שינויים

בשנת 1973 הועברו תקנות לצמצום השימוש בחומרים אלו ב"אוויר הפתוח". בין היתר נאסר השימוש בהם:

בשנת 1973 הועברו תקנות לצמצום השימוש בחומרים אלו ב"אוויר הפתוח". בין היתר נאסר השימוש בהם:

כמרככים בצבע ובבטון, כזרזים בתגובות יציקה, כמעקבי בערה, כתוספים בצבעים ובציפויים נגד מים ובתופסנים של פסי רכבת. אולם השימוש בחומרים אלו הותר לצורך שימושים "סגורים", שנתברר לאחר מכן שגם הם דלפו לסביבה. בארצות הברית הוצא ה-PCB  אל מחוץ לחוק בארצות הברית בשנת 1979.

כמרככים בצבע ובבטון, כזרזים בתגובות יציקה, כמעכבי בערה, כתוספים בצבעים ובציפויים נגד מים ובתופסנים של פסי רכבת. אולם השימוש בחומרים אלו הותר לצורך שימושים "סגורים", שנתברר לאחר מכן שגם הם דלפו לסביבה. בארצות הברית הוצא ה-PCB  אל מחוץ לחוק בארצות הברית בשנת 1979.

לפי הערכה בספר [[גבולות לצמיחה: עדכון 30 שנה (ספר)]], מתוך הכמות של PCB שיוצרה עד כה, כ-30% השתחררה לטבע. עם זאת החומרים אינם מתמוססים בקלות ולוקח זמן עד שהם נשטפים לתוך מי תהום, נהרות ואוקיינוסים. הערכה היא כי עד כה נכנסו למערכת הימית רק אחוז אחד מהכמות שיוצרה, כך שכמות נכבדה מהחומרים עוד צפויה להיכנס למערכת הביוספרית.

לפי הערכה בספר [[גבולות לצמיחה: עדכון 30 שנה (ספר)]], מתוך הכמות של PCB שיוצרה עד כה, כ-30% השתחררה לטבע. עם זאת החומרים אינם מתמוססים בקלות ולוקח זמן עד שהם נשטפים לתוך מי תהום, נהרות ואוקיינוסים. הערכה היא כי עד כה נכנסו למערכת הימית רק אחוז אחד מהכמות שיוצרה, כך שכמות נכבדה מהחומרים עוד צפויה להיכנס למערכת הביוספרית.

במשך 40 שנה היה [[תאגיד]] [[מונסנטו]] [[מונופול]] על ייצור תרכובות PCB בארצות הברית. החברה נאבקה כדי להגן על המשך השימוש וההפצה בחומר הרבה לאחר שהחומר הוכר ברחבי העולם כ[[זיהום|מזהם]] עולמי וכ[[חומר המצטבר במעלה שרשרת המזון]]. מזכר פנימי ציין כי "אנחנו לא יכולים להפסיד דולר אחד".<ref name="Grunwald1_2002">[http://www.commondreams.org/headlines02/0101-02.htm Monsanto Hid Decades Of Pollution] Michael Grunwald, Washington Post , 1/1/2002, page A01</ref> מונסנטו הפסיקה לייצר את תרכובת ה-PCB בשנת 1977, והם הוצאו אל מחוץ לחוק בארצות הברית בשנת 1979.  

במשך 40 שנה היה [[תאגיד]] [[מונסנטו]] [[מונופול]] על ייצור תרכובות PCB בארצות הברית. החברה נאבקה כדי להגן על המשך השימוש וההפצה בחומר הרבה לאחר שהחומר הוכר ברחבי העולם כ[[זיהום|מזהם]] עולמי וכ[[חומר המצטבר במעלה שרשרת המזון]]. מזכר פנימי ציין כי "אנחנו לא יכולים להפסיד דולר אחד".<ref name="Grunwald1_2002">[http://www.commondreams.org/headlines02/0101-02.htm Monsanto Hid Decades Of Pollution] Michael Grunwald, Washington Post , 1/1/2002, page A01</ref> מונסנטו הפסיקה לייצר את תרכובת ה-PCB בשנת 1977, והם הוצאו אל מחוץ לחוק בארצות הברית בשנת 1979.  

בשנות ה-60, המפעל של מונסנטו ב-Sauget אילינוי היה היצרן הגדול ביותר של תרכובות PCB, שנשארו במים באיזור Dead Creek Sauget. מקור רשמי בסוכנות הגנת הסביבה של ארצות הברית התייתס למקום כ-"אחת הקהילות המזוהמות ביותר באיזור" ו-"מרק של כימיקלים שונים".<ref>Spain, William ,The Wall Street Journal, "[http://www.post-gazette.com/business/businessnews/2006/10/03/Tiny-Sauget-Illinois-likes-business-misfits/stories/200610030224 Tiny Sauget, Illinois, likes business misfits]", Pittsburgh Post-Gazette, October 3, 2006</ref>  

בשנות ה-60, המפעל של מונסנטו ב-Sauget אילינוי היה היצרן הגדול ביותר של תרכובות PCB, שנשארו במים באיזור Dead Creek Sauget. מקור רשמי בסוכנות הגנת הסביבה של ארצות הברית התייחס למקום כ-"אחת הקהילות המזוהמות ביותר באיזור" ו-"מרק של כימיקלים שונים".<ref>Spain, William ,The Wall Street Journal, "[http://www.post-gazette.com/business/businessnews/2006/10/03/Tiny-Sauget-Illinois-likes-business-misfits/stories/200610030224 Tiny Sauget, Illinois, likes business misfits]", Pittsburgh Post-Gazette, October 3, 2006</ref>  

בשנת 2002, פרסם העיתון הוושינגטון פוסט כתבת שער על המורשת של [[זיהום מים]] חמור שנגרם לנחלים ולמזבלות של העיירה אניסטון (Anniston), אלבמה, בעקבות ייצור והפטרות מתרכובות PCB. תביעה שהוגשה נגד החברה הובילה לחשיפת מסמכים פנימיים של מונסנטו שהראו שהמפעל המקומי שפך ביודעין פסולת עם [[כספית]] וPCB לתוך נחלים מקומיים במשך 40 שנה.<ref name="Grunwald1_2002"/> מסמכים פנימיים של התאגיד שנתגלו בזמן המשפט גילו כי מנהלי מונסנטו ידעו על כך במשך שנים רבות וניסו להסתיר את האמת על ידי מסמכים עם כותרות כמו "חסוי: קרא והשמד". בשנת 1966 גילו מנהלים במונסנטו כי דגים שהוכנסו לנחלים ליד העיירה מתו בתוך 10 שניות, תוך הקזת דם וקילוף של הקשקשים, הם לא אמרו דבר לאיש. בשנת 1969 הם גילו כי דג בנחל אחר הכיל כמות PCB בריכוז גבוה פי 7,500 מהריכוז המותר. הם החליטו כי "יש עניין מועט בכניסה למאמצים יקרים בהקטנת הפליטות". בשנת 1975, מחקר פנימי של החברה גילה כי חומרי PCB גורמים לגידולים סרטניים בעכברים. הם הורו על שינוי המסקנות מ"מסרטן בצורה קלה" ל"לא נראה שהוא קרציוגני".<ref name="Grunwald1_2002"/>  

בשנת 2002, פרסם העיתון הוושינגטון פוסט כתבת שער על המורשת של [[זיהום מים]] חמור שנגרם לנחלים ולמזבלות של העיירה אניסטון (Anniston), אלבמה, בעקבות ייצור והפטרות מתרכובות PCB. תביעה שהוגשה נגד החברה הובילה לחשיפת מסמכים פנימיים של מונסנטו שהראו שהמפעל המקומי שפך ביודעין פסולת עם [[כספית]] וPCB לתוך נחלים מקומיים במשך 40 שנה.<ref name="Grunwald1_2002"/> מסמכים פנימיים של התאגיד שנתגלו בזמן המשפט גילו כי מנהלי מונסנטו ידעו על כך במשך שנים רבות וניסו להסתיר את האמת על ידי מסמכים עם כותרות כמו "חסוי: קרא והשמד". בשנת 1966 גילו מנהלים במונסנטו כי דגים שהוכנסו לנחלים ליד העיירה מתו בתוך 10 שניות, תוך הקזת דם וקילוף של הקשקשים, הם לא אמרו דבר לאיש. בשנת 1969 הם גילו כי דג בנחל אחר הכיל כמות PCB בריכוז גבוה פי 7,500 מהריכוז המותר. הם החליטו כי "יש עניין מועט בכניסה למאמצים יקרים בהקטנת הפליטות". בשנת 1975, מחקר פנימי של החברה גילה כי חומרי PCB גורמים לגידולים סרטניים בעכברים. הם הורו על שינוי המסקנות מ"מסרטן בצורה קלה" ל"לא נראה שהוא קרציוגני".<ref name="Grunwald1_2002"/>