שינויים

בתאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית לכל הסוכנים יש [[מידע מלא]] על מצב הענינים בשוק ובעולם - כך שנפגעים מהזיהום יודעים במדוייק את כמויות הזיהום, השפעתו על הבריאות שלהם, הנזק הכלכלי שנגרם להם וזהות הפוגעים. בעולם האמיתי מידע כזה אינו זמין בקלות והוא דורש השקעה של כסף רב, מאמץ מחקרי, שיתוף פעולה מצד גורמים רבים, כולל המפעלים, וזמן. מכאן שלא רק שזיהום הוא פגיעה במוצר ציבור, גם המידע על הזיהום הוא [[מוצר ציבורי]] - שכן מידע כזה יכול להועיל לי גם אם לא שילמתי עליו (לדוגמה כדי להחליט איפה לגור) מידע הוא באופן כללי בלתי יריבי - אם אני השתמשתי בו הדבר לא מונע הנאה ממנו על ידי אדם אחר. גם לגבי המידע על הזיהום לא ברור מי יאסוף אותו - האינטרס לתשלום מידע על הזיהום מחולק על פני תושבים רבים, ולמדינה לא תמיד יש אינטרס לאסוף מידע מדוייק או להציג את המידע לציבור.  

בתאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית לכל הסוכנים יש [[מידע מלא]] על מצב הענינים בשוק ובעולם - כך שנפגעים מהזיהום יודעים במדוייק את כמויות הזיהום, השפעתו על הבריאות שלהם, הנזק הכלכלי שנגרם להם וזהות הפוגעים. בעולם האמיתי מידע כזה אינו זמין בקלות והוא דורש השקעה של כסף רב, מאמץ מחקרי, שיתוף פעולה מצד גורמים רבים, כולל המפעלים, וזמן. מכאן שלא רק שזיהום הוא פגיעה במוצר ציבור, גם המידע על הזיהום הוא [[מוצר ציבורי]] - שכן מידע כזה יכול להועיל לי גם אם לא שילמתי עליו (לדוגמה כדי להחליט איפה לגור) מידע הוא באופן כללי בלתי יריבי - אם אני השתמשתי בו הדבר לא מונע הנאה ממנו על ידי אדם אחר. גם לגבי המידע על הזיהום לא ברור מי יאסוף אותו - האינטרס לתשלום מידע על הזיהום מחולק על פני תושבים רבים, ולמדינה לא תמיד יש אינטרס לאסוף מידע מדוייק או להציג את המידע לציבור.  

בזיהום קיימים מספר היבטים של מידע א-סימטרי שכן היצרנים יודעים הרבה יותר על כמות הזיהום ועל השפעות בריאותיות שיכולות להיות לו, לעומת שכני המפעל. שכני המפעל ורופאים יודעים יותר טוב מה מצבם הבריאותי. חברות ביטוח יכולות להיות בעמדה להבין את השפעת מקום המגורים על בריאות תושבי האיזור. אם רוצים להפעיל את חוק קואס יש צורך שכל צורות המידע האלה יהיו זמינות לכל באופן שווה, וכי לא יהיו עלויות עסקה למיקוח. הכחשת זיהום מעלה את עלויות העסקה (שכן היא מוסיפה רעש למידע) והיא אחד הגורמים מדוע הפעלת חוק קואס אינה ישימה לגבי רוב סוגי הזיהום (היבט אחר הוא שזיהום עלול לגרום בעיות ארוכות טווח גם לדורות הבאים שאינם יכולים להתמקח על הזכויות שלהם).  

בזיהום קיימים מספר היבטים של מידע א-סימטרי שכן היצרנים יודעים הרבה יותר על כמות הזיהום ועל השפעות בריאותיות שיכולות להיות לו, לעומת שכני המפעל. שכני המפעל ואו עובדים (יחד עם הרופאים שלהם) יודעים יותר טוב מה מצבם הבריאותי. חברות ביטוח יכולות להיות בעמדה להבין את השפעת מקום המגורים על בריאות תושבי האיזור. אם רוצים להפעיל את חוק קואס יש צורך שכל צורות המידע האלה יהיו זמינות לכל באופן שווה, וכי לא יהיו עלויות עסקה למיקוח. הכחשת זיהום מעלה את עלויות העסקה (שכן היא מוסיפה רעש למידע) והיא אחד הגורמים מדוע הפעלת חוק קואס אינה ישימה לגבי רוב סוגי הזיהום (היבט אחר הוא שזיהום עלול לגרום בעיות ארוכות טווח גם לדורות הבאים שאינם יכולים להתמקח על הזכויות שלהם).  

הכחשת זיהום מצד מקבלי החלטות (עקב חשיבת יחד) והדחקת זיהום (מצד עובדים ותושבים שחשופים לזיהום) הם היבטים של כשל שוק מסוג רציונליות חסומה. בין היתר התשובה לשאלות כמו כמה אתה מוכן לשלם כדי שלא יהיה זיהום באיזור שלך תלוי בצורת הצגת השאלה והיבטים נוספים הנחקרים ב[[כלכלה התנהגותית]]. בספר [[האמת על באמת (ספר|האמת על באמת]] הכלכלן [[דן אריאלי]] דן בשאלה מדוע וכיצד אנשים מבצעים שונות של רמייה, פגיעה באחרים או עבירות על החוק. אריאלי נעזר בניסויים שונים כדי לבחון התנהגות של סוכנים כלכליים. הוא דוחה את התאוריה הרציונלית של פשע, ומתאר את תאוריית "עיגול פינות" - לגבי רוב האנשים, כאשר הם פוגעים באחרים (או בעצמם בעתיד), עליהם להסביר לעצמם (ואוליגם לחברים קרובים) כי מה שהם עושים הוא לגיטימי בגלל הצדקות שונות ומשונות (לדוגמה "כולם עושים זאת") - עליהם קודם כל לשקר לעצמם בצורה מספיק משכנעת, כדי לשמור על דימוי עצמי של אדם ישר ומוסרי. היבט זה רלבנטי בעיקר לגורמים שמשתפים פעולה על הזיהום - פקידים, מומחים ועובדים שיודעים מידע על הנושא אבל מסתירים אותו מהציבור או לא פועלים לפיו כמתחייב מתפקידם.

הכחשת זיהום מצד מקבלי החלטות (עקב חשיבת יחד) והדחקת זיהום (מצד עובדים ותושבים שחשופים לזיהום) הם היבטים של כשל שוק מסוג רציונליות חסומה. בין היתר התשובה לשאלות כמו כמה אתה מוכן לשלם כדי שלא יהיה זיהום באיזור שלך תלוי בצורת הצגת השאלה והיבטים נוספים הנחקרים ב[[כלכלה התנהגותית]]. בספר [[האמת על באמת (ספר)|האמת על באמת]] הכלכלן [[דן אריאלי]] דן בשאלה מדוע וכיצד אנשים מבצעים שונות של רמייה, פגיעה באחרים או עבירות על החוק. אריאלי נעזר בניסויים שונים כדי לבחון התנהגות של סוכנים כלכליים. הוא דוחה את התאוריה הרציונלית של פשע, ומתאר את תאוריית "עיגול פינות" - לגבי רוב האנשים, כאשר הם פוגעים באחרים (או בעצמם בעתיד), עליהם להסביר לעצמם (ואוליגם לחברים קרובים) כי מה שהם עושים הוא לגיטימי בגלל הצדקות שונות ומשונות (לדוגמה "כולם עושים זאת") - עליהם קודם כל לשקר לעצמם בצורה מספיק משכנעת, כדי לשמור על דימוי עצמי של אדם ישר ומוסרי. היבט זה רלבנטי בעיקר לגורמים שמשתפים פעולה על הזיהום - פקידים, מומחים ועובדים שיודעים מידע על הנושא אבל מסתירים אותו מהציבור או לא פועלים לפיו כמתחייב מתפקידם.

==ראו גם==

==ראו גם==