שינויים

אירוע הכחדה היסטורי מזוהה ברשומות מאובנים. באירוע כזה קצב ההכחדה של מינים גדול בהרבה ביחס לקצב שבו נוצרים מינים חדשים. רוב היצורים החיים הקיימים בכדור הארץ ורוב הביו-מאסה היא של יצורים חד-תאיים (כמו חיידקים, וכן חלק מהאצות והפטריות), ודבר זה מקשה על זיהוי מאובנים שלהם. לכן תעוד של הכחדות המוניות מתייחס בעיקר למינים של יצורים רב-תאיים (כמו בעלי-חיים, צמחים וחלק מהפטריות והאצות) ולא לכלל המגוון הגנטי.  

אירוע הכחדה היסטורי מזוהה ברשומות מאובנים. באירוע כזה קצב ההכחדה של מינים גדול בהרבה ביחס לקצב שבו נוצרים מינים חדשים. רוב היצורים החיים הקיימים בכדור הארץ ורוב הביו-מאסה היא של יצורים חד-תאיים (כמו חיידקים, וכן חלק מהאצות והפטריות), ודבר זה מקשה על זיהוי מאובנים שלהם. לכן תעוד של הכחדות המוניות מתייחס בעיקר למינים של יצורים רב-תאיים (כמו בעלי-חיים, צמחים וחלק מהפטריות והאצות) ולא לכלל המגוון הגנטי.  

קצב הרקע של הכחדות מינים (שמתרחש בקצב איטי ובמקביל ליצירת מינים חדשים), עומד על כשתיים עד חמש משפחות טוקסומניות של בעלי-חיים ימיים בכל מיליון שנה. באירועים של הכחדה המונית, קצב ההכחדה גדול בהרבה מקצב הרקע הזה. מעדיפים להשתמש במאובנים של יצורים ימיים למחקר היסטורי של מגוון המינים והכחדות שכן מאובנים של יצורים ימייים מגיעים לתקופות קדומות יותר, יש יותר מאובנים כאלה, וקל יותר להבחין בין יצורים שונים בהתבסס על צורה. מדי כמה עשרות או מאות מיליוני שנה ניתן לזהות הכחדה המונית. סביר שהיו בעבר הכחדות המוניות נוספות אבל את רובן קשה לזהות בגלל העדר מאובנים של יצורים ללא שלד קשה.  

קצב הרקע של הכחדות מינים (שמתרחש בקצב איטי ובמקביל ליצירת מינים חדשים), עומד על כשתיים עד חמש משפחות טוקסומניות של בעלי-חיים ימיים בכל מיליון שנה. באירועים של הכחדה המונית, קצב ההכחדה גדול בהרבה מקצב הרקע הזה. מעדיפים להשתמש במאובנים של יצורים ימיים למחקר היסטורי של מגוון המינים והכחדות שכן מאובנים של יצורים ימיים מגיעים לתקופות קדומות יותר, יש יותר מאובנים כאלה, וקל יותר להבחין בין יצורים שונים בהתבסס על צורה. מדי כמה עשרות או מאות מיליוני שנה ניתן לזהות הכחדה המונית. סביר שהיו בעבר הכחדות המוניות נוספות אבל את רובן קשה לזהות בגלל העדר מאובנים של יצורים ללא שלד קשה.  

==אירועי הכחדה המונית==

==אירועי הכחדה המונית==

אירוע ההכחדה הידוע הראשון הוא '''"אירוע החמצן הגדול"''' או "אסון החמצן"  שהתרחש לפני 2.4 מיליארדי שנים. בתקופה זו חיידקים כחוליים (מכונים גם אצות כחוליות), אשר מייצרים חמצן בתהליכי פוטוסינתזה, שינו את הרכב האטמוספירה והוסיפו לה כמות משמעותית של חמצן. חמצן זה הוא רעיל עבור חלק גדול מהחיידקים האל-אווירניים שחיו בעבר ורובם הגדול נכחד.  

אירוע ההכחדה הידוע הראשון הוא '''"אירוע החמצן הגדול"''' או "אסון החמצן"  שהתרחש לפני 2.4 מיליארדי שנים. בתקופה זו חיידקים כחוליים (מכונים גם אצות כחוליות), אשר מייצרים חמצן בתהליכי פוטוסינתזה, שינו את הרכב האטמוספירה והוסיפו לה כמות משמעותית של חמצן. חמצן זה הוא רעיל עבור חלק גדול מהחיידקים האל-אווירניים שחיו בעבר ורובם הגדול נכחד.  

במשך כ-2 מיליארד שנים - החל מלפני 3.5 מיליארד שנה ועד כ-700 מיליון שנה, היצורים החיים היחידים על כדור הארץ היו יצורים חד-תאיים כגון חיידקים כחולייים. לפני כ-700 עד 500 מיליון שנה החלו להתפתח יצורים רב תאיים דמוי מדוזה - אבל יצורים כאלה כמעט ולא מותירים שרידים. גם אם היו הכחדות גדולות בתקופה זו קשה למצוא להן עדויות.  

במשך כ-2 מיליארד שנים - החל מלפני 3.5 מיליארד שנה ועד כ-700 מיליון שנה, היצורים החיים היחידים על כדור הארץ היו יצורים חד-תאיים כגון חיידקים כחוליים. לפני כ-700 עד 500 מיליון שנה החלו להתפתח יצורים רב תאיים דמוי מדוזה - אבל יצורים כאלה כמעט ולא מותירים שרידים. גם אם היו הכחדות גדולות בתקופה זו קשה למצוא להן עדויות.  

לפני כ-540 מיליון שנה, התרחשה תקופת '''"פיצוץ הקמבריון"''' שבה עלתה מאד כמות היצורים המורכבים הרב-תאיים (ברובם חסרי-חוליות), מזהים עלייה במגוון המינים וגדלה גם כמות המאובנים עקב גידול של שריון עמיד. מאז תקופה זו קל יותר לעקוב אחר מאובנים ולזהות שינויים בכמות ובמגוון של היצורים החיים. במאמר פורץ-דרך שפורסם בשנת 1982, ג'ק ספקוסקי ודיוויד ראופ זיהו חמש הכחדות המונית שהתחרשו מאז פיצוץ הקמבריון. על הכחדות אלה קיימת הסכמה נרחבת, אם כי ייתכן והיו אירועים נוספים קטנים יותר. כמו כן ייתכן ואף סביר שהיו אירועי הכחדה קדומים יותר, אך קשה למצוא להן ראיות עקב העדר מאובנים.

לפני כ-540 מיליון שנה, התרחשה תקופת '''"פיצוץ הקמבריון"''' שבה עלתה מאד כמות היצורים המורכבים הרב-תאיים (ברובם חסרי-חוליות), מזהים עלייה במגוון המינים וגדלה גם כמות המאובנים עקב גידול של שריון עמיד. מאז תקופה זו קל יותר לעקוב אחר מאובנים ולזהות שינויים בכמות ובמגוון של היצורים החיים. במאמר פורץ-דרך שפורסם בשנת 1982, ג'ק ספקוסקי ודיוויד ראופ זיהו חמש הכחדות המונית שהתחרשו מאז פיצוץ הקמבריון. על הכחדות אלה קיימת הסכמה נרחבת, אם כי ייתכן והיו אירועים נוספים קטנים יותר. כמו כן ייתכן ואף סביר שהיו אירועי הכחדה קדומים יותר, אך קשה למצוא להן ראיות עקב העדר מאובנים.