שינויים

'''תועלת משרותים ולא ממוצרים''' היא טענה כי בני אדם מפיקים תועלת לא מצריכה של מוצרים, אלא מהספקה של זרם של שרותים שהמוצרים שהם קנו מסוגלים לספק להם. אין קשר ישיר בין כמות המוצרים שצורכים לבין תועלת ולמעשה צריכת המוצרים הינה עלות שבני האדם מוכנים לשלם כדי לקבל את השרותים עצמם.  

'''תועלת משרותים ולא ממוצרים''' היא טענה כי בני אדם מפיקים תועלת לא מצריכה של מוצרים, אלא מהספקה של זרם של שרותים שהמוצרים שהם קנו מסוגלים לספק להם. אין קשר ישיר בין כמות המוצרים שצורכים לבין תועלת ולמעשה צריכת המוצרים הינה עלות שבני האדם מוכנים לשלם כדי לקבל את השרותים עצמם.  

במובן זה, ניתן לבצע הכללה ולהגיד שמוצרי השוק הינם סוג מסויים של ספקי שרותים. עוד סוגים של ספקי שרותים הינם הטבע, החברה האנושית כולה ומוסדות שונים שלה - במיוחד המדינה, קהילות, חברים, משפחה, אבל גם מוסדות אחרים כמו השוק, השפה, מוסר, מוסדות תרבות אחרים ועוד. ואפילו אולי הגוף והנפש עצמם.  

ניתן לבצע הכללה ולהגיד שמוצרי השוק הנקנים בכסף הינם מקרה פרטי של  של ספקי שרותים. עוד סוגים של ספקי שרותים הינם הטבע, החברה האנושית כולה ומוסדות שונים שלה - במיוחד המדינה, קהילות, חברים, משפחה, אבל גם מוסדות אחרים כמו מוסד השוק עצמו, השפה, מוסר, מוסדות תרבות אחרים ועוד. ואפילו אולי הגוף והנפש עצמם.  

טענה זו מובילה לא פעם למסקנה שהגידול בכמות של מוצרים בשוק אינו מעיד בהכרח על עושר גדל או על הספקה גדלה של תועלת, אלא על הרס (מכוון ובלתי מכוון) של מוסדות אחרים, המלווה בהחלפת חלקית של התפקודים שניתנו על ידי המוסדות והמבנים החברתיים או הטבעיים באמצעות מכירה של מוצרים המספקים שרותים דומים.  

טענה זו מובילה לא פעם למסקנה שהגידול בכמות של מוצרים בשוק אינו מעיד בהכרח על עושר גדל או על הספקה גדלה של תועלת, אלא על הרס (מכוון ובלתי מכוון) של מוסדות אחרים, המלווה בהחלפת חלקית של התפקודים שניתנו על ידי המוסדות והמבנים החברתיים או הטבעיים באמצעות מכירה של מוצרים המספקים שרותים דומים.  

ב[[כלכלה נאו קלאסית]] מקובלת ההנחה שאדם בעל [[פונקציית תועלת]] ממוצרים ומפנאי (הכוונה בפנאי היא - זמן שאין עובדים בו). יש בדבר זה כמה הנחות. האחת היא שהמוצרים עצמם הינם בעלי ערך כלשהו. השניה היא שהזמן בו מבלים בעבודה גורם כשלעצמו לסבל ואין משמעות לאיכות הפעילות והחוויות בזמן בו נמצעים בעבודה. השלישית היא שפנאי כלשעצמו הוא דבר רצוי, ואין משמעות לאיכות הפעילות והחוויות אותן מבצעים בזמן הפנאי.  

ב[[כלכלה נאו קלאסית]] מקובלת ההנחה שאדם בעל [[פונקציית תועלת]] ממוצרים ומפנאי (הכוונה בפנאי היא - זמן שאין עובדים בו). יש בדבר זה כמה הנחות. האחת היא שהמוצרים עצמם הינם בעלי ערך כלשהו. השניה היא שהזמן בו מבלים בעבודה גורם כשלעצמו לסבל ואין משמעות לאיכות הפעילות והחוויות בזמן בו נמצעים בעבודה. השלישית היא שפנאי כלשעצמו הוא דבר רצוי, ואין משמעות לאיכות הפעילות והחוויות אותן מבצעים בזמן הפנאי.  

בדרך כלל מקובל להשוות בין צריכת מוצרים לבין צריכת אוכל. באופן זה מדגימים מושגים כמו [[תועלת שולית פוחתת]]: מהגלידה הראשונה נהנים הרבה, ואילו מהגלידה ה-5 נהנים פחות. בחינה יותר עמוקה של קביעות אלו עלולה לערער על טענות אלה.  

בדרך כלל מקובל להשוות בין צריכת מוצרים לבין צריכת אוכל. באופן זה מדגימים מושגים כמו [[תועלת שולית פוחתת]]: מהגלידה הראשונה נהנים הרבה, ואילו מהגלידה ה-5 נהנים פחות. בחינה יותר עמוקה של קביעות אלו עלולה לערער טענות אלה.  

למען האמת אדם שואב הנאה מפנאי , פעילות חברתית ומצריכת מזון. את ההנאה שמקובל לייחס למוצרים עצמם האדם שואב לא מהמוצר עצמו אלה מהשרות שהמוצר מסוגל לספק לו. מחשב אינו שווה הרבה אם לקחו לך את כבל החיבור בין המסך למחשב. רוצה לומר מחשב שווה משהו רק בגלל השרותים שהוא מסוגל לתת למי שמשתמש בו.  

את ההנאה שמקובל לייחס למוצרי השוק עצמם האדם שואב לא מהמוצר עצמו אלה מהשרות שהמוצר מסוגל לספק לו.  

==דוגמאות==

==דוגמאות==

המכונית מספקת  שרותי תחבורה עצמית בעיר, שרות תחבורה לטיול מרוחק, הובלת מוצרים ואנשים אחרים, אופניים יכולים לתת שרותי תחבורה עצמית בעיר או למרחק קצר, אבל בכל שאר השרותים יכולתם מוגבלת בהרבה (ילדים קטנים, סלים קטנים ואם אתם בכושר טוב גם סוג של טיול). אופניים מסוגלים לתת שרות שמכונית לא יכולה כמו "נסיעה שקטה" או אקרובטית או את החוויה של רוח בפנים, כך שיש כאן תת חלוקה של שרות שנראה מלכתחילה הומוגני - "תחבורה". גם אוכל הוא למעשה מוצר שההנאה מנו היא בעצם נגזרת מקבלת תזונה, ומהספקת הנאה מאוכל טעים (אנינות).

המכונית מספקת  שרותי תחבורה עצמית בעיר, שרות תחבורה לטיול מרוחק, הובלת מוצרים ואנשים אחרים, אופניים יכולים לתת שרותי תחבורה עצמית בעיר או למרחק קצר, אבל בכל שאר השרותים יכולתם מוגבלת בהרבה (ילדים קטנים, סלים קטנים ואם אתם בכושר טוב גם סוג של טיול). אופניים מסוגלים לתת שרות שמכונית לא יכולה כמו "נסיעה שקטה" או אקרובטית או את החוויה של רוח בפנים, כך שיש כאן תת חלוקה של שרות שנראה מלכתחילה הומוגני - "תחבורה". גם אוכל הוא למעשה מוצר שההנאה מנו היא בעצם נגזרת מקבלת תזונה, ומהספקת הנאה מאוכל טעים (אנינות).

(הצרה עם [[תרבות הצריכה]] היא שמשכנעים אותנו שהמוצרים יכולים לתת שרותים שהם יכולים לתת רק באופן חלקי ביותר - המכונית תיתן את השרות "חופש" בנוסף לתחבורה. האם זה שרות? ואם כן האם ניתן למכור אותו? - ככל הנראה לא).  

המושגים הכלכליים [[מוצר תחליפיים|מוצרים תחליפיים]] ו[[מוצר משלים|מוצרים משלימים]], מציינים למעשה תפקוד משותף או מתחרה בהתאמה, של מוצרים בשרותים שהם מסוגלים להעניק. מוצרים משלימים הם מוצרים שיחד מעניקים לנו שרות מסויים: נייר ועט  מעניקים יחד שרותי כתיבה וציור; מחשב, תוכנה ורמקולים - משחק מחשב שהו סוג של שרות בידור.  

צ'יף סיאטל מכין נוצה שיכולה לרפא את מחלת הטרטר הנוראית. לנוצה עצמה אין יכולת ריפוי כלל,  אבל זה השרות שהיא יכולה לספק עבור חלק מהאנשים שמאמינים בכוחה (זהו אפקט הפאלסיבו, שמראה שטיפול יכול להועיל לאנשים אם הם מאמינם בכוחו לעזור להם). לכן הנוצה בכוח אמונתם של האנשים (כוח במישור הידע? או התרבות)  יכולה להפיק כוח כלכלי אבסולוטי ואמיתי - יותר אנשים (לדוגמא 10%) יבריאו מהמחלה בגלל הנוצה והתפוקה הכלכלית בכפר של צ'יף סיטאל תהיה גדולה יותר מזו שעל האי השכן, חסר הידע להפקת הנוצה. עבור חבורת מדענים בכפר אחר, הנוצה היא חסרת תועלת למעט למטרות שרות תחפושת לפורים או כתיבה (בעט נוצה) היות והם אינם מאמינים בכוחה. כאן ראינו איך כוח יחסי (שתלוי באמונת האנשים) יכול להפוך לכוח אבסולוטי (הכפר של צ'יף סיאטל מפיק יותר תירס היות ויש בו פחות חולים יחסית  לכפר השכן ללא קשר אם כולנו מאמינים בכך או לא).  

מוצרים תחליפיים, הינם כאלו משום שהם מתחרים למעשה על היכולת לספק שרותים דומים או את אותו שרות ללא תלות האחד בשני. לדוגמה עט ועיפרון הם מוצרים משלימים במובן ששניהם מסוגלים לתת את השרות "כתיבה על דף". מכאן גם רואים שהשרותים המתקבלים מכל מוצר ומוצר הינם שונים במקצת - העט מספק כתב יפה וברור, ואילו את כתב העיפון ניתן למחוק וניתן לקבל בו גוונים שונים. כאשר מגיעים לשרות כמו "איור" או "חתימה על חוזה" יש משמעות גדולה יותר להבדלים בין השרותים (והתחליפיות בין המוצרים יורדת או נעלמת).  

המושגים הכלכליים [[מוצרים תחליפיים]] ו[[מוצרים משלימים]], מציינים למעשה תפקוד משותף או מתחרה בהתאמה,  של מוצרים בשרותים שהם מסוגלים להעניק. מוצרים משלימים הם מוצרים שיחד מעניקים לנו שרות מסויים: נייר ועט  מעניקים יחד שרותי כתיבה וציור;  מחשב, תוכנה ורמקולים - משחק מחשב שהו סוג של שרות בידור. מוצרים מתחרים, הינם כאלו משום שהם מתחרים למעשה על היכולת לספק שרותים דומים או את אותו שרות ללא תלות האחד בשני.  

מוצרים תחליפיים המוגדרים על ידי מחירי שוק (מחיר של האחד קטן כאשר מחירו של השני קטן) משום שהרבה אנשים מסכימים על שרות ששני המוצרים מסוגלים לתת (לדוגמה תכשיטי זהב ותכשיטי כסף טובים למטרות קישוט).  

== מדידת התפוקה הכלכלית ==

==החדרת ערך למוצרים==

בכלכלה אחת ישנם איכרים שמגדלים לחם, וצורף שלוקח גושי כסף ומשנה אותם כך שיהפכו לתכשיטים. נשאלת השאלה מה התפוקה הכלכלית של המערכת הזו? אם האיכרים מגדלים 2 טון לחם לאדם ליום, האם הם מייצרים יותר תפוקה כלכלית? לאו דווקא, כי השרות "תזונה" נשאר בעינו. ניתן אולי לאגור את התנובה החקלאית, ולספק שרות נוסף - בטחון חקלאי למזון בשעת דחק אולם לאחר זאת ולאחר הספקת שרותים נוספים מלחם - לדוגמא הפקת דבק מקמח - אם עדיין התפוקה הכלכלית היא 2 טון לחם לאדם אז יש ספק רב אם זו באמת התפוקה הכלכלית או שאולי רק צריך למדוד את כמות התזונה (והשרותים האחרים) שניתנים במערכת.  

 

 

 

 

==נושא פתוח- מדידת התפוקה הכלכלית ==

בכלכלה אחת ישנם איכרים שמגדלים לחם, וצורף שלוקח גושי כסף ומשנה אותם כך שיהפכו לתכשיטים. נשאלת השאלה מה התפוקה הכלכלית של המערכת הזו? אם האיכרים מגדלים 2 טון לחם לאדם ליום, האם הם מייצרים יותר תפוקה כלכלית? לאו דווקא, כי השרות "תזונה" נשאר בעינו. ניתן אולי לאגור את התנובה החקלאית, ולספק שרות נוסף - בטחון חקלאי למזון בשעת דחק אולם לאחר זאת ולאחר הספקת שרותים נוספים מלחם - לדוגמא הפקת דבק מקמח - אם עדיין התפוקה הכלכלית היא 2 טון לחם לאדם אז יש ספק רב אם זו באמת התפוקה הכלכלית או שאולי רק צריך למדוד את כמות התזונה (והשרותים האחרים) שניתנים במערכת.  

והצורף? האם הוא יוצר תפוקה כלכלית? אולי, רק אם הוא עונה על צורך בשרות (קישוט). ייתכן כי אין ערך אבסולוטי לתכשיטים שלו, ושערכם תלוי במה שמייחסים לו האיכרים. האם התפוקה היא סך כל גרגרי הלחם של האיכרים? ללא התחשב כלל בכמות התכשיטים שהצורף מכין? או אולי סך הגרגרים והתכשיטים? הרי כמות הלחם שהצורף יקבל תלויה בערך שמייחסים האיכרים לתכשיטים (נניח שאת מתכת הכסף הם יכולים למצוא ברחוב ואין לו בעיניהם שום ערך), ולכן מבחוץ ייתכן ולא עלתה התפוקה הכלכלית עם ייצור עוד תכשיטים או עם התעשרות הצורף בעוד ככרות לחם - אותה כמות ככרות מיוצרת, ואם האיכרים ישנו את טעמם ייתכן והתכשיטים יהיו חסרי ערך לחלוטין והצורף יגווע ברעב.

והצורף? האם הוא יוצר תפוקה כלכלית? אולי, רק אם הוא עונה על צורך בשרות (קישוט). ייתכן כי אין ערך אבסולוטי לתכשיטים שלו, ושערכם תלוי במה שמייחסים לו האיכרים. האם התפוקה היא סך כל גרגרי הלחם של האיכרים? ללא התחשב כלל בכמות התכשיטים שהצורף מכין? או אולי סך הגרגרים והתכשיטים? הרי כמות הלחם שהצורף יקבל תלויה בערך שמייחסים האיכרים לתכשיטים (נניח שאת מתכת הכסף הם יכולים למצוא ברחוב ואין לו בעיניהם שום ערך), ולכן מבחוץ ייתכן ולא עלתה התפוקה הכלכלית עם ייצור עוד תכשיטים או עם התעשרות הצורף בעוד ככרות לחם - אותה כמות ככרות מיוצרת, ואם האיכרים ישנו את טעמם ייתכן והתכשיטים יהיו חסרי ערך לחלוטין והצורף יגווע ברעב.