47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 42:
שורה 42: − ==השפעות חברות מכוניות על פוליטיקה בינלאומית== − ===סיוע לפשיסטים במלחמת האזרחים בספרד=== − העמדה הרשמית של ארצות הברית במלחמת האזרחים בספרד היתה של אי-התערבות ואי-סיוע. הן הנשיא והן בתי הנבחרים נקטו אמצעים שלא לספק נשק לאף אחד מהצדדים. עם זאת [[חברות הדלק]] והרכב האמריקאיות סייעו לפאשיסטים ברשות פרנקו. חברת הדלק Vacuum Oil Company שפעלה בטנג'יר ושהייתה בבעלות אמריקאית, סרבה למכור לרפובליקאים ספינות דלק בתחילת המלחמה. חברת הדלק [[טקסקו]] הפנתה ספינות נפט שהיו מיועדות לרפובליקה אל עבר נמל טנריף, שנשלט על ידי כוחותיו של פרנקו, בהמשך סיפקה החברה לכוחות הפאשיסטים דלק באשראי במשך כל זמן המלחמה. חברות הרכב [[פורד]], Studebaker ו[[ג'נרל מוטורס]] סיפקו לפאשיסטים 12,000 משאיות. לאחר תום המלחמה, טען José Maria Doussinague מי שהיה בזמנו סגן שר החוץ הספרדי כי "ללא הנפט האמריקאי, המשאיות האמריקאיות, והאשראי האמריקאי, לעולם לא היינו יכולים לנצח במלחמת האזרחים". <ref> Beevor (2006). [http://books.google.co.il/books?id=VsGtxYCcE2MC&pg=PA149&redir_esc=y The Battle for Spain: The Spanish Civil War], 1936-1939. p.138 </ref> − − ===שיתוף פעולה של חברות רכב מערביות עם גרמניה הנאצית=== − תעשיית הרכב סיפקה דוגמה בולטת לניגודי עניינים בין [[תאגיד רב-לאומי|תאגידים רב-לאומיים]] למדינות הלאום שלהם במעורבות [[תאגיד|תאגידים]] מארצות הברית בחימושה של גרמניה הנאצית לפני ותוך כדי מלחמת העולם השנייה, במפעלים שפעלו בתחומי הרייך השלישי. מגיני החברות האלה טוענים כי הם פעלו מתוך כפייה וכי לולי עשו כן, היו החברות מולאמות. − − תאגיד הרכב [[פורד]] החזיק בחברת-בת גרמנית. לחברה זו היה מפעל בקלן שהעסיק עובדי כפייה בין 1941 ל-1945, המפעל ייצר רכבי מלחמה כמו ג'יפים, וכן מטוסים ואוניות למשטר הנאצי. בשנת 1998 הוגשו תביעות בארצות הברית נגד החברה. התביעות נדחו על ידי שופט כי "הנושאים, קשורים לאמנות בינלאומיות בין מדינות ולמדיניות חוץ ולכן היו בתחום האחריות של המנהלים בענף". [http://en.wikipedia.org/wiki/History_of_Ford_Motor_Company#Alleged_Nazi_collaboration] − − תאגיד הרכב [[ג'נרל מוטורס]] סיפק כמויות גדולות של חימוש, רכבים ומטוסים למדינות בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה. האינטרסים שלו בזמן המלחמה היו מפוצלים בין הגורמים השונים. אופל, שהיתה חברת בת של ג'נרל מוטורס, יצרה את המפציץ JU-88, משאיות, מוקשי יבשה, ונפצים לטורפדו עבור גרמניה במהלך המלחמה. − − באוגוסט 1938 העניק היטלר, ל-James D. Mooney, אחד המנהלים של תאגיד [[ג'נרל מוטורס]], את מדליית "מסדר הנשר" על שירותיו המצטיינים לרייך. אלברט שפר, מי שהיה לימים שר החימוש של גרמניה הנאצית סיפר לאחר המלחמה לחוקרים מהקונגרס האמריקאי, שמתקפת הבזק (הבליץ-קריג) על פולין ב-1939 לא יכלה להתקיים ללא [[שינויים טכנולוגיים|שיפורי הביצועים הטכנולוגים]] שסופקו על ידי Alfred P. Sloan וג'נרל מוטורס". אלפרד סולן היה מנהל אמריקאי בג'נרל מוטורס. − − לאחר 20 שנות מחקר של ג'נרל מוטורס הצהיר Bradford Snell: "ג'נרל מוטורס היתה הרבה יותר חשובה למכונת המלחמה הנאצית מאשר שווייץ. שווייץ הייתה רק מאגר של כספים שנשדדו. אופל היתה חלק אינטגרלי של תעשיית המלחמה הגרמנית. הנאצים יכלו לפלוש לפולין ולרוסיה בלי שווייץ. הם לא יכלו לעשות זאת ללא ג'נרל מוטורס." [http://en.wikipedia.org/wiki/History_of_General_Motors#1930s_Germany] − − לאחר המלחמה תבעו פורד ו-GM פיצויים ממשלת ארצות הברית על הנזק שנגרם למפעלים הגרמנים שלהם על ידי הפצצות בעלות הברית. בשנת 1967 קיבלה GM פיצויים של 33 מיליון דולר ממשלת ארצות הברית על הפצצת המפעל שלה ב-Russelsheim בידי מפציצים אמריקאים.[http://www.ranknfile-ue.org/uen_nastybiz.html] − − ==השפעות פוליטיות של חברות רכב על תכנון עירוני תחבורה ודיור== − ===פגיעה בהולכי הרגל, תכנון מוטה רכב פרטי, ופרבור=== − אחת הדוגמאות המוכרות ביותר ל[[תכנון מוטה רכב פרטי]] ו[[פרבור]] היא ארצות הברית, במיוחד החל מתום מלחמת העולם השנייה. הספר Fighting Traffic, מאת Peter Norton מתאר כיצד [[חברות מכוניות]], וכן חברות צמיגים ו[[חברות נפט|דלק]] בארצות הברית קידמו שם [[פרבור]], [[תכנון מוטה רכב פרטי]] ותרבות בעד מכוניות כדי לשפר את עסקיהן. בתחילת שנות ה-20 סבלו מכירות ה[[מכונית|מכוניות]] בגלל עומסי תנועה ב[[ערים]] ובגלל ביקורת על [[תאונות דרכים|פגיעת מכוניות]] ב[[הולכי רגל]]. − − החברות הגיבו ב-3 אפיקי פעולה, ראשית הם האשימו את הולכי הרגל בכך שהם הולכים בצורה "מפוזרת". אנשים שביצעו הליכה ברחוב כונו jaywalking, המילה Jay הייתה בעלת קונוטציה מלוכלכת ומעליבה. חברות המכוניות טענו שהולכי הרגל האלה הם האחראים לתאונות. חברות המכוניות קיימו מסע [[יחסי ציבור]] נגד סוג כזה של הליכה והכניסו כתבות לעיתונים שבהם נטען שהולכי רגל גרמו לתאונות שפגעו בנהגים.[https://www.youtube.com/watch?v=vxopfjXkArM]החברות יצאו נגד הדרך הישנה שבה התנהלו רחובות ועודד רשויות להוציא את ההליכה החופשית ברחוב אל מחוץ לחוק, כך שבכל רחוב יוקדש מרחב גדול שיוקדש למכוניות והולכי רגל יוכלו לחצות אותו רק בהסדר מיוחד. צעד נוסף היה לקדם מחקרים בעד הרחבת הרחובות כך שמכוניות יוכלו לנסוע מהר יותר בתוך הערים. דבר זה נתמך בהמשך על ידי הכנסת מומחים מטעם תעשיית המכוניות לתוך הרשויות המקומיות. רחובות עם תחבורה מהירה הם פחות נעימים ופחות בטוחים להליכה, ודבר זה מעודד אנשים לא ללכת ברגל. − − בנוסף השימוש ב[[תחבורה ציבורית]] ירד בגלל ששימוש בה כולל הליכה ברגל אל התחנות. צעד נוסף היה עידוד של הקמת [[כבישים מהירים]] שעודדו פרבור. הפרברים היו מרוחקים מהמרכזים עירוניים ולכן יצרו דילמה לספקי תחבורה ציבורית בין שתי ברירות גרועות - לאבד הכנסות עקב זה שחלק מהציבור לא גר יותר בפריסה העירונית הקיימת, או לייצר תשתית תחבורה מסילתית ו/או לנסות לתת שירות לפרברים בתחבורה ציבורית - דבר שקשה לבצע בגלל מבנה הפרבר (ראו ערך על [[פרבור]] להסבר). דבר זה הוא דוגמה ל[[יתרון לגודל]] שבו חברות גדולות יכולות לנצל את כוחן הכלכלי כדי להשפיע על המדיניות הממשלתית כדי לדחוק יריבים - במקרה זה חברות המכוניות דחקו החוצה [[מוצר חלופי]] כמו הליכה ברגל ותחבורה ציבורית.<ref>[http://www.planetizen.com/node/73177/atlas-sprawled Atlas Sprawled] prof Michael Lewyn, planetizen.com, January 8, 2015 </ref> − − ===הרחבת הפרבור=== − הספר [[אומת הפרברים (ספר)|אומת הפרברים]] (Suburban Nation) שיצא בשנת 2000 עוסק בנושא [[פרבור|הפרבור]] והתחבורה בארצות הברית. לטענת הספר, בארצות הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה, הוקמו הפרברים בעידוד הממשלה - על ידי סבסוד פדרלי לתוכניות "בנה ביתך", תוכנית לאומית להקמת כבישים מהירים, [[עירוב שימושי קרקע|הפרדת שימושי קרקע]] ו[[בנייה שמעודדת שימוש ברכב פרטי]] והרס ה[[תחבורה ציבורית|תחבורה הציבורית]] בארצות הברית. − − הספר דן גם בהשלכות של תכנון זה - עידוד השימוש במכונית על שלל בעיות הסביבה והחברה שלה, הקטנת האפשרויות ליצרית מרחב ציבורי ואזרחי ופגיעה בחיי הקהילה, הדרה ו"כליאה" של אוכלוסיות חלשות יותר כמו עניים, זקנים, ילדים, ולפעמים נשים. − − ===המאבק על בטיחות המכוניות=== − בשנת 1965 יצא לאור ספרו של [[ראלף ניידר]], "[[לא בטוחה בשום מהירות]]" (Unsafe at Any Speed). הספר האשים את תעשיית המכוניות של ארצות הברית בכך שהיא מודעת לכשלי בטיחות שונים במכונית אבל לא פועלת לתקן כשלים אלה. ניידר הביא לדוגמה את לחץ האוויר המומלץ לצמיגים שלטענתו היה מכוון להגדלת ההנאה אבל לא להגדלת הבטיחות. היבט נוסף לדוגמה היה ציפוי הכרום על הדש-בורד שסינוור לפעמים את הנהגים. הספר תעד גם את התנגדות התעשייה להכנסת אביזרי בטיחות כמו חגורות בטיחות. [http://en.wikipedia.org/wiki/Unsafe_at_Any_Speed] − − ניידר נרדף על ידי חברת ג'נרל מוטורס, שניסתה להשחיר את שמו ולהשתיק אותו. לטענתו החברה שכרה חוקרים שעקבו אחריו וניסו להפיץ שמועות על דעותיו הפוליטיות, החברתיות והדתיות ועל הרגליו האישיים. בשנת 1966 אולץ נשיא GM, מר James Roche, להופיע בפני וועדת משנה של הסנאט ולהתנצל בפני ניידר על הטרדה ואיומים כלפיו. בהמשך תבע ניידר את ג'נרל מוטורס על הפרה נרחבת של הפרטיות שלו וזכה בתביעה זו. עם כסף מתביעה זו הוא הקים לובי פוליטי למען זכויות הצרכן, ותרם ליצירת [[סוכנות ההגנה על הסביבה של ארצות הברית]] ול"[[זיהום אוויר|חוק אוויר נקי]]" שם. − − ==פרשיות של בטיחות מכוניות והונאת צרכנים== − לאורך ההיסטוריה היו מספר מקרים שבהם תאגידי הרכב גילו שהרכבים שלהם מסוכנים עקב פגמים בייצור או בתכנון הרכב. במצב כזה תאגיד נמצאת בדילמה - האם לגלות ללקוחות את הנושא או לנסות להסתיר את הדברים ולקוות שהם לא יזיקו לחברה. רעש ציבורי גדול יזיק למאזן החברה ואם לקוחות יגלו את התקלה יכול להיות שהחברה תוכל לשחד אותם על ידי תשלום פיצוי גבוה בתמורה לשתיקה שלהם. היו מספר מקרים שבהם חברות ניסו להסתיר תקלות כאלה. − − ===מיכל הדלק הדליק של פורד פינטו=== − החל משנת 1971 חברת פורד שיווקה את דגם "פורד פינטו". במשך זמן מה הדגם היה הצלחה מסחרית עם מכירות של מעל 320 אלף מכוניות בשנה הראשונה. אבל המכונית היתה בעלת כשל בטיחותי מסוכן - בתאונות חזית-אחור צינור התדלוק היה יכול לנקב את מיכל הדלק, לגרום לריסוס תא הנוסעים בדלק ולגרום להצתה קטלנית שגורמת לפיצוץ של כדור אש ולכוויות קשות פציעות ומוות. בשנת 1977 חשף מגזין [[Mother Jones]] את הנושא באמצעות תחקיר שלקח חצי שנה בכתבה "Pinto Madness". התחרות הקשה מצד פולסווגן על שוק המכוניות הקטנות דירבן את חברת פורד לפתח ולייצר את הדגם הזה בזמן קצר בהרבה משהיה מקובל. המהנדסים של פורד גילו בזמן מבחני ריסוק לפני הייצור כי ניקוב מיכל הדלק מתרחש בקלות. בזמן גילוי התקלה קווי הייצור של המכוניות כבר היו מוכנים, לכן החליטו המנהלים הבכירים של פורד להמשיך בייצור בכל מקרה, וזאת למרות שלפורד היה פטנט על מיכל דלק בטוח הרבה יותר. במשך יותר מ-8 שנים לאחר מכן, פורד ביצעה [[לובי פוליטי]] באמצעות שילוב של שקרים נגד [[רגולציה|תקן ממשלתי]] לבטיחות שהיה מכריח את החברה לשנות את מיכל הדלק המסוכן. {{הערה|שם=Jones|Mark Dowie, [http://www.motherjones.com/politics/1977/09/pinto-madness Pinto Madness], Mother Jones, September/October 1977 Issue}} המחיר של שדרוג מערכת הדלק עולה 11 דולר למכונית, מגן להגנת מיכל הדלק היה עולה רק דולר אחד.{{הערה|שם = Sapienza}} בנוסף מזכר פנימי של החברה משנת 1973 דלף לתקשורת וחשף כמה מקרי מוות צפויים בכל שנה כתוצאה מהפגם וכמה הדבר צפוי לעלות לחברה בממוצע לכל תביעה. המזכר הסיק לבסוף שזול יותר לחברה להתמודד עם התביעות המשפטיות מאשר לתקן את הבעיה.{{הערה|שם = Sapienza}} עד 1978 הביקורת הציבורית היתה חזקה כל כך שפורד נאלצה לבצע ריקול של 1.5 מיליון מכוניות מדגם פינטו ומדגם דומה מסוג מרקורי בובקט, ולבצע את השינוי המבוקש למערכת הדלק. על פי הערכות שמרניות תאונות הפינטו גרמו למוות מכווית לכ-500 בני אדם שלא היו נפגעים בצורה קשה אם המכונית לא היתה מתפוצצת. הערכות פחות שמרניות מגיעות לכ-900 מקרי מוות מיותרים. {{הערה|שם=Jones}} החשיפה הפומבית גרמה לכך שהתברר שהמזכר הפנימי לא היה מדוייק כלל - פורד נאלצה לשלם מאות מיליוני דולרים בפיצויים לתביעות אזרחיות דבר שהשפיע לרעה על היציבות הפיננסית של החברה במהלך שנות ה-80. {{הערה|שם = Sapienza|1=James Derek Sapienza, [Mother Jones 11 of History’s Most Infamous Automotive Scandals], The Cheat Sheet , April 20, 2017}} − − ==לובי פוליטי במדינות שונות== − {{הפניה לערך מורחב|לובי פוליטי}} − מכוניות עלולות להרוג אנשים במגוון דרכים - [[תאונות דרכים]], [[זיהום]] והיבטים נוספים, מכוניות הן גם בעלי השפעות סביבתיות רבות כולל [[זיהום אוויר]] ו[[התחממות עולמית]]. יש קשר מהותי בין [[תכנון עירוני]] והחלטות ממשלתיות שונות כמו מיסוי, ביטוח, פיתוח תשתיות, מחירי הדלק , פיתוח התחבורה הציבורית. מכל הסיבות האלה יש לחברות המכוניות אינטרס עצום להשפיע על החלטות ממשלה, מחוקקים, ועל היבטים נוספים בתחום המגרש הפוליטי והציבורי כמו עיתונות, גורמי תקינה, מדענים, ארגוני בטיחות ועוד. − − הטיוטה הראשונית של Motor Vehicle Safety Act בארצות הברית קבעה שיהיו סנקציות פליליות נגד יצרן מכוניות שיוציא לשוק מכונית לא בטוחה. בשלב מוקדם של הדיונים על החוק, הצליחה תעשיית המכוניות להוציא את הפסקה מחוץ לחוק. מאז ועד היום היו מיני הסדרים על פיצויים, אבל העונשים של הממשלה מול חברות המכוניות בגין אי ציות לתקנים היו קנסות מגוכחים שנעו בין 5000 ל-10,000 דולר. עיתונאים העלו את השאלה עד כמה היו החברות נכונות למכור מכוניות מסוכנות אם הנשיאים היו עלול להכלא בגין רצח צרכנים. {{הערה|שם=Jones}} − − שחקן הקולנוע רונלד רייגן, שכיכב בפרסומת מטעם GM, הפך לימים לנשיא ארצות הברית. − − יצרניות הרכב מפעילות [[לובי פוליטי]] נרחב בארצות הברית ובמדינות נוספות, לרבות ישראל. מאז שנות ה-2000 תעשיית הרכב הוציאה כ-60 מיליון דולר בשנה על לובי פוליטי. בשנת 2009 עבדו בתעשיית הלובי בארצות הברית 567 לוביסטים, שעבדו עבור 124 חברות, כמו יצרני מכוניות, יבואנים ויצרני לתעשיית הרכב, קבוצות לובי ואיגודי מסחר. [http://autos.aol.com/article/car-companies-lobbying/] − − חברת [[ג'נרל מוטורס]] מוציאה כ-8 מיליון דולר בשנה על פעילות לובי בארצות הברית.[http://www.opensecrets.org/lobby/clientsum.php?id=D000000155&year=2013] תאגיד [[פורד]] מוציא 6 מיליון דולר בשנה[http://www.opensecrets.org/lobby/clientsum.php?id=D000000182&year=2013] ותאגיד טיוטה מוציא 4 מיליון דולר בשנה. [http://www.opensecrets.org/lobby/clientsum.php?id=D000030495&year=2013] וכך הלאה. התאחדות יצרני המכוניות מוציאה 6 מיליון דולר נוספים. [http://www.opensecrets.org/lobby/clientsum.php?id=D000043820&year=2013] − − לפי דיווח של הוושינגטון פוסט, לאחרונה שכרו תאגידי הרכב 33 רגולטורים בכירים לשעבר בממשל הפדרלי של ארצות הברית, כדי לסייע לתאגידים לקדם את האינטרסים שלהם מול הרשויות. גם כמה חברי ממשלה לשעבר נשכרו על ידי תאגידי הרכב. לדוגמה Rodney Slater מי שהיה מזכיר התחבורה תחת ממשלו של ביל קלינטון, נשכר על ידי תאגיד [[טויוטה]] כדי שיעמוד בראש פאנל לייעוץ בנושא איכות בצפון אמריקה, שמסייע לתאגיד בנושאי בטיחות ואיכות. [http://autos.aol.com/article/car-companies-lobbying/] − − לפי ארגון Transport & Environment, שמקדם [[תחבורה בת קיימא]] באיחוד האירופי, לובי של חברות הרכב באירופה גרם לכך שתוכניות להקטנת [[זיהום אוויר]] והקטנת פליטות של [[גזי חממה]] של האיחוד, Cars 2020 Action Plan, הוחלשה על ידי לובי של תעשיית הרכב. בין היתר תוכניות לקידום רכבים יעילים יותר, ותוכנית לסימון רכבים כך שהצרכנים יוכלו לבחור רכבים יעילים יותר, שנכללו בתחילה בתוכנית הושמטו ממנה. [http://www.transportenvironment.org/news/lobbying-car-industry-weakens-2020-action-plan] שורה 155:
שורה 99: + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + +
אין תקציר עריכה
נכון לשנת 2007 יש ברחבי העולם כ-806 מיליון [[מכונית|מכוניות]] ומשאיות קלות. הן צורכות 980 מיליארד קוב של [[בנזין]] ו[[דיזל]] בכל שנה. הרכב הפרטי הוא כלי התחבורה המרכזי ברוב המדינות המתועשות. לפי תחזיות של גורמים בענף עד 2014 שליש מהביקוש העולמי יבוא מ-4 מדינות מתפתחות ([[ברזיל]], [[רוסיה]], [[הודו]] ו[[סין]]) ושווקים גדולים צפויים גם באיראן ובאינדונזיה. שווקים במדינות מתפתחות קונים כבר היום מעל 51 אחוזים מהמכוניות החדשות הנמכרות בעולם.<ref>[http://businesscenter.jdpower.com/news/pressrelease.aspx?ID=2011018 "Global Automotive Outlook for 2011 Appears Positive as Mature Auto Markets Recover, Emerging Markets Continue to Expand"]. J.D. Power and Associates. 15 February 2011.</ref>
נכון לשנת 2007 יש ברחבי העולם כ-806 מיליון [[מכונית|מכוניות]] ומשאיות קלות. הן צורכות 980 מיליארד קוב של [[בנזין]] ו[[דיזל]] בכל שנה. הרכב הפרטי הוא כלי התחבורה המרכזי ברוב המדינות המתועשות. לפי תחזיות של גורמים בענף עד 2014 שליש מהביקוש העולמי יבוא מ-4 מדינות מתפתחות ([[ברזיל]], [[רוסיה]], [[הודו]] ו[[סין]]) ושווקים גדולים צפויים גם באיראן ובאינדונזיה. שווקים במדינות מתפתחות קונים כבר היום מעל 51 אחוזים מהמכוניות החדשות הנמכרות בעולם.<ref>[http://businesscenter.jdpower.com/news/pressrelease.aspx?ID=2011018 "Global Automotive Outlook for 2011 Appears Positive as Mature Auto Markets Recover, Emerging Markets Continue to Expand"]. J.D. Power and Associates. 15 February 2011.</ref>
==יצרני הרכב הגדולים==
==יצרני הרכב הגדולים==
חלק מהתאגידים מחזיקים מותגים שונים, כדי לשמור על מיתוג. כך לדוגמה ג'נרל מוטורס משווק את המותגים הבאים: שברולט, קאדילק, GMC, ביואיק, אופל, אולדסמוביל, דייהו והולדן. היבט אחד של דבר זה הוא שנשמרת מראית עין של [[שוק|שוק תחרותי]] יותר ממה שיש בפועל.
חלק מהתאגידים מחזיקים מותגים שונים, כדי לשמור על מיתוג. כך לדוגמה ג'נרל מוטורס משווק את המותגים הבאים: שברולט, קאדילק, GMC, ביואיק, אופל, אולדסמוביל, דייהו והולדן. היבט אחד של דבר זה הוא שנשמרת מראית עין של [[שוק|שוק תחרותי]] יותר ממה שיש בפועל.
==השפעות חברות מכוניות על פוליטיקה בינלאומית==
===סיוע לפשיסטים במלחמת האזרחים בספרד===
העמדה הרשמית של ארצות הברית במלחמת האזרחים בספרד היתה של אי-התערבות ואי-סיוע. הן הנשיא והן בתי הנבחרים נקטו אמצעים שלא לספק נשק לאף אחד מהצדדים. עם זאת [[חברות הדלק]] והרכב האמריקאיות סייעו לפאשיסטים ברשות פרנקו. חברת הדלק Vacuum Oil Company שפעלה בטנג'יר ושהייתה בבעלות אמריקאית, סרבה למכור לרפובליקאים ספינות דלק בתחילת המלחמה. חברת הדלק [[טקסקו]] הפנתה ספינות נפט שהיו מיועדות לרפובליקה אל עבר נמל טנריף, שנשלט על ידי כוחותיו של פרנקו, בהמשך סיפקה החברה לכוחות הפאשיסטים דלק באשראי במשך כל זמן המלחמה. חברות הרכב [[פורד]], Studebaker ו[[ג'נרל מוטורס]] סיפקו לפאשיסטים 12,000 משאיות. לאחר תום המלחמה, טען José Maria Doussinague מי שהיה בזמנו סגן שר החוץ הספרדי כי "ללא הנפט האמריקאי, המשאיות האמריקאיות, והאשראי האמריקאי, לעולם לא היינו יכולים לנצח במלחמת האזרחים". <ref> Beevor (2006). [http://books.google.co.il/books?id=VsGtxYCcE2MC&pg=PA149&redir_esc=y The Battle for Spain: The Spanish Civil War], 1936-1939. p.138 </ref>
===שיתוף פעולה של חברות רכב מערביות עם גרמניה הנאצית===
תעשיית הרכב סיפקה דוגמה בולטת לניגודי עניינים בין [[תאגיד רב-לאומי|תאגידים רב-לאומיים]] למדינות הלאום שלהם במעורבות [[תאגיד|תאגידים]] מארצות הברית בחימושה של גרמניה הנאצית לפני ותוך כדי מלחמת העולם השנייה, במפעלים שפעלו בתחומי הרייך השלישי. מגיני החברות האלה טוענים כי הם פעלו מתוך כפייה וכי לולי עשו כן, היו החברות מולאמות.
תאגיד הרכב [[פורד]] החזיק בחברת-בת גרמנית. לחברה זו היה מפעל בקלן שהעסיק עובדי כפייה בין 1941 ל-1945, המפעל ייצר רכבי מלחמה כמו ג'יפים, וכן מטוסים ואוניות למשטר הנאצי. בשנת 1998 הוגשו תביעות בארצות הברית נגד החברה. התביעות נדחו על ידי שופט כי "הנושאים, קשורים לאמנות בינלאומיות בין מדינות ולמדיניות חוץ ולכן היו בתחום האחריות של המנהלים בענף". [http://en.wikipedia.org/wiki/History_of_Ford_Motor_Company#Alleged_Nazi_collaboration]
תאגיד הרכב [[ג'נרל מוטורס]] סיפק כמויות גדולות של חימוש, רכבים ומטוסים למדינות בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה. האינטרסים שלו בזמן המלחמה היו מפוצלים בין הגורמים השונים. אופל, שהיתה חברת בת של ג'נרל מוטורס, יצרה את המפציץ JU-88, משאיות, מוקשי יבשה, ונפצים לטורפדו עבור גרמניה במהלך המלחמה.
באוגוסט 1938 העניק היטלר, ל-James D. Mooney, אחד המנהלים של תאגיד [[ג'נרל מוטורס]], את מדליית "מסדר הנשר" על שירותיו המצטיינים לרייך. אלברט שפר, מי שהיה לימים שר החימוש של גרמניה הנאצית סיפר לאחר המלחמה לחוקרים מהקונגרס האמריקאי, שמתקפת הבזק (הבליץ-קריג) על פולין ב-1939 לא יכלה להתקיים ללא [[שינויים טכנולוגיים|שיפורי הביצועים הטכנולוגים]] שסופקו על ידי Alfred P. Sloan וג'נרל מוטורס". אלפרד סולן היה מנהל אמריקאי בג'נרל מוטורס.
לאחר 20 שנות מחקר של ג'נרל מוטורס הצהיר Bradford Snell: "ג'נרל מוטורס היתה הרבה יותר חשובה למכונת המלחמה הנאצית מאשר שווייץ. שווייץ הייתה רק מאגר של כספים שנשדדו. אופל היתה חלק אינטגרלי של תעשיית המלחמה הגרמנית. הנאצים יכלו לפלוש לפולין ולרוסיה בלי שווייץ. הם לא יכלו לעשות זאת ללא ג'נרל מוטורס." [http://en.wikipedia.org/wiki/History_of_General_Motors#1930s_Germany]
לאחר המלחמה תבעו פורד ו-GM פיצויים ממשלת ארצות הברית על הנזק שנגרם למפעלים הגרמנים שלהם על ידי הפצצות בעלות הברית. בשנת 1967 קיבלה GM פיצויים של 33 מיליון דולר ממשלת ארצות הברית על הפצצת המפעל שלה ב-Russelsheim בידי מפציצים אמריקאים.[http://www.ranknfile-ue.org/uen_nastybiz.html]
==השפעות פוליטיות של חברות רכב על תכנון עירוני תחבורה ודיור==
===פגיעה בהולכי הרגל, תכנון מוטה רכב פרטי, ופרבור===
אחת הדוגמאות המוכרות ביותר ל[[תכנון מוטה רכב פרטי]] ו[[פרבור]] היא ארצות הברית, במיוחד החל מתום מלחמת העולם השנייה. הספר Fighting Traffic, מאת Peter Norton מתאר כיצד [[חברות מכוניות]], וכן חברות צמיגים ו[[חברות נפט|דלק]] בארצות הברית קידמו שם [[פרבור]], [[תכנון מוטה רכב פרטי]] ותרבות בעד מכוניות כדי לשפר את עסקיהן. בתחילת שנות ה-20 סבלו מכירות ה[[מכונית|מכוניות]] בגלל עומסי תנועה ב[[ערים]] ובגלל ביקורת על [[תאונות דרכים|פגיעת מכוניות]] ב[[הולכי רגל]].
החברות הגיבו ב-3 אפיקי פעולה, ראשית הם האשימו את הולכי הרגל בכך שהם הולכים בצורה "מפוזרת". אנשים שביצעו הליכה ברחוב כונו jaywalking, המילה Jay הייתה בעלת קונוטציה מלוכלכת ומעליבה. חברות המכוניות טענו שהולכי הרגל האלה הם האחראים לתאונות. חברות המכוניות קיימו מסע [[יחסי ציבור]] נגד סוג כזה של הליכה והכניסו כתבות לעיתונים שבהם נטען שהולכי רגל גרמו לתאונות שפגעו בנהגים.[https://www.youtube.com/watch?v=vxopfjXkArM]החברות יצאו נגד הדרך הישנה שבה התנהלו רחובות ועודד רשויות להוציא את ההליכה החופשית ברחוב אל מחוץ לחוק, כך שבכל רחוב יוקדש מרחב גדול שיוקדש למכוניות והולכי רגל יוכלו לחצות אותו רק בהסדר מיוחד. צעד נוסף היה לקדם מחקרים בעד הרחבת הרחובות כך שמכוניות יוכלו לנסוע מהר יותר בתוך הערים. דבר זה נתמך בהמשך על ידי הכנסת מומחים מטעם תעשיית המכוניות לתוך הרשויות המקומיות. רחובות עם תחבורה מהירה הם פחות נעימים ופחות בטוחים להליכה, ודבר זה מעודד אנשים לא ללכת ברגל.
בנוסף השימוש ב[[תחבורה ציבורית]] ירד בגלל ששימוש בה כולל הליכה ברגל אל התחנות. צעד נוסף היה עידוד של הקמת [[כבישים מהירים]] שעודדו פרבור. הפרברים היו מרוחקים מהמרכזים עירוניים ולכן יצרו דילמה לספקי תחבורה ציבורית בין שתי ברירות גרועות - לאבד הכנסות עקב זה שחלק מהציבור לא גר יותר בפריסה העירונית הקיימת, או לייצר תשתית תחבורה מסילתית ו/או לנסות לתת שירות לפרברים בתחבורה ציבורית - דבר שקשה לבצע בגלל מבנה הפרבר (ראו ערך על [[פרבור]] להסבר). דבר זה הוא דוגמה ל[[יתרון לגודל]] שבו חברות גדולות יכולות לנצל את כוחן הכלכלי כדי להשפיע על המדיניות הממשלתית כדי לדחוק יריבים - במקרה זה חברות המכוניות דחקו החוצה [[מוצר חלופי]] כמו הליכה ברגל ותחבורה ציבורית.<ref>[http://www.planetizen.com/node/73177/atlas-sprawled Atlas Sprawled] prof Michael Lewyn, planetizen.com, January 8, 2015 </ref>
===הרחבת הפרבור===
הספר [[אומת הפרברים (ספר)|אומת הפרברים]] (Suburban Nation) שיצא בשנת 2000 עוסק בנושא [[פרבור|הפרבור]] והתחבורה בארצות הברית. לטענת הספר, בארצות הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה, הוקמו הפרברים בעידוד הממשלה - על ידי סבסוד פדרלי לתוכניות "בנה ביתך", תוכנית לאומית להקמת כבישים מהירים, [[עירוב שימושי קרקע|הפרדת שימושי קרקע]] ו[[בנייה שמעודדת שימוש ברכב פרטי]] והרס ה[[תחבורה ציבורית|תחבורה הציבורית]] בארצות הברית.
הספר דן גם בהשלכות של תכנון זה - עידוד השימוש במכונית על שלל בעיות הסביבה והחברה שלה, הקטנת האפשרויות ליצרית מרחב ציבורי ואזרחי ופגיעה בחיי הקהילה, הדרה ו"כליאה" של אוכלוסיות חלשות יותר כמו עניים, זקנים, ילדים, ולפעמים נשים.
===המאבק על בטיחות המכוניות===
בשנת 1965 יצא לאור ספרו של [[ראלף ניידר]], "[[לא בטוחה בשום מהירות]]" (Unsafe at Any Speed). הספר האשים את תעשיית המכוניות של ארצות הברית בכך שהיא מודעת לכשלי בטיחות שונים במכונית אבל לא פועלת לתקן כשלים אלה. ניידר הביא לדוגמה את לחץ האוויר המומלץ לצמיגים שלטענתו היה מכוון להגדלת ההנאה אבל לא להגדלת הבטיחות. היבט נוסף לדוגמה היה ציפוי הכרום על הדש-בורד שסינוור לפעמים את הנהגים. הספר תעד גם את התנגדות התעשייה להכנסת אביזרי בטיחות כמו חגורות בטיחות. [http://en.wikipedia.org/wiki/Unsafe_at_Any_Speed]
ניידר נרדף על ידי חברת ג'נרל מוטורס, שניסתה להשחיר את שמו ולהשתיק אותו. לטענתו החברה שכרה חוקרים שעקבו אחריו וניסו להפיץ שמועות על דעותיו הפוליטיות, החברתיות והדתיות ועל הרגליו האישיים. בשנת 1966 אולץ נשיא GM, מר James Roche, להופיע בפני וועדת משנה של הסנאט ולהתנצל בפני ניידר על הטרדה ואיומים כלפיו. בהמשך תבע ניידר את ג'נרל מוטורס על הפרה נרחבת של הפרטיות שלו וזכה בתביעה זו. עם כסף מתביעה זו הוא הקים לובי פוליטי למען זכויות הצרכן, ותרם ליצירת [[סוכנות ההגנה על הסביבה של ארצות הברית]] ול"[[זיהום אוויר|חוק אוויר נקי]]" שם.
==פרשיות של בטיחות מכוניות והונאת צרכנים==
לאורך ההיסטוריה היו מספר מקרים שבהם תאגידי הרכב גילו שהרכבים שלהם מסוכנים עקב פגמים בייצור או בתכנון הרכב. במצב כזה תאגיד נמצאת בדילמה - האם לגלות ללקוחות את הנושא או לנסות להסתיר את הדברים ולקוות שהם לא יזיקו לחברה. רעש ציבורי גדול יזיק למאזן החברה ואם לקוחות יגלו את התקלה יכול להיות שהחברה תוכל לשחד אותם על ידי תשלום פיצוי גבוה בתמורה לשתיקה שלהם. היו מספר מקרים שבהם חברות ניסו להסתיר תקלות כאלה.
===מיכל הדלק הדליק של פורד פינטו===
החל משנת 1971 חברת פורד שיווקה את דגם "פורד פינטו". במשך זמן מה הדגם היה הצלחה מסחרית עם מכירות של מעל 320 אלף מכוניות בשנה הראשונה. אבל המכונית היתה בעלת כשל בטיחותי מסוכן - בתאונות חזית-אחור צינור התדלוק היה יכול לנקב את מיכל הדלק, לגרום לריסוס תא הנוסעים בדלק ולגרום להצתה קטלנית שגורמת לפיצוץ של כדור אש ולכוויות קשות פציעות ומוות. בשנת 1977 חשף מגזין [[Mother Jones]] את הנושא באמצעות תחקיר שלקח חצי שנה בכתבה "Pinto Madness". התחרות הקשה מצד פולסווגן על שוק המכוניות הקטנות דירבן את חברת פורד לפתח ולייצר את הדגם הזה בזמן קצר בהרבה משהיה מקובל. המהנדסים של פורד גילו בזמן מבחני ריסוק לפני הייצור כי ניקוב מיכל הדלק מתרחש בקלות. בזמן גילוי התקלה קווי הייצור של המכוניות כבר היו מוכנים, לכן החליטו המנהלים הבכירים של פורד להמשיך בייצור בכל מקרה, וזאת למרות שלפורד היה פטנט על מיכל דלק בטוח הרבה יותר. במשך יותר מ-8 שנים לאחר מכן, פורד ביצעה [[לובי פוליטי]] באמצעות שילוב של שקרים נגד [[רגולציה|תקן ממשלתי]] לבטיחות שהיה מכריח את החברה לשנות את מיכל הדלק המסוכן. {{הערה|שם=Jones|Mark Dowie, [http://www.motherjones.com/politics/1977/09/pinto-madness Pinto Madness], Mother Jones, September/October 1977 Issue}} המחיר של שדרוג מערכת הדלק עולה 11 דולר למכונית, מגן להגנת מיכל הדלק היה עולה רק דולר אחד.{{הערה|שם = Sapienza}} בנוסף מזכר פנימי של החברה משנת 1973 דלף לתקשורת וחשף כמה מקרי מוות צפויים בכל שנה כתוצאה מהפגם וכמה הדבר צפוי לעלות לחברה בממוצע לכל תביעה. המזכר הסיק לבסוף שזול יותר לחברה להתמודד עם התביעות המשפטיות מאשר לתקן את הבעיה.{{הערה|שם = Sapienza}} עד 1978 הביקורת הציבורית היתה חזקה כל כך שפורד נאלצה לבצע ריקול של 1.5 מיליון מכוניות מדגם פינטו ומדגם דומה מסוג מרקורי בובקט, ולבצע את השינוי המבוקש למערכת הדלק. על פי הערכות שמרניות תאונות הפינטו גרמו למוות מכווית לכ-500 בני אדם שלא היו נפגעים בצורה קשה אם המכונית לא היתה מתפוצצת. הערכות פחות שמרניות מגיעות לכ-900 מקרי מוות מיותרים. {{הערה|שם=Jones}} החשיפה הפומבית גרמה לכך שהתברר שהמזכר הפנימי לא היה מדוייק כלל - פורד נאלצה לשלם מאות מיליוני דולרים בפיצויים לתביעות אזרחיות דבר שהשפיע לרעה על היציבות הפיננסית של החברה במהלך שנות ה-80. {{הערה|שם = Sapienza|1=James Derek Sapienza, [Mother Jones 11 of History’s Most Infamous Automotive Scandals], The Cheat Sheet , April 20, 2017}}
==לובי פוליטי במדינות שונות==
{{הפניה לערך מורחב|לובי פוליטי}}
מכוניות עלולות להרוג אנשים במגוון דרכים - [[תאונות דרכים]], [[זיהום]] והיבטים נוספים, מכוניות הן גם בעלי השפעות סביבתיות רבות כולל [[זיהום אוויר]] ו[[התחממות עולמית]]. יש קשר מהותי בין [[תכנון עירוני]] והחלטות ממשלתיות שונות כמו מיסוי, ביטוח, פיתוח תשתיות, מחירי הדלק , פיתוח התחבורה הציבורית. מכל הסיבות האלה יש לחברות המכוניות אינטרס עצום להשפיע על החלטות ממשלה, מחוקקים, ועל היבטים נוספים בתחום המגרש הפוליטי והציבורי כמו עיתונות, גורמי תקינה, מדענים, ארגוני בטיחות ועוד.
הטיוטה הראשונית של Motor Vehicle Safety Act בארצות הברית קבעה שיהיו סנקציות פליליות נגד יצרן מכוניות שיוציא לשוק מכונית לא בטוחה. בשלב מוקדם של הדיונים על החוק, הצליחה תעשיית המכוניות להוציא את הפסקה מחוץ לחוק. מאז ועד היום היו מיני הסדרים על פיצויים, אבל העונשים של הממשלה מול חברות המכוניות בגין אי ציות לתקנים היו קנסות מגוכחים שנעו בין 5000 ל-10,000 דולר. עיתונאים העלו את השאלה עד כמה היו החברות נכונות למכור מכוניות מסוכנות אם הנשיאים היו עלול להכלא בגין רצח צרכנים. {{הערה|שם=Jones}}
שחקן הקולנוע רונלד רייגן, שכיכב בפרסומת מטעם GM, הפך לימים לנשיא ארצות הברית.
יצרניות הרכב מפעילות [[לובי פוליטי]] נרחב בארצות הברית ובמדינות נוספות, לרבות ישראל. מאז שנות ה-2000 תעשיית הרכב הוציאה כ-60 מיליון דולר בשנה על לובי פוליטי. בשנת 2009 עבדו בתעשיית הלובי בארצות הברית 567 לוביסטים, שעבדו עבור 124 חברות, כמו יצרני מכוניות, יבואנים ויצרני לתעשיית הרכב, קבוצות לובי ואיגודי מסחר. [http://autos.aol.com/article/car-companies-lobbying/]
חברת [[ג'נרל מוטורס]] מוציאה כ-8 מיליון דולר בשנה על פעילות לובי בארצות הברית.[http://www.opensecrets.org/lobby/clientsum.php?id=D000000155&year=2013] תאגיד [[פורד]] מוציא 6 מיליון דולר בשנה[http://www.opensecrets.org/lobby/clientsum.php?id=D000000182&year=2013] ותאגיד טיוטה מוציא 4 מיליון דולר בשנה. [http://www.opensecrets.org/lobby/clientsum.php?id=D000030495&year=2013] וכך הלאה. התאחדות יצרני המכוניות מוציאה 6 מיליון דולר נוספים. [http://www.opensecrets.org/lobby/clientsum.php?id=D000043820&year=2013]
לפי דיווח של הוושינגטון פוסט, לאחרונה שכרו תאגידי הרכב 33 רגולטורים בכירים לשעבר בממשל הפדרלי של ארצות הברית, כדי לסייע לתאגידים לקדם את האינטרסים שלהם מול הרשויות. גם כמה חברי ממשלה לשעבר נשכרו על ידי תאגידי הרכב. לדוגמה Rodney Slater מי שהיה מזכיר התחבורה תחת ממשלו של ביל קלינטון, נשכר על ידי תאגיד [[טויוטה]] כדי שיעמוד בראש פאנל לייעוץ בנושא איכות בצפון אמריקה, שמסייע לתאגיד בנושאי בטיחות ואיכות. [http://autos.aol.com/article/car-companies-lobbying/]
לפי ארגון Transport & Environment, שמקדם [[תחבורה בת קיימא]] באיחוד האירופי, לובי של חברות הרכב באירופה גרם לכך שתוכניות להקטנת [[זיהום אוויר]] והקטנת פליטות של [[גזי חממה]] של האיחוד, Cars 2020 Action Plan, הוחלשה על ידי לובי של תעשיית הרכב. בין היתר תוכניות לקידום רכבים יעילים יותר, ותוכנית לסימון רכבים כך שהצרכנים יוכלו לבחור רכבים יעילים יותר, שנכללו בתחילה בתוכנית הושמטו ממנה. [http://www.transportenvironment.org/news/lobbying-car-industry-weakens-2020-action-plan]
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==