שורה 42:
שורה 42:
===הסרת הטאבו מעישון נשים===
===הסרת הטאבו מעישון נשים===
−
[[קובץ:Women smoke2.png|ממוזער|400px|עד שנות ה-20 של המאה ה-20 היה טאבו חברתי על עישון בקרב נשים בציבור, דבר שהקטין מאד את העישון בקרבן.]]
+
[[קובץ:Women smoke2.png|ממוזער|300px|עד שנות ה-20 של המאה ה-20 היה טאבו חברתי על עישון בקרב נשים בציבור, דבר שהקטין מאד את העישון בקרבן.]]
עד תחילת המאה ה-20 היה מקובל שעישון הוא נוהג גברי שיש לו גם דימוי גברי. עד היום העישון נמוך יותר בקרב נשים באופן כללי לעומת גברים, והדבר בולט עוד יותר במדינות מתפתחות. עד סוף מלחמת העולם הראשונה, היה טאבו חברתי על עישון נשים בציבור ודבר זה הקטין מאד את מספר הנשים המעשנות.<ref>עד היום, עישון סיגריות נפוץ יותר בקרב גברים. עישון בקרב נשים בחברות מסורתיות הוא נדיר בהרבה יחסית לנשים חילוניות. ראו פירוט ב[[אי שוויון בריאותי בישראל]], ובפרק [[עישון|אפידמיולוגיה של עישון]]. </ref> חברות טבק פנו ל[[אדוארד ברנייז]], מחלוצי [[פסיכולוגיה שיווקית|הפסיכולוגיה השיווקית]] ([[המאה של העצמי|שימוש בפסיכולוגיה לצורכי שיווק]]). ברנייז קיבל ייעוץ לפיו הסיגריה היא סמן פאלי, וכי דבר זה מונע מנשים לעשן. הוא הגיע לתובנה כי יש להציג את העישון הנשי כדבר של מרד נגד השליטה הגברית. לאשה "חזקה" יש כביכול "איבר מין זכרי" משלה ולכן היא לא תלויה בגברים. ברנייז שכנע מספר סופרז'יסטיות להחביא סיגריות ואז להצית את הסיגריות שלהן ביחד, באופן מופגן, בזמן תהלוכה מרכזית בניו יורק. ברנייז הציג פעילות זו כ-"הדלקת לפיד החירות של הנשים". הוא גם הדליף את הכוונה למעשה זה לעיתונים ויצר סנסציה תקשורתית בנושא. הצגת העישון כדבר שמקדם את מעמד האישה גרם לדיון ציבורי ער, שבו עישון נשים היה סימן ל[[חופש]], והתנגדות לעישון יצרה רושם של התנגדות לחופש. הטאבו על עישון נשים נשבר, וכמות המכירות של סיגריות לנשים עלתה בצורה תלולה בארצות הברית.<ref name="self2009">[http://www.youtube.com/watch?v=prTarrgvkjo&feature=player_embedded#! The Century Of The Self 1 of 4 One: Happiness Machines] Adam Curtis, 2009</ref>
עד תחילת המאה ה-20 היה מקובל שעישון הוא נוהג גברי שיש לו גם דימוי גברי. עד היום העישון נמוך יותר בקרב נשים באופן כללי לעומת גברים, והדבר בולט עוד יותר במדינות מתפתחות. עד סוף מלחמת העולם הראשונה, היה טאבו חברתי על עישון נשים בציבור ודבר זה הקטין מאד את מספר הנשים המעשנות.<ref>עד היום, עישון סיגריות נפוץ יותר בקרב גברים. עישון בקרב נשים בחברות מסורתיות הוא נדיר בהרבה יחסית לנשים חילוניות. ראו פירוט ב[[אי שוויון בריאותי בישראל]], ובפרק [[עישון|אפידמיולוגיה של עישון]]. </ref> חברות טבק פנו ל[[אדוארד ברנייז]], מחלוצי [[פסיכולוגיה שיווקית|הפסיכולוגיה השיווקית]] ([[המאה של העצמי|שימוש בפסיכולוגיה לצורכי שיווק]]). ברנייז קיבל ייעוץ לפיו הסיגריה היא סמן פאלי, וכי דבר זה מונע מנשים לעשן. הוא הגיע לתובנה כי יש להציג את העישון הנשי כדבר של מרד נגד השליטה הגברית. לאשה "חזקה" יש כביכול "איבר מין זכרי" משלה ולכן היא לא תלויה בגברים. ברנייז שכנע מספר סופרז'יסטיות להחביא סיגריות ואז להצית את הסיגריות שלהן ביחד, באופן מופגן, בזמן תהלוכה מרכזית בניו יורק. ברנייז הציג פעילות זו כ-"הדלקת לפיד החירות של הנשים". הוא גם הדליף את הכוונה למעשה זה לעיתונים ויצר סנסציה תקשורתית בנושא. הצגת העישון כדבר שמקדם את מעמד האישה גרם לדיון ציבורי ער, שבו עישון נשים היה סימן ל[[חופש]], והתנגדות לעישון יצרה רושם של התנגדות לחופש. הטאבו על עישון נשים נשבר, וכמות המכירות של סיגריות לנשים עלתה בצורה תלולה בארצות הברית.<ref name="self2009">[http://www.youtube.com/watch?v=prTarrgvkjo&feature=player_embedded#! The Century Of The Self 1 of 4 One: Happiness Machines] Adam Curtis, 2009</ref>
שורה 48:
שורה 48:
===שינוי אופי הטבק ואופי העישון בסיגריות===
===שינוי אופי הטבק ואופי העישון בסיגריות===
+
[[קובץ:Trends in smoking and lung cancer in us.png|400px|ממוזער|מגמות בכמות הסיגריות לנפש, ושיעורי התמותה [[סרטן ריאות|מסרטן ריאות]] בקרב גברים ונשים בארצות הברית מתחילת המאה ה-20. ]]
ייתכן כי בתחילה עישון סיגריות היה דומה יותר לעישון סיגרים ומקטרות - כלומר ללא שאיפת העשן לריאות - לדוגמה בשנות ה-30 קמפיין של לאקי סטרייק שאל את המעשן "האם אתה לוקח לריאות?". חברות הטבק החלו בתקופה זו להפוך את הטבק לעדין יותר וחומצי יותר כדי להקל על משתמשים לשאוף את הטבק עמוק יותר לריאות. היבט זה הוא חלק ממה שקרוי [[מניפולציה בניקוטין]] חברות הסיגריות הוסיפו במהלך השנים חומרים שונים לטבק ושינו את הטבק עצמו במטרה להפוך את [[התמכרות לטבק|להפוך את הסיגריות לממכרות יותר]] וכדי להקטין תופעות לוואי וסימני הזהרה של הגוף כמו שיעול.
ייתכן כי בתחילה עישון סיגריות היה דומה יותר לעישון סיגרים ומקטרות - כלומר ללא שאיפת העשן לריאות - לדוגמה בשנות ה-30 קמפיין של לאקי סטרייק שאל את המעשן "האם אתה לוקח לריאות?". חברות הטבק החלו בתקופה זו להפוך את הטבק לעדין יותר וחומצי יותר כדי להקל על משתמשים לשאוף את הטבק עמוק יותר לריאות. היבט זה הוא חלק ממה שקרוי [[מניפולציה בניקוטין]] חברות הסיגריות הוסיפו במהלך השנים חומרים שונים לטבק ושינו את הטבק עצמו במטרה להפוך את [[התמכרות לטבק|להפוך את הסיגריות לממכרות יותר]] וכדי להקטין תופעות לוואי וסימני הזהרה של הגוף כמו שיעול.