שינויים

אתרים כמו "יד שתיים", זאפ, אי-ביי ועוד מאפשרים לאנשים לפרסם מודעות נדל"ן, מכירת מכוניות משומשות ומוצרים נוספים דבר שהקטין מאד את ההכנסות ממודעות. מודל של מנויים משלמים גם הוא ירד בחשיבותו בגלל היכולת של אנשים להתעדכן בחדשות דרך אתרים שונים, דרך רשתות חברתיות ולקרוא כתבות ותוכן דרך האינטרנט. חלק מהעיתונים מנסים להגדיל את מספר המנויים על ידי הגדרת מנויים בסופי שבוע שמקבלים רק את המוספים עיתון "הארץ" מנסה בשנים האחרונות להסתמך על מודל של מנויים משלמים באינטרנט.  

אתרים כמו "יד שתיים", זאפ, אי-ביי ועוד מאפשרים לאנשים לפרסם מודעות נדל"ן, מכירת מכוניות משומשות ומוצרים נוספים דבר שהקטין מאד את ההכנסות ממודעות. מודל של מנויים משלמים גם הוא ירד בחשיבותו בגלל היכולת של אנשים להתעדכן בחדשות דרך אתרים שונים, דרך רשתות חברתיות ולקרוא כתבות ותוכן דרך האינטרנט. חלק מהעיתונים מנסים להגדיל את מספר המנויים על ידי הגדרת מנויים בסופי שבוע שמקבלים רק את המוספים עיתון "הארץ" מנסה בשנים האחרונות להסתמך על מודל של מנויים משלמים באינטרנט.  

המשבר הכלכלי בעיתונות העולמית מתקיים גם בישראל. עיתונים מרכזיים סופגים הפסדים כלכליים ניכרים לפעמים של מאות מיליוני שקלים- אלו כוללים את ידיעות אחרונות, ישראל היום, מעריב והארץ. דבר זה מעודד קניה של העיתונות על ידי גורמים שמעוניינים כנראה בניצול העיתון לצורכי השפעה פוליטית שיכולה לפעמים להתרגם לסיוע עסקי - בעל העיתון מעניק סיקור חיובי לעסקיו שלו, לעסקים שנמצאים איתו בקשרים טובים וכן מעניק [[פרסום סמוי]] למוצרים שונים, כמו כן הוא מעניק סיקור חיובי לפוליטיקאים שנחשבים ידידים. סיקור עוין מקבלים מי שמתנגדים למהלכים שבעל העיתון מעוניין. היו טענות כי עופר נמרודי שקנה את מעריב ולאחר מכן נוחי דנקנר שקנה אותו הפסידו מאות מיליוני שקלים כל אחד כדי להנות מהשפעה פוליטית. טענה דומה מופנית נגד [[נוני מוזס]] וידיעות אחרונות וכן נגד ישראל היום.

המשבר הכלכלי בעיתונות העולמית מתקיים גם בישראל. עיתונים מרכזיים סופגים הפסדים כלכליים ניכרים לפעמים של מאות מיליוני שקלים- אלו כוללים את ידיעות אחרונות, ישראל היום, מעריב והארץ. ללא מודל כלכלי רווחי, דבר זה מעודד קניה של העיתונות על ידי גורמים העשויים להיות מעוניינים בניצול העיתון לצורכי השפעה פוליטית שיכולה לפעמים להתרגם לסיוע עסקי - בעל העיתון מעניק סיקור חיובי לעסקיו שלו, לעסקים שנמצאים איתו בקשרים טובים וכן מעניק [[פרסום סמוי]] למוצרים שונים, כמו כן הוא מעניק סיקור חיובי לפוליטיקאים שנחשבים ידידים. סיקור עוין מקבלים מי שמתנגדים למהלכים שבעל העיתון מעוניין. [[עופר נמרודי]] שקנה את השליטה במעריב ולאחר מכן [[נוחי דנקנר]] שקנה ממנו את השליטה בעיתון הפסידו מאות מיליוני שקלים כל אחד כדי להנות מהשפעה פוליטית. זאת דרך החברות הציבוריות ששליטתם (הכשרת הישוב ודיסקונט השקעות בהתאמה). טענה דומה מופנית נגד [[נוני מוזס]] וידיעות אחרונות וכן נגד [[שלדון אדלסון]] וישראל היום.

==גופי תקשורת חברתיים==

==גופי תקשורת חברתיים==