שינויים

==קווי הדימיון בין כלכלה למסדר כמורה==

==קווי הדימיון בין כלכלה למסדר כמורה==

ברצוני לטעון שהכלכלה ([[כלכלה נאו קלאסית]]) היא סוג של דת. ברור לי שהוכחת טענה כזו אינה אפשרית במסגרת מאמר שהיקפו מוגבל. מה גם שאם טענתי נכונה, אזי "העברת כלכלנים על דתם" תהיה קשה כמו לאסלם נוצרי. אין זה אומר שהמחזיקים בדת זו הינם בהכרח אנשים טיפשים או מושחתים, כפי שאין הדבר נכון לגבי כמרים קתולים שחיו לפני 700 שנה. חיפוש אחר ידע מעולם לא היה מנותק מלחצים כוחניים (מצד הכנסייה או השלטונות לדוגמא). כלכלה כענף ידע, קרובה יחסית למוקדי כוח ולערעור אפשרי על הסדר החברתי (או התרבות השלטת), ולכן היא זוכה לחוסר סובלנות גדול יותר מצד מוסדות או גורמים בעלי השפעה: תאגידים, ממשלות, תורמים, כתבי-עת וכיו"ב. תאוריה ביקורתית בחקר התרבות? למי אכפת. תאוריה ביקורתית בכלכלה - מסוכנת הרבה יותר. (ראו לדוגמא את מארקס).   

ברצוני לטעון שהכלכלה ([[כלכלה נאו-קלאסית]]) היא סוג של דת. ברור לי שהוכחת טענה כזו אינה אפשרית במסגרת מאמר שהיקפו מוגבל. מה גם שאם טענתי נכונה, אזי "העברת כלכלנים על דתם" תהיה קשה כמו לאסלם נוצרי. אין זה אומר שהמחזיקים בדת זו הינם בהכרח אנשים טיפשים או מושחתים, כפי שאין הדבר נכון לגבי כמרים קתולים שחיו לפני 700 שנה. חיפוש אחר ידע מעולם לא היה מנותק מלחצים כוחניים (מצד הכנסייה או השלטונות לדוגמא). כלכלה כענף ידע, קרובה יחסית למוקדי כוח ולערעור אפשרי על הסדר החברתי (או התרבות השלטת), ולכן היא זוכה לחוסר סובלנות גדול יותר מצד מוסדות או גורמים בעלי השפעה: תאגידים, ממשלות, תורמים, כתבי-עת וכיו"ב. תאוריה ביקורתית בחקר התרבות? למי אכפת. תאוריה ביקורתית בכלכלה - מסוכנת הרבה יותר. (ראו לדוגמא את מארקס).   

קיימים קווי דימיון בין הכלכלה (וענפים אקדמיים אחרים) לבין מסדר כמורה. יש מבנה היררכי של מעמד, יש שפת סתרים שמבדילה בין הכמרים להמון, יש מאבקי כוח פנימיים, וכיו"ב. בדומה לתיאוריות מדעיות, גם הדתות צמחו מתוך ניסיונם של בני האדם להבין כיצד עובד העולם. אם הדתות לא היו מצליחות בהסברת חוקיות העולם הן לא היו מחזיקות מעמד. בדומה לדת, גם תאוריה כלכלית יכולה להיות אפולוגטיקה למצב החברתי הקיים, וכיוון שהשוק והתאגידים נמצאים כיום במגמת התפשטות רוחבית (כלל עולמית) ואנכית (של כלל תחומי החיים) - לתאוריה כלכלית יש משקל מרכזי בתקופתנו. יש לזכור כי מי שמשפיע אינו רק זה שצודק, אלא בעיקר זה שיש לו יותר כוח לספר את הסיפור שלו.

קיימים קווי דימיון בין הכלכלה (וענפים אקדמיים אחרים) לבין מסדר כמורה. יש מבנה היררכי של מעמד, יש שפת סתרים שמבדילה בין הכמרים להמון, יש מאבקי כוח פנימיים, וכיו"ב. בדומה לתיאוריות מדעיות, גם הדתות צמחו מתוך ניסיונם של בני האדם להבין כיצד עובד העולם. אם הדתות לא היו מצליחות בהסברת חוקיות העולם הן לא היו מחזיקות מעמד. בדומה לדת, גם תאוריה כלכלית יכולה להיות אפולוגטיקה למצב החברתי הקיים, וכיוון שהשוק והתאגידים נמצאים כיום במגמת התפשטות רוחבית (כלל עולמית) ואנכית (של כלל תחומי החיים) - לתאוריה כלכלית יש משקל מרכזי בתקופתנו. יש לזכור כי מי שמשפיע אינו רק זה שצודק, אלא בעיקר זה שיש לו יותר כוח לספר את הסיפור שלו.

נהפוך הוא, יש עידוד של חשיבה "מקצועית" שבה יש רק תשובה נכונה אחת. על אף קיומם של קולות "כופרים" רבים, אין להם סיכוי להותיר רושם כלשהו בקרב תלמידי הכלכלה, הלומדים חומר דומה לזה שנלמד לפני 40 שנה.  

נהפוך הוא, יש עידוד של חשיבה "מקצועית" שבה יש רק תשובה נכונה אחת. על אף קיומם של קולות "כופרים" רבים, אין להם סיכוי להותיר רושם כלשהו בקרב תלמידי הכלכלה, הלומדים חומר דומה לזה שנלמד לפני 40 שנה.  

החשיבה הכלכלית שרוב תלמידי הכלכלה נחשפים אליה ורוב המורים מלמדים אותה באדיקות (גם לאחר שפורסמו מאמרים סותרים לחומר הנלמד), הינה זרם צר בעל גוון פוליטי אחיד (שמתחזה ללא-פוליטי) של [[כלכלה נאו קלאסית|התאוריה הנאו-קלאסית]], תאוריה שיסודותיה נבנו בשנות השבעים של המאה ה-19.  

החשיבה הכלכלית שרוב תלמידי הכלכלה נחשפים אליה ורוב המורים מלמדים אותה באדיקות (גם לאחר שפורסמו מאמרים סותרים לחומר הנלמד), הינה זרם צר בעל גוון פוליטי אחיד (שמתחזה ללא-פוליטי) של [[כלכלה נאו-קלאסית|התאוריה הנאו-קלאסית]], תאוריה שיסודותיה נבנו בשנות השבעים של המאה ה-19.  

קיימים כמובן זרמים שהציעו ניתוח כלכלי שונה כמו ה[[כלכלה נאו-קיינסיאנית|נאו- קיינסיאניים]], המרקסיסטים, [[כלכלה מוסדית|המוסדיים]], בית הספר האוסטרי, כלכלה היסטורית, [[כלכלה אקולוגית]], ויש עוד. העדר חשיבה ביקורתית והעדר היכרות עם ההיסטוריה של החשיבה הכלכלית כמו גם עם ההיסטוריה של הכלכלה עצמה - מתאימים יותר לדת (חשוכה) מאשר לגוף שמנסה לקדם דיון על ידע.  

קיימים כמובן זרמים שהציעו ניתוח כלכלי שונה כמו ה[[כלכלה נאו-קיינסיאנית|נאו-קיינסיאניים]], המרקסיסטים, [[כלכלה מוסדית|המוסדיים]], בית הספר האוסטרי, כלכלה היסטורית, [[כלכלה אקולוגית]], ויש עוד. העדר חשיבה ביקורתית והעדר היכרות עם ההיסטוריה של החשיבה הכלכלית כמו גם עם ההיסטוריה של הכלכלה עצמה - מתאימים יותר לדת (חשוכה) מאשר לגוף שמנסה לקדם דיון על ידע.  

ואם בידע עסקינן, גם היכרות עם עובדות כלכליות עולמיות ומקומיות אינה שכיחה בלימודי הכלכלה, כמאמר הכלכלן [[וסילי לאונטיף]], זוכה [[פרס נובל בכלכלה]]:  

ואם בידע עסקינן, גם היכרות עם עובדות כלכליות עולמיות ומקומיות אינה שכיחה בלימודי הכלכלה, כמאמר הכלכלן [[וסילי לאונטיף]], זוכה [[פרס נובל בכלכלה]]:  

{{ציטוט|תוכן=צעד אחד מאחורי הזרם הכלכלי המרכזי, שוכן משולש ברמודה אינטלקטואלי שבו נעלמים ללא זכר נוסעי מחשבה  שונים. |מקור=[[פרנק אקרמן]],<ref>The Consumer Society, בעריכת [[נאווה גודווין]], [[פרנק אקרמן]] ו[[דיוויד קירון]], (1997 Island Press) p149</ref>}}

{{ציטוט|תוכן=צעד אחד מאחורי הזרם הכלכלי המרכזי, שוכן משולש ברמודה אינטלקטואלי שבו נעלמים ללא זכר נוסעי מחשבה  שונים. |מקור=[[פרנק אקרמן]],<ref>The Consumer Society, בעריכת [[נאווה גודווין]], [[פרנק אקרמן]] ו[[דיוויד קירון]], (1997 Island Press) p149</ref>}}

   

   

[[קיינס]] ו[[מארקס]] מהווים דוגמאות מאלפות. קיינס פרסם את ספרו בשנת 1936. ב-1937 הציע היקס את [[מודל IS-LM]] כדרך לשלב את קיינס בתוך התאוריה הנאו-קלאסית (המודל נלמד עד היום בקורסים ל[[מאקרו כלכלה]] בתואר הראשון. המודל נדחה עם עליית ה[[מוניטריזם]] עקב ההשפעות "הקיינסיאניות" שיש בו) . הדבר גרם לכך שחלק גדול מהניסיון של קיינס לשנות את המתודיקה של המחקר הכלכלי עלה בתוהו. בנוסף, האכזבה מקיינס היא במידה רבה דחיית מודל IS-LM ולאו דווקא דחיית רעיונותיו של קיינס עצמו <ref>"[http://cepa.newschool.edu/het/home.htm ההיסטוריה של החשיבה הכלכלית]" ראו פרק על נאו-קיינסיאנים</ref>.  

[[קיינס]] ו[[מארקס]] מהווים דוגמאות מאלפות. קיינס פרסם את ספרו בשנת 1936. ב-1937 הציע היקס את [[מודל IS-LM]] כדרך לשלב את קיינס בתוך התאוריה הנאו-קלאסית (המודל נלמד עד היום בקורסים ל[[מאקרו כלכלה]] בתואר הראשון. המודל נדחה עם עליית ה[[מוניטריזם]] עקב ההשפעות "הקיינסיאניות" שיש בו). הדבר גרם לכך שחלק גדול מהניסיון של קיינס לשנות את המתודיקה של המחקר הכלכלי עלה בתוהו. בנוסף, האכזבה מקיינס היא במידה רבה דחיית מודל IS-LM ולאו דווקא דחיית רעיונותיו של קיינס עצמו <ref>"[http://cepa.newschool.edu/het/home.htm ההיסטוריה של החשיבה הכלכלית]" ראו פרק על נאו-קיינסיאנים</ref>.  

מארקס מעניין עוד יותר. במשך ארבעים שנה הכלכלנים התעלמו לחלוטין מקיומו. למעשה, מתעורר החשד כי חלק נכבד מהנכונות לאימוץ התאוריה הנאו-קלאסית, היה ניסיון להתחמק ממענה למארקס במסגרת הדיון של הכלכלה הקלאסית ותורת הערך של העבודה.

מארקס מעניין עוד יותר. במשך ארבעים שנה הכלכלנים התעלמו לחלוטין מקיומו. למעשה, מתעורר החשד כי חלק נכבד מהנכונות לאימוץ התאוריה הנאו-קלאסית, היה ניסיון להתחמק ממענה למארקס במסגרת הדיון של הכלכלה הקלאסית ותורת הערך של העבודה.

כאשר הם נדרשים לצאת למתקפה כמו למשל קידום מדיניות כלכלית מסוימת ([[הפרטה]] לדוגמה), נוח להציג את הכלכלה כמדע מדויק, משהו כגון הפיזיקה של המחקר החברתי. מבנה זה הינו נוקשה ובטוח בעצמו – זו "הכנסייה הקתולית".  כאשר התאוריה הנאו-קלאסית נמצאת תחת מתקפה, מודיעים הכלכלנים שבסך הכל מדובר באוסף של מודלים "מנותקים מהמציאות", וביכולתם לשלוף מודל מתאים (ושונה) כמעט לכל סיטואציה אפשרית – זו "המיתולוגיה היוונית" שתוזכר בהמשך.  

כאשר הם נדרשים לצאת למתקפה כמו למשל קידום מדיניות כלכלית מסוימת ([[הפרטה]] לדוגמה), נוח להציג את הכלכלה כמדע מדויק, משהו כגון הפיזיקה של המחקר החברתי. מבנה זה הינו נוקשה ובטוח בעצמו – זו "הכנסייה הקתולית".  כאשר התאוריה הנאו-קלאסית נמצאת תחת מתקפה, מודיעים הכלכלנים שבסך הכל מדובר באוסף של מודלים "מנותקים מהמציאות", וביכולתם לשלוף מודל מתאים (ושונה) כמעט לכל סיטואציה אפשרית – זו "המיתולוגיה היוונית" שתוזכר בהמשך.  

לאחר התנצחות ארוכה עם [[פיירו סראפה]] ב'[[מחלוקת קיימברידג' על ההון]], נאלץ [[פול סמואלסון]], אחד הכלכלנים הבולטים במאה העשרים, להודות בפה מלא שתאוריית ההון ותאוריית פונקצית הייצור הנאו-קלאסיות אינן מהוות אמת מדעית; אך הוא מיהר להוסיף כי מדובר ב"משלים" parables)) שנועדו להדגים את המציאות <ref> Smauelson, P.A.(1962) 'Parable and Realism in Capital Theory: The Surrogate Production Function,' Review of Economic Studies, 29 (3): pp. 193-206.</ref>

לאחר התנצחות ארוכה עם [[פיירו סראפה]] ב'[[מחלוקת קיימברידג' על ההון]], נאלץ [[פול סמואלסון]], אחד הכלכלנים הבולטים במאה העשרים, להודות בפה מלא שתאוריית ההון ותאוריית פונקציית הייצור הנאו-קלאסיות אינן מהוות אמת מדעית; אך הוא מיהר להוסיף כי מדובר ב"משלים" parables)) שנועדו להדגים את המציאות <ref> Smauelson, P.A.(1962) 'Parable and Realism in Capital Theory: The Surrogate Production Function,' Review of Economic Studies, 29 (3): pp. 193-206.</ref>

.

.

כלכלן אחר, פרוגסון, בחר ניסוח שונה: מאחר שהתאוריה הנאו-קלאסית מבוססת "...על 'הדבר' הזה הקרוי הון..." ומאחר שתאוריה זו אינה ניתנת להוכחה, הרי שאימוצה הוא "...עניין של אמונה..." <ref>(Ferguson 1969; pp xvii-xviii).</ref><ref>עוד בנושא הפריון השולי של ההון ומחלוקת קיימברידג': שמשון ביכלר יהונתן ניצן, [[מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום]] (כרמל 2001) עמ' 45-53. כמו כן ראו מחלוקת קיימברידג' באתר להיסטוריה של חשיבה כלכלית.</ref>

כלכלן אחר, פרוגסון, בחר ניסוח שונה: מאחר שהתאוריה הנאו-קלאסית מבוססת "...על 'הדבר' הזה הקרוי הון..." ומאחר שתאוריה זו אינה ניתנת להוכחה, הרי שאימוצה הוא "...עניין של אמונה..." <ref>(Ferguson 1969; pp xvii-xviii).</ref><ref>עוד בנושא הפריון השולי של ההון ומחלוקת קיימברידג': שמשון ביכלר יהונתן ניצן, [[מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום]] (כרמל 2001) עמ' 45-53. כמו כן ראו מחלוקת קיימברידג' באתר להיסטוריה של חשיבה כלכלית.</ref>

[22]    Eiteman & Guthrie 1952 - מצוטטים על-ידי קין (כתמיכה בביקורת תאורטית של סראפה), מתוך 334 מנהלים רק 18 מסכימים עם עקומת ייצור נאו-קלאסית של תפוקה שולית פוחתת, והשאר תומכים במחיר יורד לכל יחידה נוספת בייצור- כלומר השפעה עיקרית של הוצאות קבועות ומקסימום מכירות. MC=MR  - 68 מנהלים בעד, 1020 נגד .

[22]    Eiteman & Guthrie 1952 - מצוטטים על-ידי קין (כתמיכה בביקורת תאורטית של סראפה), מתוך 334 מנהלים רק 18 מסכימים עם עקומת ייצור נאו-קלאסית של תפוקה שולית פוחתת, והשאר תומכים במחיר יורד לכל יחידה נוספת בייצור- כלומר השפעה עיקרית של הוצאות קבועות ומקסימום מכירות. MC=MR  - 68 מנהלים בעד, 1020 נגד.

[23]

[23]