שינויים

יותר ויותר אנשים בעולם מכירים בחוסר האיזון שבין גודל האוכלוסיה במדינות העשירות לבין הדרישות שלהן ממשאבי העולם, אבל הכוחות הפוליטיים והמסחריים השולטים משתפים פעולה להבטחת המשך הגישה שלהם ל[[חומרי גלם]], בעיקר [[דלק מחצבי|דלקים]], אך גם [[מים]], מחצבים ואדמה, ברחבי הכדור. המתח העולה מסביב למשאבים כמו דלק ומים מוביל גם למשברים חברתיים ומאיים על השלום בעולם.

יותר ויותר אנשים בעולם מכירים בחוסר האיזון שבין גודל האוכלוסיה במדינות העשירות לבין הדרישות שלהן ממשאבי העולם, אבל הכוחות הפוליטיים והמסחריים השולטים משתפים פעולה להבטחת המשך הגישה שלהם ל[[חומרי גלם]], בעיקר [[דלק מחצבי|דלקים]], אך גם [[מים]], מחצבים ואדמה, ברחבי הכדור. המתח העולה מסביב למשאבים כמו דלק ומים מוביל גם למשברים חברתיים ומאיים על השלום בעולם.

כל מי שחרד לאנושות, אינו יכול לחיות בשלום עם עולם, שבו כמה מאות מיליוני אנשים נהנים כמעט מכל המשאבים, בעוד מיליארדי אנשים נאבקים לשרוד. ואף-על-פי-כן, כזהו העולם, שבו אנו חיים כיום. נכון לשנת 2000 אחוז אחד מאוכלוסיית העולם אוחז ברשותו 40% ממשאבי העולם. 10% מאוכלוסיית העולם אוחזים ברשותם 85% ממשאבי העולם. המחצית הענייה של אוכלוסיית העולם חולקת אחוז אחד ממשאביו! 5 המדינות העשירות: ארה"ב, יפן, גרמניה, צרפת ואנגליה, מונות כ-13% מאוכלוסיית העולם ונהנות מ-45% מההכנסות בעולם. 3 המדינות הענקיות בעולם: הודו, סין ואינדונזיה, מונות 42% מאוכלוסיית העולם ונהנות מ-9% מההכנסות בעולם. במילים אחרות: 50 מיליון האנשים העשירים בעולם, האחוז העליון, משתכרים אותה הכנסה, שממנה "נהנים" 57% התחתונים בסולם, יותר משלושה מיליארד בני-אדם.

כל מי שחרד לאנושות, אינו יכול לחיות בשלום עם עולם, שבו כמה מאות מיליוני אנשים נהנים כמעט מכל המשאבים, בעוד מיליארדי אנשים נאבקים לשרוד. ואף-על-פי-כן, כזהו העולם, שבו אנו חיים כיום. נכון לשנת 2000 אחוז אחד מאוכלוסיית העולם אוחז ברשותו 40% ממשאבי העולם. 10% מאוכלוסיית העולם אוחזים ברשותם 85% ממשאבי העולם. המחצית הענייה של אוכלוסיית העולם חולקת אחוז אחד ממשאביו! 5 המדינות העשירות: ארצות הברית, יפן, גרמניה, צרפת ואנגליה, מונות כ-13% מאוכלוסיית העולם ונהנות מ-45% מההכנסות בעולם. 3 המדינות הענקיות בעולם: הודו, סין ואינדונזיה, מונות 42% מאוכלוסיית העולם ונהנות מ-9% מההכנסות בעולם. במילים אחרות: 50 מיליון האנשים העשירים בעולם, האחוז העליון, משתכרים אותה הכנסה, שממנה "נהנים" 57% התחתונים בסולם, יותר משלושה מיליארד בני-אדם.

אחת התקוות לפתרון הפערים היא ההתפתחות התעשייתית של המדינות הגדולות באסיה, בעיקר סין והודו. אבל התפתחות זו הופכת מדינות אלה במהירות לתורמות הגדולות ביותר לזיהום העולמי ול[[התחממות עולמית|התחממות הגלובלית]]. ככל שמדינות אלה חוות [[צמיחה כלכלית|צמיחה]] גדולה יותר, עולים הסיכויים, שהנושא הסביבתי יוזנח לאור התקווה לשגשוג כלכלי. בשנים 1990–2004 עלתה כמות הפליטות במדינות המפותחות ב-16-27%, באנגליה הייתה הפחתה של 14% (!) אבל בסין הפליטות גדלו ב- 47%. כנראה, סין עברה כבר את ארה"ב בכמות הפליטות שהיא מייצרת. 16 מתוך 20 הערים המזוהמות ביותר בעולם נמצאות בסין. התיעוש הגובר מביא לזיהום, שממנו סובלת בראש ובראשונה האוכלוסייה הקרובה. הוצאות הבריאות באוכלסיות אלה גדלות והולכות, ככל שגדל התיעוש.

אחת התקוות לפתרון הפערים היא ההתפתחות התעשייתית של המדינות הגדולות באסיה, בעיקר סין והודו. אבל התפתחות זו הופכת מדינות אלה במהירות לתורמות הגדולות ביותר לזיהום העולמי ול[[התחממות עולמית|התחממות הגלובלית]]. ככל שמדינות אלה חוות [[צמיחה כלכלית|צמיחה]] גדולה יותר, עולים הסיכויים, שהנושא הסביבתי יוזנח לאור התקווה לשגשוג כלכלי. בשנים 1990–2004 עלתה כמות הפליטות במדינות המפותחות ב-16-27%, באנגליה הייתה הפחתה של 14% (!) אבל בסין הפליטות גדלו ב- 47%. כנראה, סין עברה כבר את ארצות הברית בכמות הפליטות שהיא מייצרת. 16 מתוך 20 הערים המזוהמות ביותר בעולם נמצאות בסין. התיעוש הגובר מביא לזיהום, שממנו סובלת בראש ובראשונה האוכלוסייה הקרובה. הוצאות הבריאות באוכלסיות אלה גדלות והולכות, ככל שגדל התיעוש.

אנו חיים בעולם, שבו הפערים הכלכליים בין העשירים לעניים גורמים סבל למיליארדי בני-אדם, אבל הפתרון, שבו דוגל הקפיטליזם – צמיחה מהירה – מביא איתו סכנות קטסטרופליות.

אנו חיים בעולם, שבו הפערים הכלכליים בין העשירים לעניים גורמים סבל למיליארדי בני-אדם, אבל הפתרון, שבו דוגל הקפיטליזם – צמיחה מהירה – מביא איתו סכנות קטסטרופליות.

למצער, המאמצים הנוכחיים שלנו מופנים בכיוון ההפוך. רב היצירתיות בעולם מכוונת להפצת אורח החיים המערבי, שאיננו בריא ואיננו בר-קיימא. בעזרת כוחות שיווקיים חזקים, חברות אמריקניות ואירופיות מביאות את מסר הצרכנות שלהן לכל פינה בעולם. אנשים בכפרים המרוחקים ביותר רוצים לשתות קוקה קולה, לעשן סיגריות קאמל, להשתמש בסבון כביסה טיידי. הם חולמים להשתמש במוצרים אלה וליהנות מ"החיים הטובים", שהם מייצגים. זוהי עוד סיבה לחשיבות של הקולות האלטרנטיביים.

למצער, המאמצים הנוכחיים שלנו מופנים בכיוון ההפוך. רב היצירתיות בעולם מכוונת להפצת אורח החיים המערבי, שאיננו בריא ואיננו בר-קיימא. בעזרת כוחות שיווקיים חזקים, חברות אמריקניות ואירופיות מביאות את מסר הצרכנות שלהן לכל פינה בעולם. אנשים בכפרים המרוחקים ביותר רוצים לשתות קוקה קולה, לעשן סיגריות קאמל, להשתמש בסבון כביסה טיידי. הם חולמים להשתמש במוצרים אלה וליהנות מ"החיים הטובים", שהם מייצגים. זוהי עוד סיבה לחשיבות של הקולות האלטרנטיביים.

רגולציה ממשלתית חייבת גם היא להתערב בפתרון דילמת הצמיחה. התחרות הקפיטליסטית מביאה איתה יתרונות למי שאינו פועל מתוך התחשבות סביבתית. מדינות, שבהן אין פיקוח מחמיר, מזמינות אליהן חברות, שיכולות להקים מפעלים מזהמים, וכך עדיין יש יתרונות כלכליים בפרקטיקות מזהמות ומזיקות לסביבה. מכאן חשיבותם של הסכמים בינלאומיים, שבכוחם לעצור את המרוץ כלפי מטה, שמנהלות חברות המתמודדות בשוק העולמי.

רגולציה ממשלתית חייבת גם היא להתערב בפתרון דילמת הצמיחה. התחרות הקפיטליסטית מביאה איתה יתרונות למי שאינו פועל מתוך התחשבות סביבתית. מדינות, שבהן אין פיקוח מחמיר, מזמינות אליהן חברות, שיכולות להקים מפעלים מזהמים, וכך עדיין יש יתרונות כלכליים בפרקטיקות מזהמות ומזיקות לסביבה. מכאן חשיבותם של הסכמים בינלאומיים, שבכוחם לעצור את המרוץ כלפי מטה, שמנהלות חברות המתמודדות בשוק העולמי.

פרוטוקול קיוטו הוא דוגמא להסכם שכזה. ההימנעות של ארה"ב מהחתימה עליו הובילה לנזק גדול, כשהעולם המתפתח "לקח דוגמא" וסירב לאמץ תקנות מגבילות בתואנה, שאם אמריקה אינה מגבילה את עצמה, מדוע יגבילו הם את עצמם? הפרוטוקול איננו מושלם, כמובן, אבל הוא דוגמא לצעד בכיוון הנכון, ומן הראוי, שהסכמים מסוג זה יובילו את ההתנהלות הבינלאומית. פרוטוקול קיוטו הציב יעדים ל-2012, היעד החדש הוא 2050, והמטרה, להפחית בפליטות ב-50%, נשקלת על ידי ה-G8. הארגונים הסביבתיים דורשים מאמץ להפחית 90% בפליטות. התקווה היא, כי ארה"ב לא רק תשתתף במאמץ אלא אף תוביל אותו.

פרוטוקול קיוטו הוא דוגמא להסכם שכזה. ההימנעות של ארצות הברית מהחתימה עליו הובילה לנזק גדול, כשהעולם המתפתח "לקח דוגמא" וסירב לאמץ תקנות מגבילות בתואנה, שאם אמריקה אינה מגבילה את עצמה, מדוע יגבילו הם את עצמם? הפרוטוקול איננו מושלם, כמובן, אבל הוא דוגמא לצעד בכיוון הנכון, ומן הראוי, שהסכמים מסוג זה יובילו את ההתנהלות הבינלאומית. פרוטוקול קיוטו הציב יעדים ל-2012, היעד החדש הוא 2050, והמטרה, להפחית בפליטות ב-50%, נשקלת על ידי ה-G8. הארגונים הסביבתיים דורשים מאמץ להפחית 90% בפליטות. התקווה היא, כי ארצות הברית לא רק תשתתף במאמץ אלא אף תוביל אותו.

כפי שאנו רואים, בעיית העוני בעולם סבוכה וקשורה באתגרים אחרים, כולל הסכנה לעצם קיומנו על-פני כדור הארץ. “לעשות את הדבר הנכון" איננו עוד משהו, שאנו עושים למען ההרגשה הטובה, כי אם מעשה הישרדותי.

כפי שאנו רואים, בעיית העוני בעולם סבוכה וקשורה באתגרים אחרים, כולל הסכנה לעצם קיומנו על-פני כדור הארץ. “לעשות את הדבר הנכון" איננו עוד משהו, שאנו עושים למען ההרגשה הטובה, כי אם מעשה הישרדותי.