שינויים

בימי חמורבי הבחינו בין שלושה סוגים של בני אדם - "אדם נעלה", "אדם נחות" ועבדים ושפחות. מבנה החוקים והחברה שלו שיקף הבחנות אלה - לדוגמה העונשים על פגיעה ב"אדם נעלה" חמורים בהרבה יחסית לפגיעה ב"אדם נחות" או בשפחה. עבור חמורבי, ברור מאליו שבני האדם לא נוצרו שווים, וההסבר לדבר זה הוא שכך יצר אותם האל. אמונה דומה מתקיימת במערכת הקאסטות בהודו שבה יש איסור חומר של נישואי תערובת וסוגי מגע אחרים בין הקאסטות.  

בימי חמורבי הבחינו בין שלושה סוגים של בני אדם - "אדם נעלה", "אדם נחות" ועבדים ושפחות. מבנה החוקים והחברה שלו שיקף הבחנות אלה - לדוגמה העונשים על פגיעה ב"אדם נעלה" חמורים בהרבה יחסית לפגיעה ב"אדם נחות" או בשפחה. עבור חמורבי, ברור מאליו שבני האדם לא נוצרו שווים, וההסבר לדבר זה הוא שכך יצר אותם האל. אמונה דומה מתקיימת במערכת הקאסטות בהודו שבה יש איסור חומר של נישואי תערובת וסוגי מגע אחרים בין הקאסטות.  

בסין החברה היתה מחולקת ל-4 מעמדות - מדענים ואצולה, איכרים (בעלי אדמות), אומנים וסוחרים, שנחשבו למעמד הנחות ביותר משום שאינם מייצרים. בשלב מאוחר יותר נעשה נסיון לקדם מריטוקרטיה על ידי בחינות שוות לכל למעמד הפקידות שניהל את המדינה. <ref name="shechter0614"/>

בסין החברה היתה מחולקת ל-4 מעמדות - מדענים ואצולה, איכרים (בעלי אדמות), אומנים וסוחרים, שנחשבו למעמד הנחות ביותר משום שאינם מייצרים. בשלב מאוחר יותר נעשה ניסיון לקדם מריטוקרטיה על ידי בחינות שוות לכל למעמד הפקידות שניהל את המדינה. <ref name="shechter0614"/>

בהודו היתה ועדיין מתקיימת במידה רבה חלוקה לקאסטות. קאסטות של סוחרים, של אומנים, שואבי מים וכו', ועד לקסטה הנמוכה ביותר של "כת הטמאים". פרופ' [[יובל נח הררי]] טוען בספרו [[קיצור תולדות האנושות]] שעם הזמן הלכו והקצינו ההפרדות בין המעמדות השונים, והחלוקה לקאסטות הלכה והשתכללה עם עוד ועוד קאסטות שנוספו לה. בהודו ההפרדה בין מעמדות קשורה לאמונות דתיות כך שלדוגמה יש איסורי חיתון, איסורי מגע, איסורי ישיבה משותפת במקומות אכילה ואפילו איסורי מגע בצל ביחס לקאסטות שונות (במיוחד האיסורים הם מול כת הטמאים). חלק מהמהפכה שיזם [[מהטמה גנדי]] היתה לנסות להקטין את ההפרדה בין המעמדות השונים.  

בהודו היתה ועדיין מתקיימת במידה רבה חלוקה לקאסטות. קאסטות של סוחרים, של אומנים, שואבי מים וכו', ועד לקסטה הנמוכה ביותר של "כת הטמאים". פרופ' [[יובל נח הררי]] טוען בספרו [[קיצור תולדות האנושות]] שעם הזמן הלכו והקצינו ההפרדות בין המעמדות השונים, והחלוקה לקאסטות הלכה והשתכללה עם עוד ועוד קאסטות שנוספו לה. בהודו ההפרדה בין מעמדות קשורה לאמונות דתיות כך שלדוגמה יש איסורי חיתון, איסורי מגע, איסורי ישיבה משותפת במקומות אכילה ואפילו איסורי מגע בצל ביחס לקאסטות שונות (במיוחד האיסורים הם מול כת הטמאים). חלק מהמהפכה שיזם [[מהטמה גנדי]] היתה לנסות להקטין את ההפרדה בין המעמדות השונים.  

בעקבות [[המהפכה הצרפתית]] ו[[המהפכה האמריקאית]] עלה ה[[מיתוס]] לפיו בני האדם שווים, או לפחות שווים ביכולת או בזכות שלהם לרדוף אחר העושר, וירד המיתוס של "חלוקה טבעית" למעמדות שקיימת בגלל הצדקה דתית כלשהי.  

בעקבות [[המהפכה הצרפתית]] ו[[המהפכה האמריקאית]] עלה ה[[מיתוס]] לפיו בני האדם שווים, או לפחות שווים ביכולת או בזכות שלהם לרדוף אחר העושר, וירד המיתוס של "חלוקה טבעית" למעמדות שקיימת בגלל הצדקה דתית כלשהי.  

החברה האמריקאית שחלקה הגדול היה מהגרים שברחו מאירופה המעמדית, רצתה חברה אחרת שבה אין מעמדות, וקידמה את [[מיתוס]] "החלום האמריקאי" לפיו לכל אדם מוכשר וממוקד מספיק יכול לבנות את עושרו במו ידיו. דוגמה בולטת לסיפור כזה היה בנג'מן פרנקלין שבא ממשפחה מרובת ילדים וענייה מאד, והצליח להפוך למדען, איש עסקים ומדינאי בולט והיה מאבות האומה. עשרות ספרים ומדריכים מהמאה ה-18 ועד המאה ה-20 מסבירים כיצד ניתן להתעשר ומספקים ספרות וכן דוגמאות מהמציאות על אנשים שהחלו כעניים והגיעו למעמד מכובד או אפילו הפכו לעשירים. הורשיו אלגר (Horatio Alger Jr) כתב את הספר "דיק המסמורטט" (Ragged Dick), שפורסם ב-1867 ומביא את סיפור חייו של מצחצח נעליים חרוץ וישר שיש לו אמנם הרגלים רעלם אבל הוא חרוץ, ישר ונחוש ולכן מצליח להפוך לעורך דין.<ref name="shechter0614"/>  

החברה האמריקאית שחלקה הגדול היה מהגרים שברחו מאירופה המעמדית, רצתה חברה אחרת שבה אין מעמדות, וקידמה את [[מיתוס]] "החלום האמריקאי" לפיו לכל אדם מוכשר וממוקד מספיק יכול לבנות את עושרו במו ידיו. דוגמה בולטת לסיפור כזה היה בנג'מן פרנקלין שבא ממשפחה מרובת ילדים וענייה מאד, והצליח להפוך למדען, איש עסקים ומדינאי בולט והיה מאבות האומה. עשרות ספרים ומדריכים מהמאה ה-18 ועד המאה ה-20 מסבירים כיצד ניתן להתעשר ומספקים ספרות וכן דוגמאות מהמציאות על אנשים שהחלו כעניים והגיעו למעמד מכובד או אפילו הפכו לעשירים. הורשיו אלגר (Horatio Alger Jr) כתב את הספר "דיק המסמורטט" (Ragged Dick), שפורסם ב-1867 ומביא את סיפור חייו של מצחצח נעליים חרוץ וישר שיש לו אמנם גם הרגלים רעים אבל הוא חרוץ, ישר ונחוש ולכן מצליח להפוך לעורך דין.<ref name="shechter0614"/>  

ההיסטוריון ג׳יימס טראסלו אדמס ב-1931, טבע את  "[[החלום האמריקאי]]" והגדיר אותו כ:"חיים טובים יותר, עשירים יותר ומלאים יותר לכל אדם, שבהם כל אדם זוכה להזדמנות לפי יכולותיו והישגיו". רעיון זה מופיע בסרטים ובספרים רבים עד היום לדוגמה בסיפור חייו של סטיב ג'ובס. ישנם גם ספרים שבהם הניידות החברתית נכשלת, אלו כוללים את ספריו של הצרפתי ויקטור הוגו (עלובי החיים), ואת ״גטסבי הגדול״ מאת פ. סקוט פיצ׳ג׳רלד, שתאר נסיון שנכשל להתעשר בשנות ה-20 שבהן אי השוויון בארצות הברית היה גדול.<ref name="shechter0614"/>

ההיסטוריון ג׳יימס טראסלו אדמס ב-1931, טבע את  "[[החלום האמריקאי]]" והגדיר אותו כ:"חיים טובים יותר, עשירים יותר ומלאים יותר לכל אדם, שבהם כל אדם זוכה להזדמנות לפי יכולותיו והישגיו". רעיון זה מופיע בסרטים ובספרים רבים עד היום לדוגמה בסיפור חייו של סטיב ג'ובס. ישנם גם ספרים שבהם הניידות החברתית נכשלת, אלו כוללים את ספריו של הצרפתי ויקטור הוגו (עלובי החיים), ואת ״גטסבי הגדול״ מאת פ. סקוט פיצ׳ג׳רלד, שתאר נסיון שנכשל להתעשר בשנות ה-20 שבהן אי השוויון בארצות הברית היה גדול.<ref name="shechter0614"/>

קלארק השתמש בשיטה יחודית של בחינת שמות משפחה, תוך ניצול העובדה שבחלק מהמקומות בעולם שמות משפחה היו אינדיקציה למעמד חברתי גבוה או נמוך. באופן זה הוא היה מסוגל לעקוב אחר מגמות ניידות חברתית על פני מאות שנים, בעוד שרוב המחקרים האחרים היו מוגבלים למעקב של ניידות חברתית רק משנת 1950, אז החלו להירשם נתונים מהימנים יותר של חלוקת הכנסות.<ref name="Clark1"/>

קלארק השתמש בשיטה יחודית של בחינת שמות משפחה, תוך ניצול העובדה שבחלק מהמקומות בעולם שמות משפחה היו אינדיקציה למעמד חברתי גבוה או נמוך. באופן זה הוא היה מסוגל לעקוב אחר מגמות ניידות חברתית על פני מאות שנים, בעוד שרוב המחקרים האחרים היו מוגבלים למעקב של ניידות חברתית רק משנת 1950, אז החלו להירשם נתונים מהימנים יותר של חלוקת הכנסות.<ref name="Clark1"/>

קלארק מצא כי הן במדינות הנחשבות [[אי שוויון כלכלי|אי-שיוויוניות]] והן במדינות השוויוניות יותר, הניידות החברתית הממוצעת היא נמוכה מאד. לדוגמה ב[[שבדיה]], קלארק מוצא כי אנשים עם שמות משפחה של אצולה עדיין נמצאים גם היום, מאות שנים לאחר מכן, בצמרת הכלכלית והחברתית של המדינה ואילו צאצאי העניים מלפני מאות שנים עדיין נמצאים בתחתית.  

קלארק מצא כי הן במדינות הנחשבות [[אי שוויון כלכלי|אי-שיוויוניות]] והן במדינות השוויוניות יותר, הניידות החברתית הממוצעת היא נמוכה מאד. לדוגמה ב[[שוודיה]], קלארק מוצא כי אנשים עם שמות משפחה של אצולה עדיין נמצאים גם היום, מאות שנים לאחר מכן, בצמרת הכלכלית והחברתית של המדינה ואילו צאצאי העניים מלפני מאות שנים עדיין נמצאים בתחתית.  

קלארק בחן 3 קבוצות - הקבוצה הראשונה היא אנשים עם שמות משפחה אצילים. במאה ה-17 הפסיקו להעניק תוארי אצולה, ובתחילת המאה ה-20 האצילים כבר לא נהנו מתמיכת המדינה מבחינה כלכלית וגם הועברו חוקים המונעים מאנשים אחרים לשנות את שם המשפחה שלהם לשם של בן אצולה. הקבוצה השנייה היא של פקידים, מלומדים, מדענים, סוחרים גדולים — שלפני [[המהפכה התעשייתית]] נהגה להעניק לעצמה שמות לטיניים. לאנשים חסרי מקצוע מהמעמדות הנמוכים היו שמות משפחה המסתיימים בסיומת סון כמו אנדרסון. קלארק מוצא כי גם היום, מאות שנים לאחר החלוקה המעמדית הזאת, עדיין הסיכויים של בני אצולה להשתייך לעשירונים העליונים מבחינת הכנסה גבוהים בהרבה מאלו של צאצאי עניים ולהפך. לדוגמה מבין אלו ששם משפחתם הוא אנדרסון אפשר למצוא 20% שהם בהכנסה הנמוכה ביותר -מתחת ל-249 אלפי קרונות בשנה, לעומת זאת בקרב מי שמשתכרים מעל 2 מיליון קרונות בשנה יש כ-1% לעומת זאת אלו ששם משפחתם הוא בעל שמות אצולה מתפלגים אחרת - בהכנסה העליונה ניתן למצוא כ-3% מהם, ובהכנסה הנמוכה ביותר כ-9%. <ref name="Clark1"/> ביחס לשכיחות השם באוכלוסייה הסיכוי של צאצאי אצולה להיות רופאים גבוה פי 5.5 ולעומת זאת צאצאי עניים נמצאים בשכיחות של 50%, ביחס לעריכת דין, צאצאי האצילים נמצאים פי 2 ואילו צאצאי העניים בשכיחות של 40%. <ref name="cacalist2014"/>

קלארק בחן 3 קבוצות - הקבוצה הראשונה היא אנשים עם שמות משפחה אצילים. במאה ה-17 הפסיקו להעניק תוארי אצולה, ובתחילת המאה ה-20 האצילים כבר לא נהנו מתמיכת המדינה מבחינה כלכלית וגם הועברו חוקים המונעים מאנשים אחרים לשנות את שם המשפחה שלהם לשם של בן אצולה. הקבוצה השנייה היא של פקידים, מלומדים, מדענים, סוחרים גדולים — שלפני [[המהפכה התעשייתית]] נהגה להעניק לעצמה שמות לטיניים. לאנשים חסרי מקצוע מהמעמדות הנמוכים היו שמות משפחה המסתיימים בסיומת סון כמו אנדרסון. קלארק מוצא כי גם היום, מאות שנים לאחר החלוקה המעמדית הזאת, עדיין הסיכויים של בני אצולה להשתייך לעשירונים העליונים מבחינת הכנסה גבוהים בהרבה מאלו של צאצאי עניים ולהפך. לדוגמה מבין אלו ששם משפחתם הוא אנדרסון אפשר למצוא 20% שהם בהכנסה הנמוכה ביותר -מתחת ל-249 אלפי קרונות בשנה, לעומת זאת בקרב מי שמשתכרים מעל 2 מיליון קרונות בשנה יש כ-1% לעומת זאת אלו ששם משפחתם הוא בעל שמות אצולה מתפלגים אחרת - בהכנסה העליונה ניתן למצוא כ-3% מהם, ובהכנסה הנמוכה ביותר כ-9%. <ref name="Clark1"/> ביחס לשכיחות השם באוכלוסייה הסיכוי של צאצאי אצולה להיות רופאים גבוה פי 5.5 ולעומת זאת צאצאי עניים נמצאים בשכיחות של 50%, ביחס לעריכת דין, צאצאי האצילים נמצאים פי 2 ואילו צאצאי העניים בשכיחות של 40%. <ref name="cacalist2014"/>