47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יצירת דף עם התוכן ""'''בידור עד מוות''', השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים" הוא אחד מספריו המפורסמים של ניל פוס..."
"'''בידור עד מוות''', השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים" הוא אחד מספריו המפורסמים של [[ניל פוסטמן]]. הספר יצא בשנת 1985. הוא תורגם לשמונה שפות ובהן עברית.
== השפעת הטלוויזיה ==
בידור עד מוות עוסק בהשפעת ה[[טלוויזיה]] על השיח הציבורי והשפעתו על ה[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]]. ניל פוסטמן נעזר בשני ספרים מפורסמים המתארים דיקטטורות בעלות צורות שונות. ספרו של [[ג'ורג' אורוול]] - [[1984 (ספר)|1984]] וספרו של [[אלדוס הקסלי]] - [[עולם חדש מופלא]]. בספר 1984 ה[[דיקטטורה]] כפויה מבחוץ ועובדת על ידי פחד ובעולם חדש מופלא מרצון תחת [[עודף מידע]] ובידור. פוסטמן חושש מהמודל של הקסלי והדחף הרב להסחת הדעת. האנשים נשלטים ב-1984 בדרך של [[כאב]] ובעולם חדש מופלא בדרך של גרימת [[עונג]]. פוסטמן איננו חושש ש[[ארצות הברית]] תהפוך לדיקטטורה נוסח 1984 אבל הוא חושש מהמודל של עולם חדש מופלא, הוא חושש שמא אלדוס הקסלי צדק. את הסחת הדעת והבידור בכל הנושאים מספקת הטלוויזיה.
לפי ניל פוסטמן, הטלוויזיה מעודדת צופים ל[[שעבוד מרצון]]. החלפת המלה הכתובה, שהייתה בעבר ה[[טכנולוגיה]] הדומיננטית בטלוויזיה הביאה ל[[רידוד השיח הציבורי]] ולשטחיות המחשבה. הטלוויזיה מתקשה להציג עבר ועתיד והיא [[אמצעי תקשורת]] המרוכז בהווה. המצאת ה[[טלגרף]] הביאה לסיומה של תקופה ארוכה בה טכנולוגיית הדפוס הייתה השיטה העיקרית והחשובה של התקשורת, והייתה הגורם הראשון ל[[עודף מידע]]. הטלוויזיה מבטאת את עיקר התוכן בעזרת דימויים חזותיים ולא באמצעות השפה. הטלוויזיה מעדיפה צורה ומראה על תוכן. בטלוויזיה ראה פוסטמן מכשיר [[סם|מסמם]] בדומה ל"גלולות הסומא" בעולם חדש מופלא של אלדוס האקסלי.
== המדיום הוא המטפורה ==
ה[[מטפורה]] היום לדעת ניל פוסטמן היא העיר [[לאס וגאס]] כי היא מוקדשת כולה לרעיון ה[[בידור]]. השפה המדוברת היא שפת הבידור. כבר [[אפלטון]] הבחין שלדרך בה אנו מנהלים שיחה יש השפעה רבה על הרעיונות שנוכל להביע. סימני העשן של ה[[אינדיאנים]] לא יכולים לבטא טיעונים [[פילוסופיה|פילוסופיים]] ורעיונות מופשטים על טבע הקיום. [[אקטואליה|חדשות]] היום נוצרו על ידי טכנולוגיית הטלגרף והועצמו על ידי הרדיו ועל ידי הטלוויזיה. השפעת טכנולוגיית ה[[דפוס]] פוחתת ועיצוב התוכן נעשה בצורה המתאימה ביותר לטלוויזיה. [[מרשל מקלוהן]] כתב: "[[המדיום הוא המסר]]". הדרך הטובה לראות לעומקה של תרבות היא באמצעות כלי השיחה שלה.
לפי פוסמטן ה[[דיבור]] הוא מדיום שלא ניתן לוותר עליו והוא העושה אותנו [[בני אדם]]. (ראו גם [[המהפכה הלשונית]]) למסר יש היגד מסוים מוחשי. למטפורה יש השתמעות סמויה. ה[[שעון]] בן המאה ה-14 הפך אותנו למשגיחי [[זמן]] ולחוסכי זמן. גם ה[[אלפבית]] הציג צורה חדשה של שיחה בין בני האדם. הפילוסופיה והטיעון זקוקים לביקורת וזו מתאפשרת על ידי [[כתיבה]]. הכתיבה היא [[קסם]] ליודעי קרוא וכתוב ועכשיו עוברים לקסם ה[[אלקטרוניקה]]. אמצעי התקשורת שלנו הם המטפורות והן יוצרות את תוכן התרבות שלנו. השפה החזותית בידורית של הטלוויזיה שאין בה מעורבות של המאזין, מעצבת מחדש את הערכים והמושגים בכל תחומי חיינו.
== התקשורת כאפיסטמולוגיה ==
[[אפיסטמולוגיה]] - תורת ההכרה - מקורות הידיעה וטיבעה. השיח הציבורי בעידן הדפוס היה לדעת ניל פוסטמן עקבי, רציני והגיוני והוא נעשה [[אבסורד]]י בעידן הטלוויזיה. במערכת [[משפט (דין)|המשפט]] משתמשים הן ב[[מילה (בלשנות)|מילה]] הכתובה והן במילה המדוברת. המילה הכתובה מחושבת וזהירה ואילו המילה המדוברת משקפת טוב יותר את הלך הרוח של העד.
ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] ישנן עבודות ובחינות בכתב ובעל פה. מוסכם למשל שמועמד לתואר מסוגל לדבר במומחיות על עבודתו הכתובה. צורת המסירה של רעיון רלוונטית לאמיתות שלו. העולם האקדמי מעריך יותר את המילה הכתובה.
[[אמת ושקר (פילוסופיה)|אמת]] לפי ניל פוסטמן היא סוג של [[דעה קדומה]] הרווחת ב[[תרבות]]. האמת יותר אותנטית כשהיא מוצגת בצורות סמליות מסוימות. [[יוון|היוונים]] הקדמונים סמכו על ה[[לוגיקה]] ועל הסתמכות על הנחות שאינן זקוקות להוכחה. [[גלילאו]] טען ששפת הטבע כתובה בלשון ה[[מתמטיקה]]. שינוי אמצעי התקשורת אינו מביא לשינוי המבנה הנפשי של האנשים. מדיום חדש יוצר צורות חדשות של אמירת אמת. הטלוויזיה לא נותרת ללא מענה. הדפוס הפך לאפיסטמולוגיה נילווית ומשנית. הטלוויזיה לדעת פוסטמן מזהמת את השיח הציבורי למרות שהיא גם מקור של נחת ופתרון לפעמים לבדידות ויש לה פוטנציאל של [[תיאטרון]] להמונים. פוסטמן טען שהדומיננטיות של ה[[טיפוגרפיה]] הייתה יתרון יותר מאשר מחיסרון ורוב מושגינו על [[חינוך]], [[ידע]], אמת ו[[מדע]] נוצרו על ידי המילה המודפסת. פוסטמן רואה את מכבש הדפוס כמטפורה וכאפיסטמולוגיה ליצירת שיח רציני ורציונלי.
== השיח הציבורי כבידור ==
הטלוויזיה לדעת ניל פוסטמן פוגעת בחירות של ה[[תלמיד]] לקרוא, היא אינה מחרימה ספרים, אלא פשוט מסלקת אותם. הטלוויזיה הפכה את הבידור ל[[אידאולוגיה]] של השיח הטלוויזיוני. כל תוכנית ואפילו הרצינית ביותר נתפסת כבידור ואין מניעה להפסיקה באמצע לפרסומות. ה[[פוליטיקה]], ה[[אקטואליה|חדשות]], תוכניות ה[[דת]], [[כלכלה]] וחברה ותוכניות אחרות התאימו עצמן לשפת הבידור של הטלוויזיה. הטלוויזיה משמשת כתוכנית לימודים, היא מלמדת ומאמנת את מחשבתם ואת אופיים של הצעירים ומתחרה בתוכנית הלימודים של [[בית ספר|בית הספר]] עד כדי כך שהיא קרובה למחות אותה כליל. הוראה ובידור אינם ניתנים להפרדה בטלוויזיה. פוסטמן מציע להגביר את המודעות של [[מורה|המורים]] לתפקיד השלילי של הטלוויזיה על ידי קריאת הספר שלו. הוא מניח שהמצב אינו חסר תקווה אף שהוא מבוסס על [[אמונה]] נאיבית ואולי [[מיסטיקה|מיסטית]] ביעילות החינוך.
הטלגרף, הצילום וביתר עוצמה הטלוויזיה בסיוע ה[[עיתונות|עיתונים]] מביאים מידע רב שרובו לא נחוץ ואין בו שימוש, מידע המשמש ל[[בידור]]. לדעת פוסטמן השיח הציבורי מתאפיין באי רלוונטיות, אין אונות ואי לכידות. המידע הפך לסחורה. השפה החדשה היא שפה של כותרות סנסציוניות ו[[סיסמה (פרסום)|סיסמאות]]. ה[[צילום]] לדעת פוסטמן אינו מציג [[רעיון]] או [[מושג]] ואינו עוסק בבלתי נראה ובמופשט. ה[[תצלום]] אינו יוצא מהקשרו, בניגוד למילה הכתובה. ה[[תשבץ]], ה[[חידון]], מסיבות הקוקטייל הם דרך בידור והסחת הדעת בעזרת עודף המידע.
== למה צחקנו במקום לחשוב ==
הטכנולוגיה לדעת ניל פוסטמן, איננה נייטרלית. כל טכנולוגיה באה לעולם עם תוכנית לשינוי חברתי. שינויים טכנולוגיים ב[[תקשורת]] יש בהם יותר [[אידאולוגיה]] והשפעה משינויים טכנולוגיים אחרים כמו שינויים ב[[תחבורה]]. השפעת הטלוויזיה רבה יותר מהשפעת ה[[מכונית]]. תשדורת הדימויים הביאה למהפכה תרבותית - אידאולוגיה ללא [[מילה (בלשנות)|מילים]] ולה קהל נאמן המאמין באי נמנעות של הקידמה ושל הטכנולוגיה ושהטכנולוגיה היא הכח המניע מאחורי ההתקדמות. הטלוויזיה, כמו ב[[עולם חדש מופלא]] של [[אלדוס האקסלי]], גורמת לנו שאיננו יודעים למה צחקנו ולמה הפסקנו לחשוב. אבל איננו שואלים למה צחקנו במקום לחשוב. השאלה של פוסטמן שנותרה ללא תשובה בספר היא כיצד להשתמש ב[[חינוך]] כדי לשלוט בטכנולוגיה, כיצד נוכל להשתמש בחינוך כדי לשלוט בטלוויזיה וב[[מחשב]] ובכך אפשר יהיה ללמוד ולפרש את [[סמל]]י ה[[תרבות]] שלנו.
ניל פוסטמן שהלך לעולמו בשנת [[2003]], כיהן כראש המחלקה לתרבות ולתקשורת [[אוניברסיטה|באוניברסיטת]] [[ניו יורק]], ונודע בעולם בשל ספריו הביקורתיים על הסגידה ב[[ארצות הברית]] לטכנולוגיה והשפעתה השלילית של הטלוויזיה על התרבות והשיח הציבורי. ספריו של ניל פוסטמן שראו אור בעברית הם: [[טכנופיליה|טכנופולין]], '''בידור עד מוות''', [[קץ החינוך]] ו[[אבדן הילדות]].
== הקשרים תרבותיים ==
אלבומו של [[רוג'ר ווטרס]] משנת 1992 [[Amused To Death]] הושפע חלקית מהנושאים והעקרונות המועלים בספרו של פוסטמן. שמו הוא מחווה לשם הספר.
==ראו גם==
* [[האם גוגל הופך אותנו לטיפשים?]]
== לקריאה נוספת ==
<div dir=ltr align=left>
* Neil Postman. '''Amusing Ourselves to Death''': Public Discourse in the Age of Show Business. Penguin USA, 1985
</div>
* ניל פוסטמן, '''בידור עד מוות''', השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים, תרגום אמיר צוקרמן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 1990.
== קישורים חיצוניים ==
* דב גולדפלם, [http://www.lifshiz.macam.ac.il/m/pages/m0611/m0611385a.html#_ftnref2 ניל פוסטמן, בידור עד מוות]
* מנשה בן מאיר, [http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/afalot/info1.htm נושא: אינפוטיינמנט]
* {{מטח|ויליאם אופולס|התקשורת בעידן המודרני|9260}}
* {{מטח|ד"ר אוה ברגר|שבילים, כבישים ואוטוסטרדות: המטאפורות של עידן המידע|1696}}
* דני ליבר, [http://www.e-mago.co.il/Editor/fantasy-1522.htm תרחישים קיצוניים של חירות ג: אלדוס האקסלי / עולם חדש ומופלא]
* דני ליבר, [http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-1489.htm תרחישים קיצוניים של חירות חלק ב: ג`ורג` אורוול / 1984]
* [http://www.frostbytes.com/~jimf/informing.html הרצאה של פוסטמן - Informing Ourselves To Death] {{אנגלית}}
* {{OCLC}}
[[קטגוריה:תקשורת המונים]]
[[קטגוריה:ספרי עיון]]
[[קטגוריה:ספרי 1985]]
[[קטגוריה:פסיכולוגיה: ספרי עיון]]
== השפעת הטלוויזיה ==
בידור עד מוות עוסק בהשפעת ה[[טלוויזיה]] על השיח הציבורי והשפעתו על ה[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]]. ניל פוסטמן נעזר בשני ספרים מפורסמים המתארים דיקטטורות בעלות צורות שונות. ספרו של [[ג'ורג' אורוול]] - [[1984 (ספר)|1984]] וספרו של [[אלדוס הקסלי]] - [[עולם חדש מופלא]]. בספר 1984 ה[[דיקטטורה]] כפויה מבחוץ ועובדת על ידי פחד ובעולם חדש מופלא מרצון תחת [[עודף מידע]] ובידור. פוסטמן חושש מהמודל של הקסלי והדחף הרב להסחת הדעת. האנשים נשלטים ב-1984 בדרך של [[כאב]] ובעולם חדש מופלא בדרך של גרימת [[עונג]]. פוסטמן איננו חושש ש[[ארצות הברית]] תהפוך לדיקטטורה נוסח 1984 אבל הוא חושש מהמודל של עולם חדש מופלא, הוא חושש שמא אלדוס הקסלי צדק. את הסחת הדעת והבידור בכל הנושאים מספקת הטלוויזיה.
לפי ניל פוסטמן, הטלוויזיה מעודדת צופים ל[[שעבוד מרצון]]. החלפת המלה הכתובה, שהייתה בעבר ה[[טכנולוגיה]] הדומיננטית בטלוויזיה הביאה ל[[רידוד השיח הציבורי]] ולשטחיות המחשבה. הטלוויזיה מתקשה להציג עבר ועתיד והיא [[אמצעי תקשורת]] המרוכז בהווה. המצאת ה[[טלגרף]] הביאה לסיומה של תקופה ארוכה בה טכנולוגיית הדפוס הייתה השיטה העיקרית והחשובה של התקשורת, והייתה הגורם הראשון ל[[עודף מידע]]. הטלוויזיה מבטאת את עיקר התוכן בעזרת דימויים חזותיים ולא באמצעות השפה. הטלוויזיה מעדיפה צורה ומראה על תוכן. בטלוויזיה ראה פוסטמן מכשיר [[סם|מסמם]] בדומה ל"גלולות הסומא" בעולם חדש מופלא של אלדוס האקסלי.
== המדיום הוא המטפורה ==
ה[[מטפורה]] היום לדעת ניל פוסטמן היא העיר [[לאס וגאס]] כי היא מוקדשת כולה לרעיון ה[[בידור]]. השפה המדוברת היא שפת הבידור. כבר [[אפלטון]] הבחין שלדרך בה אנו מנהלים שיחה יש השפעה רבה על הרעיונות שנוכל להביע. סימני העשן של ה[[אינדיאנים]] לא יכולים לבטא טיעונים [[פילוסופיה|פילוסופיים]] ורעיונות מופשטים על טבע הקיום. [[אקטואליה|חדשות]] היום נוצרו על ידי טכנולוגיית הטלגרף והועצמו על ידי הרדיו ועל ידי הטלוויזיה. השפעת טכנולוגיית ה[[דפוס]] פוחתת ועיצוב התוכן נעשה בצורה המתאימה ביותר לטלוויזיה. [[מרשל מקלוהן]] כתב: "[[המדיום הוא המסר]]". הדרך הטובה לראות לעומקה של תרבות היא באמצעות כלי השיחה שלה.
לפי פוסמטן ה[[דיבור]] הוא מדיום שלא ניתן לוותר עליו והוא העושה אותנו [[בני אדם]]. (ראו גם [[המהפכה הלשונית]]) למסר יש היגד מסוים מוחשי. למטפורה יש השתמעות סמויה. ה[[שעון]] בן המאה ה-14 הפך אותנו למשגיחי [[זמן]] ולחוסכי זמן. גם ה[[אלפבית]] הציג צורה חדשה של שיחה בין בני האדם. הפילוסופיה והטיעון זקוקים לביקורת וזו מתאפשרת על ידי [[כתיבה]]. הכתיבה היא [[קסם]] ליודעי קרוא וכתוב ועכשיו עוברים לקסם ה[[אלקטרוניקה]]. אמצעי התקשורת שלנו הם המטפורות והן יוצרות את תוכן התרבות שלנו. השפה החזותית בידורית של הטלוויזיה שאין בה מעורבות של המאזין, מעצבת מחדש את הערכים והמושגים בכל תחומי חיינו.
== התקשורת כאפיסטמולוגיה ==
[[אפיסטמולוגיה]] - תורת ההכרה - מקורות הידיעה וטיבעה. השיח הציבורי בעידן הדפוס היה לדעת ניל פוסטמן עקבי, רציני והגיוני והוא נעשה [[אבסורד]]י בעידן הטלוויזיה. במערכת [[משפט (דין)|המשפט]] משתמשים הן ב[[מילה (בלשנות)|מילה]] הכתובה והן במילה המדוברת. המילה הכתובה מחושבת וזהירה ואילו המילה המדוברת משקפת טוב יותר את הלך הרוח של העד.
ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] ישנן עבודות ובחינות בכתב ובעל פה. מוסכם למשל שמועמד לתואר מסוגל לדבר במומחיות על עבודתו הכתובה. צורת המסירה של רעיון רלוונטית לאמיתות שלו. העולם האקדמי מעריך יותר את המילה הכתובה.
[[אמת ושקר (פילוסופיה)|אמת]] לפי ניל פוסטמן היא סוג של [[דעה קדומה]] הרווחת ב[[תרבות]]. האמת יותר אותנטית כשהיא מוצגת בצורות סמליות מסוימות. [[יוון|היוונים]] הקדמונים סמכו על ה[[לוגיקה]] ועל הסתמכות על הנחות שאינן זקוקות להוכחה. [[גלילאו]] טען ששפת הטבע כתובה בלשון ה[[מתמטיקה]]. שינוי אמצעי התקשורת אינו מביא לשינוי המבנה הנפשי של האנשים. מדיום חדש יוצר צורות חדשות של אמירת אמת. הטלוויזיה לא נותרת ללא מענה. הדפוס הפך לאפיסטמולוגיה נילווית ומשנית. הטלוויזיה לדעת פוסטמן מזהמת את השיח הציבורי למרות שהיא גם מקור של נחת ופתרון לפעמים לבדידות ויש לה פוטנציאל של [[תיאטרון]] להמונים. פוסטמן טען שהדומיננטיות של ה[[טיפוגרפיה]] הייתה יתרון יותר מאשר מחיסרון ורוב מושגינו על [[חינוך]], [[ידע]], אמת ו[[מדע]] נוצרו על ידי המילה המודפסת. פוסטמן רואה את מכבש הדפוס כמטפורה וכאפיסטמולוגיה ליצירת שיח רציני ורציונלי.
== השיח הציבורי כבידור ==
הטלוויזיה לדעת ניל פוסטמן פוגעת בחירות של ה[[תלמיד]] לקרוא, היא אינה מחרימה ספרים, אלא פשוט מסלקת אותם. הטלוויזיה הפכה את הבידור ל[[אידאולוגיה]] של השיח הטלוויזיוני. כל תוכנית ואפילו הרצינית ביותר נתפסת כבידור ואין מניעה להפסיקה באמצע לפרסומות. ה[[פוליטיקה]], ה[[אקטואליה|חדשות]], תוכניות ה[[דת]], [[כלכלה]] וחברה ותוכניות אחרות התאימו עצמן לשפת הבידור של הטלוויזיה. הטלוויזיה משמשת כתוכנית לימודים, היא מלמדת ומאמנת את מחשבתם ואת אופיים של הצעירים ומתחרה בתוכנית הלימודים של [[בית ספר|בית הספר]] עד כדי כך שהיא קרובה למחות אותה כליל. הוראה ובידור אינם ניתנים להפרדה בטלוויזיה. פוסטמן מציע להגביר את המודעות של [[מורה|המורים]] לתפקיד השלילי של הטלוויזיה על ידי קריאת הספר שלו. הוא מניח שהמצב אינו חסר תקווה אף שהוא מבוסס על [[אמונה]] נאיבית ואולי [[מיסטיקה|מיסטית]] ביעילות החינוך.
הטלגרף, הצילום וביתר עוצמה הטלוויזיה בסיוע ה[[עיתונות|עיתונים]] מביאים מידע רב שרובו לא נחוץ ואין בו שימוש, מידע המשמש ל[[בידור]]. לדעת פוסטמן השיח הציבורי מתאפיין באי רלוונטיות, אין אונות ואי לכידות. המידע הפך לסחורה. השפה החדשה היא שפה של כותרות סנסציוניות ו[[סיסמה (פרסום)|סיסמאות]]. ה[[צילום]] לדעת פוסטמן אינו מציג [[רעיון]] או [[מושג]] ואינו עוסק בבלתי נראה ובמופשט. ה[[תצלום]] אינו יוצא מהקשרו, בניגוד למילה הכתובה. ה[[תשבץ]], ה[[חידון]], מסיבות הקוקטייל הם דרך בידור והסחת הדעת בעזרת עודף המידע.
== למה צחקנו במקום לחשוב ==
הטכנולוגיה לדעת ניל פוסטמן, איננה נייטרלית. כל טכנולוגיה באה לעולם עם תוכנית לשינוי חברתי. שינויים טכנולוגיים ב[[תקשורת]] יש בהם יותר [[אידאולוגיה]] והשפעה משינויים טכנולוגיים אחרים כמו שינויים ב[[תחבורה]]. השפעת הטלוויזיה רבה יותר מהשפעת ה[[מכונית]]. תשדורת הדימויים הביאה למהפכה תרבותית - אידאולוגיה ללא [[מילה (בלשנות)|מילים]] ולה קהל נאמן המאמין באי נמנעות של הקידמה ושל הטכנולוגיה ושהטכנולוגיה היא הכח המניע מאחורי ההתקדמות. הטלוויזיה, כמו ב[[עולם חדש מופלא]] של [[אלדוס האקסלי]], גורמת לנו שאיננו יודעים למה צחקנו ולמה הפסקנו לחשוב. אבל איננו שואלים למה צחקנו במקום לחשוב. השאלה של פוסטמן שנותרה ללא תשובה בספר היא כיצד להשתמש ב[[חינוך]] כדי לשלוט בטכנולוגיה, כיצד נוכל להשתמש בחינוך כדי לשלוט בטלוויזיה וב[[מחשב]] ובכך אפשר יהיה ללמוד ולפרש את [[סמל]]י ה[[תרבות]] שלנו.
ניל פוסטמן שהלך לעולמו בשנת [[2003]], כיהן כראש המחלקה לתרבות ולתקשורת [[אוניברסיטה|באוניברסיטת]] [[ניו יורק]], ונודע בעולם בשל ספריו הביקורתיים על הסגידה ב[[ארצות הברית]] לטכנולוגיה והשפעתה השלילית של הטלוויזיה על התרבות והשיח הציבורי. ספריו של ניל פוסטמן שראו אור בעברית הם: [[טכנופיליה|טכנופולין]], '''בידור עד מוות''', [[קץ החינוך]] ו[[אבדן הילדות]].
== הקשרים תרבותיים ==
אלבומו של [[רוג'ר ווטרס]] משנת 1992 [[Amused To Death]] הושפע חלקית מהנושאים והעקרונות המועלים בספרו של פוסטמן. שמו הוא מחווה לשם הספר.
==ראו גם==
* [[האם גוגל הופך אותנו לטיפשים?]]
== לקריאה נוספת ==
<div dir=ltr align=left>
* Neil Postman. '''Amusing Ourselves to Death''': Public Discourse in the Age of Show Business. Penguin USA, 1985
</div>
* ניל פוסטמן, '''בידור עד מוות''', השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים, תרגום אמיר צוקרמן, הוצאת [[ספרית פועלים]], 1990.
== קישורים חיצוניים ==
* דב גולדפלם, [http://www.lifshiz.macam.ac.il/m/pages/m0611/m0611385a.html#_ftnref2 ניל פוסטמן, בידור עד מוות]
* מנשה בן מאיר, [http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/afalot/info1.htm נושא: אינפוטיינמנט]
* {{מטח|ויליאם אופולס|התקשורת בעידן המודרני|9260}}
* {{מטח|ד"ר אוה ברגר|שבילים, כבישים ואוטוסטרדות: המטאפורות של עידן המידע|1696}}
* דני ליבר, [http://www.e-mago.co.il/Editor/fantasy-1522.htm תרחישים קיצוניים של חירות ג: אלדוס האקסלי / עולם חדש ומופלא]
* דני ליבר, [http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-1489.htm תרחישים קיצוניים של חירות חלק ב: ג`ורג` אורוול / 1984]
* [http://www.frostbytes.com/~jimf/informing.html הרצאה של פוסטמן - Informing Ourselves To Death] {{אנגלית}}
* {{OCLC}}
[[קטגוריה:תקשורת המונים]]
[[קטגוריה:ספרי עיון]]
[[קטגוריה:ספרי 1985]]
[[קטגוריה:פסיכולוגיה: ספרי עיון]]