שינויים

בשנת 1965 קמה באמסטרדם התנועה הרדיקלית- [[אנרכיזם|אנרכיסטית]] [[פרובו (תנועה)|פרובו]]. אחת ההצעות הפופולריות של התנועה היתה "תכנית האופניים הלבנים" - התכנית הציעה לסגור את מרכז העיר אמסטרדם לכל סוגי התחבורה הממונעת כולל אופנועים, כדי לשפר את התדירות של התחבורה הציבורית במעל 40% ולחסוך שני מיליון גילדר בשנה. הרעיון דגל במתן אפשרות כניסה למוניות, כסוג של תחבורה-חצי-ציבורית, אבל רק מוניות חשמליות שיסעו ב[[אזור מיתון תנועה|מהירות מקסימלית של 25 קמ"ש]]. הפרובוס הציעו את אחת התוכניות הראשונות ל[[שיתוף אופניים]]- העירייה תקנה 20 אלף אופניים לבנים בשנה, שנועדו להיות [[רכוש ציבורי]] ועם שימוש חינם לכולם. העירייה דחתה תכנית זו והפרובוס ניסו ליישם תכנית כזו בעצמם עם כ-50 אופניים כדי להמחיש שהדבר אפשרי. תנועת פרובוס התפרקה כעבור שנתיים אבל רבים מהרעיונות שלה - בתחומי התחבורה, העירוניות ותחומים אחרים, קודמו בשנים מאוחרות יותר בעקבות שינויים בטכנולוגיה או בהתפתחות הרעיונות בציבור הכללי.  

בשנת 1965 קמה באמסטרדם התנועה הרדיקלית- [[אנרכיזם|אנרכיסטית]] [[פרובו (תנועה)|פרובו]]. אחת ההצעות הפופולריות של התנועה היתה "תכנית האופניים הלבנים" - התכנית הציעה לסגור את מרכז העיר אמסטרדם לכל סוגי התחבורה הממונעת כולל אופנועים, כדי לשפר את התדירות של התחבורה הציבורית במעל 40% ולחסוך שני מיליון גילדר בשנה. הרעיון דגל במתן אפשרות כניסה למוניות, כסוג של תחבורה-חצי-ציבורית, אבל רק מוניות חשמליות שיסעו ב[[אזור מיתון תנועה|מהירות מקסימלית של 25 קמ"ש]]. הפרובוס הציעו את אחת התוכניות הראשונות ל[[שיתוף אופניים]]- העירייה תקנה 20 אלף אופניים לבנים בשנה, שנועדו להיות [[רכוש ציבורי]] ועם שימוש חינם לכולם. העירייה דחתה תכנית זו והפרובוס ניסו ליישם תכנית כזו בעצמם עם כ-50 אופניים כדי להמחיש שהדבר אפשרי. תנועת פרובוס התפרקה כעבור שנתיים אבל רבים מהרעיונות שלה - בתחומי התחבורה, העירוניות ותחומים אחרים, קודמו בשנים מאוחרות יותר בעקבות שינויים בטכנולוגיה או בהתפתחות הרעיונות בציבור הכללי.  

בשנות ה-70 המוקדמות של המאה ה-20 החלו בהולנד לקדם את הרעיון של שמירה על בטחון של ילדים באיזורי מגורים בעיר על ידי [[מרחב משותף (תחבורה)|מרחבים משותפים]], המכונים בהולנדית [[Woonerf]]. תכנון זה החל בעיר דלפט, על ידי מהנדס התחבורה Joost Vahl. הדבר נבע מתוך אילוץ לאפשר תחבורה בטוחה להולכי רגל, רוכבי אופניים ומכוניות ברחובות הצרים של העיר, שנמצאים לצד תעלות מים ונוכח סירובם של בעלי בתים למכור חלקות לצורך הרחבת הרחובות כדי לאפשר בניית מדרכות. הניסיון של Vahl בדלפט הניע אותו לקדם ניסיונות ב[[מיתון תנועה|אמצעי ריסון תנועה]] כמו פסי האטה, ריצוף הרחוב, שילוט ועוד, במטרה ליצור [[הליכתיות|איזורים ידידותיים לבני אדם]]. {{הערה|שם=LCC}}

בשנות ה-70 המוקדמות של המאה ה-20 החלו בהולנד לקדם את הרעיון של שמירה על [[עיר ידידותית לילדים|בטחון של ילדים באיזורי מגורים בעיר]] על ידי [[מרחב משותף (תחבורה)|מרחבים משותפים]], המכונים בהולנדית [[Woonerf]]. תכנון זה החל בעיר דלפט, על ידי מהנדס התחבורה Joost Vahl. הדבר נבע מתוך אילוץ לאפשר תחבורה בטוחה להולכי רגל, רוכבי אופניים ומכוניות ברחובות הצרים של העיר, שנמצאים לצד תעלות מים ונוכח סירובם של בעלי בתים למכור חלקות לצורך הרחבת הרחובות כדי לאפשר בניית מדרכות. הניסיון של Vahl בדלפט הניע אותו לקדם ניסיונות ב[[מיתון תנועה|אמצעי ריסון תנועה]] כמו פסי האטה, ריצוף הרחוב, שילוט ועוד, במטרה ליצור [[הליכתיות|איזורים ידידותיים לבני אדם]]. {{הערה|שם=LCC}}

בשנות ה-70 מספר הנפגעים מ[[תאונות דרכים|תאונות הדרכים]] בהולנד הגיעו לשיאים חדשים. בשנת 1971 מספר ההרוגים בתאונות הגיע לשיא חסר תקדים של 3,300 הולנדים, מתוכם 500 היו ילדים. אחד ההרוגים היה בנו של עיתונאי מכובד, Vic Langenhoff, שהיה כתב בכיר בעיתון הלאומי De Tijd. בתגובה כתב Langenhoff מספר מאמרים שהראשון בהם נשא את הכותרת "עצרו את רצח הילדים" (Stop de Kindermoord) הוא קרא להסעת ילדים לבית הספר באוטובוס כדי להקטין את הסכנה הנשקפת להם ממכוניות.{{הערה|שם=LCC}}

בשנות ה-70 מספר הנפגעים מ[[תאונות דרכים|תאונות הדרכים]] בהולנד הגיעו לשיאים חדשים. בשנת 1971 מספר ההרוגים בתאונות הגיע לשיא חסר תקדים של 3,300 הולנדים, מתוכם 500 היו ילדים. אחד ההרוגים היה בנו של עיתונאי מכובד, Vic Langenhoff, שהיה כתב בכיר בעיתון הלאומי De Tijd. בתגובה כתב Langenhoff מספר מאמרים שהראשון בהם נשא את הכותרת "עצרו את רצח הילדים" (Stop de Kindermoord) הוא קרא להסעת ילדים לבית הספר באוטובוס כדי להקטין את הסכנה הנשקפת להם ממכוניות.{{הערה|שם=LCC}}