שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 8 בתים ,  05:11, 18 באוקטובר 2015
מ
החלפת טקסט – "אוכלוסיה" ב־"אוכלוסייה"
שורה 127: שורה 127:  
בכל העולם המערבי, וכיום גם במדינות נוספות כגון [[סין]] יש חשש מפני משבר בתחום הפנסיה. זאת בשל שילוב של ירידה בכמות הילדים למשפחה  ([[מעבר דמוגרפי]]), התארכות משך החיים הממוצע, וכן אי-בטחון גובר בשוק העבודה.  
 
בכל העולם המערבי, וכיום גם במדינות נוספות כגון [[סין]] יש חשש מפני משבר בתחום הפנסיה. זאת בשל שילוב של ירידה בכמות הילדים למשפחה  ([[מעבר דמוגרפי]]), התארכות משך החיים הממוצע, וכן אי-בטחון גובר בשוק העבודה.  
   −
הפנסיה, הונהגה לראשונה בשנת 1880 על ידי הקנצלר הראשון של גרמניה, אוטו פון ביסמרק, שרצה למשוך חיילים לצבאו. גיל הפרישה לפנסיה נקבע על ידו ל-65 שנה, אך בתקופה זו תוחלת החיים הממוצעת בלידה עמדה על 50 שנה ורק אחוזים מעטים מהאוכלוסיה הגיעו לגיל פרישה. בשנת 1958 תוחלת החיים בישראל היתה 67. פחות מ-30% מהאוכלוסיה הגיעה לגיל 70, פחות מ-15% הגיעו לגיל 80% ופחות מ-2% הגיעו לגיל 90, קצב הילודה היה 3 ילדים למשפחה. כיום (2014) [[תוחלת החיים בישראל]] בלידה עומדת על כ-80 שנה בממוצע. 90% מהעובדים מגיעים לגיל פרישה, ומעל 20% מהם יגיעו לגיל 90%. במקביל מספר הילדים למשפחה ירד ל-2.3 ילדים. פרוש הדבר הוא שיש פחות צעירים ביחס למבוגרים יחסית למה שהיה בעבר, וכן שהאדם הממוצע באוכלוסיה מזדקן וחי שנים רבות יותר לאחר גיל הפרישה.  
+
הפנסיה, הונהגה לראשונה בשנת 1880 על ידי הקנצלר הראשון של גרמניה, אוטו פון ביסמרק, שרצה למשוך חיילים לצבאו. גיל הפרישה לפנסיה נקבע על ידו ל-65 שנה, אך בתקופה זו תוחלת החיים הממוצעת בלידה עמדה על 50 שנה ורק אחוזים מעטים מהאוכלוסייה הגיעו לגיל פרישה. בשנת 1958 תוחלת החיים בישראל היתה 67. פחות מ-30% מהאוכלוסייה הגיעה לגיל 70, פחות מ-15% הגיעו לגיל 80% ופחות מ-2% הגיעו לגיל 90, קצב הילודה היה 3 ילדים למשפחה. כיום (2014) [[תוחלת החיים בישראל]] בלידה עומדת על כ-80 שנה בממוצע. 90% מהעובדים מגיעים לגיל פרישה, ומעל 20% מהם יגיעו לגיל 90%. במקביל מספר הילדים למשפחה ירד ל-2.3 ילדים. פרוש הדבר הוא שיש פחות צעירים ביחס למבוגרים יחסית למה שהיה בעבר, וכן שהאדם הממוצע באוכלוסייה מזדקן וחי שנים רבות יותר לאחר גיל הפרישה.  
    
לפי המשנה למפקח על הביטוח ב[[משרד האוצר]], ניר כהן, הציבור בישראל חוסך פחות מידי כסף לפנסיה. הדבר נובע משני גורמים. הגורם הראשון הוא שגובה אחוז החיסכון נקבע בשנות ה-80 כך שההפרשות המקובלות לפנסיה עומדות על כ-17.5% מהשכר. אחוז זה מהשכר נקבע כאשר תוחלת החיים היתה נמוכה יותר (והחלו לעבוד בגיל צעיר יותר), כך שהוצאות הפנסיה היו נמוכות יותר. הגורם השני הוא שהנחת החסכון לפנסיה מניחה תקופת עבודה של 40 שנות חיסכון רצופות, אלא שכיום שוק העבודה הוא נייד יותר - עובדים עוברים בין יותר משרות במהלך חייהם וכתוצאה מכך יש תקופות של ביטוח נמוך או העדר ביטוח. להערכת ניר כהן, הפנסיה הממוצעת שתשולם תעמוד על 50% מהשכר האחרון ולא על 70% מהשכר כפי שמקובל להניח.[http://www.themarker.com/markets/1.480806]  
 
לפי המשנה למפקח על הביטוח ב[[משרד האוצר]], ניר כהן, הציבור בישראל חוסך פחות מידי כסף לפנסיה. הדבר נובע משני גורמים. הגורם הראשון הוא שגובה אחוז החיסכון נקבע בשנות ה-80 כך שההפרשות המקובלות לפנסיה עומדות על כ-17.5% מהשכר. אחוז זה מהשכר נקבע כאשר תוחלת החיים היתה נמוכה יותר (והחלו לעבוד בגיל צעיר יותר), כך שהוצאות הפנסיה היו נמוכות יותר. הגורם השני הוא שהנחת החסכון לפנסיה מניחה תקופת עבודה של 40 שנות חיסכון רצופות, אלא שכיום שוק העבודה הוא נייד יותר - עובדים עוברים בין יותר משרות במהלך חייהם וכתוצאה מכך יש תקופות של ביטוח נמוך או העדר ביטוח. להערכת ניר כהן, הפנסיה הממוצעת שתשולם תעמוד על 50% מהשכר האחרון ולא על 70% מהשכר כפי שמקובל להניח.[http://www.themarker.com/markets/1.480806]  
שורה 151: שורה 151:     
===תת מימוש של ביטוחים===
 
===תת מימוש של ביטוחים===
מספר גורמים כמו מירב ארלוזרוב מעיתון דה מארקר, החשב הכללי לשעבר [[ירון זליכה]] והמשנה למפקח על הביטוח באוצר, ניר כהן טוענים כי קיימת בעיה במימוש תביעות של מבוטחים במקרים של תאונה או מחלה קשה. במקרים רבים חברות הביטוח מקשות על מתן הפיצוי לנפגע. הנפגעים הם רק אחוזים בודדים מתוך האוכלוסיה, הם מנסים להתמודד מול חברות הביטוח לבד, הם במצב נפשי או משפחתי או כספי קשה,  אין להם היכרות עם המוצרים הביטוחיים ועם זכויותיהם, חברות הביטוח לא מנדבות מידע למבוטח על זכויותיו, ולעיתים ללקוחות אין סוכן או גורם מקצועי שמייצג אותם מול חברות הביטוח, במיוחד בשלב הקניה. זהו מקרה פרטי של [[כשל שוק]] מסוג [[מידע א-סימטרי]], שאמור לקבל מענה על ידי סוכני ביטוח, אלא שגם בתחום זה קיימת בעיה (ראו סעיף).   
+
מספר גורמים כמו מירב ארלוזרוב מעיתון דה מארקר, החשב הכללי לשעבר [[ירון זליכה]] והמשנה למפקח על הביטוח באוצר, ניר כהן טוענים כי קיימת בעיה במימוש תביעות של מבוטחים במקרים של תאונה או מחלה קשה. במקרים רבים חברות הביטוח מקשות על מתן הפיצוי לנפגע. הנפגעים הם רק אחוזים בודדים מתוך האוכלוסייה, הם מנסים להתמודד מול חברות הביטוח לבד, הם במצב נפשי או משפחתי או כספי קשה,  אין להם היכרות עם המוצרים הביטוחיים ועם זכויותיהם, חברות הביטוח לא מנדבות מידע למבוטח על זכויותיו, ולעיתים ללקוחות אין סוכן או גורם מקצועי שמייצג אותם מול חברות הביטוח, במיוחד בשלב הקניה. זהו מקרה פרטי של [[כשל שוק]] מסוג [[מידע א-סימטרי]], שאמור לקבל מענה על ידי סוכני ביטוח, אלא שגם בתחום זה קיימת בעיה (ראו סעיף).   
    
חברות הביטוח משקיעות בשיווק בהקשר של מכירת הביטוח, אבל אין בהן תחרות בהקשר של מימוש זכויות המבוטח, ובהעדר לחץ צרכנים, רובן מנסות להקטין למינימום את התשלומים למבוטח או מנסות להתחמק מביטוח בכלל.[http://www.themarker.com/markets/1.480806]  
 
חברות הביטוח משקיעות בשיווק בהקשר של מכירת הביטוח, אבל אין בהן תחרות בהקשר של מימוש זכויות המבוטח, ובהעדר לחץ צרכנים, רובן מנסות להקטין למינימום את התשלומים למבוטח או מנסות להתחמק מביטוח בכלל.[http://www.themarker.com/markets/1.480806]  

תפריט ניווט