שינויים

==פרק שני - הון ותהליך הצבר ההון==

==פרק שני - הון ותהליך הצבר ההון==

בתחילת פרק זה (תת פרקים א-ג), המחברים מעבירים ביקורת על ההון בתאוריה הנאו קלאסית תוך אזכורה של [[מחלוקת קיימברידג' על ההון]]. בתת פרק ד' המחברים מסבירים את תאוריית הצבר ההון של מארקס המבוססת על תאוריית הערך של העבודה של [[דייוויד ריקארדו]],  ובתת פרק ה' הם תוקפים אותה. בפרק ו' הם תוקפים את הרעיון לפיו הון מבבסס על דבר מה חומרי כלשהו  - מכונות (לפי [[התאוריה הנאו קלאסית]]) או עבודה קפואה (לפי התאוריה [[דייוויד ריקארדו|הריקרדיאנית]]). בתתי פרקים ז-י"ח מנסים המחברים לתאר הסבר משלהם לגבי [[הצבר הון]] - [[התאוריה המוסדית]] של פריון חברתי וכוח פוליטי. (עמ' 68- 125). בתת פרק ט"ז המחברים מתארים שני משטרי הצבר - הרחבת הצבר מול העמקת הצבר. (עמ' 120).

בתחילת פרק זה (תת פרקים א-ג), המחברים מעבירים ביקורת על ההון בתאוריה הנאו קלאסית תוך אזכורה של [[מחלוקת קיימברידג' על ההון]]. בתת פרק ד' המחברים מסבירים את תאוריית הצבר ההון של מארקס המבוססת על תאוריית הערך של העבודה של [[דייוויד ריקארדו]],  ובתת פרק ה' הם תוקפים אותה. בפרק ו' הם תוקפים את הרעיון לפיו הון מבבסס על דבר מה חומרי כלשהו  - מכונות (לפי [[התאוריה הנאו קלאסית]]) או עבודה קפואה (לפי התאוריה [[דייוויד ריקארדו|הריקרדיאנית]]). בתתי פרקים ז-י"ח מנסים המחברים לתאר הסבר משלהם לגבי [[הצבר הון]] - [[התאוריה המוסדית]] של פריון חברתי וכוח פוליטי. (עמ' 68-125). בתת פרק ט"ז המחברים מתארים שני משטרי הצבר - הרחבת הצבר מול העמקת הצבר. (עמ' 120).

===התאוריה המקובלת אודות ההון===

===התאוריה המקובלת אודות ההון===

בכלכלה הקלאסית והנאו קלאסית ה[[הון]] הינו גורם המשתתף בתהליך הייצור. פונקציית הייצור מורכבת מעבודה, קרקע והון. ההון מוגדר בפונקצי כמוצרי הון: תנורים, קווי ייצור, מפעלים, מכונות וכו'. בשלבים מאוחרים יותר נכנס גם ידע טכנולוגי כגורם הון. מצד שני ההון יכול לעבור לייצוג של ערכים כספיים המייצגים את ה'שווי' של [[פירמה]]. שווי זה מתבסס על הרווחים העתידיים שצופיה הפירמה להפיק. למעשה ע"פ התאוריה הנ"ק ההון מתגלם בשני אופנים, כגורם ייצור וכערך כלכלי. שני הערכים צריכים להיות שווים, אולם מכיוון לא שניתן למדוד את כל מוצרי ההון מבצעים הערכה עקיפה שלהם על ידי בחינת השווי של הפירמה. ההגשרה של הון איננה ברורה לאורך החשיבה הכלכלית. הוא מוגדר פעמים רבות באופן שונה ובלתי עקבי באותם חיבורים עצמם. ג'וזף שומפטר מצוטט: ''"... איזה בליל של וויכוחים נואלים, מביכים וחסרי תועלת היה יכול להיחסך מאיתנו לו רק היו הכלכלנים מסוגלים להיאחז בעקביות במשמעויות המוניטריות והחשבונאיות של מושג ההון."'' (עמ' 41).

בכלכלה הקלאסית והנאו קלאסית ה[[הון]] הינו גורם המשתתף בתהליך הייצור. פונקציית הייצור מורכבת מעבודה, קרקע והון. ההון מוגדר בפונקצי כמוצרי הון: תנורים, קווי ייצור, מפעלים, מכונות וכו'. בשלבים מאוחרים יותר נכנס גם ידע טכנולוגי כגורם הון. מצד שני ההון יכול לעבור לייצוג של ערכים כספיים המייצגים את ה'שווי' של [[פירמה]]. שווי זה מתבסס על הרווחים העתידיים שצופיה הפירמה להפיק. למעשה ע"פ התאוריה הנ"ק ההון מתגלם בשני אופנים, כגורם ייצור וכערך כלכלי. שני הערכים צריכים להיות שווים, אולם מכיוון לא שניתן למדוד את כל מוצרי ההון מבצעים הערכה עקיפה שלהם על ידי בחינת השווי של הפירמה. ההגשרה של הון איננה ברורה לאורך החשיבה הכלכלית. הוא מוגדר פעמים רבות באופן שונה ובלתי עקבי באותם חיבורים עצמם. ג'וזף שומפטר מצוטט: ''"... איזה בליל של וויכוחים נואלים, מביכים וחסרי תועלת היה יכול להיחסך מאיתנו לו רק היו הכלכלנים מסוגלים להיאחז בעקביות במשמעויות המוניטריות והחשבונאיות של מושג ההון."'' (עמ' 41).

כפי שמסבירים ביכלר וניצן, כל ההתפתלויות הללו בקשר להון נובעות מכך שאין ההגדרה הנ"ק קרובה למשמעות האמיתית של הון. לדוגמא: בעל פיצרייה (מסוג הדוגמאות החביבות במיקרו-כלכלה) חווה ירידה בביקושים ומחליט לצמצם את מספר תנורי האפייה שלו. לפי דרך אחת של חישוב הון ערך ההון של תנור האפייה (מוצר הון) הוא המחיר ששלום תמורתו פחות הפחת. אולם ייתכן כי הירידה בביקושים היא לכלל ענף הפיצות ולכן יאלץ בעל הפיצריה למכור את התנור המחיר של 30% פחות ממחירו המקורי לאחר פחת. לכאורה ארעה כאן התכווצות של ההון ב 30%, אך מוצר ההון עצמו לא התכווץ. הנ"ק מסבירים זאת בשינויים של גורמים נוספים בפונקציית הייצור, או בשינוי בפריון ההון, עוד מושג לא ברור די צרכו. אולם, ככנחה הבסיסית של הכנ"ק היא שההון הוא בעל סגולות פריון, וממנו נובע הערך העודף (הרווח) של תהליך הייצור. לפי הכנ"ק היות שההון הוא בעל סגולות הפריון, ומציאותו נובעת מהתאפקות של ה[[קפיטליסט]] הנמנע מלצרוך אותו באופן מיידי והדוניסטי ([[תיאוריית התועלת]]) מגיע לו הפיצוי בדומת העברת הערך העודף לרשותו. ישנה כאן הגדרה מעגלית הנוגדת לגובה הפיצוי לו זכאי הקפיטליסט. החישוב של ההון מבוצע על ידי הנוסחה הבאה: K=п/r. כמות ההון היא (K), זרם הרווחים העתידי [הערה - לאיזו תקופה??] הוא (п) ו-(r) מייצג את שיעור הרווח הנורמלי. לכן כמות/ערך ההון מתקבל על ידי חלוקת זרם הרווח העתידי בזרם ברווח המקובל. כלומר עם קו ייצור צפוי להפיק רווח של 1,500 ש"ח בשנה. אם שיעור הרווח המקובל באותו ענף באותה תקופה הוא 20% יהיה ערך/כמות ההון 7,500 ש"ח (1,500*0.2=1,500*5=7,500). רעיון זה נובע מההנחה כי סגולת הפריון של ההון היא המאפשרת את הרווח. אך לפי מה נקבע שיעור הרווח המקובל? בכ"ד הוא מיוצג על ידי ההשקעה חסרת סיכון, כלומר על ידי שיעור הריבית הממשלתית.

כפי שמסבירים ביכלר וניצן, כל ההתפתלויות הללו בקשר להון נובעות מכך שאין ההגדרה הנ"ק קרובה למשמעות האמיתית של הון. לדוגמא: בעל פיצרייה (מסוג הדוגמאות החביבות במיקרו-כלכלה) חווה ירידה בביקושים ומחליט לצמצם את מספר תנורי האפייה שלו. לפי דרך אחת של חישוב הון ערך ההון של תנור האפייה (מוצר הון) הוא המחיר ששלום תמורתו פחות הפחת. אולם ייתכן כי הירידה בביקושים היא לכלל ענף הפיצות ולכן יאלץ בעל הפיצריה למכור את התנור המחיר של 30% פחות ממחירו המקורי לאחר פחת. לכאורה ארעה כאן התכווצות של ההון ב-30%, אך מוצר ההון עצמו לא התכווץ. הנ"ק מסבירים זאת בשינויים של גורמים נוספים בפונקציית הייצור, או בשינוי בפריון ההון, עוד מושג לא ברור די צרכו. אולם, ככנחה הבסיסית של הכנ"ק היא שההון הוא בעל סגולות פריון, וממנו נובע הערך העודף (הרווח) של תהליך הייצור. לפי הכנ"ק היות שההון הוא בעל סגולות הפריון, ומציאותו נובעת מהתאפקות של ה[[קפיטליסט]] הנמנע מלצרוך אותו באופן מיידי והדוניסטי ([[תיאוריית התועלת]]) מגיע לו הפיצוי בדומת העברת הערך העודף לרשותו. ישנה כאן הגדרה מעגלית הנוגדת לגובה הפיצוי לו זכאי הקפיטליסט. החישוב של ההון מבוצע על ידי הנוסחה הבאה: K=п/r. כמות ההון היא (K), זרם הרווחים העתידי [הערה - לאיזו תקופה??] הוא (п) ו-(r) מייצג את שיעור הרווח הנורמלי. לכן כמות/ערך ההון מתקבל על ידי חלוקת זרם הרווח העתידי בזרם ברווח המקובל. כלומר עם קו ייצור צפוי להפיק רווח של 1,500 ש"ח בשנה. אם שיעור הרווח המקובל באותו ענף באותה תקופה הוא 20% יהיה ערך/כמות ההון 7,500 ש"ח (1,500*0.2=1,500*5=7,500). רעיון זה נובע מההנחה כי סגולת הפריון של ההון היא המאפשרת את הרווח. אך לפי מה נקבע שיעור הרווח המקובל? בכ"ד הוא מיוצג על ידי ההשקעה חסרת סיכון, כלומר על ידי שיעור הריבית הממשלתית.

הפריון השולי של ההון הוא מושג שטבע ג'ון קלארק ומהווה את צורתו הסופית של רעיון ההון בהגות הנ"ק. זהו בעצם חישוב שלוי של פונקציית הייצור לפי ההנחות הנ"ל בתוספת ההנחה כי כוחות השוק משלמים לכל אחד מגורמי הייצור את ערך תרומתו לתהליך הייצור. לכן מי שמרוויח הכי הרבה הוא התורם הכי גדול לתהליך. מושג זה בוקר על ידי [[ג'ואן רובינסון]] במה הנודע כ[[מחלוקת קיימברידג' על ההון]]. לפיה מוצרי הון הינם הטרוגני מכדי שניתן יהיה לחשבם כקטגוריה אחת. ציוד לייצור מכוניות איננו תנור לאפיית פיצות. לכן לא ניתן למדוד את ההון ביח' הומוגניות אלא אם מודדים אותו במונחים כספיים. לפי חישוב ההון מחירו הכספי תלוי בשיעור הרווח הנורמלי, K=п/r, ושיעור הרווח הנורמלי מושפע מהפריון השולי של ההון, היות והוא הגורם בעל סגולת הפריון ויוצר הערך העודף. לכן נוצר מצב שכמות ההון תלויה בעצם בכמות ההון. לדוגמא, אם הציפיות לרווחי קו הייצור נופלות במחצית הרי 'כמות ההון' שהוא מכיל תהיה עכשיו 3,750 ש"ח. כלומר לאותו מוצר פיזי ישנן כמויות הון שונות התלויות בשיעור הרווח הנורמלי, והרווח הנורמלי תלוי בפריון ההון.

הפריון השולי של ההון הוא מושג שטבע ג'ון קלארק ומהווה את צורתו הסופית של רעיון ההון בהגות הנ"ק. זהו בעצם חישוב שלוי של פונקציית הייצור לפי ההנחות הנ"ל בתוספת ההנחה כי כוחות השוק משלמים לכל אחד מגורמי הייצור את ערך תרומתו לתהליך הייצור. לכן מי שמרוויח הכי הרבה הוא התורם הכי גדול לתהליך. מושג זה בוקר על ידי [[ג'ואן רובינסון]] במה הנודע כ[[מחלוקת קיימברידג' על ההון]]. לפיה מוצרי הון הינם הטרוגני מכדי שניתן יהיה לחשבם כקטגוריה אחת. ציוד לייצור מכוניות איננו תנור לאפיית פיצות. לכן לא ניתן למדוד את ההון ביח' הומוגניות אלא אם מודדים אותו במונחים כספיים. לפי חישוב ההון מחירו הכספי תלוי בשיעור הרווח הנורמלי, K=п/r, ושיעור הרווח הנורמלי מושפע מהפריון השולי של ההון, היות והוא הגורם בעל סגולת הפריון ויוצר הערך העודף. לכן נוצר מצב שכמות ההון תלויה בעצם בכמות ההון. לדוגמא, אם הציפיות לרווחי קו הייצור נופלות במחצית הרי 'כמות ההון' שהוא מכיל תהיה עכשיו 3,750 ש"ח. כלומר לאותו מוצר פיזי ישנן כמויות הון שונות התלויות בשיעור הרווח הנורמלי, והרווח הנורמלי תלוי בפריון ההון.

תאוריית ההון של ביכלר וניצן מבוססת על ה[[כלכלה מוסדית|כלכלה המוסדית]] ובעיקר על הגותו של [[תורסטיין ובלן]]. לפיהם ההון הוא מוסד של שליטה חברתית הנשען על הרווח. ובלן מחלק את המציאות הכלכלית לשתי ספירות: תעשייה ועסקים. התעשייה היא תהליכי הייצור השונים. היא סך כל הפעילות של תהליכי הייצור הנובעים מהידע האנושי. תעשייה קיימת בכל חברה: קפיטליסטית, קומוניסטית, קהילתית, פיאודלית וכו'. התעשייה היא יצורם המשתפר והולך של סחורות ושירותים. התעשייה היא תהליך כולל וקבוצתי. התהליך התעשייתי תלוי בקשרי הגומלין שבין יחידות הייצור השונות (לא משנה באיזו בעלות הן). התעשייה היא כלל היכולת הטכנולוגית של אותה תקופה המאפשרת את ייצורם של המוצרים והשירותים שהיא יכולה לספק, אשר בלעדיה יהיה תהליך הייצור אוסף של חפצים דוממים. [הערה - לכן התעשייה היא ([[:קטגוריה:מערכות|מערכת]] ומחייבת התייחסות מערכתית.] העסקים מהווים ספירה נפרדת, ספירה של פעילות '''חברתית''' אשר מטרתה הוספת עושר נצבר וזאת באמצעות הרווח, כלומר התשואה על ההשקעה במונחים כספיים. לפי ובלן שתי הספירות מדברות ספות שונות, ומתנהגות ע"פ הגיונות שונים, האחת של ייצור ויעילות והאחת של רווח ותשואה, ולכן אינן יכולות להיפגש. כל ניסיון להפגיש בין השתיים ייצור תיאור לא אמיתי של המציאות. הנ"ק כופים את אורח המחשבה העיסקי על התעשייה, זאת מכיוון שהם מנחים א-פריורי כי תהליך ייצור יתקיים רק אם הוא מרוויח, ויעילותו מטרתה הגדלת הרווח, זאת הכוונה הרווחת באימרה על דבר מסויים אם הוא 'כלכלי' או לא. בנוסף הם משליכים את רעיון היעילות לספירה העסקית, לפיהם ניהול התעשייה (מה לייצר? כמה לייצר? בעבור מי לייצר?) על ידי כוחות השוק מבטיח יעילות [הערה - אף הכנ"ק מסתייגים ותומכים בטענה זו בעת ובעונה אחת. בספרו (הקלאסי) של [[סמואלסון]], תורת הכלכלה, מוחבאת האמירה שהשוק מנהל את התעשייה לפי מה שהצרכנים רוצים, ולכן כוס חלב תגיע לכלבו של העשיר ולא אל העני הזקוק לה יותר]. המרקסיזם עושה את אותה הטעות כאשר הוא מתאר את ההון (השייך לעסקים) ביחידות של תעשייה (עבודה וסחורות מוגמרות).

תאוריית ההון של ביכלר וניצן מבוססת על ה[[כלכלה מוסדית|כלכלה המוסדית]] ובעיקר על הגותו של [[תורסטיין ובלן]]. לפיהם ההון הוא מוסד של שליטה חברתית הנשען על הרווח. ובלן מחלק את המציאות הכלכלית לשתי ספירות: תעשייה ועסקים. התעשייה היא תהליכי הייצור השונים. היא סך כל הפעילות של תהליכי הייצור הנובעים מהידע האנושי. תעשייה קיימת בכל חברה: קפיטליסטית, קומוניסטית, קהילתית, פיאודלית וכו'. התעשייה היא יצורם המשתפר והולך של סחורות ושירותים. התעשייה היא תהליך כולל וקבוצתי. התהליך התעשייתי תלוי בקשרי הגומלין שבין יחידות הייצור השונות (לא משנה באיזו בעלות הן). התעשייה היא כלל היכולת הטכנולוגית של אותה תקופה המאפשרת את ייצורם של המוצרים והשירותים שהיא יכולה לספק, אשר בלעדיה יהיה תהליך הייצור אוסף של חפצים דוממים. [הערה - לכן התעשייה היא ([[:קטגוריה:מערכות|מערכת]] ומחייבת התייחסות מערכתית.] העסקים מהווים ספירה נפרדת, ספירה של פעילות '''חברתית''' אשר מטרתה הוספת עושר נצבר וזאת באמצעות הרווח, כלומר התשואה על ההשקעה במונחים כספיים. לפי ובלן שתי הספירות מדברות ספות שונות, ומתנהגות ע"פ הגיונות שונים, האחת של ייצור ויעילות והאחת של רווח ותשואה, ולכן אינן יכולות להיפגש. כל ניסיון להפגיש בין השתיים ייצור תיאור לא אמיתי של המציאות. הנ"ק כופים את אורח המחשבה העיסקי על התעשייה, זאת מכיוון שהם מנחים א-פריורי כי תהליך ייצור יתקיים רק אם הוא מרוויח, ויעילותו מטרתה הגדלת הרווח, זאת הכוונה הרווחת באימרה על דבר מסויים אם הוא 'כלכלי' או לא. בנוסף הם משליכים את רעיון היעילות לספירה העסקית, לפיהם ניהול התעשייה (מה לייצר? כמה לייצר? בעבור מי לייצר?) על ידי כוחות השוק מבטיח יעילות [הערה - אף הכנ"ק מסתייגים ותומכים בטענה זו בעת ובעונה אחת. בספרו (הקלאסי) של [[סמואלסון]], תורת הכלכלה, מוחבאת האמירה שהשוק מנהל את התעשייה לפי מה שהצרכנים רוצים, ולכן כוס חלב תגיע לכלבו של העשיר ולא אל העני הזקוק לה יותר]. המרקסיזם עושה את אותה הטעות כאשר הוא מתאר את ההון (השייך לעסקים) ביחידות של תעשייה (עבודה וסחורות מוגמרות).

לפי [[תורסטיין ובלן|ובלן]] השליטה בתעשייה בכל החברות מתבצעת באמצעות ה[[בלימה מוסדית|בלימה המוסדית]]. זוהי היכולת של המעמד השליט לגרום לתעשייה לפעול מתחת ליכולת המלאה שלה באמצעות 'חבלה' חברתית (סבוטז'). בכל החברות מנוהל הייצור על ידי המעמד השליטו לתועלתו ולא בהכרח באופן היעיל ביותר (יעיל כאן מבחינת יעילות תעשייתית, כלומר ייצור איכותי של מוצרים ולא יעיל 'כלכלי-עסקי' של רווח). הפרעונים ניהלו את הייצור כדי לבנות את הפירמידות שלהם, הפיאודלים כדי לקיים את אחוזותיהם וה[[קפיטליסט|קפיטליסטים]] כדי להעצים את המקדשים הפיננסים שלהם, בדמות הבורסות ותיקי ההשקעות. [הערה - תיאור היסטורי כזה נובע מ[[התאוריה של מעמד הפנאי]]. המעמד השליט בכל תקופה מאפשר לתעשייה לפעול במתכונת מצומצמת, כאשר הוא מקבל פיצוי על השימוש בתעשייה לצרכים אחרים. כך מתהפך סדר הדברים, ניכוס הערך העודף, הרווח, אינו התוצא של תהליך הייצור כי אם הסיבה שלו. בעל ההון טובע בעלות על נכסים ועל זרם הרווחים שהם מספקים, בעלות זו היא הזכות למנוע את השימוש שהם ללא העברת רווחים לבעל ההון. לכן ישנם מוצרים פיזיים שהבעלות עלהם מאפשר רווח, אלו הם מוצרי ההון. כמות/ערך ההון שלהם נקבע לא לפי הפריון שלהם אלא לפי המארג החברתי שבו נתונה הבעלות עליהם. ערך ההון של תנור הפיצה נובע מהיכולת לגבות מחיק מסויים עבור הפיצה ומהיכולת לא לייצר פיצור אם דרישות בעל התנור לא יסופקו. כך נפתרת הסתירה בין הערך של מוצרי ההון לשיערוך הרווחים הצפויים מהם. אם ההון הוא היכולת '''לשלוט''' בתוצרי הייצור באמצעות החבלה, הרי שבעוד מוצר ההון אינם משתנים פיזית, היכולת לשלוט בהם עשויה להשתנות,  וכך ערך ההון שלהם משתנה. כך גם ניתן להסביר כיצד מוצר מסויים מקבל ערך הון באופן פתאומי, היות שהשליטה בו מאפשרת ניכוס רווחים.

לפי [[תורסטיין ובלן|ובלן]] השליטה בתעשייה בכל החברות מתבצעת באמצעות ה[[בלימה מוסדית|בלימה המוסדית]]. זוהי היכולת של המעמד השליט לגרום לתעשייה לפעול מתחת ליכולת המלאה שלה באמצעות 'חבלה' חברתית (סבוטז'). בכל החברות מנוהל הייצור על ידי המעמד השליטו לתועלתו ולא בהכרח באופן היעיל ביותר (יעיל כאן מבחינת יעילות תעשייתית, כלומר ייצור איכותי של מוצרים ולא יעיל 'כלכלי-עסקי' של רווח). הפרעונים ניהלו את הייצור כדי לבנות את הפירמידות שלהם, הפיאודלים כדי לקיים את אחוזותיהם וה[[קפיטליסט|קפיטליסטים]] כדי להעצים את המקדשים הפיננסים שלהם, בדמות הבורסות ותיקי ההשקעות. [הערה - תיאור היסטורי כזה נובע מ[[התאוריה של מעמד הפנאי]]. המעמד השליט בכל תקופה מאפשר לתעשייה לפעול במתכונת מצומצמת, כאשר הוא מקבל פיצוי על השימוש בתעשייה לצרכים אחרים. כך מתהפך סדר הדברים, ניכוס הערך העודף, הרווח, אינו התוצא של תהליך הייצור כי אם הסיבה שלו. בעל ההון טובע בעלות על נכסים ועל זרם הרווחים שהם מספקים, בעלות זו היא הזכות למנוע את השימוש שהם ללא העברת רווחים לבעל ההון. לכן ישנם מוצרים פיזיים שהבעלות עליהם מאפשר רווח, אלו הם מוצרי ההון. כמות/ערך ההון שלהם נקבע לא לפי הפריון שלהם אלא לפי המארג החברתי שבו נתונה הבעלות עליהם. ערך ההון של תנור הפיצה נובע מהיכולת לגבות מחיק מסויים עבור הפיצה ומהיכולת לא לייצר פיצות אם דרישות בעל התנור לא יסופקו. כך נפתרת הסתירה בין הערך של מוצרי ההון לשיערוך הרווחים הצפויים מהם. אם ההון הוא היכולת '''לשלוט''' בתוצרי הייצור באמצעות החבלה, הרי שבעוד מוצר ההון אינם משתנים פיזית, היכולת לשלוט בהם עשויה להשתנות,  וכך ערך ההון שלהם משתנה. כך גם ניתן להסביר כיצד מוצר מסויים מקבל ערך הון באופן פתאומי, היות שהשליטה בו מאפשרת ניכוס רווחים.

===ההצבר הדיפרנציאלי===

===ההצבר הדיפרנציאלי===