שינויים

===היחס לאדמה ולטבע ביהדות המקראית===

===היחס לאדמה ולטבע ביהדות המקראית===

הדעות העתיקות של החברות החקלאיות הועברו בצורה המשמעותית ביותר לציביליזציה האירופאית על ידי הכתבים היהודים. עבור העברים הקדמונים, כמו גם עבור עמים קדמונים אחרים, האדמה היתה דבר חשוב. לטענת פי דיילי וקוב, אפשר להגיד שהחיים והמחשבה היהודית התרכזה סביב העם (ישראל), האל (השם), והאדמה. אלו הם "שלושת גורמי הייצור"  אלו הם כוחות נפרדים אבל המשמעות האמיתית העמוקה שלהם נובעת מהקשר ההדדי בינהם.  

הדעות העתיקות של החברות החקלאיות הועברו בצורה המשמעותית ביותר לציביליזציה האירופאית על ידי הכתבים היהודים. עבור העברים הקדמונים, כמו גם עבור עמים קדמונים אחרים, האדמה היתה דבר חשוב. לטענת פי דיילי וקוב, אפשר להגיד שהחיים והמחשבה היהודית התרכזה סביב העם (ישראל), האל (השם), והאדמה. אלו הם "שלושת גורמי הייצור"  אלו הם כוחות נפרדים אבל המשמעות האמיתית העמוקה שלהם נובעת מהקשר ההדדי ביניהם.  

העם היהודי זוכר היסטוריה מעורבת של מסעות נדודים והתיישבות חקלאית במצרים. האדמה, לכן, איננה המקום הברור מאליו שלהם, שבלעדיו אין להם קיום משותף. היא ניתנה להם על יד השם, ואם הם לא חיים בצורה הנכונה באדמה, הם עלולים להיות מוגלים ממנה. הניתוק מהארץ היה האיום האולטימטיבי, והיכולת לשכון בארץ לנצח היתה ההבטחה האולטימטיבית (איש תחת גפנו ותחת תאנתו). כך, מגוריהם באדמה, התגשמות תקוותיהם, היתה קשורה ליחסיהם הן עם האדמה והן עם האל.  

העם היהודי זוכר היסטוריה מעורבת של מסעות נדודים והתיישבות חקלאית במצרים. האדמה, לכן, איננה המקום הברור מאליו שלהם, שבלעדיו אין להם קיום משותף. היא ניתנה להם על יד השם, ואם הם לא חיים בצורה הנכונה באדמה, הם עלולים להיות מוגלים ממנה. הניתוק מהארץ היה האיום האולטימטיבי, והיכולת לשכון בארץ לנצח היתה ההבטחה האולטימטיבית (איש תחת גפנו ותחת תאנתו). כך, מגוריהם באדמה, התגשמות תקוותיהם, היתה קשורה ליחסיהם הן עם האדמה והן עם האל.  

אבל למרות הקירבה הזאת לאדמה, היחס הזה לא היה ראש ועיקר. האנשים יכלו להתקיים במנותק מהאדמה, ובקיום שכזה הם לא נפרדו מהשם. השם שם את משכנו בארץ, אבל הוא לא היה מוגבל אליה. העם יכל לעזוב או אפילו לאלץ את האל לצאת ממנה. היתה מסורת מתוחכמת יותר שלפיה השם לא היה, במובן זה, מקומי כלל וכלל.  

אבל למרות הקירבה הזאת לאדמה, היחס הזה לא היה ראש ועיקר. האנשים יכלו להתקיים במנותק מהאדמה, ובקיום שכזה הם לא נפרדו מהשם. השם שם את משכנו בארץ, אבל הוא לא היה מוגבל אליה. העם יכל לעזוב או אפילו לאלץ את האל לצאת ממנה. היתה מסורת מתוחכמת יותר שלפיה השם לא היה, במובן זה, מקומי כלל וכלל.  

המאפיינים היחודיים של ההשקפה היהודית הזאת על אדמה, צמחה מתוך היסטוריה מיוחדת של עם שחווה היסטוריה של נדודים וגם של חקלאות. ההשקפה שלהם על השם קרובה יותר לחוויה הנבדית; ראיית האדמה קרובה יותר לנסיון החקלאי. שתי ההשקפות שונו בקשר ההדדי בינן. התוצאה היתה ספרות עשירה שסיפקה את הנבט של רוב החשיבה המערבית על אדמה, לפחות לפני התקופה המודרנית.  

המאפיינים היחודיים של ההשקפה היהודית הזאת על אדמה, צמחה מתוך היסטוריה מיוחדת של עם שחווה היסטוריה של נדודים וגם של חקלאות. ההשקפה שלהם על השם קרובה יותר לחוויה הנבדית; ראיית האדמה קרובה יותר לנסיון החקלאי. שתי ההשקפות שונו בקשר ההדדי בינן. התוצאה היתה ספרות עשירה שסיפקה את הנבט של רוב החשיבה המערבית על אדמה, לפחות לפני התקופה המודרנית.

===היחס לאדמה ולטבע בנצרות===

===היחס לאדמה ולטבע בנצרות===