שינויים

==עדויות מאוחרות בנוגע לסיפורי היעלמותם של ילדי תימן==

==עדויות מאוחרות בנוגע לסיפורי היעלמותם של ילדי תימן==

* בשנת [[1997]], חשף העיתונאי [[אורן מאירי]] את סיפורה של צילה לוין החיה ב[[ארצות הברית]]. לוין נמסרה לאימוץ ב[[חיפה]] וחיפשה את הוריה הביולוגיים בישראל. לחיפושים נענתה מרגלית עומייסי, ילידת תימן אשר סיפרה שלפני 50 שנה בתה נעלמה. עומייסי, שראתה את תמונתה של לוין, חשבה כי ייתכן וזוהי בתה הביולוגית מאחר שראתה דמיון חיצוני בינה ובין לוין. לאכזבתן של השתיים, [[בדיקת אמהות|בדיקות דנ"א]] שונות שנערכו לשתיהן הניבו תוצאות מנוגדות, ועל אף הדמיון בין לוין לעומייסי, לא ניתן היה להוכיח בוודאות כי אכן מדובר באם ובתה, אם כי עדויות שפורסמו הותירו רושם כי לוין בכל זאת אומצה באופן מפוקפק. לוין עצמה טענה כי תוצאת הבדיקה הן "חלק מקנוניה" וכי היא יודעת שחרף התוצאות, עומייסי היא אמה האמיתית{{הערה|1=[http://www.amalnet.k12.il/sites/genetic/articles.asp?url=gar0007.htm&bid=5&tat=6#4 האם צילה לוין היא הבת של מרגלית עומייסי?], באתר עמלנט}}.

* '''מרים שוקר'''  מרים שוקר נולדה ב1950 במעברת ראש העין, כאשר הייתה בת שלושה חודשים חלתה ואושפזה, היא עברה מספר בתי חולים בארץ ולבסוף אבדו עקבותיה. האימוץ נעשה בלא הסכמת הוריה, שהתגרשו באותם ימים. לאמה של שוקר שבאה לבקרה במאון נאמר כי היא נפטרה וכי מקום קבורתה רחוק. אביה של מרים, דוד שוקר כיתת רגליו בתחבורה הציבורית ממקום למקום בחיפושיו אחריה. האב, המשיך במהלך השנים לקבל מכתבי דרישה לתשלום אגרה וצווי גיוס על שם בתו מרים. שוקר המשיך לחפש ולא ויתר, כתב מכתבים למשרדי ממשלה והגיש תלונות במשטרה, הגיע לוועדת הבדיקה הראשונה, ועדת בהלול-מינקובסקי משנת 1968, אולם הוועדה רק שמעה את עדותו ולא סייעה בעדו. מאוחר יותר נתברר כי הועדה דנה במקרה וקבעה כי האימוץ היה חוקי. לאחר כמה שנים עו"ד ששכר את שירותיו הצליח להגיע לחומרי הוועדה החסויים וגילה את ממצאי הבדיקה- מרים שוקר חיה ונמצאת אצל משפחה מאמצת בישראל. שוקר נמסרה לאימוץ אצל משפחה יוצאת בולגריה.  אמה המאמצת סיפרה לה על היותה מאומצת כבר בגיל 12 אולם טענה כי היא הופקרה על ידי אמה הביולוגית. לימים הסתבר שאין זה כך וכי רופא מסר את מרים להוריה המאמצים. רק בשנת 1988 צילצלה אלה בלס ממשרד הרווחה אל מרים, והודיעה לה על קשריה עם משפחתה הביולוגית, באותה שנה נפגשה מרים עם משפחתה הביולוגיים, ורק סמוך ל-1996 גילתה את דבר הפגישה לאמה המאמצת כדי לא לפגוע בה. את הקשר עם משפחתה הביולוגית חידשה שוקר במלואו רק לאחר מות הוריה המאמצים.[http://www.edut-amram.org/testimonies/miriam-shuker/]  הסיפור הופיע במוסף "הארץ", ב"מבט שני" ובתוכנית "עובדה". סיפורה של שוקר משמש לנרטיבים נגדיים בפרשת ילדי תימן מחד הוא מדגים כי היו מקרים ברורים שבהם בוצע אימוץ בלא הסכמת ההורים. מצד שני יש הטוענים שזהו היוצא מכלל המעיד על הכלל - עד שנת 1996 לא נחשף מקרה אחר שיש בו ילד מאומץ, משפחה מאמצת והורים ביולוגיים המכחישים כי מסרו את ילדם לאימוץ.[http://www.the7eye.org.il/21315]  סיפורה של שוקר מדגים את הקושי של ילדים מאומצים לחפש אחר קרובי משפחה מתוך חשש לפגוע בהורים המאמצים.

* ב-[[17 בפברואר]] [[2002]] פרסמה העיתונאית [[יהודית יחזקאלי]] בעיתון "[[ידיעות אחרונות]]" את סיפורה של ציונה היימן מ[[שדמות דבורה]], אשר אומצה על ידי הורים מקיבוץ [[גינוסר]]. לדברי היימן היא אחת מילדי תימן שנחטפו ושמה האמיתי הוא ציונה סאלם, דבר היוצר רושם לפיו גם אימוצה בכל זאת לא היה חוקי. היא טענה כי להוריה נמסרה הודעה שקרית לפיה היא נפטרה ואף נמצא על שמה קבר ב[[הר המנוחות]] ב[[ירושלים]].

*'''צילה לוין''' בשנת [[1997]], חשף העיתונאי [[אורן מאירי]] את סיפורה של צילה לוין החיה ב[[ארצות הברית]]. לוין נמסרה לאימוץ ב[[חיפה]] וחיפשה את הוריה הביולוגיים בישראל. לחיפושים נענתה מרגלית עומייסי, ילידת תימן אשר סיפרה שלפני 50 שנה בתה נעלמה. עומייסי, שראתה את תמונתה של לוין, חשבה כי ייתכן וזוהי בתה הביולוגית מאחר שראתה דמיון חיצוני בינה ובין לוין. לאכזבתן של השתיים, [[בדיקת אמהות|בדיקות דנ"א]] שונות שנערכו לשתיהן הניבו תוצאות מנוגדות, ועל אף הדמיון בין לוין לעומייסי, לא ניתן היה להוכיח בוודאות כי אכן מדובר באם ובתה, אם כי עדויות שפורסמו הותירו רושם כי לוין בכל זאת אומצה באופן מפוקפק. לוין עצמה טענה כי תוצאת הבדיקה הן "חלק מקנוניה" וכי היא יודעת שחרף התוצאות, עומייסי היא אמה האמיתית{{הערה|1=[http://www.amalnet.k12.il/sites/genetic/articles.asp?url=gar0007.htm&bid=5&tat=6#4 האם צילה לוין היא הבת של מרגלית עומייסי?], באתר עמלנט}}.

* '''ציונה היימן''' ב-[[17 בפברואר]] [[2002]] פרסמה העיתונאית [[יהודית יחזקאלי]] בעיתון "[[ידיעות אחרונות]]" את סיפורה של ציונה היימן מ[[שדמות דבורה]], אשר אומצה על ידי הורים מקיבוץ [[גינוסר]]. לדברי היימן היא אחת מילדי תימן שנחטפו ושמה האמיתי הוא ציונה סאלם, דבר היוצר רושם לפיו גם אימוצה בכל זאת לא היה חוקי. היא טענה כי להוריה נמסרה הודעה שקרית לפיה היא נפטרה ואף נמצא על שמה קבר ב[[הר המנוחות]] ב[[ירושלים]].

* בשנת [[2007]], נחשף בעיתון "[[משפחה (שבועון)|משפחה]]" סיפורם של התאומים נחום. האם ילדה תאומים, וכאשר נלקחו לבדיקה בבית חולים חזר רק אחד. על השני נמסר שמת, אולם בית הרפואה מסר שנקבר בבית עלמין שבאותם ימים בכלל לא היה פעיל. הסיפור הגיע לידי העיתונאית [[ליאת רגב]] מ[[קול ישראל]] שפירסמה אותו.

* בשנת [[2007]], נחשף בעיתון "[[משפחה (שבועון)|משפחה]]" סיפורם של התאומים נחום. האם ילדה תאומים, וכאשר נלקחו לבדיקה בבית חולים חזר רק אחד. על השני נמסר שמת, אולם בית הרפואה מסר שנקבר בבית עלמין שבאותם ימים בכלל לא היה פעיל. הסיפור הגיע לידי העיתונאית [[ליאת רגב]] מ[[קול ישראל]] שפירסמה אותו.

* בפברואר [[2012]], פורסם ב"[[מבט שני]]" בערוץ הראשון מקרהו של אורי וכטל. וכטל נולד למשפחה שעלתה מתימן בשם פלטיאל רדא סעיד. בגיל חמישה חודשים, לאחר פטירת אביו, הוא נלקח עם אחיו למעון [[ויצ"ו]] בירושלים. אמו ביקרה אותם בקביעות, עד שנמסר לה שהילדים מתו. לדברי שמחה, אחותו של וכטל, שהייתה אז בת 12, אחד העובדים במקום אפשר לה לראות מסמכים שמהם עלה כי ההודעה על מותו הייתה שקר, ופלטיאל נמסר לאימוץ אצל משפחת וכטל ושם זכה לשם פרטי חדש, אורי. לאחר מספר שנים סיפרה שכנה של המשפחה כי סמוך למקום עבודתה ב[[קריית אונו]], ישנו ילד מאומץ הדומה לילדי המשפחה. אמו ואחותו של הילד עקבו אחריו והוצא נגד משפחתו המאמצת צו הרחקה. בפברואר [[1959]], הגישה האם הביולוגית תביעה לביטול צו האימוץ, שנדחתה בבית המשפט בלא שנכחה בדיון. הקשר של אורי עם משפחת סעיד, שייתכן שהם הוריו, חודש רק בשנת [[1979]]{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = https://www.youtube.com/watch?v=8eG1_gz_aeE|כותרת = אורי וכטל / פרשת חטיפת ילדי תימן - תחקיר ערוץ 1 בתוכנית מבט שני}}}}.

* '''אורי וכטל''' בפברואר [[2012]], פורסם ב"[[מבט שני]]" בערוץ הראשון מקרהו של אורי וכטל. וכטל נולד למשפחה שעלתה מתימן בשם פלטיאל רדא סעיד. בגיל חמישה חודשים, לאחר פטירת אביו, הוא נלקח עם אחיו למעון [[ויצ"ו]] בירושלים. אמו ביקרה אותם בקביעות, עד שנמסר לה שהילדים מתו. לדברי שמחה, אחותו של וכטל, שהייתה אז בת 12, אחד העובדים במקום אפשר לה לראות מסמכים שמהם עלה כי ההודעה על מותו הייתה שקר, ופלטיאל נמסר לאימוץ אצל משפחת וכטל ושם זכה לשם פרטי חדש, אורי. לאחר מספר שנים סיפרה שכנה של המשפחה כי סמוך למקום עבודתה ב[[קריית אונו]], ישנו ילד מאומץ הדומה לילדי המשפחה. אמו ואחותו של הילד עקבו אחריו והוצא נגד משפחתו המאמצת צו הרחקה. בפברואר [[1959]], הגישה האם הביולוגית תביעה לביטול צו האימוץ, שנדחתה בבית המשפט בלא שנכחה בדיון. הקשר של אורי עם משפחת סעיד, שייתכן שהם הוריו, חודש רק בשנת [[1979]]{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = https://www.youtube.com/watch?v=8eG1_gz_aeE|כותרת = אורי וכטל / פרשת חטיפת ילדי תימן - תחקיר ערוץ 1 בתוכנית מבט שני}}}}.

==נסיונות להקים מאגר DNA למשפחות ולמאומצים==  

==נסיונות להקים מאגר DNA למשפחות ולמאומצים==