47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 11:
שורה 11: + + + + + + + + + + +
←רקע - המחיר של תאונות הדרכים
הבדל נוסף בין ישראל או ארצות הברית לבין הולנד היא כמות המשתמשים ב[[תחבורה רכה]]- משתמשים פגיעים לתאונות דרכים וכן משתמשים שרגישים יותר לבטיחות בדרכים (לדוגמה נשים). כמות הרכיבות באופניים מסך [[פיצול נסיעות|פיצול הנסיעות]] בארצות הברית היא 0.7% (בבסטון 2% , בישראל 1-2%) בהולנד 27%. אחוז הרוכבות מכלל כמות הרוכבים בארצות הברית הוא 30%, בהולנד 55%. בארצות הברית לא ברור כמה ילדים הולכים או רוכבים לבית הספר הערכה היא של כ-10% לכל היותר, בהולנד כמעט כל הילדים הולכים או רוכבים לבית הספר. בהולנד רוב האנשים בגילאים 68-80 משתמשים באופניים, בארצות הברית רק כמות זעומה משתמשת בהם. [http://www.northeastern.edu/peter.furth/wp-content/uploads/2015/06/Sustainable-Safety-for-Boston.pdf] דבר זה מרמז על כך שהמשתמשים הפגיעים מפחדים לרכב או ללכת ברחובות העירוניים. דבר זה לא רק פוגע בחופש התנועה ומגביר את כמות הנסיעות במכוניות (קרובי משפחה שמסיעים מבוגרים וילדים) אלא גם תורם ל[[אורח חיים יושבני]] שפוגעת בבריאות האוכלוסיה.
הבדל נוסף בין ישראל או ארצות הברית לבין הולנד היא כמות המשתמשים ב[[תחבורה רכה]]- משתמשים פגיעים לתאונות דרכים וכן משתמשים שרגישים יותר לבטיחות בדרכים (לדוגמה נשים). כמות הרכיבות באופניים מסך [[פיצול נסיעות|פיצול הנסיעות]] בארצות הברית היא 0.7% (בבסטון 2% , בישראל 1-2%) בהולנד 27%. אחוז הרוכבות מכלל כמות הרוכבים בארצות הברית הוא 30%, בהולנד 55%. בארצות הברית לא ברור כמה ילדים הולכים או רוכבים לבית הספר הערכה היא של כ-10% לכל היותר, בהולנד כמעט כל הילדים הולכים או רוכבים לבית הספר. בהולנד רוב האנשים בגילאים 68-80 משתמשים באופניים, בארצות הברית רק כמות זעומה משתמשת בהם. [http://www.northeastern.edu/peter.furth/wp-content/uploads/2015/06/Sustainable-Safety-for-Boston.pdf] דבר זה מרמז על כך שהמשתמשים הפגיעים מפחדים לרכב או ללכת ברחובות העירוניים. דבר זה לא רק פוגע בחופש התנועה ומגביר את כמות הנסיעות במכוניות (קרובי משפחה שמסיעים מבוגרים וילדים) אלא גם תורם ל[[אורח חיים יושבני]] שפוגעת בבריאות האוכלוסיה.
==עקרונות מנחים לבטיחות מערכתית==
בשנת 1991 הוצאה תוכנית בטיחות בדרכים בהולנד המבוססת על רעיונות של בטיחות מערכתית. התוכנית אומצה בשנת 1997 בהסכם שיתוף פעולה בין כל דרגי הממשל בהולנד. באותה שנה אומצה תוכנית דומה בשבדיה. [http://www.northeastern.edu/peter.furth/wp-content/uploads/2015/06/Sustainable-Safety-for-Boston.pdf]
הגישה המקובלת בישראל ובארצות הברית היא "הגישה הראקטיבית". בגישה זו מזהים "נקודות חמות" כמו כבישים אדומים או צמתים מסוכנים שבהם יש כמות גדולה של תאונות, ומגברים בהם את האכיפה או משפרים את התשתיות. בגישה המערכתית טוענים שאסור לחכות שיתרחשו טרגדיות. אם תאונות יכולות להתרחש , הן יתרחשו. יש ליישם צעדי בטיחות בצורה שיטתית. בגישה המסורתית האחריות לתאונות מוטלת בעיקר על משתמשי הדרך - נהגים, הולכי דרך וכו'. הדגשים הם על חינוך ואכיפה. בגישה המערכתית האחריות מוטלת גם על מי שתכנן את הדרכים. [http://www.northeastern.edu/peter.furth/wp-content/uploads/2015/06/Sustainable-Safety-for-Boston.pdf]
בטיחות מערכתית היא מערכת שמותאמת לבני אדם. בני אדם הם פגיעים מצד אחד והם מבצעים טעויות מצד שני. אלו תכונות אנושיות אינהרטניות ולא ניתן לשרש אותן באמצעות חינוך. מערכת שמניחה שכולם לא יעשו טעויות 100% מהזמן היא לא מערכת בטיחות טובה. [http://www.northeastern.edu/peter.furth/wp-content/uploads/2015/06/Sustainable-Safety-for-Boston.pdf]
עקרון חשוב בבטיחות מערכתית הוא שאסור שטעות קטנה תוביל לפציעה משמעותית.[http://www.northeastern.edu/peter.furth/wp-content/uploads/2015/06/Sustainable-Safety-for-Boston.pdf]
אם מערכת התנועה הלאומית היתה תעשייה פרטית כלשהי, היא היתה נסגרת מיד בגלל הפרה של תקנים בינלאומיים ולאומיים של בטיחות. גם השוואה לתחומים אחרים של בטיחות כמו תעופה או ספנות מגלים פער אדיר לרעת התחבורה הממונעת של כלי רכב יבשתיים. [http://www.northeastern.edu/peter.furth/wp-content/uploads/2015/06/Sustainable-Safety-for-Boston.pdf]
==מבוא==
==מבוא==