שינויים

בשנת 2016 יצא לאור הספר '''[[להציל את המדיה]]''' (Saving the media) מאת פרופסור ג'וליה קז'ה. הספר עוסק בבעיה של העיתונות והתקשורת במאה ה-21 שמתקשות לשרוד מבחינה כלכלית ואת ההשלכות של דבר זה על הדמוקרטיה. קז'ה טוענת כי עיתונות וחדשות חשובות הן סוג של מוצר ציבורי וכי יש לשנות את מודל המימון המרכזי שנהוג בעיתונות - במקום חברות למטרות רווח, על גופי התקשורת להיות ארגונים ללא-מטרת-רווח (בדומה לאוניברסיטאות) ולקבל מימון במגוון צורות על ידי תרומות מהציבור, מנויים ותמיכה ממשלתית.

בשנת 2016 יצא לאור הספר '''[[להציל את המדיה]]''' (Saving the media) מאת פרופסור ג'וליה קז'ה. הספר עוסק בבעיה של העיתונות והתקשורת במאה ה-21 שמתקשות לשרוד מבחינה כלכלית ואת ההשלכות של דבר זה על הדמוקרטיה. קז'ה טוענת כי עיתונות וחדשות חשובות הן סוג של מוצר ציבורי וכי יש לשנות את מודל המימון המרכזי שנהוג בעיתונות - במקום חברות למטרות רווח, על גופי התקשורת להיות ארגונים ללא-מטרת-רווח (בדומה לאוניברסיטאות) ולקבל מימון במגוון צורות על ידי תרומות מהציבור, מנויים ותמיכה ממשלתית.

פרדוקס הבולשיט בעולם המידע הוא פרדוקס לפיו דווקא בעידן של המון מידע זמין, מתפתחת בתחומים רבים בערות. נושא זה נידון במאמר "[על בולשיט]]" וכן בספר [[להיות רופא בעידן הבערות מרצון]]. הבולשיט או הבערות מרצון היא בחירה בעמדה של אי רצון לדעת, אי רצון לברר את האמת ונטייה לעצלות ולשטחיות.  

פרדוקס הבולשיט בעולם המידע הוא פרדוקס לפיו דווקא בעידן של המון מידע זמין, מתפתחת בתחומים רבים בערות. נושא זה נידון במאמר "[[על בולשיט]]" וכן בספר [[להיות רופא בעידן הבערות מרצון]]. הבולשיט או הבערות מרצון היא בחירה בעמדה של אי רצון לדעת, אי רצון לברר את האמת ונטייה לעצלות ולשטחיות.  

הפעיל החברתי [[קאלה לאסן]] הצביע על הדמיון בין "זיהום הנפש" או "זיהום התרבות" על ידי שקרים, [[ספין תקשורתי|ספינים]], [[פרסום סמוי]], [[דיסאינפורמציה]] ועוד לבין [[זיהום]] ממשי כמו [[זיהום מים]] - לטענת לאסן בשני המקרים המטרה של הגוף המזהם אינה ייצור הזיהום עצמו - היצרן מעוניין לייצר מכונות ולמכור אותם תמורת רווח - הזיהום של הנחל הוא רק תוצר לוואי של תהליך זה, לא נובע מכוונה רעה בפני עצמה, באופן דומה זיהום התקשורת או התרבות נובע מאינטרסים (מסחריים, פוליטיים, תרבותיים) והוא רק תוצר לוואי שלהם לאו דווקא מטרה בפני עצמה. דבר זה ממחיש את הבעיה שכן גם נחל נקי או [[מערכת אקולוגית]] מתפקדת היא גם סוג של מוצר ציבורי.  

הפעיל החברתי [[קאלה לאסן]] הצביע על הדמיון בין "זיהום הנפש" או "זיהום התרבות" על ידי שקרים, [[ספין תקשורתי|ספינים]], [[פרסום סמוי]], [[דיסאינפורמציה]] ועוד לבין [[זיהום]] ממשי כמו [[זיהום מים]] - לטענת לאסן בשני המקרים המטרה של הגוף המזהם אינה ייצור הזיהום עצמו - היצרן מעוניין לייצר מכונות ולמכור אותם תמורת רווח - הזיהום של הנחל הוא רק תוצר לוואי של תהליך זה, לא נובע מכוונה רעה בפני עצמה, באופן דומה זיהום התקשורת או התרבות נובע מאינטרסים (מסחריים, פוליטיים, תרבותיים) והוא רק תוצר לוואי שלהם לאו דווקא מטרה בפני עצמה. דבר זה ממחיש את הבעיה שכן גם נחל נקי או [[מערכת אקולוגית]] מתפקדת היא גם סוג של מוצר ציבורי.  

למידע וידע יש לעיתים קרובות היבטים שהופכים אותם ללא מוצרים ציבוריים טהורים. נכון שכל אחד יכול להשתמש במידע גם אם הוא לא שילם עליו, אבל מי שיש לו את המידע ראשון זוכה ביתרון. מסיבה זו תאגידים מסחריים וממשלות משלמות לחוקרים באקדמיה ולחוקרים ממשלתיים, בתעיות ביטחוניות ועוד - נכון שבהמשך טכנולוגיית נשק או פיתוח טכנולוגי יגיע גם למדינות אויב או לחברות מתחרות - אבל ראשית יעשה בו שימוש מי שפיתח את המידע. דרך נוספת להגן על המידע והפירות ממנו הוא [[פטנט]] - קבלת [[מונופול]] לזמן מוגבל (שיכול להיות עשרות שנים) על שימוש במידע. דבר זה מחליש את המחקר כמוצר ציבורי והופך אותו למוצר פרטי יותר - דבר שמעלה את ההשקעות במחקר. מצד שני יש גם בעיות כמו ניצול לרעה של פטנטים - כדי לחסום תחרות מצד מתחרים, או שימוש בשינוי קטן בפטנט וב[[לובי פוליטי]] כדי להעריך את הפטנט מעבר לזמן המקורי מתוך ניסיון לסחוט עוד כסף.  

למידע וידע יש לעיתים קרובות היבטים שהופכים אותם ללא מוצרים ציבוריים טהורים. נכון שכל אחד יכול להשתמש במידע גם אם הוא לא שילם עליו, אבל מי שיש לו את המידע ראשון זוכה ביתרון. מסיבה זו תאגידים מסחריים וממשלות משלמות לחוקרים באקדמיה ולחוקרים ממשלתיים, בתעיות ביטחוניות ועוד - נכון שבהמשך טכנולוגיית נשק או פיתוח טכנולוגי יגיע גם למדינות אויב או לחברות מתחרות - אבל ראשית יעשה בו שימוש מי שפיתח את המידע. דרך נוספת להגן על המידע והפירות ממנו הוא [[פטנט]] - קבלת [[מונופול]] לזמן מוגבל (שיכול להיות עשרות שנים) על שימוש במידע. דבר זה מחליש את המחקר כמוצר ציבורי והופך אותו למוצר פרטי יותר - דבר שמעלה את ההשקעות במחקר. מצד שני יש גם בעיות כמו ניצול לרעה של פטנטים - כדי לחסום תחרות מצד מתחרים, או שימוש בשינוי קטן בפטנט וב[[לובי פוליטי]] כדי להעריך את הפטנט מעבר לזמן המקורי מתוך ניסיון לסחוט עוד כסף.  

בעוד שמידע נוטה להיות מדוייק מבוקש בעולם העסקי העשיר שיכול לשלם עליו, בציבור הכללי יש לארגונים רבים כמו ממשלות, תאגידים וארגונים אינטרס להפיץ [[דיסאינפורמציה]] ו[[ספינים]] כדי להגדיל מכירות או להנות מיחסי ציבור טובים יותר וכו'. לציבור הרחב יש פחות פנאי ואינטרס לבחון את הידיעות בצורה מאורגנת והתוצאה היא לעיתים קרובות אמון בטענות לא מדוייקות ואף הפצה של [[מיתוס|מיתוסים]] ו[[ממים]]. השאלה האם ידיעה תופץ בצורה נרחבת תלויה כמה חזק ה"ויראליות" שלה ולאו דווקא השאלה כמה הידיעה מדוייקת ושלמה.  

בעוד שמידע נוטה להיות מדוייק מבוקש בעולם העסקי העשיר שיכול לשלם עליו, בציבור הכללי יש לארגונים רבים כמו ממשלות, תאגידים וארגונים אינטרס להפיץ [[דיסאינפורמציה]] ו[[ספינים]] כדי להגדיל מכירות או להנות מיחסי ציבור טובים יותר וכו'. לציבור הרחב יש פחות פנאי ואינטרס לבחון את הידיעות בצורה מאורגנת והתוצאה היא לעיתים קרובות אמון בטענות לא מדוייקות ואף הפצה של [[מיתוס|מיתוסים]] ו[[ממים]]. השאלה האם ידיעה תופץ בצורה נרחבת תלויה כמה חזק ה"ויראליות" שלה ולאו דווקא השאלה כמה הידיעה מדוייקת ושלמה.

==ראו גם==

==ראו גם==