שינויים

בשנות ה–50 עדה–70 של המאה ה-20, החלה לעלות [[אסכולת שיקאגו בכלכלה]] וביקרה את רעיון התמים שפוליטיקאים ורגולטורים הם סוג של מלאכים שתמיד ידעו לנהל את הכלכלה ולפעול למען הציבור הרחב. ראיה כזו של הרגולטור מניחה שלו עצמו אין אינטרס כלכלי או אינטרס אחר וסותרת את הרעיון של [[האדם הכלכלי]] האנוכי.  

בשנות ה–50 עדה–70 של המאה ה-20, החלה לעלות [[אסכולת שיקאגו בכלכלה]] וביקרה את רעיון התמים שפוליטיקאים ורגולטורים הם סוג של מלאכים שתמיד ידעו לנהל את הכלכלה ולפעול למען הציבור הרחב. ראיה כזו של הרגולטור מניחה שלו עצמו אין אינטרס כלכלי או אינטרס אחר וסותרת את הרעיון של [[האדם הכלכלי]] האנוכי.  

הכלכלנים שפיתחו את תאוריית הבחירה הציבורית כוללים מספר כלכלנים בולטים. התאוריה התבססה על העבודות של [[קנת' ג'יי. ארו]] Social Choice and Individual Values (1951),  וכן על עבודות אחרות כולל [[אנתוני דאונס]] An Economic Theory of Democracy  (1957) ו [[מנסור אולסון]] [[הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)|הלוגיקה של פעולה קבוצתית]] (1965). [[ג'יימס מ. ביוקנן]] זכה בפרס נובל לכלכלה על עבודתו בנושא תאוריית הבחירה הציבורית בשנת 1986. הוא נחשב אחד מאבות התאוריה, יחד עם [[גורדון טולוק]]. מספר כלכלנים נוספים זכו בפרס נובל לכלכלה על רקע התחום כולל [[ג'ורג' סטיגלר]] (1982), [[גרי בקר]] (1992) [[ורנון סמית]] (2002) ואלינור אוסטרום (2009). ורנון סמית ואלינור אוסטורם היו הנשיאים הקודמים של "Public Choice Society". רוב הכלכלנים הללו תומכים ב"ממשלה קטנה".  

הכלכלנים שפיתחו את תאוריית הבחירה הציבורית כוללים מספר כלכלנים בולטים. התאוריה התבססה על העבודות של [[קנת' ג'יי. ארו]] Social Choice and Individual Values (1951),  וכן על עבודות אחרות כולל [[אנתוני דאונס]] An Economic Theory of Democracy  (1957) ו [[מנסור אולסון]] [[הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)|הלוגיקה של פעולה קבוצתית]] (1965). [[ג'יימס מ. ביוקנן]] זכה בפרס נובל לכלכלה על עבודתו בנושא תאוריית הבחירה הציבורית בשנת 1986. הוא נחשב אחד מאבות התאוריה, יחד עם [[גורדון טולוק]]. מספר כלכלנים נוספים זכו בפרס נובל לכלכלה על רקע התחום כולל [[ג'ורג' סטיגלר]] (1982), [[גרי בקר]] (1992) [[ורנון סמית]] (2002) ואלינור אוסטרום (2009). ורנון סמית ואלינור אוסטורם היו הנשיאים הקודמים של "Public Choice Society". רוב הכלכלנים (מלבד מנסור אולסון) הללו תומכים בצעדים ימניים ו"ממשלה קטנה". לדוגמה ורנון סמית' הוא חלק מתכנית Copenhagen Consesus שהגנה [[ביורן לומברג]] שטענה שצריך להכיל את העקרונות של כלכלת הרווחה על סוגיות סביבתיות כמו [[התחממות עולמית]].  

הביקורת על תאוריית האינטרס הציבורי מצד אסכולת שיקגו מחולקת לשלושה טיעונים מרכזיים:

הביקורת על תאוריית האינטרס הציבורי מצד אסכולת שיקגו מחולקת לשלושה טיעונים מרכזיים: