שורה 17: |
שורה 17: |
| | | |
| בעיות סביבתיות-חברתיות שמוחרפות על ידי גידול אוכלוסין כוללת הגדלה של כמות ה[[פסולת]], כמות הפליטה של [[גזי חממה]], הקטנת השטח והאיכות של [[שטחים פתוחים]] והפגיעה במגוון הביולוגי. בעיות שמשלבות בעיה סביבתית עם בעיה חברתית כוללות [[זיהום]], [[רעש]] ו[[פקקי תנועה]]. ממדים חברתיים יותר של גידול האוכלוסין כוללים עומס יתר על בתי ספר, בתי חולים, בתי משפט וכבישים, וכן מחסור ב[[דיור בר השגה]] ו[[ייקור הדיור|ייקור הדיור בישראל]], הרחבת [[עוני בישראל|מעגל העוני]] ואי השוויון בהכנסות. לפי טל, ישראל סובלת באופן חמור מלחץ אוכלוסין וכי היבטים אלה הופכים חמורים וגרועים יותר ויותר. טענה זו אינה ייחודית לטל והיא נשמעת מפי אנשי סביבה ומפני מומחים רבים אחרים. טל מצטט בתחילת הפרק את החוקר הימי [[ז'אק קוסטו]], שטען כי "צריכת יתר ואכלוס יתר - עומדים מאחורי כל בעיה סביבתית שאיתה מתמודדים היום". | | בעיות סביבתיות-חברתיות שמוחרפות על ידי גידול אוכלוסין כוללת הגדלה של כמות ה[[פסולת]], כמות הפליטה של [[גזי חממה]], הקטנת השטח והאיכות של [[שטחים פתוחים]] והפגיעה במגוון הביולוגי. בעיות שמשלבות בעיה סביבתית עם בעיה חברתית כוללות [[זיהום]], [[רעש]] ו[[פקקי תנועה]]. ממדים חברתיים יותר של גידול האוכלוסין כוללים עומס יתר על בתי ספר, בתי חולים, בתי משפט וכבישים, וכן מחסור ב[[דיור בר השגה]] ו[[ייקור הדיור|ייקור הדיור בישראל]], הרחבת [[עוני בישראל|מעגל העוני]] ואי השוויון בהכנסות. לפי טל, ישראל סובלת באופן חמור מלחץ אוכלוסין וכי היבטים אלה הופכים חמורים וגרועים יותר ויותר. טענה זו אינה ייחודית לטל והיא נשמעת מפי אנשי סביבה ומפני מומחים רבים אחרים. טל מצטט בתחילת הפרק את החוקר הימי [[ז'אק קוסטו]], שטען כי "צריכת יתר ואכלוס יתר - עומדים מאחורי כל בעיה סביבתית שאיתה מתמודדים היום". |
| + | |
| + | ==פרק שמיני - מעבר דמוגרפי בקרב ערביי ישראל== |
| + | הפרק מתחיל בהסבר מהו [[מעבר דמוגרפי]] - מעבר בין שלבים של דינמיקה שונה בגידול אוכלוסין, ומדגים אותו על ערבי ישראל. |
| + | |
| + | מעבר דמוגפי מורכב מארבעה שלבים: |
| + | * שלב ראשון שבו יש מספר רב של לידות אך גם מספר רב של פטירות תינוקות וילדים ותמותה כללית גבוה - כך שהאוכלוסיה כמעט ואינה גדלה ולפעמים גם קטנה עקב מחלות, רעב או מלחמות. שלב זה התקיים מאז ימי ה[[מהפכה החקלאית]] לפני עשרת אלפים שנה ועד בערך 200 שנה כאשר הזמן המדוייק תלוי במדינה. להורים יש תמריץ לגדל ילדים גם כדי שתהיה ירושה וגם כדי שאלו יטפלו בהם בגיל זקנה. העלות של גידול ילדים היא קטנה יחסית - רק מזון. הילדים עוזרים בעבודות חקלאיות מגיל צעיר. |
| + | * שלב שני הוא שלב שבו שינויים שונים כמו היגיינה, רפואה, [[בריאות הציבור]] ועוד גורמים לירידה משמעותית בתמותת הילדים אבל משפחות ממשיכות להוליד מספר רב של ילדים, כך שהאוכלוסיה גדלה במהירות. להורים בחברה חקלאית יש עדיין תמריץ לגדל הרבה ילדים. |
| + | * בשלב שלישי יש תמריצים להוריד את מספר הילדים - התמחות ומעבר מחקלאות לתחומים אחרים מגבירים ביקוש לעובדים מיומנים יותר שיודעים לקרוא ובהמשך השכלה נוספת והיבטים אלה מייקרים גידול של הילדים, לאחר מכן חברות מגבילות בחוקים עבודת ילדים ויותר ויותר ילדים נשלחים ללימודים לזמן ארוך יותר. רשתות פנסיה מחליפות את הילדים בטיפול בזקנים. מתחיל תהליך איטי שבו פריון הילודה (מספר הילדים לכל אשה) יורד בהדרגה. שלב זה מתקיים מאז המהפכה התעשייתית ובחלק מהמדינות הוא התקיים במהלך המאה ה-20. כל החברות האנושיות עוברות שלב זה, בקצב שונה. |
| + | * שלב רביעי הוא שלב שבו יש ייצוב או אפילו ירידה של האוכלוסיה. שלב זה מאפיין מדינות כמו יפאן, יוון ואיטליה. |
| + | |
| + | טל מדגים את המעבר הדמוגרפי בקרב ערביי ישראל. בזמן השלטון הטורקי בשנים 1400-1870 ישראל היתה במצב גרוע. ומעריכים את אוכלוסיתה בכ-300 אלף תושבים שרובם חיו בכפרים קטנים. בירושלים חיו כ 9000 איש. היה מחסור במים ובבארות מים. הדרכים היו במצב גרוע כך שגם מי שהיה לו עודף תבואה לא היה יכול למכור אותה. רוב האוכלוסיה עבדה תחת מיסים כבדים מאד ל"אפנדי" וחיה בעצם כ[[צמית|צמיתים]]. ילדים רבים מתו בקדחת ובמלריה. העוני והעזובה שלטו בכל, והדבר מופיע בספרו של מארק טווין "מסע תענוגות לארץ הקודש". גברים מוסלמים רבים גוייסו לצבא הטורקי בכפייה ולא שבו מעולם. האוכלוסיה כמעט ואינה גדלה בכל התקופה הזו. |
| + | |
| + | קצת לאחר ביקורו של טווין באיזור 1870 המצב מתחיל להשתפר. הטורקים בונים מסילת רכבת ודרכים לכבוד ביקור הקיסר האוסטרי. טמפלרים ומתיישבים מערביים אחרים מקימים בית חולים ראשון וכן כרכרות. החקלאותמשתפרת. האוכלוסיה גדלה עד מלחמת העולם הראשונה פי שתיים לשש מאות אלף. השינוי המהותי בהורדת התמותה ושיפור איכות החיים היה לאחר הכיבוש הבריטי. אז החל הגידול באכולוסיית הערבים בישראל. |
| + | |
| + | לאחר מלחמת העצמאות נותרו בישראל כחמישית מהאוכלוסיה הערבית והיתר ברחו. רוב הנשארים היו האוכלוסיה הענייה ביותר מאחר והמשכילים ברחו. בישראל גדל עוד יותר תוחלת החיים והילודה והתחזק השלב השני - גם בגלל אידאולוגיה לפיה זהו ערוץ פתוח למחאה נגד המדינה - כך שנשים ערביות רבות ילדו 9 ילדים. הדבר זה משתנה בין אוכלוסיות שונות - הנוצרים והדרוזים הם משכילם יותר ואצלהם נכנס מוקדם יותר השלב השלישי של ירידה בפריון הילודה. |
| + | |
| + | החל משנות ה-70 וביתר שאת משנות ה-90 האוכלוסיה הערבית נכנסת לשלב השלישי של מעבר דמוגרפי - מתחילה ירידה של מספר הילדים. הילדים נשלחים לזמן ארוך יותר לבית הספר, העבודה בחקלאות יורדת , אין צורך בילדים לשם תמיכה בזמן הזקנה ויקר יותר לגדל ילדים. בשנת 2016 נוצר לראשונה מצב שבו הפריון הערבי שווה בגודלו לפריון היהודי. |
| | | |
| ===כמה אנשים יכולים לחיות בישראל=== | | ===כמה אנשים יכולים לחיות בישראל=== |