שינויים

עלויות השכר של הבנקאים מגיעות ל-9.5 מיליארד ש"ח בשנה, וסה"כ עם הטבות שונות ל-13 מיליארד ש"ח בשנה. רוב הסכום הזה מגיע לכ-42% מעובדי הבנקים: 2% בשכבת ההנהלה הבכירה שמקבלים מעל 60 אלף ש"ח בחודש, 16% מהעובדים שמקבלים שכר של 30 אלף ש"ח בחודש, ועוד 34% שמקבלים מעל 17 אלף ש"ח בחודש. [http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2110493][http://www.themarker.com/markets/1.2036620]

עלויות השכר של הבנקאים מגיעות ל-9.5 מיליארד ש"ח בשנה, וסה"כ עם הטבות שונות ל-13 מיליארד ש"ח בשנה. רוב הסכום הזה מגיע לכ-42% מעובדי הבנקים: 2% בשכבת ההנהלה הבכירה שמקבלים מעל 60 אלף ש"ח בחודש, 16% מהעובדים שמקבלים שכר של 30 אלף ש"ח בחודש, ועוד 34% שמקבלים מעל 17 אלף ש"ח בחודש. [http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2110493][http://www.themarker.com/markets/1.2036620]

העיתונאי גיא רולניק טוען שללא שינוי מבני בשוק הבנקאות, ההפרטה לא מועילה הרבה. לדוגמה הוא מביא את ההפרטה של [[בנק דיסקונט]] - [[משפחת ברונפמן]] לא יכלה להתמודד עם הוצאות גבוהות שנכפו עליה על ידי וועד עובדים חזק מחד ועם ה[[דואופול]] של [[בנק לאומי]] ו[[בנק הפועלים]] במשק הבנקאות בישראל- כך שמחד הם השיגו רווחיות נמוכה (יחסית למדד 25 המניות המובילות בבורסה) ומאידך לא הצליחו להוריד את המחירים. הוועד החזק בבנק דיסקונט הזרים חלק גדול מההכנסות של הבנק אליו.  

העיתונאי גיא רולניק טוען שללא שינוי מבני בשוק הבנקאות, ההפרטה לא מועילה הרבה. לדוגמה הוא מביא את ההפרטה של [[בנק דיסקונט]] - [[משפחת ברונפמן]] לא יכלה להתמודד עם הוצאות גבוהות שנכפו עליה על ידי וועד עובדים חזק מחד ועם ה[[דואופול]] של [[בנק לאומי]] ו[[בנק הפועלים]] במשק הבנקאות בישראל- כך שמחד הם השיגו רווחיות נמוכה (יחסית למדד 25 המניות המובילות בבורסה) ומאידך לא הצליחו להוריד את המחירים. הוועד החזק בבנק דיסקונט הזרים חלק גדול מההכנסות של הבנק אליו.  

התפלגות השכר בדיסקונט והתרבות הארגונית בו מתחלקת בין כ-4,500 עובדי דור א׳ עם קביעות ועוד כ–1,500 עובדים ללא קביעות. כ–10% מעובדי הבנק, כ-450 איש, הם בעלי עלות שכר של 100–150 אלף שקל בחודש, שיחד נוגסים בכ–800 מיליון שקל בשנה - כ–28% מעלות השכר הכוללת בבנק. מתחתיו נמצאים העשירון התשיעי והשמיני בדיסקונט עם עלות שכר של 30–100 אלף שקל בחודש ועם קביעות לכל החיים - חלקם בתפקידים זוטרים.  

התפלגות השכר בדיסקונט והתרבות הארגונית בו מתחלקת בין כ-4,500 עובדי דור א׳ עם קביעות ועוד כ–1,500 עובדים ללא קביעות. כ–10% מעובדי הבנק, כ-450 איש, הם בעלי עלות שכר של 100–150 אלף שקל בחודש, שיחד נוגסים בכ–800 מיליון שקל בשנה - כ–28% מעלות השכר הכוללת בבנק. מתחתיו נמצאים העשירון התשיעי והשמיני בדיסקונט עם עלות שכר של 30–100 אלף שקל בחודש ועם קביעות לכל החיים - חלקם בתפקידים זוטרים.  

יו"ר בנק דיסקונט ויו"ר וועד העובדים שניהם הרוויחו עלות שכר של כ–170 אלף שקל בחודש. כמו כן גם חברי הנהלה בכירים מקבלים שכר גבוה, רק שניתן לפטר אותם בכל עת. לעומת זאת, נמצאים שלושת העשירונים התחתונים של העובדים - 1,500 עובדים ללא קביעות, עלות השכר הממוצעת שלהם היא כ–5,000 שקל בחודש. לפי רולניק ההפרטה של מערכת הבנקאות בישראל הוצגה על ידי הממשלה כמעודדת תחרות, ועל ידי וועדי העובדים כהגנה על העובדים החלשים בעוד ששני הצדדים אינם מדייקים. מחד אין תחרות ומצד שני אין באמת הגנה על העובדים החלשים אלא רק על עובדים החזקים, וזאת על חשבון העובדים החלשים יותר וכן על חשבון ציבור הלקוחות של הבנקים, ועסקים קטנים הזקוקים ל[[אשראי]]. <ref>[http://www.themarker.com/markerweek/1.2341099 הפרטת נתניהו: 170 אלף שקל ליו"ר הוועד]גיא רולניק, דה מרקר, 05.06.2014</ref>

יו"ר בנק דיסקונט ויו"ר וועד העובדים שניהם הרוויחו עלות שכר של כ–170 אלף שקל בחודש. כמו כן גם חברי הנהלה בכירים מקבלים שכר גבוה, רק שניתן לפטר אותם בכל עת. לעומת זאת, נמצאים שלושת העשירונים התחתונים של העובדים - 1,500 עובדים ללא קביעות, עלות השכר הממוצעת שלהם היא כ–5,000 שקל בחודש. לפי רולניק ההפרטה של מערכת הבנקאות בישראל הוצגה על ידי הממשלה כמעודדת תחרות, ועל ידי וועדי העובדים כהגנה על העובדים החלשים בעוד ששני הצדדים אינם מדייקים. מחד אין תחרות ומצד שני אין באמת הגנה על העובדים החלשים אלא רק על עובדים החזקים, וזאת על חשבון העובדים החלשים יותר וכן על חשבון ציבור הלקוחות של הבנקים, ועסקים קטנים הזקוקים ל[[אשראי]]. <ref>[http://www.themarker.com/markerweek/1.2341099 הפרטת נתניהו: 170 אלף שקל ליו"ר הוועד]גיא רולניק, דה מרקר, 05.06.2014</ref>

;"סיכון מוסרי":

;"סיכון מוסרי":

הריכוזיות בענף הבנקים, המינוף הפיננסי הגבוה של בעלי השליטה בבנקים, יחד עם הקשרים שלהם עם בעלי הון אחרים, [[קשרי הון שלטון]] והבעלות של חלק מבעלי השליטה בבנקים בעסקים אחרים והיכרותם עם בעלי הון נוספים, מייצרים כשלי שוק נוספים. כשל שוק אחד הוא בכל המשק הפיננסי בישראל, שכן שהחלטות בדבר חסכון והשקעות לאו דווקא נלקחות על ידי מבנה מבוזר של [[שוק משוכלל]] אלא מושפע מקבוצה קטנה של אנשים שמכירים זה את זה. דבר זה גורר לדוגמה אשראי זול שניתן לאנשי עסקים גדולים שנהנים בעצמם מ[[מינוף פיננסי]] גבוהה, ודבר זה בא על חשבון שתי קבוצות אחרות. קבוצה אחת היא עסקים קטנים ובינוניים שהאשראי שהם מקבלים מתייקר, קבוצה אחרת היא כלל החוסכים שכספם לא תמיד מושקע משיקולים ענייניים. זהו [[כשל שוק]] של השקעה, שבו בעלי הון גדולים משתמשים בכספי החסכונות של הלווים בבנקים כדי לממן פעילות של תאגידים ריאליים שלהם, לאו דווקא בגלל ביצועים מסחריים טובים, אלא בגלל יכולות [[מינוף פיננסי]] וקשרים במערכת הבנקאות.  

הריכוזיות בענף הבנקים, המינוף הפיננסי הגבוה של בעלי השליטה בבנקים, יחד עם הקשרים שלהם עם בעלי הון אחרים, [[קשרי הון שלטון]] והבעלות של חלק מבעלי השליטה בבנקים בעסקים אחרים והיכרותם עם בעלי הון נוספים, מייצרים כשלי שוק נוספים. כשל שוק אחד הוא בכל המשק הפיננסי בישראל, שכן שהחלטות בדבר חסכון והשקעות לאו דווקא נלקחות על ידי מבנה מבוזר של [[שוק משוכלל]] אלא מושפע מקבוצה קטנה של אנשים שמכירים זה את זה. דבר זה גורר לדוגמה אשראי זול שניתן לאנשי עסקים גדולים שנהנים בעצמם מ[[מינוף פיננסי]] גבוהה, ודבר זה בא על חשבון שתי קבוצות אחרות. קבוצה אחת היא עסקים קטנים ובינוניים שהאשראי שהם מקבלים מתייקר, קבוצה אחרת היא כלל החוסכים שכספם לא תמיד מושקע משיקולים ענייניים. זהו [[כשל שוק]] של השקעה, שבו בעלי הון גדולים משתמשים בכספי החסכונות של הלווים בבנקים כדי לממן פעילות של תאגידים ריאליים שלהם, לאו דווקא בגלל ביצועים מסחריים טובים, אלא בגלל יכולות [[מינוף פיננסי]] וקשרים במערכת הבנקאות.  

בשנים האחרונות נחשפו מספר מקרים בהם בנקים לא לקחו ערבונות מספיקים מול לווים גדולים. ניתן להתייחס לכשל זה כאל [[מינוף פיננסי]] חד-צדדי. במקרה של רווח הלווה מכניס לכיסו את הרווח, במקרה של הפסד הוא מגולגל לפתחו של הבנק שבהמשך מגלגל אותו הלאה על הציבור או על לווים אחרים. זו דוגמה של [[רווח פרטי הפסד ציבורי]]. מקרה בולט של מינוף פיננסי חד צדדי כזה הוא הלוואות הבנקים ל[[אליעזר פישמן]].  

בשנים האחרונות נחשפו מספר מקרים בהם בנקים לא לקחו ערבונות מספיקים מול לווים גדולים. ניתן להתייחס לכשל זה כאל [[מינוף פיננסי]] חד-צדדי. במקרה של רווח הלווה מכניס לכיסו את הרווח, במקרה של הפסד הוא מגולגל לפתחו של הבנק שבהמשך מגלגל אותו הלאה על הציבור או על לווים אחרים. זו דוגמה של [[רווח פרטי הפסד ציבורי]]. מקרה בולט של מינוף פיננסי חד צדדי כזה הוא הלוואות הבנקים ל[[אליעזר פישמן]]. נכון לספטמבר 2018, על פי דוחות הבנקים, היקף האשראי שמעניקים בנק הפועלים ובנק לאומי ללווים גדולים עומד על כ-60 מיליארד ש"ח אצל כל בנק. [https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3753657,00.html]

;המתח בין יציבות פיננסית לבין תחרות:

;המתח בין יציבות פיננסית לבין תחרות: