47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 129:
שורה 129: − + − + + + + + + + + + + + + + + + + + + − − + − − לפי סנג'רו הועדה התייחסה בסלחנות קיצונית למחדלים שבוצעו "מתחת לאפה" בשנות פעילותה ועושה מאמץ כדי להפריך חשדות אפשריים בנושא- דוגמה בולטת היא ששהוועדה לא מצאה לנכון לחקור את השמדתם של שני ארכיונים חשובים הנוגעים לפרשה, שהושמדו בסמוך לזמן פעילות הועדה, והסתפקה בהסבר כי הארכיונים הושמדו בטעות.[http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/3qbB2J/%2F%2F21-6.pdf] − − לפי סנג'רו ולפי וכן פעילים בנושא, הנחות העבודה של הוועדה טומנות בחובן פרדוקס, מחד הועדה טענה כי המקור להעלמויות הלא ברורת מקורו באי סדרים שהתרחשו בזמן תחילת ימי המדינה. ומצד שני הועדה מתסמכת בצורה ניכרת על רישום פטירות ועל רישום קבורה כדי להוכיח כי 93% מהנעדרים נפטרו.[http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/3qbB2J/%2F%2F21-6.pdf] − כמו כן הטענה כי הועדה התייחסה לרישומים הבעייתיים ולאי סדר ששרר בשנות ה-50 אבל התייחסה אליהם בצורה לא שווניות. מצד אחד נפסלו רישומים שבהם תיעוד לכך שתינוקות לא נפטרו, ומצד שני הועדה הסתמכה על רשימות פטירה של תינוקות, שחלקם נכתבו בדיעבד, וקיבלה את הרישומים האלה כתיעוד אמין.<ref name="amram_1"/> + − +
←ועדת קדמי - ועדת החקירה הממלכתית
===ועדת קדמי - ועדת החקירה הממלכתית===
===ועדת קדמי - ועדת החקירה הממלכתית===
בינואר [[1995]], חודש אחד בלבד לאחר פרסום מסקנות ועדת שלגי, ובעקבות סערה ציבורית שעוררה התבצרותם של הרב [[עוזי משולם]] וחסידיו, הוקמה [[ועדת חקירה ממלכתית]] ביוזמת [[דוד ליבאי]]. בראשותה עמדו [[שופט]] [[בית המשפט העליון]] [[יהודה כהן (שופט)|יהודה כהן]], שפרש ממנה, ובמקומו מונה שופט בית המשפט העליון [[יעקב קדמי (שופט)|יעקב קדמי]]. בניגוד לוועדת ועדת בהלול-מינקובסקי היא הוקמה מכוח "חוק ועדות חקירה" ובשונה מוועדת שלגי מדובר היה בוועדת חקירה ממלכתית. <ref name="mmm2001"/>
בינואר [[1995]], חודש אחד בלבד לאחר פרסום מסקנות ועדת שלגי, ובעקבות סערה ציבורית שעוררה התבצרותם של הרב [[עוזי משולם]] וחסידיו, הוקמה [[ועדת חקירה ממלכתית]] ביוזמת שר המשפטים [[דוד ליבאי]]. בראש הוועדה עמד שופט [[בית המשפט העליון]] [[יהודה כהן (שופט)|יהודה כהן]], והיו חברים בה גם אלוף (מיל') [[דוד מימון]] והשופטת [[דליה קובל]]. השופט כהן פרש מהוועדה בפברואר 1999 ובמקומו מונה שופט בית המשפט העליון [[יעקב קדמי (שופט)|יעקב קדמי]].{{הערה|שם=mmm2001}} הוועדה עסקה לא רק בילדים מתימן, אלא גם בילדים ממדינות אחרות, בפרט ארצות ערב וצפון אפריקה.
הוועדה בדקה למעלה מ-850 עדויות, 27 מהן נותרו חסויות.{{הערה|{{ynet|אלכסנדרה לוקש|שקד מעריכה: "הפרוטוקולים של ילדי תימן יפורסמו עד סוף השנה"|4819153|22 ביוני 2016|}} {{סרטונים}}}} מסקנות הועדה פורסמו ב-[[2001]], בשם "דין וחשבון ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948-1954." ירושלים תשס"ב 2001. הדו"ח מכיל מעל -300 עמודים המתארים את המצב הכללי ועוד כ- 800 עמודים המתייחסים למקרים פרטיים. לגבי 56 נעלמים לא היה ממצא ודאי, וקיימת אפשרות כי נמסרו לאימוץ. לגבי 733 מקרים קבעה הועדה , בעיקר על סמך רישומים שונים כי הילדים נפטרו. על תוכן הפרוטוקולים הוטל חיסיון בהוראת ממשלה עד שנת [[2071]]{{הערה|{{nrg|זאב קם ונטעאל בנדל|נתניהו: לא מבין את החיסיון על פרשת ילדי תימן החטופים|790/431|21 ביוני 2016||1|2||}} {{סרטונים}}}}.
הוועדה בדקה במשך כ-7 שנים למעלה מ-850 עדויות, 27 מהן נותרו חסויות.{{הערה|{{ynet|אלכסנדרה לוקש|שקד מעריכה: "הפרוטוקולים של ילדי תימן יפורסמו עד סוף השנה"|4819153|22 ביוני 2016|}} {{סרטונים}}}} היא פרסמה דו"ח ביניים באוגוסט 1997.{{הערה|שם=עיןגיל-2001|{{הארץ|אהוד עין-גיל|ראיות שהושמדו וגישה סלחנית לאחראים: שאלות לחברי הוועדה|1.2918078|7 בדצמבר 2001}}}}
מסקנות הוועדה פורסמו ב-[[2001]], בדו"ח בן 1,828 עמודים שהתחלק לדו"ח ראשי בן 322 עמודים, ועוד שני כרכים של דו"חות אישיים למשפחות.{{הערה|[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/library/news/Pages/childrenofyemen.aspx דו"ח ועדת החקירה הממלכתית (ועדת קדמי)], באתר הספרייה הלאומית}} לגבי 733 נעדרים קבעה הוועדה כי הילדים נפטרו, עקב מציאת ראיות מהימנות בדבר מותם. לגבי 56 תינוקות כתבה הוועדה כי יהא לא מצאה קצה חוט לגבם וגורלם "עלום". היא העלתה אפשרות שתינוקות אלה נמסרו לאימוץ על ידי עובדות סוציאליות. הוועדה מתחה ביקורת על מחדלי [[הסוכנות היהודית]] במניעת חרושת השמועות על חטיפות ילדים, וקבעה כי הסוכנות יכלה למנוע זאת באמצעות פעולה יזומה.{{הערה|{{הארץ| משה ריינפלד, דליה שחורי, ים יהושע|ועדת החקירה הממלכתית: ילדי תימן לא נחטפו|1.1537275|4 בנובמבר 2001}}}} על תוכן הפרוטוקולים הוטל חיסיון בהוראת ממשלה עד שנת [[2071]].{{הערה|{{nrg|זאב קם ונטעאל בנדל|נתניהו: לא מבין את החיסיון על פרשת ילדי תימן החטופים|790/431|21 ביוני 2016||1|2}} {{סרטונים}}}}
====מסירה מזדמנת לאימוץ ואחריות הממסד====
בעוד הוועדה שללה מכל וכל חטיפה ממסדית, היא לא שוללה "מסירה מזדמנת לאימוץ" של 56 ילדים - במקרים בהם נותק הקשר אל תינוקות שהוחזקו בבתי תינוקות, וכנראה גם במקרה של ילדים שאושפזו והחלימו ומשפחותיהן לא נמצאו, הדבר היה עשוי להיות פתח למסירתן לאימוץ באמצעות העובדת הסוציאלית כתינוקות "נטושים". לא נעשה דיווח על מסירה מזדמנת לאימוץ לגורם מרכזי כלשהו והמסירה לא זכתה לרישום.{{הערה|שם=kadmy_imutz|[http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE35785803 דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948–1954, עמוד 252-5]}}
{{ציטוט|תוכן="עובדת קיומה של מסירה מזדמנת לאימוץ" במשמעות ובנסיבות מהתאורות בדו"ח זה לא הייתה - ואינה יכולה להיות - שנויה במחלוקת. היא ניבטת אלינו מן התמונה הכוללת של המציאות של אותם ימים, כפי שזו מצטיירת מן העדויות ומן התיעוד שנפרשו לפני הוועדה: ומומחשת בצורה שאינה מותירה מקום להיסוסים בדבר התחרשותה, בנסיבות מסירתן לאימוץ של שלוש הבנות". |מקור=דו"ח וועדת קדמי, עמ' 253 {{הערה|1=[http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE35785803 דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948–1954, עמוד 253]}}}}
מסירה מזדמנת לאימוץ לא רק שאינה מתנגשת בתיעוד של הוועדה, אלה מתיישבת עם עדויות ששמעה הוועדה מגורמים שונים:{{הערה|שם=kadmy_imutz}}
# התרשמותן של מטפלות בדבר תכלית ביקורים של משפחות דוברות שפות זרות בבתי התינוקות.
# התבטאויות של מטפלות בדבר אפשרות של נטילת תינוק לאימוץ מבית תינוקות לעצמן או לאחרים.
# דבריהם של נהגי אמבולנסים שהחזירו לבתי החולים ולבתי התינוקות תינוקות מאושפזים שהבריאו אבל בני משפחותיהם לא אותרו.
# דבריהן של עובדות סוציאליות שניסו למצוא סידור לתינוקות שהחלימו ומשפחותהין לא אותרו.
# נסיבות אימוצן של שלוש בנות שמתוארות בדו"ח הוועדה.
הוועדה מתארת מצב שבו הן בתי התינוקות והן בתי החולים הטילו את האחריות לשמירת הקשר עם הילדים על ההורים, כאשר בפועל שמירה על קשר זה קשה מאד למשפחות בשל מצבן הקשה, חוסר ידיעת השפה וכו'. כאשר קשר זה ניתק, כמעט ולא נעשו מאמצים לאתר את ההורים לשם הודעה על פטירה וקבורה או לשם החזרת הילד. אי דיווח למשפחה לא מיוחס למאמצי חטיפה אלא תולדה של "אזלת יד" מצד גופי הממסד, בכל הקשור לשמירת הקשר והבטחת תקשורת יעילה בין המשפחות לבין התינוק. אוזלת יד זו באה לידי ביטוי בשני אופנים. ראשית באי-קביעת נוהלי דיווח ומעקב מחייבים בין בתי התינוקות התינוקות שואושפזו לבין המשפחות ושנית באי הקמת מוסד מרכזי למעקב אחר גורלם של תינוקות שהוצאו ממסגרת משפחותיהם, ולאיתור משפחות שהקשר שלהם לתינוקם ניתק. {{הערה|1=[http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE35785803 דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948–1954, עמוד 179-183]}}
====ביקורת על הוועדה====
כמו הוועדות הקודמות שעסקו בבדיקה, גם ועדה זו העלתה טענות קשות על היחס המפלה והגזעני שלו זכו העולים מעדות המזרח ובעיקר תימן, ועל הנהלים הפסולים שהביאו להסתרת אירועי פטירה או להתרשלות בטיפול בילדים.
כמו הוועדות הקודמות שעסקו בבדיקה, גם ועדה זו העלתה טענות קשות על היחס המפלה והגזעני שלו זכו העולים מעדות המזרח ובעיקר תימן, ועל הנהלים הפסולים שהביאו להסתרת אירועי פטירה או להתרשלות בטיפול בילדים.
הטלת החסיון לאורך תקופה ארוכה כל כך העלתה אצל רבים חשד לנסיון להסתרת מידע מהציבור. <ref name="amram_1">[http://www.edut-amram.org/the-kidnappings/ על הפרשה] אתר עמותת עמר"ם</ref>
הטלת החסיון לאורך תקופה ארוכה כל כך העלתה אצל רבים חשד לנסיון להסתרת מידע מהציבור. <ref name="amram_1">[http://www.edut-amram.org/the-kidnappings/ על הפרשה] אתר עמותת עמר"ם</ref>
לטענת פרופ' בועז סנג'רו, "עבודת הועדה לקתה בליקוי היסודי ביותר שוועדת חקירה עלולה ללקות בו - העדר אפיסטמלוגיה של חשד"- התאורים שמתארת הועדה את אופן עבודתה שלה ואת הניתוח של מסקנותיה מעידים כי הועדה לא פעלה מתוך נקודת הנחה שיש חשד לחטיפה. [http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/3qbB2J/%2F%2F21-6.pdf]
לטענת פרופ' בועז סנג'רו, "עבודת הועדה לקתה בליקוי היסודי ביותר שוועדת חקירה עלולה ללקות בו - העדר אפיסטמלוגיה של חשד"- התאורים שמתארת הועדה את אופן עבודתה שלה ואת הניתוח של מסקנותיה מעידים כי הועדה לא פעלה מתוך נקודת הנחה שיש חשד לחטיפה. {{הערה|שם=סנג'רו2002|בועז סנג'רו, [http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/3qbB2J/%2F%2F21-6.pdf באין חשד אין חקירה אמיתית: "דוח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן"], [[תיאוריה וביקורת]] 21, סתיו 2002}}
לפי סנג'רו הועדה התייחסה בסלחנות קיצונית למחדלים שבוצעו "מתחת לאפה" בשנות פעילותה ועושה מאמץ כדי להפריך חשדות אפשריים בנושא- דוגמה בולטת היא ששהוועדה לא מצאה לנכון לחקור את השמדתם של שני ארכיונים חשובים הנוגעים לפרשה, שהושמדו בסמוך לזמן פעילות הועדה, והסתפקה בהסבר כי הארכיונים הושמדו בטעות.לטענתו הנחות העבודה של הוועדה טומנות בחובן פרדוקס, מחד הועדה טענה כי המקור להעלמויות הלא ברורת מקורו באי סדרים שהתרחשו בזמן תחילת ימי המדינה. ומצד שני הועדה מתסמכת בצורה ניכרת על רישום פטירות ועל רישום קבורה כדי להוכיח כי 93% מהנעדרים נפטרו. הועדה התייחסה לרישומים הבעייתיים ולאי סדר ששרר בשנות ה-50 אבל התייחסה אליהם בצורה לא שווניות. מצד אחד נפסלו רישומים שבהם תיעוד לכך שתינוקות לא נפטרו, ומצד שני הועדה הסתמכה על רשימות פטירה של תינוקות, שחלקם נכתבו בדיעבד, וקיבלה את הרישומים האלה כתיעוד אמין.{{הערה|שם=סנג'רו2002}}<ref name="amram_1"/>
ביקורת נוספת היא שהועדה התמקדה בבדיקת הטענה של "חטיפה ממסדית", אולם לא בדקה ברצינות אפשרות אחרת, שהיעלמות הילדים התבצעה על ידי מספר גורמים שונים, וזאת בחסות העלמת עין ואדישות ממסדית, ולאו דווקא מתוך הוראה או כוונה ממסדית מפורשת.<ref name="amram_1"/> הועדה לא ניצלה את כוחה כועדה שיכולה לבקש לחפש עדויות חדשות אלא תפקדה כבית משפט שרק בוחן את העדויות המופיעות בפניו. העדר חשד מתבטא גם במבנה דוח הוועדה - במקום להציג את העובדות ואז לגבש מהן את ההסבר, הדוח פותח מיד בהסבר התזה של הועדה בלי לתת עובדות. [http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/3qbB2J/%2F%2F21-6.pdf]
ביקורת נוספת היא שהועדה התמקדה בבדיקת הטענה של "חטיפה ממסדית", אולם לא בדקה ברצינות אפשרות אחרת, שהיעלמות הילדים התבצעה על ידי מספר גורמים שונים, וזאת בחסות העלמת עין ואדישות ממסדית, ולאו דווקא מתוך הוראה או כוונה ממסדית מפורשת.<ref name="amram_1"/> הועדה לא ניצלה את כוחה כועדה שיכולה לבקש לחפש עדויות חדשות אלא תפקדה כבית משפט שרק בוחן את העדויות המופיעות בפניו. העדר חשד מתבטא גם במבנה דוח הוועדה - במקום להציג את העובדות ואז לגבש מהן את ההסבר, הדוח פותח מיד בהסבר התזה של הועדה בלי לתת עובדות. {{הערה|שם=סנג'רו2002}}
===המחלוקת על אמינות הרישומים===
===המחלוקת על אמינות הרישומים===