שינויים

# '''בניית תבנית אלטרנטיבית:''' זהו השלב הקשה. כזכור (מפרק 2),  בגישה החומסקיאנית, אנו מפעילים בדיוק את המתודה הנהוגה במדעים: יש לחפש הסבר שקושר מקסימום עובדות. על השאלה איזה הסבר נכון או אמיתי, ניתן לענות רק כאשר אנו משווים שני הסברים - ברגע שגיבשנו לפחות הסבר אחד אלטרנטיבי, ניתן לשאול מי מהם מסביר את העובדות טוב יותר.  

# '''בניית תבנית אלטרנטיבית:''' זהו השלב הקשה. כזכור (מפרק 2),  בגישה החומסקיאנית, אנו מפעילים בדיוק את המתודה הנהוגה במדעים: יש לחפש הסבר שקושר מקסימום עובדות. על השאלה איזה הסבר נכון או אמיתי, ניתן לענות רק כאשר אנו משווים שני הסברים - ברגע שגיבשנו לפחות הסבר אחד אלטרנטיבי, ניתן לשאול מי מהם מסביר את העובדות טוב יותר.  

ננסה ליישם את השיטה בניתוח העיתון מ - 4.1.94 - העיתון של אתמול- תוך התמקדות בנושא שעקבנו אחריו במהלך הקורס: המו"מ עם הפלשתינאים בעקבות הסכם אוסלו. מדהים לגלות כמה אינפורמציה ניתן לדלות מקריאה קפדנית של עיתון של יום אחד בלבד. (בכל שיעור אנו מנתחים את העיתון של היום שקדם לו, כך שבחירת היום היא שרירותית).  

ננסה ליישם את השיטה בניתוח העיתון מ - 4.1.94 - העיתון של אתמול- תוך התמקדות בנושא שעקבנו אחריו במהלך הקורס: המשא ומתן עם הפלשתינאים בעקבות הסכם אוסלו. מדהים לגלות כמה אינפורמציה ניתן לדלות מקריאה קפדנית של עיתון של יום אחד בלבד. (בכל שיעור אנו מנתחים את העיתון של היום שקדם לו, כך שבחירת היום היא שרירותית).  

===זיהוי טענות יסוד===

===זיהוי טענות יסוד===

כזכור לכם, עד לפני שבועיים התמה המרכזית היתה - "אין מה למהר"; אם יש בעיות במו"מ ועיכובים, ישראל מצידה אינה מתעקשת על לוח הזמנים המקורי. להיפך: פוליטיקאים ועיתונאים כאחד הטעימו את חשיבות יישוב הדעת והאיטיות שבניהול המו"מ, ונתנו לגיטימציה מלאה לדחייה. בינתיים, הנושא המרכזי במו"מ הפך להיות בעיית הפיקוח על מעברי הגבול של עזה ויריחו עם ירדן ומצריים. הדיון שקע בפרטי פרטים של אם והיכן יעמוד גם שוטר פלשתינאי, האם יהיה קיר זכוכית אטומה וכו'. אין טעם לסקור את הפרטים המייגעים והמגוחכים, שכן מראש ברור שלאחר שאש"ף ויתר בכל הנקודות המהותיות, הדיון עכשיו הוא על סמלים בלבד. בעוד הפיקוח על המעברים נשאר בלעדית בידי ישראל, אש"ף דורש שיעמוד שם גם שוטר פלשתינאי ודגל פלשתין. אך מסתבר שהצד הישראלי מאד לא מרוצה. השבוע התחלפה תמת ה'אין מה למהר' ואת מקומה תופס גינוי מפורש יותר של אש"ף. כיום השיחות תקועות - כי "אין עם מי לדבר", ו"מילה של הפלשתינאים היא לא מילה". נתחיל בזיהוי טענות היסוד. דרך מהירה למצוא אותן היא לבדוק את עמודי הפרשנות והדעות, שם הן ממוחזרות כמעט בכל מאמרי הפרשנות. כך כותבים בעלי הטורים היוניים של "הארץ":

כזכור לכם, עד לפני שבועיים התמה המרכזית היתה - "אין מה למהר"; אם יש בעיות במשא ומתן ועיכובים, ישראל מצידה אינה מתעקשת על לוח הזמנים המקורי. להיפך: פוליטיקאים ועיתונאים כאחד הטעימו את חשיבות יישוב הדעת והאיטיות שבניהול המשא ומתן, ונתנו לגיטימציה מלאה לדחייה. בינתיים, הנושא המרכזי במשא ומתן הפך להיות בעיית הפיקוח על מעברי הגבול של עזה ויריחו עם ירדן ומצריים. הדיון שקע בפרטי פרטים של אם והיכן יעמוד גם שוטר פלשתינאי, האם יהיה קיר זכוכית אטומה וכו'. אין טעם לסקור את הפרטים המייגעים והמגוחכים, שכן מראש ברור שלאחר שאש"ף ויתר בכל הנקודות המהותיות, הדיון עכשיו הוא על סמלים בלבד. בעוד הפיקוח על המעברים נשאר בלעדית בידי ישראל, אש"ף דורש שיעמוד שם גם שוטר פלשתינאי ודגל פלשתין. אך מסתבר שהצד הישראלי מאד לא מרוצה. השבוע התחלפה תמת ה'אין מה למהר' ואת מקומה תופס גינוי מפורש יותר של אש"ף. כיום השיחות תקועות - כי "אין עם מי לדבר", ו"מילה של הפלשתינאים היא לא מילה". נתחיל בזיהוי טענות היסוד. דרך מהירה למצוא אותן היא לבדוק את עמודי הפרשנות והדעות, שם הן ממוחזרות כמעט בכל מאמרי הפרשנות. כך כותבים בעלי הטורים היוניים של "הארץ":

"הלכנו להסכם הזה מתוך הנחה שערפאת הוא האיש היחיד בערוץ הפלשתיני שניתן לסגור איתו עסקה. והנה מאז החל המו"מ מתנהג היושב ראש, או הנשיא של מדינת פלשתין, בצורה מוזרה. סיכום אינו סיכום, מילה אינה מילה, הבנה אינה הבנה. ... אם ערפאת לא ישוב בימים הקרובים למסלול אוסלו המקורי - כדאי לממשלה לעשות פסק זמן בשיחות כדי להעריך מחדש את הסכם אוסלו ואת משמעותו. עלינו לבדוק קודם כל אם ערפאת הוא אכן האיש שאפשר לסגור עמו עסקה, כפי שחשבנו. אך בעיקר עלינו להבהיר לעצמנו, לאן כל המו"מ המוזר והחפוז הזה מוביל. אם מהרגע שנפנה את עזה ואת יריחו תיכון מדינה פלשתינית בהיסח הדעת, לא לכך התכוון הסכם אוסלו. ואין ביטחה שהציבור שלנו מוכן לדלג על שלב האוטונומיה ובשל עכשיו לשאת ולתת על "המעמד הסופי", כלומר על כינון מדינה פלשתינית". (יואל מרקוס, "הארץ", 4.1.94)

"הלכנו להסכם הזה מתוך הנחה שערפאת הוא האיש היחיד בערוץ הפלשתיני שניתן לסגור איתו עסקה. והנה מאז החל המשא ומתן מתנהג היושב ראש, או הנשיא של מדינת פלשתין, בצורה מוזרה. סיכום אינו סיכום, מילה אינה מילה, הבנה אינה הבנה. ... אם ערפאת לא ישוב בימים הקרובים למסלול אוסלו המקורי - כדאי לממשלה לעשות פסק זמן בשיחות כדי להעריך מחדש את הסכם אוסלו ואת משמעותו. עלינו לבדוק קודם כל אם ערפאת הוא אכן האיש שאפשר לסגור עמו עסקה, כפי שחשבנו. אך בעיקר עלינו להבהיר לעצמנו, לאן כל המשא ומתן המוזר והחפוז הזה מוביל. אם מהרגע שנפנה את עזה ואת יריחו תיכון מדינה פלשתינית בהיסח הדעת, לא לכך התכוון הסכם אוסלו. ואין ביטחה שהציבור שלנו מוכן לדלג על שלב האוטונומיה ובשל עכשיו לשאת ולתת על "המעמד הסופי", כלומר על כינון מדינה פלשתינית". (יואל מרקוס, "הארץ", 4.1.94)

"ואולי הוא כלל לא רוצה הסכם? אולי אחרי האופוריה של הטקס במדשאות הבית הלבן, אחרי שכמעט זכה בפרס נובל לשלום והתקבל בהתלהבות בבירות אירופה, קיבל יאסר ערפאת רגליים קרות לנוכח המציאות היום יומית האפורה? ... אין להכחיש שהצד שלנו מוכיח גמישות מעל ומעבר למצופה... גם הצד הפלשתיני, בדרגים הבינוניים שלו, מנהל משא ומתן מתקבל על הדעת: בקשיחות, אך לא מעבר להיגיון. רק כשהעניינים מגיעים לשלבי ההכרעה הסופיים, לאישור הדרג הפלשתיני העליון, הכל מתפוצץ. והדרג הפלשתיני העליון פירושו איש אחד - יאסר ערפאת." (רן כסלו, "הארץ", 4.1.94)

"ואולי הוא כלל לא רוצה הסכם? אולי אחרי האופוריה של הטקס במדשאות הבית הלבן, אחרי שכמעט זכה בפרס נובל לשלום והתקבל בהתלהבות בבירות אירופה, קיבל יאסר ערפאת רגליים קרות לנוכח המציאות היום יומית האפורה? ... אין להכחיש שהצד שלנו מוכיח גמישות מעל ומעבר למצופה... גם הצד הפלשתיני, בדרגים הבינוניים שלו, מנהל משא ומתן מתקבל על הדעת: בקשיחות, אך לא מעבר להיגיון. רק כשהעניינים מגיעים לשלבי ההכרעה הסופיים, לאישור הדרג הפלשתיני העליון, הכל מתפוצץ. והדרג הפלשתיני העליון פירושו איש אחד - יאסר ערפאת." (רן כסלו, "הארץ", 4.1.94)

===חילוץ העובדות===

===חילוץ העובדות===

חילוץ העובדות מהתבניות המארגנות אותן דורש קצת יותר מאמץ. בעמודי הידיעות, טענות היסוד מודגשות תמיד בכותרות, בכותרות המשנה, ובסיכום עיקר הדברים שבראש הידיעה. העובדות לעומת זאת חבויות עמוק בגוף הידיעה ויש לחפשן. רב הקוראים לא יטרחו לקרוא ולנתח את העובדות וייסתפקו ברפרוף על פני הסיכום, המגבש את טענות היסוד. בדוגמא הספציפית שלפנינו, ע"מ לקבוע איזה צד הוא זה שאינו מכבד הסכמים, יש לברר ראשית מה בדיוק קרה במו"מ. כך סיכם שר החוץ את מצב המו"מ בשלב הנוכחי:  

חילוץ העובדות מהתבניות המארגנות אותן דורש קצת יותר מאמץ. בעמודי הידיעות, טענות היסוד מודגשות תמיד בכותרות, בכותרות המשנה, ובסיכום עיקר הדברים שבראש הידיעה. העובדות לעומת זאת חבויות עמוק בגוף הידיעה ויש לחפשן. רב הקוראים לא יטרחו לקרוא ולנתח את העובדות וייסתפקו ברפרוף על פני הסיכום, המגבש את טענות היסוד. בדוגמא הספציפית שלפנינו, ע"מ לקבוע איזה צד הוא זה שאינו מכבד הסכמים, יש לברר ראשית מה בדיוק קרה במשא ומתן. כך סיכם שר החוץ את מצב המשא ומתן בשלב הנוכחי:  

"אש"ף קיבל את עמדתנו, שלא תהיה נוכחות של כוח בינלאומי... אנחנו מצדנו הסכמנו לעמדתם לגבי ההשפלה והתלאות שהם עוברים בעת החיפושים במעברי-הגבול. הסכמנו להפוך את הבדיקה לאלקטרונית, אבל ערפאת עומד על הדרישה לשוטר ודגל על הירדן, שעה שאנו מסכימים לנוכחות כזו רק במסוף-הגבול." (ידיעות אחרונות", 4.1.94)

"אש"ף קיבל את עמדתנו, שלא תהיה נוכחות של כוח בינלאומי... אנחנו מצדנו הסכמנו לעמדתם לגבי ההשפלה והתלאות שהם עוברים בעת החיפושים במעברי-הגבול. הסכמנו להפוך את הבדיקה לאלקטרונית, אבל ערפאת עומד על הדרישה לשוטר ודגל על הירדן, שעה שאנו מסכימים לנוכחות כזו רק במסוף-הגבול." (ידיעות אחרונות", 4.1.94)

כיצד, אם כן, קל כל כך להאשים דווקא את הצד הפלשתיני בעיקשות ובאי כיבוד הסכמים? על מנת לבסס את המסקנה ש"אין עם מי לדבר", מספק השלטון לתקשורת פרטי פרטים על כך שכביכול היה הסכם בקהיר שבו ויתר אש"ף אף על הדרישה הסמלית לשוטר ודגל במעבר הגבול. הסכם זה אושר על-ידי המשלחת הפלשתינאית, אך מאוחר יותר ערפאת דחה אותו. זהו המקור למוטיב החוזר שאש"ף אינו מכבד הסכמים. אך גם בפרטים שוליים כמו אלה נראה שלמטבע יש גם צד שני. כאשר שומעים מה יש לצד השני לומר, מסתבר שלדעתו הוא לא הפר שום הסכם. גם בנוגע להבנות שהושגו בקהיר:

כיצד, אם כן, קל כל כך להאשים דווקא את הצד הפלשתיני בעיקשות ובאי כיבוד הסכמים? על מנת לבסס את המסקנה ש"אין עם מי לדבר", מספק השלטון לתקשורת פרטי פרטים על כך שכביכול היה הסכם בקהיר שבו ויתר אש"ף אף על הדרישה הסמלית לשוטר ודגל במעבר הגבול. הסכם זה אושר על-ידי המשלחת הפלשתינאית, אך מאוחר יותר ערפאת דחה אותו. זהו המקור למוטיב החוזר שאש"ף אינו מכבד הסכמים. אך גם בפרטים שוליים כמו אלה נראה שלמטבע יש גם צד שני. כאשר שומעים מה יש לצד השני לומר, מסתבר שלדעתו הוא לא הפר שום הסכם. גם בנוגע להבנות שהושגו בקהיר:

"הישראלים הם האשמים בהפסקת המו"מ", אמר חבר הוועד הפועל, סולימאן נג'אב, בתום הישיבה. "אין הסכם שנקרא הסכם קהיר. יש טיוטה ישראלית שהוגשה להנהגה הפלשתינית וזו הציעה תיקונים למסמך", הוסיף, "אנו דוחים את התכתיב הישראלי וממתינים לתשובתה של ישראל לתיקונים שלנו להצעותיה"... ואכן, שר החוץ המצרי עמרו מוסא, תמך אתמול במשתמע בעמדת אש"ף בפולמוס עם ישראל, ואמר כי שיחות קהיר... הסתיימו בהצעה אך לא בהסכם." (הארץ", 4.1.94)

"הישראלים הם האשמים בהפסקת המשא ומתן", אמר חבר הוועד הפועל, סולימאן נג'אב, בתום הישיבה. "אין הסכם שנקרא הסכם קהיר. יש טיוטה ישראלית שהוגשה להנהגה הפלשתינית וזו הציעה תיקונים למסמך", הוסיף, "אנו דוחים את התכתיב הישראלי וממתינים לתשובתה של ישראל לתיקונים שלנו להצעותיה"... ואכן, שר החוץ המצרי עמרו מוסא, תמך אתמול במשתמע בעמדת אש"ף בפולמוס עם ישראל, ואמר כי שיחות קהיר... הסתיימו בהצעה אך לא בהסכם." (הארץ", 4.1.94)

העובדות, אם כן, קיימות; אין כאן בעיה של חוסר אינפורמציה. "הארץ" מה- 4.1.94 מביא שפע של פרטים פלסטיים, מפיו של ד"ר נביל שעת', על כך שפרס 'הכתיב לבחור צעיר ששמו יוני' טיוטה, אשר הפלשתינאים לא הסכימו לה, והרגיע אותם בטענה ש'אלו רק העקרונות, מחר בבוקר נעשה ניסוח מדויק'. כמו שראינו, גם שר החוץ המצרי, עמרו מוסא, מאשר את גירסת שעת'. כלומר, לסיפור אודות הפער בין הדרגים הפלשתינים הנמוכים לבין ערפאת אין אישור זולת גירסת השלטונות הישראליים. יתר על כן, ידיעה קטנה באותו יום מלמדת כל כך שרבין דווקא אינו מרוצה מטיוטת ההסכם שהציע פרס: הוא אינו מוכן לוותר על קרקעות חוות מוסא עלמי.

העובדות, אם כן, קיימות; אין כאן בעיה של חוסר אינפורמציה. "הארץ" מה- 4.1.94 מביא שפע של פרטים פלסטיים, מפיו של ד"ר נביל שעת', על כך שפרס 'הכתיב לבחור צעיר ששמו יוני' טיוטה, אשר הפלשתינאים לא הסכימו לה, והרגיע אותם בטענה ש'אלו רק העקרונות, מחר בבוקר נעשה ניסוח מדויק'. כמו שראינו, גם שר החוץ המצרי, עמרו מוסא, מאשר את גירסת שעת'. כלומר, לסיפור אודות הפער בין הדרגים הפלשתינים הנמוכים לבין ערפאת אין אישור זולת גירסת השלטונות הישראליים. יתר על כן, ידיעה קטנה באותו יום מלמדת כל כך שרבין דווקא אינו מרוצה מטיוטת ההסכם שהציע פרס: הוא אינו מוכן לוותר על קרקעות חוות מוסא עלמי.

===בניית תבנית אלטרנטיבית===

===בניית תבנית אלטרנטיבית===

אם מושא הדיון הוא האירוע הספציפי - המו"מ של השבוע, הרי שהתבנית האלטרנטיבית התגבשה כבר מעצמה תוך קריאת העובדות: ישראל (ולא אש"ף) מפרה הסכמים. אך בד"כ, מה שמעניין אותנו הוא לא תבנית האירועים של שבוע אחד נתון, אלא התבנית הכוללת שבתוכה ניתן למקם אירועים אלה. בד"כ זהו השלב הקשה, הדורש (כמו במדע) חשיבה עצמית. אך בדיונינו הקודמים בהתפתחויות מאז הסכם אוסלו גיבשנו כבר שתי היפותיזות  מתחרות להסבר התמונה הכוללת:  

אם מושא הדיון הוא האירוע הספציפי - המשא ומתן של השבוע, הרי שהתבנית האלטרנטיבית התגבשה כבר מעצמה תוך קריאת העובדות: ישראל (ולא אש"ף) מפרה הסכמים. אך בד"כ, מה שמעניין אותנו הוא לא תבנית האירועים של שבוע אחד נתון, אלא התבנית הכוללת שבתוכה ניתן למקם אירועים אלה. בד"כ זהו השלב הקשה, הדורש (כמו במדע) חשיבה עצמית. אך בדיונינו הקודמים בהתפתחויות מאז הסכם אוסלו גיבשנו כבר שתי היפותיזות  מתחרות להסבר התמונה הכוללת:  

הסבר א':  הפעם ישראל באמת מתכוננת ללכת לקראת שלום אמיתי עם הפלשתינאים, שיביא לסיום הכיבוש וכינון מדינה פלשתינית.

הסבר א':  הפעם ישראל באמת מתכוננת ללכת לקראת שלום אמיתי עם הפלשתינאים, שיביא לסיום הכיבוש וכינון מדינה פלשתינית.

טיפין טיפין ניתן למצוא בתקשורת גם עדויות נוספות וישירות להסבר ב'. דוגמא אחת כזאת מופיעה (במקרה) בעיתון של אתמול, במאמרו של יגאל כרמון:

טיפין טיפין ניתן למצוא בתקשורת גם עדויות נוספות וישירות להסבר ב'. דוגמא אחת כזאת מופיעה (במקרה) בעיתון של אתמול, במאמרו של יגאל כרמון:

"...מדוע חתמו שני הצדדים על הסכם שידעו כי אינו בר- יישום? אש"ף נזקק לו כדי לשרוד. לממשלת ישראל היה צורך נואש בהישג מדיני (אחרי 15 חודשים של מו"מ עקר, שהסתיים בהשעיה ובהסלמה בטרור). בהיעדר הסכמה אמיתית במו"מ החשאי באוסלו, די היה להם ב"הסכם עקרונות" כללי ומעורפל, שאילולא היה כזה - אלה דברי רבין - לא היה מושג. יוסי ביילין אומר על כך, שיותר משישראל הצילה את אש"ף - היא ניצלה אותו בשעת שפל קשה וסחטה ממנו הסדר נוח לה. גם אם זה היה המניע הישראלי, קשה להבין איך רבין לא הבין כי שיטות שכאלה אינן פועלות ואינן מחזיקות מעמד ביחסים בינלאומיים. בדרך כלל, הן טופחות על פני המשתמש בהן... ואם ביילין טוען שההתייחסות הבינלאומית לישראל השתפרה וגם בזירה הפלשתינית התחלפה אווירת העימות באווירה של מו"מ, המאפשרת לפחות להמשיך במצב הקיים, הנה הציבור חש על בשרו את ההיפך הגמור."  (יגאל כרמון, "ידיעות אחרונות", "24 שעות", 4.1.94)

"...מדוע חתמו שני הצדדים על הסכם שידעו כי אינו בר- יישום? אש"ף נזקק לו כדי לשרוד. לממשלת ישראל היה צורך נואש בהישג מדיני (אחרי 15 חודשים של משא ומתן עקר, שהסתיים בהשעיה ובהסלמה בטרור). בהיעדר הסכמה אמיתית במשא ומתן החשאי באוסלו, די היה להם ב"הסכם עקרונות" כללי ומעורפל, שאילולא היה כזה - אלה דברי רבין - לא היה מושג. יוסי ביילין אומר על כך, שיותר משישראל הצילה את אש"ף - היא ניצלה אותו בשעת שפל קשה וסחטה ממנו הסדר נוח לה. גם אם זה היה המניע הישראלי, קשה להבין איך רבין לא הבין כי שיטות שכאלה אינן פועלות ואינן מחזיקות מעמד ביחסים בינלאומיים. בדרך כלל, הן טופחות על פני המשתמש בהן... ואם ביילין טוען שההתייחסות הבינלאומית לישראל השתפרה וגם בזירה הפלשתינית התחלפה אווירת העימות באווירה של משא ומתן, המאפשרת לפחות להמשיך במצב הקיים, הנה הציבור חש על בשרו את ההיפך הגמור."  (יגאל כרמון, "ידיעות אחרונות", "24 שעות", 4.1.94)

כרמון, שהיה יועצו של שמיר לענייני טרור, אינו מרוצה אף מפירוש זה שמספקים לו מקורותיו, וממליץ על זניחה מוחלטת של האופציה האש"פית. אך מה שמעניין אותנו כאן הוא לא דעותיו של כרמון, אלא העובדות שניתן לדלות מהטור שלו. כרמון, בעל קשרים עם המערכת השלטונית, מדווח על אינפורמציה שנמסרה לו "במסדרונות" ולא בהכרח זכתה לכותרות בעיתון. לרבין הוא מייחס טענה שנשמעה כבר גם בהקשרים אחרים: שההסכם נוסח במודע בצורה כללית ומעורפלת, כדי למשוך את ערפאת להסדר. אך משמעותי יותר הוא וידויו של ביילין, על כך שישראל ניצלה את אש"ף בשעת שפל וסחטה ממנו הסדר. בהינתן שאיש מאלו שהוא מצטט לא הכחיש את דבריו, נראה שאפילו ביילין רואה בהישגו המדיני הגדול לא יותר משינוי אווירה המאפשר להמשיך במצב הקיים, בכך שהוא מרגיע את ההתנגדות הפלשתינית לכיבוש. אלו בדיוק הטענות של היפותזת הסבר ב' לתהליך אוסלו.  

כרמון, שהיה יועצו של שמיר לענייני טרור, אינו מרוצה אף מפירוש זה שמספקים לו מקורותיו, וממליץ על זניחה מוחלטת של האופציה האש"פית. אך מה שמעניין אותנו כאן הוא לא דעותיו של כרמון, אלא העובדות שניתן לדלות מהטור שלו. כרמון, בעל קשרים עם המערכת השלטונית, מדווח על אינפורמציה שנמסרה לו "במסדרונות" ולא בהכרח זכתה לכותרות בעיתון. לרבין הוא מייחס טענה שנשמעה כבר גם בהקשרים אחרים: שההסכם נוסח במודע בצורה כללית ומעורפלת, כדי למשוך את ערפאת להסדר. אך משמעותי יותר הוא וידויו של ביילין, על כך שישראל ניצלה את אש"ף בשעת שפל וסחטה ממנו הסדר. בהינתן שאיש מאלו שהוא מצטט לא הכחיש את דבריו, נראה שאפילו ביילין רואה בהישגו המדיני הגדול לא יותר משינוי אווירה המאפשר להמשיך במצב הקיים, בכך שהוא מרגיע את ההתנגדות הפלשתינית לכיבוש. אלו בדיוק הטענות של היפותזת הסבר ב' לתהליך אוסלו.