47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 25:
שורה 25: − מגבלות מעשיות יותר על הפריון החקלאי נעוצות במגבלות גאו-פיזיות, ביולוגיות, חברתיות וטכנולוגיות. דוגמאות לכך הן [[קרקע|קרקעות]] עניות בחומרי הזנה (ודורשות [[דשן|דישון]] ושינוי תכונות הקרקע), [[סחף קרקע]], [[המלחת קרקע]], [[מדבור]], [[מחסור במים]], מזג אוויר הפכפך (לדוגמה באוסטרליה), [[שינויי אקלים]], מחלות שונות, מזיקים, השפעות של מערכות אקולוגיות שהגידולים החקלאים צורכים [[שירותי המערכת האקולוגית|שירותים אקולוגיים]] שלהן, ועוד. מגבלות חברתיות כוללות מחסור בכסף, מחסור ב[[מיכון חקלאי]], מחסור ב[[ידע]] חקלאי, הצורך להשקיע אנרגיה כדי לאסוף ולעבד [[מידע]] חקלאי, מלחמות, [[זיהום סביבתי]], בעיות כלכליות של חקלאים ועוד. + − + − + + +
←מגבלות מעשיות
===מגבלות מעשיות===
===מגבלות מעשיות===
[[קובץ:איזורי חקלאות בעולם.PNG|350px|ממוזער|איזורים עם קרקעות מעובדות (לפחות 30% מהשטח מעובד) ברחבי העולם בשנת 2000. רבע מהשטח היבשתי של [[כדור הארץ]] הן אדמות מעובדות. איזורים רבים אינם מתאימים לעיבוד חקלאי בגלל שהם קרים מידי או יבשים מידי. איזורים אחרים מכוסים יערות שכריתה שלהם גוררת בעיות לחקלאות. שטחי אדמה חקלאיים עוברים [[אובדן קרקע]] - העלמות הקרקע עקב סחף או ירידה בפוריות שלה -עקב [[מדבור]], [[זיהום קרקע]] ותהליכים נוספים.]]
על רוב המגבלות המעשיות של הפריון ניתן להשפיע בפתרונות מעשיים (טכנולוגיים, חברתיים או טכנו-ביולוגיים) - לדוגמה כדי להתגבר על מחסור מקומי במים ניתן להשקות את הצמחים, וניתן ל[[התפלת מים|התפיל מים]] כדי להגדיל את מלאי המים הכולל במדינה. אבל שני הפתרונות האלה מחייבים את הגדלת התשומות הנדרשות ל[[ניתוח מחזור חיים|מחזור חיים]] של תהליך הגידול של כל כמות מזון נתונה - שאיבת מים והולכה שלהם דורשת השקעת אנרגיה, וכן היא מצריכה שימוש במים מתוקים שאינם זמינים לצרכים אחרים. התפלת מים דורשת השקעת אנרגיה גדולה עוד הרבה יותר - ומכאן שימוש במקור אנרגיה - בדרך כלל [[דלק מחצבי]]. שימוש ב[[אנרגיה מתחדשת]] לשם צרכים אלה פירושו רתימת עוד שטח שנדרש לשם אנרגיות כמו [[אנרגיית שמש]] או [[אנרגיית רוח]] לצורך תשומות הנדרשות לחקלאות. ניתן גם להגדיל את הפריון על ידי פיתוח זנים שדורשים פחות מים, אבל דבר זה מוגבל על ידי מנגנון הפוטוסינתזה שדורש מים כחלק מהתהליך הכימי.
מגבלות מעשיות יותר על הפריון החקלאי נעוצות במגבלות גאו-פיזיות, ביולוגיות, חברתיות וטכנולוגיות. דוגמאות לכך הן [[קרקע|קרקעות]] עניות בחומרי הזנה (ודורשות [[דשן|דישון]] ושינוי תכונות הקרקע); [[אובדן קרקע]] הכולל - [[סחף קרקע]], [[המלחת קרקע]], [[מדבור]]; [[מחסור במים]], מזג אוויר הפכפך (לדוגמה באוסטרליה), [[שינויי אקלים]], מחלות שונות, מזיקים, השפעות של מערכות אקולוגיות שהגידולים החקלאים צורכים [[שירותי המערכת האקולוגית|שירותים אקולוגיים]] שלהן, ועוד. מגבלות חברתיות כוללות מחסור ב[[כסף]], מחסור ב[[מיכון חקלאי]], מחסור ב[[ידע]] חקלאי, הצורך להשקיע [[אנרגיה]] כדי לאסוף ולעבד [[מידע]] חקלאי, מלחמות, [[זיהום סביבתי]], בעיות כלכליות של חקלאים ועוד.
לרוב בודקים היום את הגדלת הפריון החקלאי על ידי '''תשומות מקומיות''' ומתעלמים '''מתשומות עקיפות''' הנדרשות לשם הגידול. כך לדוגמה מחלקים את כמות היבול של חיטה בכמות השטח החקלאי כדי לקבל את הפריון במונחים של כמות היבול בק"ג לדונם אחד. דבר זה מתעלם מכך שנדרשים שטחי אדמה ומים נוספים לשם תחזוקת אותו שטח חקלאי - שטחים הנדרשים לשם כריית חומרי הזנה ולשם הטמעת הזיהום, שטחים הנדרשים לשם הספקת שירותים אקולוגיים למערכת החקלאית, שטחי ים בהם נוצר אידוי מים וכו'. שטח כזה יכול להיחשב [[טביעת הרגל האקולוגית]] של אותו דונם והוא בהכרח גדול יותר מהשטח החקלאי.
על רוב המגבלות המעשיות של הפריון ניתן להשפיע בפתרונות מעשיים (טכנולוגיים, חברתיים או טכנו-ביולוגיים) - לדוגמה כדי להתגבר על מחסור מקומי במים ניתן להשקות את הצמחים, וניתן ל[[התפלת מים|התפיל מים]] כדי להגדיל את מלאי המים הכולל במדינה. אבל שני הפתרונות האלה מחייבים את הגדלת התשומות הנדרשות ל[[ניתוח מחזור חיים|מחזור חיים]] של תהליך הגידול של כל כמות מזון נתונה - שאיבת מים והולכה שלהם דורשת השקעת [[אנרגיה]], וכן היא מצריכה שימוש במים מתוקים שאינם זמינים לצרכים אחרים. התפלת מים דורשת השקעת אנרגיה גדולה עוד הרבה יותר - ומכאן שימוש במקור אנרגיה - בדרך כלל [[דלק מחצבי]]. שימוש ב[[אנרגיה מתחדשת]] לשם צרכים אלה פירושו רתימת עוד שטח שנדרש לשם אנרגיות כמו [[אנרגיית שמש]] או [[אנרגיית רוח]] לצורך תשומות הנדרשות לחקלאות. ניתן גם להגדיל את הפריון על ידי פיתוח זנים שדורשים פחות מים, אבל דבר זה מוגבל על ידי מנגנון הפוטוסינתזה שדורש מים כחלק מהתהליך הכימי.
לרוב בודקים היום את הגדלת הפריון החקלאי על ידי '''תשומות מקומיות''' ומתעלמים '''מתשומות עקיפות''' הנדרשות לשם קיום הגידולים. כך לדוגמה מחלקים את כמות היבול של חיטה בכמות השטח החקלאי כדי לקבל את הפריון במונחים של כמות היבול בק"ג לדונם אחד. דבר זה מתעלם מכך שנדרשים שטחי אדמה ומים נוספים לשם תחזוקת אותו שטח חקלאי - שטחים הנדרשים לשם [[כרייה|כריית]] חומרי הזנה ולשם הטמעת הזיהום, שטחים הנדרשים לשם הספקת [[שירותים אקולוגיים]] למערכת החקלאית וכו'. שטח כזה יכול להיחשב [[טביעת הרגל האקולוגית]] של אותו דונם והוא בהכרח גדול יותר מהשטח החקלאי.
==שינוי בפריון החקלאי לאורך זמן==
==שינוי בפריון החקלאי לאורך זמן==