שינויים

משכנעים אותנו שהמוצרים יכולים לתת שירותים שהם יכולים לתת רק באופן חלקי ביותר - המכונית תיתן את השירות "חופש" בנוסף לתחבורה. האם זה שירות? ואם כן האם ניתן למכור אותו? - ככל הנראה לא).  

משכנעים אותנו שהמוצרים יכולים לתת שירותים שהם יכולים לתת רק באופן חלקי ביותר - המכונית תיתן את השירות "חופש" בנוסף לתחבורה. האם זה שירות? ואם כן האם ניתן למכור אותו? - ככל הנראה לא).  

===הכוח הראלי של אמונה סתמית===

===הכוח הריאלי של אמונה סתמית===

צ'יף סיאטל מכין נוצה שיכולה לרפא את מחלת הטרטר הנוראית. לנוצה עצמה אין יכולת ריפוי כלל,  אבל זה השירות שהיא יכולה לספק עבור חלק מהאנשים שמאמינים בכוחה (זהו אפקט הפלסיבו, שמראה שטיפול יכול להועיל לאנשים אם הם מאמינים בכוחו לעזור להם). לכן הנוצה בכוח אמונתם של האנשים (כוח במישור הידע? או התרבות)  יכולה להפיק כוח כלכלי אבסולוטי ואמיתי - יותר אנשים (לדוגמא 10%) יבריאו מהמחלה בגלל הנוצה והתפוקה הכלכלית בכפר של צ'יף סיאטל תהיה גדולה יותר מזו שעל האי השכן, חסר הידע להפקת הנוצה. עבור חבורת מדענים בכפר אחר, הנוצה היא חסרת תועלת למעט למטרות שירות תחפושת לפורים או כתיבה (בעט נוצה) היות והם אינם מאמינים בכוחה.  מכאן שיש קשר בין כוח יחסי (שתלוי באמונת האנשים) לבין כוח אבסולוטי (הכפר של צ'יף סיאטל מפיק יותר תירס היות ויש בו פחות חולים יחסית  לכפר השכן ללא קשר אם כולנו מאמינים בכך או לא).  

צ'יף סיאטל מכין נוצה שיכולה לרפא את מחלת הטרטר הנוראית. לנוצה עצמה אין יכולת ריפוי כלל,  אבל זה השירות שהיא יכולה לספק עבור חלק מהאנשים שמאמינים בכוחה (זהו אפקט הפלסבו, שמראה שטיפול יכול להועיל לאנשים אם הם מאמינים בכוחו לעזור להם). לכן הנוצה בכוח אמונתם של האנשים (כוח במישור הידע? או התרבות)  יכולה להפיק כוח כלכלי אבסולוטי ואמיתי - יותר אנשים (לדוגמא 10%) יבריאו מהמחלה בגלל הנוצה והתפוקה הכלכלית בכפר של צ'יף סיאטל תהיה גדולה יותר מזו שעל האי השכן, חסר הידע להפקת הנוצה. עבור חבורת מדענים בכפר אחר, הנוצה היא חסרת תועלת למעט למטרות שירות תחפושת לפורים או כתיבה (בעט נוצה) היות והם אינם מאמינים בכוחה.  מכאן שיש קשר בין כוח יחסי (שתלוי באמונת האנשים) לבין כוח אבסולוטי (הכפר של צ'יף סיאטל מפיק יותר תירס היות ויש בו פחות חולים יחסית  לכפר השכן ללא קשר אם כולנו מאמינים בכך או לא).  

===נושא פתוח- מדידת התפוקה הכלכלית ===

===נושא פתוח- מדידת התפוקה הכלכלית ===

והצורף? האם הוא יוצר תפוקה כלכלית? אולי, רק אם הוא עונה על צורך בשירות (קישוט). ייתכן כי אין ערך אבסולוטי לתכשיטים שלו, ושערכם תלוי במה שמייחסים לו האיכרים. האם התפוקה היא סך כל גרגרי הלחם של האיכרים? ללא התחשב כלל בכמות התכשיטים שהצורף מכין? או אולי סך הגרגרים והתכשיטים? הרי כמות הלחם שהצורף יקבל תלויה בערך שמייחסים האיכרים לתכשיטים (נניח שאת מתכת הכסף הם יכולים למצוא ברחוב ואין לו בעיניהם שום ערך), ולכן מבחוץ ייתכן ולא עלתה התפוקה הכלכלית עם ייצור עוד תכשיטים או עם התעשרות הצורף בעוד ככרות לחם - אותה כמות ככרות מיוצרת, ואם האיכרים ישנו את טעמם ייתכן והתכשיטים יהיו חסרי ערך לחלוטין והצורף יגווע ברעב.

והצורף? האם הוא יוצר תפוקה כלכלית? אולי, רק אם הוא עונה על צורך בשירות (קישוט). ייתכן כי אין ערך אבסולוטי לתכשיטים שלו, ושערכם תלוי במה שמייחסים לו האיכרים. האם התפוקה היא סך כל גרגרי הלחם של האיכרים? ללא התחשב כלל בכמות התכשיטים שהצורף מכין? או אולי סך הגרגרים והתכשיטים? הרי כמות הלחם שהצורף יקבל תלויה בערך שמייחסים האיכרים לתכשיטים (נניח שאת מתכת הכסף הם יכולים למצוא ברחוב ואין לו בעיניהם שום ערך), ולכן מבחוץ ייתכן ולא עלתה התפוקה הכלכלית עם ייצור עוד תכשיטים או עם התעשרות הצורף בעוד ככרות לחם - אותה כמות ככרות מיוצרת, ואם האיכרים ישנו את טעמם ייתכן והתכשיטים יהיו חסרי ערך לחלוטין והצורף יגווע ברעב.

אפשר להסתכל על מה שהצורף עושה כעל הגדלת התפוקה לא בגלל ייצור עוד תכשיטים אלא על ידי הגדלת היכולת לקבל מענה לצורך האפשרי של קבלת שירות "קישוט". אבל הפעם יש כאן פחות תלות ברצונם של האיכרים - כי לפחות הפוטנציאל של שירות זה קיים - כמו הפוטנציאל של שירות ריפוי על ידי יצור תרופה (הם יכולים לסרב לקחת אותה), או פוטנציאל שירות אחר. כמות השירות שהאיכרים רוצים  (הצורף גם יכול להשפיע עליהם שהם באמת צריכים - [[תרבות הצריכה]]) תקבע את מחיר התכשיט, הביקוש לו, כמות כוללת של תכשיטים, ועושרו היחסי של הצורף - מספר ככרות הלחם שיהיה לו או שחייבים לו. מבחינת האיכרים ייתכן וכמות השירות שהם צריכים היא מועטה - כולם יחד יוכלו להסתפק בתכשיט אחד שיעבור ביניהם, או להגדיל את כמות השירות אותו הם רוצים - כל אחד ירצה 10 תכשיטים ורק אז יקבל את את התחושה שהוא קיבל את השירות קישוט. השאלה היא אם במקרה כזה מודדים את פוטנציאל הקישוט האבסולוטי שהצורף יכול לייצר (כמות התכשיטים), את אחוז השירות שהאיכרים יכולים לקבל (כמה תכשיטים הם רוצים לעומת כמה יש להם בממוצע). 2 כלכלות עם אותו מספר לחמים ותכשיטים עשויות לספק למעשה תפוקות כלכליות שונות אם בוחרים במדד השני כשבאחת כל הביקוש לשירות תזונה ולקישוט מסופקים על ידי כמות לחמים ותכשיטים שבשניה אינם מספקים את הצורך בקישוט לפחות (כי הצורך בתזונה הוא בעל סף תחתון אבסולוטי בניגוד לצורך בקישוט שיכול להגיע ל אפס - לפחות במה שנוגע לקישוט שנקנה תמורת מוצר אחר ולא מיוצר עצמאית).

אפשר להסתכל על מה שהצורף עושה כעל הגדלת התפוקה לא בגלל ייצור עוד תכשיטים אלא על ידי הגדלת היכולת לקבל מענה לצורך האפשרי של קבלת שירות "קישוט". אבל הפעם יש כאן פחות תלות ברצונם של האיכרים - כי לפחות הפוטנציאל של שירות זה קיים - כמו הפוטנציאל של שירות ריפוי על ידי יצור תרופה (הם יכולים לסרב לקחת אותה), או פוטנציאל שירות אחר. כמות השירות שהאיכרים רוצים  (הצורף גם יכול להשפיע עליהם שהם באמת צריכים - [[תרבות הצריכה]]) תקבע את מחיר התכשיט, הביקוש לו, כמות כוללת של תכשיטים, ועושרו היחסי של הצורף - מספר ככרות הלחם שיהיה לו או שחייבים לו. מבחינת האיכרים ייתכן וכמות השירות שהם צריכים היא מועטה - כולם יחד יוכלו להסתפק בתכשיט אחד שיעבור ביניהם, או להגדיל את כמות השירות אותו הם רוצים - כל אחד ירצה 10 תכשיטים ורק אז יקבל את את התחושה שהוא קיבל את השירות קישוט. השאלה היא אם במקרה כזה מודדים את פוטנציאל הקישוט האבסולוטי שהצורף יכול לייצר (כמות התכשיטים), את אחוז השירות שהאיכרים יכולים לקבל (כמה תכשיטים הם רוצים לעומת כמה יש להם בממוצע). 2 כלכלות עם אותו מספר לחמים ותכשיטים עשויות לספק למעשה תפוקות כלכליות שונות אם בוחרים במדד השני כשבאחת כל הביקוש לשירות תזונה ולקישוט מסופקים על ידי כמות לחמים ותכשיטים שברגע שאינם מספקים את הצורך בקישוט לפחות (כי הצורך בתזונה הוא בעל סף תחתון אבסולוטי בניגוד לצורך בקישוט שיכול להגיע לאפס - לפחות במה שנוגע לקישוט שנקנה תמורת מוצר אחר ולא מיוצר עצמאית).

אם מודדים רק את המוצרים בצורה אבסולוטית אז מה עם הדוגמא של צ'יף סיאטל והנוצה - הרי הוא לא מייצר באמת מוצר בעל ערך אבסולוטי. והיכולת שלו לספק את השירות תלויה באמונות (תרבות או ידע) של האיכרים.

אם מודדים רק את המוצרים בצורה אבסולוטית אז מה עם הדוגמא של צ'יף סיאטל והנוצה - הרי הוא לא מייצר באמת מוצר בעל ערך אבסולוטי. והיכולת שלו לספק את השירות תלויה באמונות (תרבות או ידע) של האיכרים.