| :"אם רק תושבי הרובע השני של [[וושינגטון הבירה]] מרגישים שהם מושפעים לרעה מ[[זיהום|חומר מזהם]] שמשוחרר לאוויר ברובע השני, אזי הרובע השני הוא האזור הרלוונטי. אך אם הפדרציה שמייצגת את תושבי כל הרובעים של וושינגטון הבירה מחליטה שהגורם המזהם מהרובע השני משפיע על תושבי כל הרובעים, אזי כל העיר וושינגטון היא האזור הרלוונטי...אולם, ההליך המתואר לעיל בתהליך התכנון השנתי מגן על הסביבה בצורה מספקת רק אם התושבים כיום באזור המושפע הם היחידים שמושפעים לרעה. בעוד זהו המקרה בחלק מהגורמים המזהמים, לעתים קרובות הדורות הבאים סובלים ממחיר גבוה יותר מהמחיר שמשלמים היום על הזיהום. האינטרסים של הדורות הבאים צריכים להיות מוגנים לטווח הארוך בתהליך השתתפותי ועל ידי [[תנועה חברתית]] פעילה להגנת הסביבה." <ref> ''Economic Justice And Democracy: From Competition To Cooperation'' pp. 198-200, Hahnel, Routledge, 2005 </ref> | | :"אם רק תושבי הרובע השני של [[וושינגטון הבירה]] מרגישים שהם מושפעים לרעה מ[[זיהום|חומר מזהם]] שמשוחרר לאוויר ברובע השני, אזי הרובע השני הוא האזור הרלוונטי. אך אם הפדרציה שמייצגת את תושבי כל הרובעים של וושינגטון הבירה מחליטה שהגורם המזהם מהרובע השני משפיע על תושבי כל הרובעים, אזי כל העיר וושינגטון היא האזור הרלוונטי...אולם, ההליך המתואר לעיל בתהליך התכנון השנתי מגן על הסביבה בצורה מספקת רק אם התושבים כיום באזור המושפע הם היחידים שמושפעים לרעה. בעוד זהו המקרה בחלק מהגורמים המזהמים, לעתים קרובות הדורות הבאים סובלים ממחיר גבוה יותר מהמחיר שמשלמים היום על הזיהום. האינטרסים של הדורות הבאים צריכים להיות מוגנים לטווח הארוך בתהליך השתתפותי ועל ידי [[תנועה חברתית]] פעילה להגנת הסביבה." <ref> ''Economic Justice And Democracy: From Competition To Cooperation'' pp. 198-200, Hahnel, Routledge, 2005 </ref> |
− | לעתים קרובות מתייחסים לעקרון תהליך קבלת ההחלטות הנ"ל כניהול-עצמי. בפאראקון, הוא מרכיב תחליף לתפיסה הכלכלית המקובלת של [[חופש כלכלי]], שהמחברים טוענים שהיא תפיסה בלתי מתאימה ומטעה, שאינה מסוגלת לספק הדרכה יעילה למצבים בהם [[חירות האדם|חירויות]] של בני אדם מתנגשות אחת עם השנייה. הם טוענים שהמעורפלות של התפיסה אפשרה את הניצול שלה על ידי [[אידיאולוגיה|אידיאולוגים]] [[קפיטליזם|קפיטליסטים]]. בספריו "הא-ב של פוליטיקה כלכלית" ו-"צדק כלכלי ודמוקרטיה", האנל מציע ביקורת על התפיסה המקובלת כפי שנוסחה על ידי [[מילטון פרידמן]] בספרו "[[קפיטליזם וחירות]]". לדוגמה, האנל טוען שהבעיה הראשונה עם דרכו של פרידמן להמשגת הרעיון שאנשים צריכים לשלוט על החיים הכלכליים של עצמם, היא בפתירת כל הבעיות על ידי שיטה לא ברורה של [[זכות הקניין|זכויות רכוש]]. הבעיה השנייה היא שבעוד פרידמן והוגים קפיטליסטים אחרים מדברים רבות על חופש כלכלי, הם אינם מדברים כמעט בכלל על מה היא שיטת זכויות הרכוש הראויה. מה שחסר, על פי האנל, הוא נסיון לפתח קריטריונים לחלוקת זכויות רכוש ראויה. | + | לעתים קרובות מתייחסים לעקרון תהליך קבלת ההחלטות הנ"ל כניהול-עצמי. בפאראקון, הוא מרכיב תחליף לתפיסה הכלכלית המקובלת של [[חופש כלכלי]], שהמחברים טוענים שהיא תפיסה בלתי מתאימה ומטעה, שאינה מסוגלת לספק הדרכה יעילה למצבים בהם [[חירות האדם|חירויות]] של בני אדם מתנגשות אחת עם השנייה. הם טוענים שהמעורפלות של התפיסה אפשרה את הניצול שלה על ידי [[אידאולוגיה|אידיאולוגים]] [[קפיטליזם|קפיטליסטים]]. בספריו "הא-ב של פוליטיקה כלכלית" ו-"צדק כלכלי ודמוקרטיה", האנל מציע ביקורת על התפיסה המקובלת כפי שנוסחה על ידי [[מילטון פרידמן]] בספרו "[[קפיטליזם וחירות]]". לדוגמה, האנל טוען שהבעיה הראשונה עם דרכו של פרידמן להמשגת הרעיון שאנשים צריכים לשלוט על החיים הכלכליים של עצמם, היא בפתירת כל הבעיות על ידי שיטה לא ברורה של [[זכות הקניין|זכויות רכוש]]. הבעיה השנייה היא שבעוד פרידמן והוגים קפיטליסטים אחרים מדברים רבות על חופש כלכלי, הם אינם מדברים כמעט בכלל על מה היא שיטת זכויות הרכוש הראויה. מה שחסר, על פי האנל, הוא נסיון לפתח קריטריונים לחלוקת זכויות רכוש ראויה. |