47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 71:
שורה 71: − + שורה 77:
שורה 77: − + − + − ביקורת נוספת נוגעת לכך שהועדה לא מצאה לנכון לחקור את השמדתם של שני ארכיונים חשובים הנוגעים לפרשה, שהושמדו בסמוך לזמן פעילות הועדה, והסתפקה בהסבר כי הארכיונים הושמדו בטעות.<ref name="amram_1"/>+ + + + + − +
←ועדת החקירה הממלכתית
בינואר [[1995]], חודש אחד בלבד לאחר פרסום מסקנות ועדת שלגי, ובעקבות סערה ציבורית שעוררה התבצרותם של הרב [[עוזי משולם]] וחסידיו, הוקמה [[ועדת חקירה ממלכתית]] ביוזמת [[דוד ליבאי]]. בראשותה עמדו [[שופט]] [[בית המשפט העליון]] [[יהודה כהן (שופט)|יהודה כהן]], שפרש ממנה, ובמקומו מונה שופט בית המשפט העליון [[יעקב קדמי (שופט)|יעקב קדמי]]. בניגוד לוועדת ועדת בהלול-מינקובסקי היא הוקמה מכוח "חוק ועדות חקירה" ובשונה מוועדת שלגי מדובר היה בוועדת חקירה ממלכתית. <ref name="mmm2001"/>
בינואר [[1995]], חודש אחד בלבד לאחר פרסום מסקנות ועדת שלגי, ובעקבות סערה ציבורית שעוררה התבצרותם של הרב [[עוזי משולם]] וחסידיו, הוקמה [[ועדת חקירה ממלכתית]] ביוזמת [[דוד ליבאי]]. בראשותה עמדו [[שופט]] [[בית המשפט העליון]] [[יהודה כהן (שופט)|יהודה כהן]], שפרש ממנה, ובמקומו מונה שופט בית המשפט העליון [[יעקב קדמי (שופט)|יעקב קדמי]]. בניגוד לוועדת ועדת בהלול-מינקובסקי היא הוקמה מכוח "חוק ועדות חקירה" ובשונה מוועדת שלגי מדובר היה בוועדת חקירה ממלכתית. <ref name="mmm2001"/>
הוועדה בדקה למעלה מ-850 עדויות, 27 מהן נותרו חסויות.{{הערה|{{ynet|אלכסנדרה לוקש|שקד מעריכה: "הפרוטוקולים של ילדי תימן יפורסמו עד סוף השנה"|4819153|22 ביוני 2016|}} {{סרטונים}}}} מסקנות הועדה פורסמו ב-[[2001]], בדו"ח ארוך בן למעלה מאלף עמודים. לגבי 56 נעלמים לא היה ממצא ודאי, וקיימת אפשרות כי נמסרו לאימוץ. לגבי 733 מקרים נקבע באופן ודאי כי נפטרו. על תוכן הפרוטוקולים הוטל חיסיון בהוראת ממשלה עד שנת [[2071]]{{הערה|{{nrg|זאב קם ונטעאל בנדל|נתניהו: לא מבין את החיסיון על פרשת ילדי תימן החטופים|790/431|21 ביוני 2016||1|2||}} {{סרטונים}}}}.
הוועדה בדקה למעלה מ-850 עדויות, 27 מהן נותרו חסויות.{{הערה|{{ynet|אלכסנדרה לוקש|שקד מעריכה: "הפרוטוקולים של ילדי תימן יפורסמו עד סוף השנה"|4819153|22 ביוני 2016|}} {{סרטונים}}}} מסקנות הועדה פורסמו ב-[[2001]], בשם "דין וחשבון ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948-1954." ירושלים תשס"ב 2001. הדו"ח מכיל מעל -300 עמודים המתארים את המצב הכללי ועוד כ- 800 עמודים המתייחסים למקרים פרטיים. לגבי 56 נעלמים לא היה ממצא ודאי, וקיימת אפשרות כי נמסרו לאימוץ. לגבי 733 מקרים קבעה הועדה , בעיקר על סמך רישומים שונים כי הילדים נפטרו. על תוכן הפרוטוקולים הוטל חיסיון בהוראת ממשלה עד שנת [[2071]]{{הערה|{{nrg|זאב קם ונטעאל בנדל|נתניהו: לא מבין את החיסיון על פרשת ילדי תימן החטופים|790/431|21 ביוני 2016||1|2||}} {{סרטונים}}}}.
כמו הוועדות הקודמות שעסקו בבדיקה, גם ועדה זו העלתה טענות קשות על היחס המפלה והגזעני שלו זכו העולים מעדות המזרח ובעיקר תימן, ועל הנהלים הפסולים שהביאו להסתרת אירועי פטירה או להתרשלות בטיפול בילדים.
כמו הוועדות הקודמות שעסקו בבדיקה, גם ועדה זו העלתה טענות קשות על היחס המפלה והגזעני שלו זכו העולים מעדות המזרח ובעיקר תימן, ועל הנהלים הפסולים שהביאו להסתרת אירועי פטירה או להתרשלות בטיפול בילדים.
הטלת החסיון לאורך תקופה ארוכה כל כך העלתה אצל רבים חשד לנסיון להסתרת מידע מהציבור. <ref name="amram_1">[http://www.edut-amram.org/the-kidnappings/ על הפרשה] אתר עמותת עמר"ם</ref>
הטלת החסיון לאורך תקופה ארוכה כל כך העלתה אצל רבים חשד לנסיון להסתרת מידע מהציבור. <ref name="amram_1">[http://www.edut-amram.org/the-kidnappings/ על הפרשה] אתר עמותת עמר"ם</ref>
לטענת פרופ' בועז סנג'רו וכן פעילים בנושא, הועדה התייחסה לרישומים הבעייתיים ולאי סדר ששרר בשנות ה-50 אבל התייחסה אליהם בצורה לא שווניות. מצד אחד נפסלו רישומים שבהם תיעוד לכך שתינוקות לא נפטרו, ומצד שני הועדה הסתמכה על רשימות פטירה של תינוקות, שחלקם נכתבו בדיעבד, וקיבלה א הרישומים האלה כתיעוד אמין.<ref name="amram_1"/>
לטענת פרופ' בועז סנג'רו, "עבודת הועדה לקתה בליקוי היסודי ביותר שוועדת חקירה עלולה ללקות בו - העדר אפיסטמלוגיה של חשד"- התאורים שמתארת הועדה את אופן עבודתה שלה ואת הניתוח של מסקנותיה מעידים כי הועדה לא פעלה מתוך נקודת הנחה שיש חשד לחטיפה. [http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/3qbB2J/%2F%2F21-6.pdf]
לפי סנג'רו הועדה התייחסה בסלחנות קיצונית למחדלים שבוצעו "מתחת לאפה" בשנות פעילותה ועושה מאמץ כדי להפריך חשדות אפשריים בנושא- דוגמה בולטת היא ששהוועדה לא מצאה לנכון לחקור את השמדתם של שני ארכיונים חשובים הנוגעים לפרשה, שהושמדו בסמוך לזמן פעילות הועדה, והסתפקה בהסבר כי הארכיונים הושמדו בטעות.[http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/3qbB2J/%2F%2F21-6.pdf]
לפי סנג'רו ולפי וכן פעילים בנושא, הנחות העבודה של הוועדה טומנות בחובן פרדוקס, מחד הועדה טענה כי המקור להעלמויות הלא ברורת מקורו באי סדרים שהתרחשו בזמן תחילת ימי המדינה. ומצד שני הועדה מתסמכת בצורה ניכרת על רישום פטירות ועל רישום קבורה כדי להוכיח כי 93% מהנעדרים נפטרו.[http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/3qbB2J/%2F%2F21-6.pdf]
כמו כן הטענה כי הועדה התייחסה לרישומים הבעייתיים ולאי סדר ששרר בשנות ה-50 אבל התייחסה אליהם בצורה לא שווניות. מצד אחד נפסלו רישומים שבהם תיעוד לכך שתינוקות לא נפטרו, ומצד שני הועדה הסתמכה על רשימות פטירה של תינוקות, שחלקם נכתבו בדיעבד, וקיבלה את הרישומים האלה כתיעוד אמין.<ref name="amram_1"/>
ביקורת נוספת היא שהועדה התמקדה בבדיקת הטענה של "חטיפה ממסדית", אולם לא בדקה ברצינות אפשרות אחרת, שהיעלמות הילדים התבצעה על ידי מספר גורמים שונים, וזאת בחסות העלמת עין ואדישות ממסדית, ולאו דווקא מתוך הוראה או כוונה ממסדית מפורשת.<ref name="amram_1"/>
ביקורת נוספת היא שהועדה התמקדה בבדיקת הטענה של "חטיפה ממסדית", אולם לא בדקה ברצינות אפשרות אחרת, שהיעלמות הילדים התבצעה על ידי מספר גורמים שונים, וזאת בחסות העלמת עין ואדישות ממסדית, ולאו דווקא מתוך הוראה או כוונה ממסדית מפורשת.<ref name="amram_1"/> הועדה לא ניצלה את כוחה כועדה שיכולה לבקש לחפש עדויות חדשות אלא תפקדה כבית משפט שרק בוחן את העדויות המופיעות בפניו. העדר חשד מתבטא גם במבנה דוח הוועדה - במקום להציג את העובדות ואז לגבש מהן את ההסבר, הדוח פותח מיד בהסבר התזה של הועדה בלי לתת עובדות. [http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/3qbB2J/%2F%2F21-6.pdf]
==עדויות מאוחרות בנוגע לסיפורי היעלמותם של ילדי תימן==
==עדויות מאוחרות בנוגע לסיפורי היעלמותם של ילדי תימן==