שינויים

הרבדים העמוקים יותר של תרבות הצריכה עוסקים בנושאים המשותפים לכל [[תרבות|התרבויות]] - טקסים, הגדרת הזהות העצמית והיחסים בין בני אדם, [[מיתוסים]] והשקפה אודות דרך פעולת העולם, ודירוג של [[ערכים חברתיים]]. תפיסות אלו מתנגשות או שרויות במתח מול אידאולוגיות אחרות כמו [[ליברליזם]], או [[קיימות]], מול תפיסות מסורתיות מערביות ולא מערביות, ומול התפיסות שעוצבו בעידן ההשכלה.

הרבדים העמוקים יותר של תרבות הצריכה עוסקים בנושאים המשותפים לכל [[תרבות|התרבויות]] - טקסים, הגדרת הזהות העצמית והיחסים בין בני אדם, [[מיתוסים]] והשקפה אודות דרך פעולת העולם, ודירוג של [[ערכים חברתיים]]. תפיסות אלו מתנגשות או שרויות במתח מול אידאולוגיות אחרות כמו [[ליברליזם]], או [[קיימות]], מול תפיסות מסורתיות מערביות ולא מערביות, ומול התפיסות שעוצבו בעידן ההשכלה.

תרבות הצריכה מובאת בדרך כלל בהקשר של ביקורת על תרבות זו, היות ולרוב אלו התומכים באורך חיים זה מתארים אותו במונחים אחרים כמו "[[קפיטליזם]]", "[[שוק חופשי]]", חברה צרכנית וכו', ונמנעים מלהודות כי אכן מדובר בתרבות או לבצע השוואה בין תרבות זו לבין תרבויות אחרות.  

תרבות הצריכה מובאת בדרך כלל בהקשר של ביקורת על תרבות זו, היות ולרוב אלו התומכים באורח חיים זה מתארים אותו במונחים אחרים כמו "[[קפיטליזם]]", "[[שוק חופשי]]", חברה צרכנית וכו', ונמנעים מלהודות כי אכן מדובר בתרבות או לבצע השוואה בין תרבות זו לבין תרבויות אחרות.  

הניתוח של תרבות הצריכה עומד בניגוד ל[[כלכלה נאו-קלאסית|ניתוח הנאו-קלאסי]] של הדרכים בהן צרכנים מחליטים על ביצוע הקניות שלהם. שבניתוח הנאו-קלאסי אנשים הם [[רציונליות|רציונליים]], בעלי [[ידע מלא]], והרווחה שלהם עולה ככל שהם צורכים יותר. בנוסף ההנחה היא כי לצרכנים יש טעמים נתונים מראש (כלומר הם יודעים עוד לפני קיום השוק מה רצונם לרכוש), וכי לפרסומות יש תפקיד בידוע הצרכנים באשר למוצרים חדשים ולאותת על מוצרים איכותיים שיש להם מספיק כסף לפרסום. כל ההנחות האלה עומדות בניגוד לניתוחים של מבקרי תרבות הצריכה ושל חוקרים אחרים. לדוגמה [[כלכלה התנהגותית]] מראה כי אנשים אינם תמיד רציונליים. אחד הראשונים שעמד על בעיות של תרבות הצריכה היה הכלכלן והסוציולוג [[תורסטין וובלאן]], הניתוח שלו שבוצע בתחילת המאה ה-20, קיבל משנה תוקף על ידי סוציולוגים ופסיכולוגים בסוף המאה ה-20.  

הניתוח של תרבות הצריכה עומד בניגוד ל[[כלכלה נאו-קלאסית|ניתוח הנאו-קלאסי]] של הדרכים בהן צרכנים מחליטים על ביצוע הקניות שלהם. שבניתוח הנאו-קלאסי אנשים הם [[רציונליות|רציונליים]], בעלי [[ידע מלא]], והרווחה שלהם עולה ככל שהם צורכים יותר. בנוסף ההנחה היא כי לצרכנים יש טעמים נתונים מראש (כלומר הם יודעים עוד לפני קיום השוק מה רצונם לרכוש), וכי לפרסומות יש תפקיד בידוע הצרכנים באשר למוצרים חדשים ולאותת על מוצרים איכותיים שיש להם מספיק כסף לפרסום. כל ההנחות האלה עומדות בניגוד לניתוחים של מבקרי תרבות הצריכה ושל חוקרים אחרים. לדוגמה [[כלכלה התנהגותית]] מראה כי אנשים אינם תמיד רציונליים. אחד הראשונים שעמד על בעיות של תרבות הצריכה היה הכלכלן והסוציולוג [[תורסטין וובלאן]], הניתוח שלו שבוצע בתחילת המאה ה-20, קיבל משנה תוקף על ידי סוציולוגים ופסיכולוגים בסוף המאה ה-20.