שינויים

גוף כיבוי האש העיקרי בישראל, [[שירותי כבאות והצלה]], התלונן מספר פעמים בעשור הראשון של המאה ה־21 על מחסור מתמשך בציוד מודרני ובכוח אדם. בתחום הכבאות האווירית התבססו שירותי הכיבוי על מטוסים קלים של חברות פרטיות המספקות שירותי ריסוס חקלאיים (תחילה חברת כים-ניר ואחר כך חברת תלם) שסיפקו שירות זה בקבלנות תחת פיקוד שירותי הכיבוי ([[חומר מעכב בעירה|חומרים מעכבי בעירה]] סופקו על ידי המדינה), זאת לאחר שהסכם קודם עם צה"ל לשימוש במסוקי יסעור לצורכי כיבוי בוטל בשל נזק מתמשך לשלדת מסוקי היסעור שהופעלו באופן מאולתר לכיבוי שרפות עד שנת 2000.

גוף כיבוי האש העיקרי בישראל, [[שירותי כבאות והצלה]], התלונן מספר פעמים בעשור הראשון של המאה ה־21 על מחסור מתמשך בציוד מודרני ובכוח אדם. בתחום הכבאות האווירית התבססו שירותי הכיבוי על מטוסים קלים של חברות פרטיות המספקות שירותי ריסוס חקלאיים (תחילה חברת כים-ניר ואחר כך חברת תלם) שסיפקו שירות זה בקבלנות תחת פיקוד שירותי הכיבוי ([[חומר מעכב בעירה|חומרים מעכבי בעירה]] סופקו על ידי המדינה), זאת לאחר שהסכם קודם עם צה"ל לשימוש במסוקי יסעור לצורכי כיבוי בוטל בשל נזק מתמשך לשלדת מסוקי היסעור שהופעלו באופן מאולתר לכיבוי שרפות עד שנת 2000.

חוסר יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם השריפה עורר ביקורת בישראל ומחוצה לה{{הערה|{{mako||העולם תוהה: איך ישראל לא מוכנה לשריפות?|34bcde8e072bc21004|news-world/international|4 בדצמבר 2010}}}}{{הערה|שם=ובר|{{ynet|יונתן ובר|בעולם תוהים: מטוסי קרב יש, מטוסי כיבוי אין?|3993991|4 בדצמבר 2010|}}}}{{הערה|{{ynet|אלי סניור ואילנה קוריאל|חומר הכיבוי הולך ואוזל: "40 נהרגו בשביל לחסוך"|3993367|2 בדצמבר 2010|}}}}. עיקר הביקורת נסוב סביב הפרטת הכיבוי האווירי וחוסר המימון המספק של שירותי הכבאות, שנבע, בין השאר, מהדרישה להפוך את [[שירותי הכבאות וההצלה]] לארגון ממלכתי הכפוף ל[[ממשלה]] במקום ל[[איגוד ערים]], תוך שינוי תנאי העבודה של הכבאים. בעיתונות הבינלאומית, לצד תיאורי האסון, נמתחה ביקורת על חוסר מוכונותה של ישראל לכיבוי השריפות{{הערה|שם=ובר}}. בעיתונים הוזכרו מסקנות [[ועדת וינוגרד]] לבדיקת [[מלחמת לבנון השנייה]] ואת מסקנותיה בנוגע למצב שירותי הכיבוי בישראל והצורך הדחוף ברכישת מטוסי כיבוי. לאחר שנתבקש על ידי ממשלת ישראל לחקור את הנושא, הגיש [[מבקר המדינה]] ביוני 2012 דו"ח בדיקה של נושא השריפה בכרמל ושירותי הכבאות וההצלה בישראל{{הערה|שם=mevaker|1=מבקר המדינה, [http://www.mevaker.gov.il/(X(1)S(ek31wsp5vaipp4uz2oine3bs))/he/Reports/Pages/106.aspx?AspxAutoDetectCookieSupport=1 דו"ח ביקורת על השרפה בכרמל - דצמבר 2010 מחדלים, כשלים ומסקנות] (הדוח המלא), 20 ביוני, 2012}}. בראשית 2011 אישרה ממשלת ישראל את העברת מערך הכבאות ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים והקמת מערך כיבוי אווירי. ב-8 באוגוסט 2012 נחקק בכנסת "חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה" שמסדיר את שרותי הכבאות בישראל, את מבנה הארגוני וסמכויות. במסגרת החוק, ב-5 בפברואר 2013 הוקמה הרשות הארצית לכבאות והצלה הכפופה למשרד לביטחון פנים. במסגרת הרפורמה שירותי הכבאות במתכונתם הקודם יבוטלו ויועברו מהמערך המוניציפלי (איגוד ערים) למערך ארצי שמחליף 24 איגודי הערים לכבאות והצלה בשבעה מחוזות (בדומה למצב ב[[שב"ס]] וב[[משטרת ישראל]]).

חוסר יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם השריפה הגדולה בכרמל בשנת 2010 עורר ביקורת בישראל ומחוצה לה{{הערה|{{mako||העולם תוהה: איך ישראל לא מוכנה לשריפות?|34bcde8e072bc21004|news-world/international|4 בדצמבר 2010}}}}{{הערה|שם=ובר|{{ynet|יונתן ובר|בעולם תוהים: מטוסי קרב יש, מטוסי כיבוי אין?|3993991|4 בדצמבר 2010|}}}}{{הערה|{{ynet|אלי סניור ואילנה קוריאל|חומר הכיבוי הולך ואוזל: "40 נהרגו בשביל לחסוך"|3993367|2 בדצמבר 2010|}}}}. עיקר הביקורת נסוב סביב הפרטת הכיבוי האווירי וחוסר המימון המספק של שירותי הכבאות, שנבע, בין השאר, מהדרישה להפוך את [[שירותי הכבאות וההצלה]] לארגון ממלכתי הכפוף ל[[ממשלה]] במקום ל[[איגוד ערים]], תוך שינוי תנאי העבודה של הכבאים. בעיתונות הבינלאומית, לצד תיאורי האסון, נמתחה ביקורת על חוסר מוכונותה של ישראל לכיבוי השריפות{{הערה|שם=ובר}}. בעיתונים הוזכרו מסקנות [[ועדת וינוגרד]] לבדיקת [[מלחמת לבנון השנייה]] ואת מסקנותיה בנוגע למצב שירותי הכיבוי בישראל והצורך הדחוף ברכישת מטוסי כיבוי. לאחר שנתבקש על ידי ממשלת ישראל לחקור את הנושא, הגיש [[מבקר המדינה]] ביוני 2012 דו"ח בדיקה של נושא השריפה בכרמל ושירותי הכבאות וההצלה בישראל{{הערה|שם=mevaker|1=מבקר המדינה, [http://www.mevaker.gov.il/(X(1)S(ek31wsp5vaipp4uz2oine3bs))/he/Reports/Pages/106.aspx?AspxAutoDetectCookieSupport=1 דו"ח ביקורת על השרפה בכרמל - דצמבר 2010 מחדלים, כשלים ומסקנות] (הדוח המלא), 20 ביוני, 2012}}. בראשית 2011 אישרה ממשלת ישראל את העברת מערך הכבאות ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים והקמת מערך כיבוי אווירי. ב-8 באוגוסט 2012 נחקק בכנסת "חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה" שמסדיר את שרותי הכבאות בישראל, את מבנה הארגוני וסמכויות. במסגרת החוק, ב-5 בפברואר 2013 הוקמה הרשות הארצית לכבאות והצלה הכפופה למשרד לביטחון פנים. במסגרת הרפורמה שירותי הכבאות במתכונתם הקודם יבוטלו ויועברו מהמערך המוניציפלי (איגוד ערים) למערך ארצי שמחליף 24 איגודי הערים לכבאות והצלה בשבעה מחוזות (בדומה למצב ב[[שב"ס]] וב[[משטרת ישראל]]).

בשנת 2011 הוקמה  טייסת 249, או טייסת כיבוי אש של משטרת ישראל. בתחילה תחת חיל האוויר, וב-2016 עברה לאחריות משטרת ישראל. הטייסת מפעילה 14 מטוסי כיבוי מסוג "אייר טרקטור AT-802F" האמריקאי. על הטייסת נמתחה ביקורת בטענה שהמטוסים גדולים מידי ואינם מסוגלים לתמרן בקלות בדומה למטוסי הריסוס הישנים, ומשום כך מתקשים לכוון למוקדי האש. לאחר מספר ימי שריפות הוחזרו טייסי הריסוס כעזר לכוחות הכיבוי {{הערה|אמיר אורן, [http://www.haaretz.co.il/news/local/.premium-1.3132941 טייסת הדגל של נתניהו עשתה יותר נזק מתועלת], 24.11.2016}}

בשנת 2011 הוקמה  טייסת 249, או טייסת כיבוי אש של משטרת ישראל. בתחילה תחת חיל האוויר, וב-2016 עברה לאחריות משטרת ישראל. הטייסת מפעילה 14 מטוסי כיבוי מסוג "אייר טרקטור AT-802F" האמריקאי. על הטייסת נמתחה ביקורת בטענה שהמטוסים גדולים מידי ואינם מסוגלים לתמרן בקלות בדומה למטוסי הריסוס הישנים, ומשום כך מתקשים לכוון למוקדי האש. לאחר מספר ימי שריפות הוחזרו טייסי הריסוס כעזר לכוחות הכיבוי {{הערה|אמיר אורן, [http://www.haaretz.co.il/news/local/.premium-1.3132941 טייסת הדגל של נתניהו עשתה יותר נזק מתועלת], 24.11.2016}}