שינויים

==ביקורת וספרי המשך==

==ביקורת וספרי המשך==

[[חקר הכלכלה|הפרופסור לכלכלה]] Thomas DiLorenzo תוקף את הספר וטוען שהוא מביא עובדות ידועות, מתקיף את [[השוק החופשי]] [[תעשיית המזון|בתעשיית המזון]], וכי הוא ממעיט ביכולות של אנשים לבצע שיפוט עצמי בנוגע לבחירות המזון שלהם.

Rob Walker כתב טור בשנת 2001 על הספר בעיתון "הניו יורק טיימס". הוא מעיד כי "שלוסר הוא כתב רציני ומענג" וכי הספר הוא לא מתקפה אוויריית אלא מפולת של עובדות והבחנות ועובדות על [[תעשיית המזון המהיר]] החל מהכנת הבשר ועד לשיווק.{{הערה|Walker, Rob  "[http://www.nytimes.com/books/01/01/21/reviews/010121.21walkert.html No Accounting for Mouthfeel]". The New York Times, 21 January 2001}}

Rob Walker כתב טור בשנת 2001 על הספר בעיתון "הניו יורק טיימס". הוא מעיד כי "שלוסר הוא כתב רציני ומענג" וכי הספר הוא לא מתקפה אוויריית אלא מפולת של עובדות והבחנות ועובדות על [[תעשיית המזון המהיר]] החל מהכנת הבשר ועד לשיווק.{{הערה|Walker, Rob  "[http://www.nytimes.com/books/01/01/21/reviews/010121.21walkert.html No Accounting for Mouthfeel]". The New York Times, 21 January 2001}}

[[חקר הכלכלה|הפרופסור לכלכלה]] Thomas DiLorenzo ביקר בחריפות את הספר בשנת 2004 וטוען שהוא מביא עובדות ידועות, מתקיף את [[השוק החופשי]] [[תעשיית המזון|בתעשיית המזון]], וכי הוא ממעיט ביכולות של אנשים לבצע שיפוט עצמי בנוגע לבחירות המזון שלהם. דינלורנצו מעיד כי הספר "בור בצורה מזעזעת ברמה הבסיסית ביותר של היגיון כלכלי". הוא מתייחס לספרו של [[פרדריק הייק]], The Constitution of Liberty, שבו הייק מתאר כיצד אחת מאבני היסוד של הסוציאליזם היא הכחשה של [[אחריות הפרט]]. שכן אם לפרטים אין רצון חופשי, והם לא אחראים למעשים שלהם. לפי דינלורנצו הסוציליטסים טוענים שהחיים שלהם חייבים להשלט בצורה כלשהי - עדיף על ידי המדינה - לטובתם שלהם. לדעתו המסר המרכזי של הספר הוא שאם אתה אוכל הרבה שוקולד ומילקשייק ולא מתעמל - אתה נהיה שמן. הוא תוקף את שלוסר על כך ש"אין לו שום דבר טוב להגיד על התעשייה", ומצד שני טוען כי מיליוני אמריקאים (ואנשים מאומות אחרות) מביעים את "חוסר הסכמתם" עם שלוסר בכך שהם קונים מתעשייה זו בכל יום. לטענת דינלורנצו, שלוסר לא מבחין בכך ש"הצרכנים האמריקנים" הם "משכילים יותר מתמיד" והם יכולים לשפוט בכוחות עצמם איפה המקום שבו הכי כדאי לאכול. "בדיוק כמו שכולם מבינים שעישון הוא רע לבריאות", דילונרצו טוען כי "[[מידע משותף|כולם יודעים]]" כי אם אתה אוכל צי'זבורגר ענק עם צ'יפס אתה מקבל יותר קלוריות לעומת תרנגולת עם ברוקולוי, לא צריך לקבל אישוש לכך מצד שלוסר. {{הערה|Thomas J. DiLorenzo, [https://mises.org/library/two-very-fashionable-frauds Two Very Fashionable Frauds], מכון מיזס, 10/20/2004}}

 

הפרופסורית למשפטים, Anna Bryson, תקפה את הספר בשנת 2014. היא טענה כי חלק מהעובדות בספר אינן מדוייקות מספיק וכי הוא מציג גרסה חד צדדית של התעשייה. לטענתה הספר הוא "אנטי-קפיטליסטי" ו"פרו-סוציליסטי". היא טוענת כי הערכה המופיעה בספר לפיה רבע מתוך האמריקאים מבקרים במסעדות מזון מהיר מידי יום היא לא דבר שמבוסס עם מחקר. כמו כן היא חוזרת על הטענת של דילונרצו כי הספר "לא מציג את שני הצדדים" וכי הצרכנים הם משכילים היום יתר מאי פעם ולכן יכולים לשפוט בכוחות עצמם מה טוב להם. לטענתה דילונרצו טוען כי בשנים האחרונות רשתות מזון מהיר כמו [[מקדונלד'ס]], ברגר קינג וונדיס הגיבו לעניין הגובר של תושבי ארצות הברית באורח חיים בריא יותר וצמצמו את כמות השומן, שמו יותר סלטים ומציעות מזונות דלי פחמימות. {{הערה| Anna Bryson , [http://pure.qub.ac.uk/portal/en/persons/anna-bryson(5e765811-b6e0-4252-b144-15401383e328).html School board member: Biased ‘Fast Food Nation’ book doesn’t belong in schools],EAG news org, August 29, 2014}}

פרופסור בריאן וונסינק (Brian Wansink) פרסם בשנת 2014 את הספר '''[[עיצוב להרזיה]]''' שתורגם בעברית ל"אכילה בהיסח הדעת". לפי וונסינק רוב עצום מכלל ההחלטות שאנו מבצעים מדי יום על מזון לא נובעות משיקול ראציונילי מודע אלא מהסביבה בה אנו אוכלים או קונים את המזון וממניפולציות שונות כמו מיקום המזון במדף בסופר, זמינות של מכונות משקה, צלחות גדולות מידי, הסחות דעת ועוד. ווסניק מדגים דבר זה באמצעות מספר רב של מחקרי מזון שהוא ואחרים ערכו במהלך השנים. הוא מבקר את הגישה לפיה השכלה תזונתית או "חיזוק כוח הרצון" הם דברים מספיקים כדי לשמור על בריאות הציבור בהקשר של מזון.  

פרופסור בריאן וונסינק (Brian Wansink) פרסם בשנת 2014 את הספר '''[[עיצוב להרזיה]]''' שתורגם בעברית ל"אכילה בהיסח הדעת". לפי וונסינק רוב עצום מכלל ההחלטות שאנו מבצעים מדי יום על מזון לא נובעות משיקול ראציונילי מודע אלא מהסביבה בה אנו אוכלים או קונים את המזון וממניפולציות שונות כמו מיקום המזון במדף בסופר, זמינות של מכונות משקה, צלחות גדולות מידי, הסחות דעת ועוד. ווסניק מדגים דבר זה באמצעות מספר רב של מחקרי מזון שהוא ואחרים ערכו במהלך השנים. הוא מבקר את הגישה לפיה השכלה תזונתית או "חיזוק כוח הרצון" הם דברים מספיקים כדי לשמור על בריאות הציבור בהקשר של מזון.