30,778
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מהערך רייצ'ל קרסון
[[קובץ:Silent_Spring.jpg|ממוזער|250px|אביב דומם, 1962]]
'''אביב דומם''' הוא ספר שנכתב על ידי [[רייצ'ל קרסון]] אשר יצא בשנת 1962 וזכה להצלחה מסחרית גדולה. "אביב דומם" של קרסון נחשב לספר המכונן של [[סביבתנות|התנועה למען הסביבה]] בארצות הברית ובעולם המערבי. הספר היה אחד הראשונים שעסק ב[[סביבה הטבעית]] כ[[הוליזם|מכלול]] וב[[השפעות סביבתיות|השפעת פעולת בני אדם על המערכת האקולוגית]].
==רקע לכתיבת הספר==
קרסון להתעניין בהשפעות של [[חומרי הדברה|חומרים להדברת חרקים]], ובמיוחד די די טי (DDT) על הטבע. באותה עת, בעקבות יעילותו בהדברת מגיפות המועברות על–ידי חרקים כמו מלריה, טיפוס, מחלת השינה האפריקנית ועוד, נתפש הדי די טי בעיני הציבור כמדביר יעיל ללא השפעות לוואי מזיקות. קרסון סברה אחרת. בעקבות מכתב מהאחראי על שמורת ציפורים, שלטענתו הושמדה בעקבות ריסוס מהאוויר של די די טי, החלה קרסון לחקור את הנושא לעומקו.
הגורם שהטריד אותה יותר מכל בהתנגדותה לדי די טי, כתבה, היה העובדה ש"כל מה שהיה החשוב לי מכל כחובבת טבע נמצא תחת איום". קרסון טענה כי בגלל מבנה שרשרת המזון בעולם החי, חומרי הדברה המכוונים להשמיד חרקים משפיעים בסופו של דבר על מארג המזון כולו, וכי בעלי חיים הניזונים על חרקים, בעלי חיים הניזונים מאותם טורפי חרקים ובני אדם יושפעו אף הם מחומרי ההדברה הרעילים. טענה נוספת אותה שילבה בספר הייתה כי די די טי הוא חומר מסרטן, הפוגע בבני אדם.
==הוצאת הספר==
הספר יצא בשנת 1962 וזכה להצלחה מסחרית גדולה. באותה שנה פרסמה קרסון בהמשכים במגזין "ניו יורקר" פרקים מן הספר, שעוררו מיד עניין רב. יצרניות חומרי ההדברה הגדולות, ומדענים רבים בתעשיית הכימיקלים תקפו את קרסון ואת טענותיה, ולחץ הופעל על הוצאת "הגטון מיפלין" להימנע מהוצאת הספר. מן העבר השני, נהנתה קרסון מתמיכה של "הסוכנות להגנת הסביבה" (EPA) בארצות הברית והעומד בראשה, ויליאם רקלסהאוס, וכן מארגוני איכות הסביבה של התקופה. קרסון זכתה לשפע הזמנות לדבר על הספר ועל רעיונותיה, אך נאלצה לסרב לרובן בגלל חולשה מתגברת שנבעה מסרטן השד שהתפתח אצלה כמה שנים קודם לכן. שנתיים אחרי פרסום הספר, נפטרה קרסון.
לצד השבחים, הספר קנה לו גם אויבים, בעיקר מצד חברות הדברה וגורמים ליברטניים. הללו תקפו את קרסון, בעיקר לאחר מותה, בכך שהיא תרמה לתחלואה ממלריה. עם זאת תומכיה של קרסון מציינים כי עיקר הפסקת השימוש ב-DDT התרחש דווקא בגלל התרגלות מזיקים לחומר ולא בגלל דאגה סביבתית כלשהי.
'''אביב דומם''' הוא ספר שנכתב על ידי [[רייצ'ל קרסון]] אשר יצא בשנת 1962 וזכה להצלחה מסחרית גדולה. "אביב דומם" של קרסון נחשב לספר המכונן של [[סביבתנות|התנועה למען הסביבה]] בארצות הברית ובעולם המערבי. הספר היה אחד הראשונים שעסק ב[[סביבה הטבעית]] כ[[הוליזם|מכלול]] וב[[השפעות סביבתיות|השפעת פעולת בני אדם על המערכת האקולוגית]].
==רקע לכתיבת הספר==
קרסון להתעניין בהשפעות של [[חומרי הדברה|חומרים להדברת חרקים]], ובמיוחד די די טי (DDT) על הטבע. באותה עת, בעקבות יעילותו בהדברת מגיפות המועברות על–ידי חרקים כמו מלריה, טיפוס, מחלת השינה האפריקנית ועוד, נתפש הדי די טי בעיני הציבור כמדביר יעיל ללא השפעות לוואי מזיקות. קרסון סברה אחרת. בעקבות מכתב מהאחראי על שמורת ציפורים, שלטענתו הושמדה בעקבות ריסוס מהאוויר של די די טי, החלה קרסון לחקור את הנושא לעומקו.
הגורם שהטריד אותה יותר מכל בהתנגדותה לדי די טי, כתבה, היה העובדה ש"כל מה שהיה החשוב לי מכל כחובבת טבע נמצא תחת איום". קרסון טענה כי בגלל מבנה שרשרת המזון בעולם החי, חומרי הדברה המכוונים להשמיד חרקים משפיעים בסופו של דבר על מארג המזון כולו, וכי בעלי חיים הניזונים על חרקים, בעלי חיים הניזונים מאותם טורפי חרקים ובני אדם יושפעו אף הם מחומרי ההדברה הרעילים. טענה נוספת אותה שילבה בספר הייתה כי די די טי הוא חומר מסרטן, הפוגע בבני אדם.
==הוצאת הספר==
הספר יצא בשנת 1962 וזכה להצלחה מסחרית גדולה. באותה שנה פרסמה קרסון בהמשכים במגזין "ניו יורקר" פרקים מן הספר, שעוררו מיד עניין רב. יצרניות חומרי ההדברה הגדולות, ומדענים רבים בתעשיית הכימיקלים תקפו את קרסון ואת טענותיה, ולחץ הופעל על הוצאת "הגטון מיפלין" להימנע מהוצאת הספר. מן העבר השני, נהנתה קרסון מתמיכה של "הסוכנות להגנת הסביבה" (EPA) בארצות הברית והעומד בראשה, ויליאם רקלסהאוס, וכן מארגוני איכות הסביבה של התקופה. קרסון זכתה לשפע הזמנות לדבר על הספר ועל רעיונותיה, אך נאלצה לסרב לרובן בגלל חולשה מתגברת שנבעה מסרטן השד שהתפתח אצלה כמה שנים קודם לכן. שנתיים אחרי פרסום הספר, נפטרה קרסון.
לצד השבחים, הספר קנה לו גם אויבים, בעיקר מצד חברות הדברה וגורמים ליברטניים. הללו תקפו את קרסון, בעיקר לאחר מותה, בכך שהיא תרמה לתחלואה ממלריה. עם זאת תומכיה של קרסון מציינים כי עיקר הפסקת השימוש ב-DDT התרחש דווקא בגלל התרגלות מזיקים לחומר ולא בגלל דאגה סביבתית כלשהי.