| שימוש ציבורי במשאבים אליהם יש גישה חופשית, אך כמות סופית, מוביל למה ש[[גארט הארדין]] (Garret Hardin) כינה '''הטרגדיה של נחלת הכלל'''. נניח שקיים שטח מרעה ציבורי היכול לתמוך ב-100 פרות. שטח המרעה שייך לכפר שלם, שבו יש 100 משפחות ולכל משפחה פרה אחת והכול טוב. אדם אחד מוסיף עוד פרה שגורמת ל[[דילול משאבים]] ולכך שכל הפרות קצת יותר רזות. למרות שזו התנהגות [[רציונליזם|רציונלית]] של כל פרט, אם כולם ינהגו כך, לכולם יהיה רע יותר - במספר מסויים של פרות תהיה רעיית יתר וכל הפרות ימותו מ[[רעב]]. המסקנה של הארדין היא שבמקרה של משאב בעל גישה חופשית, מקסום תועלות אישיות על ידי פרטים רציונליים, באופן בלתי מתואם, לא בהכרח מוביל ל[[עקרון היד הנעלמה|יד נעלמה]], שמביאה ל[[רווחה חברתית מקסימלית]], אלא לרגל נעלמה שבועטת בנחלת הכלל לעזאזל. | | שימוש ציבורי במשאבים אליהם יש גישה חופשית, אך כמות סופית, מוביל למה ש[[גארט הארדין]] (Garret Hardin) כינה '''הטרגדיה של נחלת הכלל'''. נניח שקיים שטח מרעה ציבורי היכול לתמוך ב-100 פרות. שטח המרעה שייך לכפר שלם, שבו יש 100 משפחות ולכל משפחה פרה אחת והכול טוב. אדם אחד מוסיף עוד פרה שגורמת ל[[דילול משאבים]] ולכך שכל הפרות קצת יותר רזות. למרות שזו התנהגות [[רציונליזם|רציונלית]] של כל פרט, אם כולם ינהגו כך, לכולם יהיה רע יותר - במספר מסויים של פרות תהיה רעיית יתר וכל הפרות ימותו מ[[רעב]]. המסקנה של הארדין היא שבמקרה של משאב בעל גישה חופשית, מקסום תועלות אישיות על ידי פרטים רציונליים, באופן בלתי מתואם, לא בהכרח מוביל ל[[עקרון היד הנעלמה|יד נעלמה]], שמביאה ל[[רווחה חברתית מקסימלית]], אלא לרגל נעלמה שבועטת בנחלת הכלל לעזאזל. |