לפי [[אמנת רמסאר]]. בדצמבר 2015, האגם התייבש לחלוטין, והשאיר רק כמה ביצות. למרות שהאגם התייבש לחלוטין כמה פעמים בעבר, לא נראה שהוא יתאושש הפעם. הגורמים המוצעים לירידה הם המסה של הקרחונים של האנדים ואובדן מימיהם, בגלל בצורת עקב שינויי אקלים, כמו גם המשך הסטת מים ל[[כרייה]] ולחקלאות. [https://en.wikipedia.org/wiki/Lake_Poop%C3%B3]{{הערה|שם=NG2018|[https://www.nationalgeographic.com/magazine/2018/03/drying-lakes-climate-change-global-warming-drought/ Some of the World's Biggest Lakes Are Drying Up. Here's Why.] נשיונל גאוגרפיק, מרץ 2018}} |
− | {{הערה|שם=NG2018|[https://www.nationalgeographic.com/magazine/2018/03/drying-lakes-climate-change-global-warming-drought/ Some of the World's Biggest Lakes Are Drying Up. Here's Why.] נשיונל גאוגרפיק, מרץ 2018}} | |
| [[קובץ:Urmia lake drought.gif|ממוזער|130px|התייבשות ימת אורמיה באיראן בין השנים 1984 ל-2014. האגם ששטחו היה כ-5,000 קמ"ר, כמחצית מגודלה של לבנון, התכווץ ל-10% מגודלו המקורי. בעוד האגם עצמו הוא אגם מלוח, התייבשותו המהירה נובעת מסכירת נהרות שמובילים אליו.]] | | [[קובץ:Urmia lake drought.gif|ממוזער|130px|התייבשות ימת אורמיה באיראן בין השנים 1984 ל-2014. האגם ששטחו היה כ-5,000 קמ"ר, כמחצית מגודלה של לבנון, התכווץ ל-10% מגודלו המקורי. בעוד האגם עצמו הוא אגם מלוח, התייבשותו המהירה נובעת מסכירת נהרות שמובילים אליו.]] |
| * '''אגם אורימה''' (Lake Urmia) או ימת אורמיה היא האגם הגדול ביותר בתחומי איראן ובעבר היא היתה גם האגם המלוח הגדול ביותר במזרח התיכון. היא נמצאת בצפון מערב המדינה, כ-20 קילומטר ממזרח לעיר אורמיה. אורכה מצפון לדרום 140 ק"מ ורוחבה נע בין 20 ק"מ למעל 50 ק"מ. עומק המים נע בין 6 ל 16 מטר בלבד. ימת אורמיה מתכווצת בשיעור של 0.6 – 1 מטר בשנה והיא הוכרזה כשמורת טבע מוגנת בינלאומית הן כאתר ראמסאר והן כשמורה ביוספרית. מחקרים על התכווצותה נערכים בעזרת מעקב לווייני. האגם הצטמק ל-10% מגודלו הקודם בעיקר בשל סכר הנהרות הזורמים אליו, ושאיבת מי התהום מהאזור שמסביב על ידי אלפי בארות השקייה. [https://en.wikipedia.org/wiki/Lake_Urmia] סיבה נוספת להתכווצות האגם היא [[השפעות ההתחממות העולמית על המזרח התיכון]] שגמרה לבצורת ולהגברת האידוי במקום.{{הערה|שם=NG2018}} בנוסף להתכווצות האגם יש בו בעיה של התפשטות אצות אדומות שצובעות את המים באדום. האגם היה מקום תיירות במשך דורות רבים, אבל מאז שנות ה-1980 אחוז התיירים במקום הצטמצם ב-80%. בשנים האחרונות שלטונות איראן מנסות לצמצם את הההשקיה ממקורות מים אל האגם בנסיון להמנע מפגיעה נוספת ומהשלכות שהיו בדומה לימאת אראל. {{הערה|שם=NG2018}} | | * '''אגם אורימה''' (Lake Urmia) או ימת אורמיה היא האגם הגדול ביותר בתחומי איראן ובעבר היא היתה גם האגם המלוח הגדול ביותר במזרח התיכון. היא נמצאת בצפון מערב המדינה, כ-20 קילומטר ממזרח לעיר אורמיה. אורכה מצפון לדרום 140 ק"מ ורוחבה נע בין 20 ק"מ למעל 50 ק"מ. עומק המים נע בין 6 ל 16 מטר בלבד. ימת אורמיה מתכווצת בשיעור של 0.6 – 1 מטר בשנה והיא הוכרזה כשמורת טבע מוגנת בינלאומית הן כאתר ראמסאר והן כשמורה ביוספרית. מחקרים על התכווצותה נערכים בעזרת מעקב לווייני. האגם הצטמק ל-10% מגודלו הקודם בעיקר בשל סכר הנהרות הזורמים אליו, ושאיבת מי התהום מהאזור שמסביב על ידי אלפי בארות השקייה. [https://en.wikipedia.org/wiki/Lake_Urmia] סיבה נוספת להתכווצות האגם היא [[השפעות ההתחממות העולמית על המזרח התיכון]] שגמרה לבצורת ולהגברת האידוי במקום.{{הערה|שם=NG2018}} בנוסף להתכווצות האגם יש בו בעיה של התפשטות אצות אדומות שצובעות את המים באדום. האגם היה מקום תיירות במשך דורות רבים, אבל מאז שנות ה-1980 אחוז התיירים במקום הצטמצם ב-80%. בשנים האחרונות שלטונות איראן מנסות לצמצם את הההשקיה ממקורות מים אל האגם בנסיון להמנע מפגיעה נוספת ומהשלכות שהיו בדומה לימאת אראל. {{הערה|שם=NG2018}} |