שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תעשיית הבגדים (הצגת מקור)

גרסה מ־12:03, 2 בספטמבר 2018

נוספו 2,993 בתים ,  12:03, 2 בספטמבר 2018
←‏תנאי התעסוקה של העובדים
שורה 14: שורה 14:  
בין השנים 2000-2014 גדלה צריכת הבגדים ב-60%. כמות הבגדים המיוצרים בשנה היא מעל 100 מיליארד בגדים בשנה. [https://reshet.tv/item/news/the-system/season-05/articles/ofna-info-524471/] היות ו[[אוכלוסיית העולם]] עומדת על 7 מיליארד בני אדם, מדובר בייצור של 13 בגדים בשנה לכל אדם בעולם. לטענת פעילים בתחום הגידול בכמויות הביגוד והירידה במחיר יוצר בעיה גדלה של בגדים שלא נלבשים, בגדים שנשלחים לאפריקה או נשלחים למחזור- אבל כמויות הבגדים גדולות כל כך שהדבר יוצר בעיות זיהום ועודף ביגוד גם במדינות העניות.{{הערה|רותם שטרקמן, הדר קנה [https://www.themarker.com/markerweek/1.2893568 מה הבעיה עם בגדים שנמכרים בזול?], ראיון עם מיכל ארבל־לוי, דה מרקר, 26.03.2016 }}
 
בין השנים 2000-2014 גדלה צריכת הבגדים ב-60%. כמות הבגדים המיוצרים בשנה היא מעל 100 מיליארד בגדים בשנה. [https://reshet.tv/item/news/the-system/season-05/articles/ofna-info-524471/] היות ו[[אוכלוסיית העולם]] עומדת על 7 מיליארד בני אדם, מדובר בייצור של 13 בגדים בשנה לכל אדם בעולם. לטענת פעילים בתחום הגידול בכמויות הביגוד והירידה במחיר יוצר בעיה גדלה של בגדים שלא נלבשים, בגדים שנשלחים לאפריקה או נשלחים למחזור- אבל כמויות הבגדים גדולות כל כך שהדבר יוצר בעיות זיהום ועודף ביגוד גם במדינות העניות.{{הערה|רותם שטרקמן, הדר קנה [https://www.themarker.com/markerweek/1.2893568 מה הבעיה עם בגדים שנמכרים בזול?], ראיון עם מיכל ארבל־לוי, דה מרקר, 26.03.2016 }}
 
===תנאי התעסוקה של העובדים===
 
===תנאי התעסוקה של העובדים===
 +
====המאבק על תנאי התעסוקה של עובדי טקסטיל במערב===
 +
דוגמה היסטורית לתנאי עבודה גרועים ומסוכנים בתעשיית הטקסטיל היא תעשיית הטקסטיל בניו יורק. ב-26 בספטמבר 1909 החלה שביתת פועלות הטקסטיל במפעל טרייאנגל במנהטן. הפועלות מחו על תנאי העבדות שבהם הועסקו: ימי עבודה בני 14 שעות, שבעה ימים בשבוע בלי הפסקה, העסקת ילדים, ותנאי בטיחות רעועים אשר גרמו לנפגעות רבות. רוב הנשים הועסקו כמתלמדות וככוח אדם לא מקצועי גם אחרי שהוכשרו, והרוויחו כתשיעית מהגברים שהועסקו באותם מקומות. רוב העובדות במקום היו מהגרות יהודיות ולא היה להם איגוד.  המחאה דוכאה בסיוע בריונים ששכרו בעלי המפעל, ובסיוע של שוחד לפוליטיקאים מקומיים, כדי שיעלימו עין מהאלימות. נאום סוחף של אשה בשם קלרה למליך הוביל להרחבת השביתה לעובדות נוספות. [https://mekomit.co.il/%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%94-20-%D7%90%D7%9C%D7%A3-%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%AA-%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%98%D7%A7%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9C-%D7%91/]
 +
 +
ב-22 בנובמבר הפועלות הצליחו לגייס לצידן את כל הענף, בעקבות נאום סוחף של אשה בשם קלרה למליך. באותו בוקר 15 אלף עובדות טקסטיל יצאו לרחובות ניו-יורק. עד אותו הערב האירוע כונה  "התקוממות ה-20,000", שביתה כללית של יותר מ-20 אלף פועלות טקסטיל מאוגדות בארגון נשות עובדות הטקסטיל העולמי. השביתה ארכה 11 שבועות, בהם הפועלות יצאו לרחובות, גייסו כספים, ונתקלו באלימות. יותר מ-700 מהן נעצרו, הן הוכו נמרצות. למליך עצמה סבלה משש צלעות שבורות ונעצרה 17 פעמים. הן נקנסו ביותר ממאה אלף דולר ביחד ונדונו לעבודות פרך. אך הצלחתן בשיתוק בפועל של המפעלים הביאה לחתימת הסכמים בין 339 מתוך 352 מפעלי טקסטיל לבין האיגוד. [https://mekomit.co.il/%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%94-20-%D7%90%D7%9C%D7%A3-%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%AA-%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%98%D7%A7%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9C-%D7%91/]
 +
 +
עם זאת, מפעל טרייאנגל בו החל המאבק לא נכלל בהסכם. שנה וחצי לאחר מכן התרחשה השריפה במפעל הות טריאנגל (Triangle Shirtwaist Factory fire), שפרצה בניו יורק סיטי ב-25 במרץ 1911. בשריפה נהרגו 123 עובדות ו-23 עובדים. רוב הנפגעים היו מהגרים יהודים ואיטלקים בין הגילאים 16–23. הנפגע המבוגר ביותר היה בן 43, והצעירות ביותר - בנות 14. בעלי המפעל נעלו את היציאה מהמפעל ואת הכניסה לחדר המדרגות כדי למנוע גניבה ולקיחת חופשות בלתי מאושרות של העובדים. לכן, כאשר פרצה השריפה חלק מהעובדים קפצו מהקומות העליונות של הבניין כדי להימלט ונספו בנפילה. השריפה הביאה לשינוי מדיניות הבטיחות במפעלים ותנאי התעסוקה בארה"ב. בית המחוקקים של מדינת ניו יורק הקים ועדת חקירה שתבדוק מפעלים ותמליץ על אמצעים שיש לנקוט לשם מניעת אסונות דוגמת אסון מפעל טריאנגל. [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%94_%D7%91%D7%9E%D7%A4%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%92%D7%9C]
 +
 +
בעקבות עבודתה של הוועדה נחקקו במדינת ניו יורק עשרות חוקים חדשים, ששיפרו את הבטיחות במפעלים ואת תנאי העבודה בהם. כמו כן בעקבות השריפה הוקמה בניו יורק, ב-14 באוקטובר 1911 אגודת מהנדסי הבטיחות האמריקאית. אגודה לבטיחות הציבור שבראשה עמדה פרנסס פרקינס (לימים מזכירת העבודה של ארצות הברית), שהייתה עדה לשריפה עצמה. הוגבל מספר שעות העבודה השבועית בארצות הברית ל-54. Remember the Triangle Fire Coalition היא קבוצה שנוצרה בשנת 2008 ושאוגדת בתוכה יותר מ-200 ארגונים, מטרתה להנציח את השריפה.[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%94_%D7%91%D7%9E%D7%A4%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%92%D7%9C]
 +
 +
====תנאי התעסוקה כיום====
 
תעשיית ייצור הבגדים נחלקת לכמה חלקים. החלקים שדורשים יותר [[הון אנושי]] ידע ונסיון, וכן קרבה לצרכנים, נשארו במדינות מערביות. חלקים שדורשים פחות הון אנושי עברו למדינות עניות. תעשיית ייצור הבגדים, מושכת נשים עניות וחסרות כישורים אחרים ומספקת להן פרנסה.  
 
תעשיית ייצור הבגדים נחלקת לכמה חלקים. החלקים שדורשים יותר [[הון אנושי]] ידע ונסיון, וכן קרבה לצרכנים, נשארו במדינות מערביות. חלקים שדורשים פחות הון אנושי עברו למדינות עניות. תעשיית ייצור הבגדים, מושכת נשים עניות וחסרות כישורים אחרים ומספקת להן פרנסה.  
   שורה 19: שורה 29:     
העובדים והעובדות (ובהם גם ילדים קטנים) נמצאים במקום העבודה שעות ארוכות, לעיתים יותר מ-12 שעות במשמרת. לעיתים קרובות אין לעובדות זכויות בסיסיות, כמו הפסקות, פנסיה וחופשת לידה או מחלה. המפעלים בהם נעשית העבודה הם לעיתים מבנים ארעיים ולא בטיחותיים שבהם התנאים הבריאותיים גרועים, ויש סכנה של חשיפה לחומרים מסוכנים. {{הערה|שם=layzin}}
 
העובדים והעובדות (ובהם גם ילדים קטנים) נמצאים במקום העבודה שעות ארוכות, לעיתים יותר מ-12 שעות במשמרת. לעיתים קרובות אין לעובדות זכויות בסיסיות, כמו הפסקות, פנסיה וחופשת לידה או מחלה. המפעלים בהם נעשית העבודה הם לעיתים מבנים ארעיים ולא בטיחותיים שבהם התנאים הבריאותיים גרועים, ויש סכנה של חשיפה לחומרים מסוכנים. {{הערה|שם=layzin}}
−
  −
דוגמה היסטורית לתנאי עבודה מסוכנים בתעשיית הטקסטיל היא השריפה במפעל הות טריאנגל (Triangle Shirtwaist Factory fire), שפרצה בניו יורק סיטי ב-25 במרץ 1911. בשריפה נהרגו 123 עובדות ו-23 עובדים. רוב הנפגעים היו מהגרים יהודים ואיטלקים בין הגילאים 16–23. הנפגע המבוגר ביותר היה בן 43, והצעירות ביותר - בנות 14. בעלי המפעל נעלו את היציאה מהמפעל ואת הכניסה לחדר המדרגות כדי למנוע גניבה ולקיחת חופשות בלתי מאושרות של העובדים. לכן, כאשר פרצה השריפה חלק מהעובדים קפצו מהקומות העליונות של הבניין כדי להימלט ונספו בנפילה. השריפה הביאה לשינוי מדיניות הבטיחות במפעלים ותנאי התעסוקה בארה"ב. בית המחוקקים של מדינת ניו יורק הקים ועדת חקירה שתבדוק מפעלים ותמליץ על אמצעים שיש לנקוט לשם מניעת אסונות דוגמת אסון מפעל טריאנגל. בעקבות עבודתה של הוועדה נחקקו במדינת ניו יורק עשרות חוקים חדשים, ששיפרו את הבטיחות במפעלים ואת תנאי העבודה בהם. כמו כן בעקבות השריפה הוקמה בניו יורק, ב-14 באוקטובר 1911 אגודת מהנדסי הבטיחות האמריקאית. אגודה לבטיחות הציבור שבראשה עמדה פרנסס פרקינס (לימים מזכירת העבודה של ארצות הברית), שהייתה עדה לשריפה עצמה. הוגבל מספר שעות העבודה השבועית בארצות הברית ל-54. Remember the Triangle Fire Coalition היא קבוצה שנוצרה בשנת 2008 ושאוגדת בתוכה יותר מ-200 ארגונים, מטרתה להנציח את השריפה.[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%94_%D7%91%D7%9E%D7%A4%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%92%D7%9C]
      
ב-2013 קרס מפעל טקסטיל ראנה פלאזה בבנלגדש וכ-1200 עובדים ועובדות נהרגו בקריסה. בין הריסות המפעל נמצאו בגדים עם תוויות של רשתות האופנה הגדולות בעולם. מקרה זה גרר יוזמות חברתיות לשינוי תנאי העסקה של העובדים העניים ביותר בתעשיית האופנה, שחשופים לסכנות ולקשיים הגדולים ביותר. {{הערה|שם=layzin}}
 
ב-2013 קרס מפעל טקסטיל ראנה פלאזה בבנלגדש וכ-1200 עובדים ועובדות נהרגו בקריסה. בין הריסות המפעל נמצאו בגדים עם תוויות של רשתות האופנה הגדולות בעולם. מקרה זה גרר יוזמות חברתיות לשינוי תנאי העסקה של העובדים העניים ביותר בתעשיית האופנה, שחשופים לסכנות ולקשיים הגדולים ביותר. {{הערה|שם=layzin}}
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/wiki/מיוחד:השוואה_ניידת/83931"

תפריט ניווט