שינויים

'''להציל את המדיה: קפיטליזם מימון-המון ודמוקרטיה''' (saving the media) הוא ספר עיון מאת פרופסור ג'וליה קז'ה שיצא לאור בשנת 2016. הספר עוסק בבעיה של העיתונות והתקשרות במאה ה-21 שתקשות לשרוד מבחינה כלכלית ואת ההשלכות של דבר זה על ה[[דמוקרטיה]]. קז'ה טוענת כי עיתונות וחדשות חשובות הן סוג של [[מוצר ציבורי]] וכי יש לשנות את מודל המימון המרכזי שנהוג בעיתונות - במקום חברות למטרות על גופי התקשורת להיות ארגונים ללא מטרת רווח (בדומה לאוניברסיטאות) ולקבל מימון במגוון צורות על ידי תרומות מהציבור, מנויים ותמיכה ממשלתית.  

'''להציל את המדיה: קפיטליזם מימון-המון ודמוקרטיה''' (Saving the media) הוא ספר עיון מאת פרופסור [[ג'וליה קז'ה]] שיצא לאור בשנת 2016. הספר עוסק בבעיה של העיתונות והתקשורת במאה ה-21 שמתקשות לשרוד מבחינה כלכלית ואת ההשלכות של דבר זה על ה[[דמוקרטיה]]. קז'ה טוענת כי עיתונות וחדשות חשובות הן סוג של [[מוצר ציבורי]] וכי יש לשנות את מודל המימון המרכזי שנהוג בעיתונות - במקום חברות למטרות על גופי התקשורת להיות ארגונים ללא מטרת רווח (בדומה לאוניברסיטאות) ולקבל מימון במגוון צורות על ידי תרומות מהציבור, מנויים ותמיכה ממשלתית.  

==חדשות כמוצר ציבורי==

==חדשות כמוצר ציבורי==

קז'ה מבחינה בין היא מבחינה בין חדשות משמעותיות לבין תקשורת לצרכי בידור.   

קז'ה מבחינה בין חדשות משמעותיות לבין תקשורת לצורכי בידור.   

היא טוענת כי חדשות כאלה הן מוצר חיוני לקיום הדמוקרטיה - אם אזרחים צריכים להחליט למי להצביע בבחירות, או להחליט אם להצטרף להפגנה או מחאה אזרחית, או לקבל החלטות כלכליות ופיננסיות, הם צריכים חדשות אמינות. לפיכך גם הדמוקרטיה זקוקה לזה. לטענתה קיימים עשרות מחקרים שמראים שככל שהעיתונות חופשית יותר ורצינית יותר, האזרחים נוטים יותר לבצע את הצעד הדמוקרטי הבסיסי ביותר כלומר להצביע בבחירות.  

היא טוענת כי חדשות כאלה הן מוצר חיוני לקיום הדמוקרטיה - אם אזרחים צריכים להחליט למי להצביע בבחירות, או להחליט אם להצטרף להפגנה או מחאה אזרחית, או לקבל החלטות כלכליות ופיננסיות, הם צריכים חדשות אמינות. לפיכך גם הדמוקרטיה זקוקה לזה. לטענתה קיימים עשרות מחקרים שמראים שככל שהעיתונות חופשית יותר ורצינית יותר, האזרחים נוטים יותר לבצע את הצעד הדמוקרטי הבסיסי ביותר כלומר להצביע בבחירות.  

קז'ה טוענת כי מי שעוסק כיום בייצור "חדשות משמעותיות",  שוק התקשורת (המדיה, העיתונאים) נמצאים היום במשבר קיצוני. פוליטיקאים ובעלי הון מרוקנים אותו ממה שהוא נועד לעשות, ויש צורך להמציא אותו מחדש.  

קז'ה טוענת כי מי שעוסק כיום בייצור "חדשות משמעותיות",  שוק התקשורת (המדיה, העיתונאים) נמצאים היום במשבר קיצוני. פוליטיקאים ובעלי הון מרוקנים אותו ממה שהוא נועד לעשות, ויש צורך להמציא אותו מחדש.  

מחקר שערכה קז'ה מצא ששמספר העיתונאים המקצועיים שמועסקים ביצירת חדשות ירד באופן דרמטי. רואים את זה בארצות הברית, בספרד וגם בצרפת, אם כי פחות. ההיקף של מקצוע העיתונות בכללותו – מצטמק. מול התופעה הזו חלה עלייה חדה במספר האנשים שעוסקים ב[[יחסי ציבור]] - כלומר אנשים שמקבלים תשלום מ[[תאגידים גדולים]], ארגונים גדולים וממשלות ומנסים להטות את הציבור לפי האינטרסים שלהם.  

מחקר שערכה קז'ה מצא שמספר העיתונאים המקצועיים שמועסקים ביצירת חדשות ירד באופן דרמטי. רואים את זה בארצות הברית, בספרד וגם בצרפת, אם כי פחות. ההיקף של מקצוע העיתונות בכללותו – מצטמק. מול התופעה הזו חלה עלייה חדה במספר האנשים שעוסקים ב[[יחסי ציבור]] - כלומר אנשים שמקבלים תשלום מ[[תאגידים גדולים]], ארגונים גדולים וממשלות ומנסים להטות את הציבור לפי האינטרסים שלהם.  

קז'ה מציגה נתונים מספריים על המשבר בעיתונות. בשנת 1955 מחזור הכספים של כלל העיתונות בארצות הברית היה מעל 1% מכלל התוצר הגולמי המקומי. עד שנת 1975 ירדו העיתונים ל 0.8% (דבר שמצביע על כך שגם היבטים כמו בידור וטלוויזיה נגסו בעיתונות) ודבר זה נשאר ברמה דומה עד 1985. עד שנת 2005 היתה ירידה חדה יותר כך שהעיתונות הגיעה ל- 0.5% מהתמ"ג, ובשנת 2015 היא ירדה לפחות מ0.2% מסך התמ"ג של ארצות הברית.  

קז'ה מציגה נתונים מספריים על המשבר בעיתונות. בשנת 1955 מחזור הכספים של כלל העיתונות בארצות הברית היה מעל 1% מכלל התוצר הגולמי המקומי. עד שנת 1975 ירדו העיתונים ל-0.8% (דבר שמצביע על כך שגם היבטים כמו בידור וטלוויזיה נגסו בעיתונות) ודבר זה נשאר ברמה דומה עד 1985. עד שנת 2005 היתה ירידה חדה יותר כך שהעיתונות הגיעה ל-0.5% מהתמ"ג, ובשנת 2015 היא ירדה לפחות מ-0.2% מסך התמ"ג של ארצות הברית.  

בשנת 1975 מספר העיתונאים בארצות הברית עמד על 45 אלף איש. עד 1985 מספר העיתונאים עלה ל-55 אלף ורמה זו נשארה עד שנת 2010. מאז שנה זו יש ירידה חדה במספר העיתונאים כך שנכון לשנת 2015 פחות מ-40 אלף עיתונים. באופן יחסי מספר העיתונאים נשאר בין 1975 ל1995 ברמה של 0.05% מסך המועסקים, מאז הוא ירד בעקביות, בעיקר מאז שנת 2010, ונכון לשנת 2015 הוא קרוב ל 0.03% מכלל המועסקים.  

בשנת 1975 מספר העיתונאים בארצות הברית עמד על 45 אלף איש. עד 1985 מספר העיתונאים עלה ל-55 אלף ורמה זו נשארה עד שנת 2010. מאז שנה זו יש ירידה חדה במספר העיתונאים כך שנכון לשנת 2015 פחות מ-40 אלף עיתונים. באופן יחסי מספר העיתונאים נשאר בין 1975 ל-1995 ברמה של 0.05% מסך המועסקים, מאז הוא ירד בעקביות, בעיקר מאז שנת 2010, ונכון לשנת 2015 הוא קרוב ל-0.03% מכלל המועסקים.  

בעיה נוספת לפי קז'ה היא ההצטמקות של מערכות העיתונים, והמעבר ממערכות גדולות למערכות קטנות. פרוש הדבר הוא אובדן [[יתרון לגודל|היתרונות לגודל]]. כשיש הרבה מערכות תקשורת קטנות, הציבור מקבל שכפול רב יותר של אותם חומרים בסיסיים, ומצד אחר לא מקבלים חומרים חדשים. כשבמערכת חדשות עובדים 100־50 איש, הם מטפלים באותם נושאים ומשכפלים אותם דברים, רק בדרך מעט שונה. לעומת זאת, מערכת גדולה יותר, עם כמה מאות אנשים, יכולה לטפל ביותר נושאים ולעשות זאת יותר לעומק.  

בעיה נוספת לפי קז'ה היא ההצטמקות של מערכות העיתונים, והמעבר ממערכות גדולות למערכות קטנות. פרוש הדבר הוא אובדן [[יתרון לגודל|היתרונות לגודל]]. כשיש הרבה מערכות תקשורת קטנות, הציבור מקבל שכפול רב יותר של אותם חומרים בסיסיים, ומצד אחר לא מקבלים חומרים חדשים. כשבמערכת חדשות עובדים 100־50 איש, הם מטפלים באותם נושאים ומשכפלים אותם דברים, רק בדרך מעט שונה. לעומת זאת, מערכת גדולה יותר, עם כמה מאות אנשים, יכולה לטפל ביותר נושאים ולעשות זאת יותר לעומק.  

לטענתה הדבר האידאלי הוא [[שוק תחרותי]] אבל עם מספר שחקנים לא גדול מידי. לטענתה אם אתה בוחן את העיתונים החשובים, המשפיעים, אלה שמביאים סיפורים חדשים – אתה מגלה שאלה ארגונים של 500 עיתונאים. כלי תקשורת עם עשרה עיתונאים, גם אם יהיו רבים כאלה, בדרך כלל לא עושים דברים שהציבור תופש כ'נחשבים'. טענה זו דומה לטענה כללית יותר של [[ג'וזף שומפטר]] ביחס ל[[תחרות בין מעטים]] ו[[שינוי טכנולוגי]] או חדשנות- שומפטר הציג מודל של [[תחרות שופמטריאנית]] שבה תחרות משמעותית בין כמה ארגונים גדולים שלא מגיעים להסכם בינהם מותירה מספיק משאבים בידי כל ארגון כך שהוא משקיע ב[[מחקר ופיתוח]] דבר שמוביל ל[[חדשנות]].

לטענתה הדבר האידאלי הוא [[שוק תחרותי]] אבל עם מספר שחקנים לא גדול מידי. לטענתה אם אתה בוחן את העיתונים החשובים, המשפיעים, אלה שמביאים סיפורים חדשים – אתה מגלה שאלה ארגונים של 500 עיתונאים. כלי תקשורת עם עשרה עיתונאים, גם אם יהיו רבים כאלה, בדרך כלל לא עושים דברים שהציבור תופס כ'נחשבים'. טענה זו דומה לטענה כללית יותר של [[ג'וזף שומפטר]] ביחס ל[[תחרות בין מעטים]] ו[[שינוי טכנולוגי]] או חדשנות- שומפטר הציג מודל של [[תחרות שופמטריאנית]] שבה תחרות משמעותית בין כמה ארגונים גדולים שלא מגיעים להסכם ביניהם מותירה מספיק משאבים בידי כל ארגון כך שהוא משקיע ב[[מחקר ופיתוח]] דבר שמוביל ל[[חדשנות]].

הסיבה המרכזית למשבר בעיתונות התחרות מצד האינטרנט וההשפעה שלה על מבנה השוק. מבחינה היסטורית קז'ה טוענת שבכל פעם שנוצרת פלטפורמה חדשה – פעם זה רדיו, אחר־כך טלוויזיה ועכשיו אינטרנט – מגלים שהמחיר שכל צרכן משלם, יורד. זה מסביר חלק גדול מהמשבר. לדוגמה אחת ההכנסות העיקריות של עיתונים היו מודעות לוח (לוחות יד שניה, מודעות אבל) אבל העסק הזה נעלם בגלל אתרים למכירות של מוצרים יד שניה לדוגמה ואתרי מודעות אחרים. בארצות הברית עסקי החדשות התבססו על הכנסות מפרסום, אבל ככל שהפלטפורמות השונות והאינטרנט התקדמו, מחיר הפרסומות ירדו מאד כך שגם אפיק זה ירד. אפיק הכנסה שלישי היה מנויים לעיתון מודפס אבל גם אפיק זה נפגע במצאיות של אפשרות לקרוא חדשות באינטרנט.  

הסיבה המרכזית למשבר בעיתונות התחרות מצד האינטרנט וההשפעה שלה על מבנה השוק. מבחינה היסטורית קז'ה טוענת שבכל פעם שנוצרת פלטפורמה חדשה – פעם זה רדיו, אחר־כך טלוויזיה ועכשיו אינטרנט – מגלים שהמחיר שכל צרכן משלם, יורד. זה מסביר חלק גדול מהמשבר. לדוגמה אחת ההכנסות העיקריות של עיתונים היו מודעות לוח (לוחות יד שניה, מודעות אבל) אבל העסק הזה נעלם בגלל אתרים למכירות של מוצרים יד שניה לדוגמה ואתרי מודעות אחרים. בארצות הברית עסקי החדשות התבססו על הכנסות מפרסום, אבל ככל שהפלטפורמות השונות והאינטרנט התקדמו, מחיר הפרסומות ירדו מאד כך שגם אפיק זה ירד. אפיק הכנסה שלישי היה מנויים לעיתון מודפס אבל גם אפיק זה נפגע במציאות של אפשרות לקרוא חדשות באינטרנט.  

בארצות הברית גם ראינו שחברות החדשות נהפכו ל[[חברה ציבורית|חברות ציבוריות]] כלומר חברה שהמניות שלהן נסחרות בבורסה. דבר זה מעודד לחץ על החברות האלה לשמור על רווחיות גבוהה. מסיבה זו  אפילו גופים שיכלו לשלם לעיתונאים נאלצו לצמצם את מספרם כדי לשמור על אותה רווחיות. דבר זה יוצר לדעתה מנגון של [[לולאת משוב מחלישה]]: הרווחיות יורדת בגלל מחירי הפרסום הצונחים, העיתונים מקצצים בעיתונאים כדי לשמור על רווחיות, ציבור הלקוחות מתאכזב מהמוצר ונוטש אותו, הרווחיות ממשיכה לרדת – וחוזר חלילה.  

בארצות הברית גם ראינו שחברות החדשות נהפכו ל[[חברה ציבורית|חברות ציבוריות]] כלומר חברה שהמניות שלהן נסחרות בבורסה. דבר זה מעודד לחץ על החברות האלה לשמור על רווחיות גבוהה. מסיבה זו  אפילו גופים שיכלו לשלם לעיתונאים נאלצו לצמצם את מספרם כדי לשמור על אותה רווחיות. דבר זה יוצר לדעתה מנגנון של [[לולאת משוב מחלישה]]: הרווחיות יורדת בגלל מחירי הפרסום הצונחים, העיתונים מקצצים בעיתונאים כדי לשמור על רווחיות, ציבור הלקוחות מתאכזב מהמוצר ונוטש אותו, הרווחיות ממשיכה לרדת – וחוזר חלילה.  

==מודל חדש למימון העיתונות==

==מודל חדש למימון העיתונות==

בגלל המשבר העמוק צריך למצוא מודל חדש כדי לממן את יצירת החדשות.

בגלל המשבר העמוק צריך למצוא מודל חדש כדי לממן את יצירת החדשות.

קז'ה טוענת שאנשים צריכים לשלם עבור חדשות באינטרנט וכי הם גם יסכימו לעשות זאת. לטענתה המודל של הרבה קוראים שקוראים חינם אבל מקבלים מימון על ידי מכירת פרסומות לא עובד. חברות מנסות גרסאות שונות של "חומות תשלום" - מתן חלק קטן מהכותרת והחדשות חינם, ואילו הגישה לרוב המוצר היא בתמורה למנוי חודשי. דבר כזה מנסים בעיתונים כמו 'וול סטריט ג'ורנל' ו'ניו יורק טיימס'. לטענתה כ 50% מכלי התקשורת הממוסדים מבקשים תשלום בתמורה למוצר המלא, אבל ההכנסות הללו לא מקזזות את אבדן ההכנסות מהתכווצות העיתונים.   

קז'ה טוענת שאנשים צריכים לשלם עבור חדשות באינטרנט וכי הם גם יסכימו לעשות זאת. לטענתה המודל של הרבה קוראים שקוראים חינם אבל מקבלים מימון על ידי מכירת פרסומות לא עובד. חברות מנסות גרסאות שונות של "חומות תשלום" - מתן חלק קטן מהכותרת והחדשות חינם, ואילו הגישה לרוב המוצר היא בתמורה למנוי חודשי. דבר כזה מנסים בעיתונים כמו 'וול סטריט ג'ורנל' ו'ניו יורק טיימס'. לטענתה כ-50% מכלי התקשורת הממוסדים מבקשים תשלום בתמורה למוצר המלא, אבל ההכנסות הללו לא מקזזות את אבדן ההכנסות מהתכווצות העיתונים.   

המודל העסקי שקז'ה מציעה מתמקד בבעלות על חברות המדיה ויצרני החדשות. בגלל שחדשות ותחקירים הם מוצר ציבורי חיוני, החדשות צריכות להיות מופקות על ידי ארגון שאינו למטרת רווח – אבל כזה שיש לו מבנה מיוחד. עיתונים יכולים להרוויח, ואם הם מצליחים לעשות זאת, זה מצוין. אבל צריך מבנה שבו הם לא יהיו חייבים להרוויח כדי לשרוד, ושבו היעד אינו מקסום הרווח. במודל כזה חברות מדיה לא יחלקו דיווידנדים.  

המודל העסקי שקז'ה מציעה מתמקד בבעלות על חברות המדיה ויצרני החדשות. בגלל שחדשות ותחקירים הם מוצר ציבורי חיוני, החדשות צריכות להיות מופקות על ידי ארגון שאינו למטרת רווח – אבל כזה שיש לו מבנה מיוחד. עיתונים יכולים להרוויח, ואם הם מצליחים לעשות זאת, זה מצוין. אבל צריך מבנה שבו הם לא יהיו חייבים להרוויח כדי לשרוד, ושבו היעד אינו מקסום הרווח. במודל כזה חברות מדיה לא יחלקו דיבידנדים.  

סיבה נוספת שחברת חדשות צריכה להיות מוסד ללא כוונת רווח היא ההשפעה של הבעלים על הפוליטיקה דרך העיתון. יש דוגמאות רבות של אנשי עסקים שרוכשים עיתונים וגופי תקשורת כי זה משתלם להם מבחינה אחרת - להשפיע על [[רגולציה]] ממשלתית או לרתום את העיתון לקמפיין.  בצרפת וישראל יש הגבלה על היקף התרומות שאפשר לתרום לפוליטיקאי, אבל אין שום הגבלה על מתן טובת הנאה חשוב ה- קנייה או פתיחה של גוף מדיה שיתמוך בו.  

סיבה נוספת שחברת חדשות צריכה להיות מוסד ללא כוונת רווח היא ההשפעה של הבעלים על הפוליטיקה דרך העיתון. יש דוגמאות רבות של אנשי עסקים שרוכשים עיתונים וגופי תקשורת כי זה משתלם להם מבחינה אחרת - להשפיע על [[רגולציה]] ממשלתית או לרתום את העיתון לקמפיין.  בצרפת וישראל יש הגבלה על היקף התרומות שאפשר לתרום לפוליטיקאי, אבל אין שום הגבלה על מתן טובת הנאה חשוב ה- קנייה או פתיחה של גוף מדיה שיתמוך בו.  

* ניתן לגייס כסף מהציבור באמצעות גיוס המונים באינטרנט, שיהפוך אותו לבעל מניות. עיתונאים יכולים לגייס ככה קצת כסף מהציבור.  

* ניתן לגייס כסף מהציבור באמצעות גיוס המונים באינטרנט, שיהפוך אותו לבעל מניות. עיתונאים יכולים לגייס ככה קצת כסף מהציבור.  

* בעלי הון שמוכנים להשקיע כסף אבל גם מוכנים שההשפעה שלהם על קו המערכת תהיה מוגבלת. יש להם מנות עם השפעה מועטה על זכויות הצבעה ועל ניהול המערכת  

* בעלי הון שמוכנים להשקיע כסף אבל גם מוכנים שההשפעה שלהם על קו המערכת תהיה מוגבלת. יש להם מנות עם השפעה מועטה על זכויות הצבעה ועל ניהול המערכת  

* הטבות ממשלתיות לגוף חדשות שעומד בקיריטריונים (לדגומה אחד הקריטוריונים הוא מגבלת השפעה על בעלי ההון). בצרפת, למשל, עיתונים מקבלים הטבה משמעותית באמצעות תקנות [[מס ערך מוסף]]: עיתונים משלמים מע"מ נמוך בכשני שליש ביחס לשאר המשק.

* הטבות ממשלתיות לגוף חדשות שעומד בקריטריונים (לדוגמה אחד הקריטריונים הוא מגבלת השפעה על בעלי ההון). בצרפת, למשל, עיתונים מקבלים הטבה משמעותית באמצעות תקנות [[מס ערך מוסף]]: עיתונים משלמים מע"מ נמוך בכשני שליש ביחס לשאר המשק.

==ראו גם==

==ראו גם==

==קישורים חיצוניים==

==קישורים חיצוניים==

* איתן אבריאל, [http://www.themarker.com/magazine/1.3023628 תקשיבו לה: הכלכלנית שיודעת איך להציל את העיתונות - ואת הדמוקרטיה], דה מארקר, 16.08.2016  

* איתן אבריאל, [http://www.themarker.com/magazine/1.3023628 תקשיבו לה: הכלכלנית שיודעת איך להציל את העיתונות - ואת הדמוקרטיה], דה מארקר, 16.08.2016  

* [http://www.hup.harvard.edu/catalog.php?isbn=9780674659759 להציל את המדיה] הספר באתר אוניברסטית האווארד

* [http://www.hup.harvard.edu/catalog.php?isbn=9780674659759 להציל את המדיה] הספר באתר אוניברסיטת הארווארד

{{מוצרים ציבוריים}}

{{מוצרים ציבוריים}}

[[קטגוריה:תקשורת]]

[[קטגוריה:תקשורת]]

[[קטגוריה:מוצר ציבורי]]

[[קטגוריה:מוצר ציבורי]]