שינויים

'''[[רווחה סובייקטיבית]]''' או "רווחה נפשית" מתייחסת לשאלה כיצד אנשים תופסים את איכות החיים שלהם וכוללת תגובות רגשיות ושיפוט קוגניטיבי (תפיסתי). אחת השיטות המקובלות ביותר בתחום המדידה הסובייקטיבית היא מדידת '''[[שביעות רצון מהחיים]]''' שבה מבקשים מאנשים להגיד עד כמה הם עצמם מגדירים את חייהם כמאושרים, או כמה הם שבעי רצון מהחיים. דרך דומה היא '''אינדקס הרגשות החיוביים''' של גאלופ - שואלים אנשים מבוגרים האם ב-24 השעות האחרונות הם חוו חוויות חיוביות כמו הנאה, האם הם צחקו או חייכו הרבה, הרגשה שישנת בכמות ובאיכות מספקת, האם נהגו בך בכבוד וכדומה. מעל 70 אחוז מהמבוגרים בעולם השיבו שהם חוו רגשות כאלו ביממה האחרונה. 51 אחוזים דיווחו כי הם למדו או עשו משהו מעניין ביממה האחרונה. [http://www.gallup.com/poll/169322/people-worldwide-reporting-lot-positive-emotions.aspx]  

'''[[רווחה סובייקטיבית]]''' או "רווחה נפשית" מתייחסת לשאלה כיצד אנשים תופסים את איכות החיים שלהם וכוללת תגובות רגשיות ושיפוט קוגניטיבי (תפיסתי). אחת השיטות המקובלות ביותר בתחום המדידה הסובייקטיבית היא מדידת '''[[שביעות רצון מהחיים]]''' שבה מבקשים מאנשים להגיד עד כמה הם עצמם מגדירים את חייהם כמאושרים, או כמה הם שבעי רצון מהחיים. דרך דומה היא '''אינדקס הרגשות החיוביים''' של גאלופ - שואלים אנשים מבוגרים האם ב-24 השעות האחרונות הם חוו חוויות חיוביות כמו הנאה, האם הם צחקו או חייכו הרבה, הרגשה שישנת בכמות ובאיכות מספקת, האם נהגו בך בכבוד וכדומה. מעל 70 אחוז מהמבוגרים בעולם השיבו שהם חוו רגשות כאלו ביממה האחרונה. 51 אחוזים דיווחו כי הם למדו או עשו משהו מעניין ביממה האחרונה. [http://www.gallup.com/poll/169322/people-worldwide-reporting-lot-positive-emotions.aspx]  

שתי המדידות המקובלות ביותר של רווחה אובייקטיבית הן מדדי הצריכה לנפש ואינדקס הרווחה של האו"ם. מדדי צריכה לנפש נובעים מתפיסה של [[כלכלה קלאסית]] ו[[כלכלה נאו-קלאסית|כלכלית נאו-קלאסית]] שמבוססות על גישה [[קפיטליזם|קפיטליסטית]] שמניחה שככל שהצריכה גבוה יותר כך המצב טוב יותר, באופן כללי הגישה מתאימה לגישת "עוד זה יותר טוב" (More is better). גישה כזו הייתה הגיונית אולי בחברות עניות מאד שבהן שני בגדים עדיפים על בגד אחד, אבל גישה זו מבוקרת בצורה נרחבת על ידי כלכלנים מזרמים אחרים, רופאים, סוציולוגים ופעילי סביבה. לדוגמה כמות גדולה יותר של קלוריות, באשר היא, לא נחשבת כיום כמדד לבריאות טובה יותר. באופן כללי לגבי רוב המדדים החומריים והקשר שלהם לתפקוד ביולוגי או לרגשות רווחה רואים בדרך כלל צורת U הפוכה - בהתחלה עוד זה יותר טוב, מגיעים לטווח שבו יש רווחה וצריכה מעבר לו היא צריכה פתולוגית שיוצרת נזקים או מחפה על חוסרים אחרים (לדוגמה אכילת יתר שתכופות נובעת ממצוקה או מתח נפשי). כלכלנים קלאסיים ונאו-קלאסיים מניחים גם שהאדם הוא [[רציונליזם|רציונלי]] ([[האדם הכלכלי]]) ויש לו [[ידע מלא]] על מצבו ועל הצריכה וגם גישה זו בוקרה על ידי פסיכולוגים ועל ידי זרם של [[כלכלה התנהגותית]]. אינדקס הרווחה של האו"ם התפתח מאוחר יותר בעקבות הביקורת של [[אמרטיה סן]] על האדם הכלכלי ובעקבות גישת היכולות שהוא הביא. והוא כולל לדוגמה גם היבטים כמו בריאות, תוחלת חיים בלידה ועוד.  

שתי המדידות המקובלות ביותר של רווחה אובייקטיבית הן מדדי הצריכה לנפש ואינדקס הרווחה של האו"ם. מדדי צריכה לנפש נובעים מתפיסה של [[כלכלה קלאסית]] ו[[כלכלה נאו-קלאסית|כלכלית נאו-קלאסית]] שמבוססות על גישה [[קפיטליזם|קפיטליסטית]] שמניחה שככל שהצריכה גבוהה יותר כך המצב טוב יותר, באופן כללי הגישה מתאימה לגישת "עוד זה יותר טוב" (More is better). גישה כזו הייתה הגיונית אולי בחברות עניות מאד שבהן שני בגדים עדיפים על בגד אחד, אבל גישה זו מבוקרת בצורה נרחבת על ידי כלכלנים מזרמים אחרים, רופאים, סוציולוגים ופעילי סביבה. לדוגמה כמות גדולה יותר של קלוריות, באשר היא, לא נחשבת כיום כמדד לבריאות טובה יותר. באופן כללי לגבי רוב המדדים החומריים והקשר שלהם לתפקוד ביולוגי או לרגשות רווחה רואים בדרך כלל צורת U הפוכה - בהתחלה עוד זה יותר טוב, מגיעים לטווח שבו יש רווחה וצריכה מעבר לו היא צריכה פתולוגית שיוצרת נזקים או מחפה על חוסרים אחרים (לדוגמה אכילת יתר שתכופות נובעת ממצוקה או מתח נפשי). כלכלנים קלאסיים ונאו-קלאסיים מניחים גם שהאדם הוא [[רציונליזם|רציונלי]] ([[האדם הכלכלי]]) ויש לו [[ידע מלא]] על מצבו ועל הצריכה וגם גישה זו בוקרה על ידי פסיכולוגים ועל ידי זרם של [[כלכלה התנהגותית]]. אינדקס הרווחה של האו"ם התפתח מאוחר יותר בעקבות הביקורת של [[אמרטיה סן]] על האדם הכלכלי ובעקבות גישת היכולות שהוא הביא. והוא כולל לדוגמה גם היבטים כמו בריאות, תוחלת חיים בלידה ועוד.  

לשתי הגישות - מדידה סובייקטיבית ואובייקטיבית יש יתרונות וחסרונות. בעוד יש קשיים לספק מדד אובייקטיבי על סמך דיווח סובייקטיבי, יש קושי להצדיק מדוע דווקא מדד סובייקטיבי מסויים אכן מעלה את הרווחה. לדוגמה הגיוני שאנשים [[רעב|רעבים]]יהיו אומללים יותר, אבל יש קשרים מורכבים בין אכילה לבין הרגשת שביעות רצון - [[השמנת יתר]], אכילת יתר כניסיון להתמודד עם [[מתח נפשי]], הפרעות אכילה ו[[כלכלת השמנה]] ויצירת הרגלי תזונה גורמים לכך שקשה למדוד אושר על סמך כמות הקלוריות בלבד. באופן דומה דפוסים הגורמים להגדלת ההוצאות אינם חייבים להיות קשורים לחוויות חיוביות - הוצאות על תרופות, על [[פקקי תנועה]] או הוצאות יתר עקב [[גירושין]] עלולות להיספר בחישוב פשוט של הוצאות כדבר שמעלה את הרווחה ואילו היבטים כמו [[רפואה מונעת]] שמונעת את הצורך בהוצאת תרופות, או תחבורה יעילה שמונעת את הצורך בשימוש ברכב מקטינה את ההוצאות אבל גם משפרת את איכות החיים.  

לשתי הגישות - מדידה סובייקטיבית ואובייקטיבית יש יתרונות וחסרונות. בעוד יש קשיים לספק מדד אובייקטיבי על סמך דיווח סובייקטיבי, יש קושי להצדיק מדוע דווקא מדד סובייקטיבי מסויים אכן מעלה את הרווחה. לדוגמה הגיוני שאנשים [[רעב|רעבים]]יהיו אומללים יותר, אבל יש קשרים מורכבים בין אכילה לבין הרגשת שביעות רצון - [[השמנת יתר]], אכילת יתר כניסיון להתמודד עם [[מתח נפשי]], הפרעות אכילה ו[[כלכלת השמנה]] ויצירת הרגלי תזונה גורמים לכך שקשה למדוד אושר על סמך כמות הקלוריות בלבד. באופן דומה דפוסים הגורמים להגדלת ההוצאות אינם חייבים להיות קשורים לחוויות חיוביות - הוצאות על תרופות, על [[פקקי תנועה]] או הוצאות יתר עקב [[גירושין]] עלולות להיספר בחישוב פשוט של הוצאות כדבר שמעלה את הרווחה ואילו היבטים כמו [[רפואה מונעת]] שמונעת את הצורך בהוצאת תרופות, או תחבורה יעילה שמונעת את הצורך בשימוש ברכב מקטינה את ההוצאות אבל גם משפרת את איכות החיים.  

אחד הכשלים המרכזיים בניתוח רווחה של כלכלה נאו-קלאסית היא התעלמות מרקע הביולוגי והתפקודי של האדם. אדם חי הוא סוג של יצור חי ולפיכך הוא סוג של [[מערכת דיאספטית]] שצריכה לצרוך אנרגיה כדי לשמור על סדר פנימי כדי להמשיך ולתפקד. ללא זרם מתמיד [[אקסרגיה]] מערכת דיאספטית תקרוס. מערכת דיאספטית בכלל, וגם יצורים ביולוגיים בפרט מאופיינים על ידי סדר פנימי שצריך להישמר כדי לשמור על תפקוד טוב של המערכת - דבר המכונה [[הומיאוסטזיס]] או מצב יציב (מיוונית: Homeostasis) - היכולת של היצור לשמור על סביבה פנימית יציבה למרות השינויים שחלים בסביבה החיצונית. זהו שם גג למכלול של תהליכים ביולוגיים, אשר הודות להם גוף חי שומר על היציבות של סביבתו הפנימית גם כאשר שינויים חלים בסביבה החיצונית לו. כאשר אדם נמצא בבריאות תקינה קל לו לשמור על הומיאוסטזיס תוך השקעה נמוכה של תחזוקת המערכת, לעומת זאת ככל שהוא מתרחק מבריאות תקינה בשל תקלות שונות הוא צריך להשקיע כמות גדולה יותר של מאמץ רק כדי לשמור על תפקוד תקין. לדוגמה עליו לקחת תרופות להורדת לחץ דם כדי לשמור על לחץ דם תקין. הגדלת הצריכה עוד ועוד (בכל פרמטר שרוצים) אינה משפרת את התפקוד הגופני ובסופו של דבר מובילה למצב פתולוגי ולמוות.  

אחד הכשלים המרכזיים בניתוח רווחה של כלכלה נאו-קלאסית היא התעלמות מרקע הביולוגי והתפקודי של האדם. אדם חי הוא סוג של יצור חי ולפיכך הוא סוג של [[מערכת דיאספטית]] שצריכה לצרוך אנרגיה כדי לשמור על סדר פנימי כדי להמשיך ולתפקד. ללא זרם מתמיד [[אקסרגיה]] מערכת דיאספטית תקרוס. מערכת דיאספטית בכלל, וגם יצורים ביולוגיים בפרט מאופיינים על ידי סדר פנימי שצריך להישמר כדי לשמור על תפקוד טוב של המערכת - דבר המכונה [[הומיאוסטזיס]] או מצב יציב (מיוונית: Homeostasis) - היכולת של היצור לשמור על סביבה פנימית יציבה למרות השינויים שחלים בסביבה החיצונית. זהו שם גג למכלול של תהליכים ביולוגיים, אשר הודות להם גוף חי שומר על היציבות של סביבתו הפנימית גם כאשר שינויים חלים בסביבה החיצונית לו. כאשר אדם נמצא בבריאות תקינה קל לו לשמור על הומיאוסטזיס תוך השקעה נמוכה של תחזוקת המערכת, לעומת זאת ככל שהוא מתרחק מבריאות תקינה בשל תקלות שונות הוא צריך להשקיע כמות גדולה יותר של מאמץ רק כדי לשמור על תפקוד תקין. לדוגמה עליו לקחת תרופות להורדת לחץ דם כדי לשמור על לחץ דם תקין. הגדלת הצריכה עוד ועוד (בכל פרמטר שרוצים) אינה משפרת את התפקוד הגופני ובסופו של דבר מובילה למצב פתולוגי ולמוות.  

ייתכנו גם מצבים רבים בהם צריכה של מוצרים לא מתאימים (כמו תזונה עם יותר מידי מלח, יותר מידי סוכר וכו') מובילה למצב לא אופטימלי. כך שמתוך אלפי סלי תצרוכת מזון אפשריים חלק מהותי יהיו בלתי בריאים ויובילו לאובדן רווחה עתידי.  באופן כללי כלכלנים מניחים שהאדם הוא יודע כל ורציונלי ולכן לא ייתכנו מצבים כמו צריכת יתר של מזון או צריכת מזון מזיק שאחר כך מתחרטים על הצריכה שלו. מחקרים בתחום המזון והתנהגות תזונה מצביעים על ממצאים אחרים - יש חשיבות גדולה לגירויים, עיצוב, ולחצים חברתיים בשאלה כמה בריאה תהיה התזונה של האדם וכמה קל יהיה לו לסטות מנתיב אופטימלי ובדרך כלל אנשים כלל לא מודעים לרוב ההחלטות שהם מבצעים בתחום התזונה. לדוגמה בספר [[עיצוב להרזיה]] טוען פרופ' בריאן וונסינק כי בכל יום אנשים לוקחים כ-250 החלטות הנוגעות למזון ומתוכן כ-200 הן החלטות לא מודעות. וונסינק מתאר מספר רב של מחקרים וניסויים שמצביעים על היבטים שונים שמשפיעים על צריכת המזון -  כמו גודל הצלחות, הסחת דעת תוך כדי אכילה, גודל אריזות המזון ועוד. התחום של [[כלכלת השמנה]] מתאר כיצד חברות מזון גדולות מנצלות רגישויות ביולוגיות של אנשים כדי לעודד אותם לצרוך יותר מזון ולהרגיל אותם למזונות שקל למכור מהן כמות גדולה יותר (מזונות פחות משביעים) או שהם בעלי רווחיות גבוה יותר (לדוגמה מזון בעל אורך חיי מדף ארוכים יותר - כמו במקרה של לחם "לבן" מול [[מזון מלא|לחם מלא]]).  

ייתכנו גם מצבים רבים בהם צריכה של מוצרים לא מתאימים (כמו תזונה עם יותר מידי מלח, יותר מידי סוכר וכו') מובילה למצב לא אופטימלי. כך שמתוך אלפי סלי תצרוכת מזון אפשריים חלק מהותי יהיו בלתי בריאים ויובילו לאובדן רווחה עתידי.  באופן כללי כלכלנים מניחים שהאדם הוא יודע כל ורציונלי ולכן לא ייתכנו מצבים כמו צריכת יתר של מזון או צריכת מזון מזיק שאחר כך מתחרטים על הצריכה שלו. מחקרים בתחום המזון והתנהגות תזונה מצביעים על ממצאים אחרים - יש חשיבות גדולה לגירויים, עיצוב, ולחצים חברתיים בשאלה כמה בריאה תהיה התזונה של האדם וכמה קל יהיה לו לסטות מנתיב אופטימלי ובדרך כלל אנשים כלל לא מודעים לרוב ההחלטות שהם מבצעים בתחום התזונה. לדוגמה בספר [[עיצוב להרזיה]] טוען פרופ' בריאן וונסינק כי בכל יום אנשים לוקחים כ-250 החלטות הנוגעות למזון ומתוכן כ-200 הן החלטות לא מודעות. וונסינק מתאר מספר רב של מחקרים וניסויים שמצביעים על היבטים שונים שמשפיעים על צריכת המזון -  כמו גודל הצלחות, הסחת דעת תוך כדי אכילה, גודל אריזות המזון ועוד. התחום של [[כלכלת השמנה]] מתאר כיצד חברות מזון גדולות מנצלות רגישויות ביולוגיות של אנשים כדי לעודד אותם לצרוך יותר מזון ולהרגיל אותם למזונות שקל למכור מהן כמות גדולה יותר (מזונות פחות משביעים) או שהם בעלי רווחיות גבוהה יותר (לדוגמה מזון בעל אורך חיי מדף ארוכים יותר - כמו במקרה של לחם "לבן" מול [[מזון מלא|לחם מלא]]).  

באופן דומה להתעלמות של כלכלנים נאו-קלאסיים מהתפקוד הביולוגי של האדם הבודד הם מתעלמים מתפקודים של מערכות אחרות - מערכות ביולוגיות שמתחזקות את הכלכלה האנושית (שעשויות גם לתרום באופן ישיר לרווחה של הפרט - לדוגמה עצים בקרבת הבית) ומערכות חברתיות שמאפשרות חברה מתפקדת והוגנת. הכלכלן האקולוגי [[הרמן דיילי]] מכנה גישה זו "כלכלת עולם ריק" - מניחים שבעולם יש רק צרכנים (בלי הון פנימי התחלתי שעלול להיפגע- "הון אנושי" בדמות בריאות גופנית או נפשית) ומוצרים וכי העולם עצמו הוא עולם ריק ו/או פאסיבי שאין לו תפקוד בפני עצמו. לעומת זאת בתחום ה[[אקולוגיה]] חוקר את התפקוד של [[מערכות אקולוגיות]] ומראה שבדומה ל[[הומיאוסטזיס]] גם מערכות אלה נמצאות במעין [[שיווי משקל]] ושעליהן לשמור על סדר פנימי כדי להמשיך ולתפקד. [[כלכלה אקולוגית]] מתבססת בין היתר על אקולוגיה ומניחה כי ל[[ביוספרה]] יש תפקיד חשוב בשמירה על המשך הקיום של החברה האנושית ועל התפקוד הכלכלי שלה.  

באופן דומה להתעלמות של כלכלנים נאו-קלאסיים מהתפקוד הביולוגי של האדם הבודד הם מתעלמים מתפקודים של מערכות אחרות - מערכות ביולוגיות שמתחזקות את הכלכלה האנושית (שעשויות גם לתרום באופן ישיר לרווחה של הפרט - לדוגמה עצים בקרבת הבית) ומערכות חברתיות שמאפשרות חברה מתפקדת והוגנת. הכלכלן האקולוגי [[הרמן דיילי]] מכנה גישה זו "כלכלת עולם ריק" - מניחים שבעולם יש רק צרכנים (בלי הון פנימי התחלתי שעלול להיפגע- "הון אנושי" בדמות בריאות גופנית או נפשית) ומוצרים וכי העולם עצמו הוא עולם ריק ו/או פאסיבי שאין לו תפקוד בפני עצמו. לעומת זאת בתחום ה[[אקולוגיה]] חוקר את התפקוד של [[מערכות אקולוגיות]] ומראה שבדומה ל[[הומיאוסטזיס]] גם מערכות אלה נמצאות במעין [[שיווי משקל]] ושעליהן לשמור על סדר פנימי כדי להמשיך ולתפקד. [[כלכלה אקולוגית]] מתבססת בין היתר על אקולוגיה ומניחה כי ל[[ביוספרה]] יש תפקיד חשוב בשמירה על המשך הקיום של החברה האנושית ועל התפקוד הכלכלי שלה.  

הרווחה עצמה נתפסת במודל זה הן כתכונה שיש לבני אדם - רווחה אישית, והן כתכונה שיש ל[[קהילה|קהילות]]. הרווחה משפיעה בתורה על יכולת הצבירה של [[הון אנושי]] ו[[הון חברתי]].

הרווחה עצמה נתפסת במודל זה הן כתכונה שיש לבני אדם - רווחה אישית, והן כתכונה שיש ל[[קהילה|קהילות]]. הרווחה משפיעה בתורה על יכולת הצבירה של [[הון אנושי]] ו[[הון חברתי]].

==ראו גם==

==ראו גם==