שינויים

תורתו של בודהה, לעומת זאת, מטיפה לגישה של יראת כבוד ואי-אלימות לא רק כלפי היצורים המסוגלים לחוש, אלא גם, ובהטעמה מיוחדת, אל עצים. כל מי שהולך בדרכו של בודהה חייב, אחת לכמה שנים, לטעת עץ ולטפח אותו עד שיכה שורשים איתנים; הכלכלן הבודהיסטי יכול להוכיח ללא קושי, שקיום הכלל על-ידי הכל יביא לידי שיעור גבוהה של פיתוח כלכלי אמיתי, בלא תלות בסיוע זר. חלק ניכר מן הניוון הכלכלי של דרום מזרח אסיה (כניוונם של חלקי עולם רבים אחרים) נבע, ללא ספק, מהזנחתם המזלזלת את העצים.

תורתו של בודהה, לעומת זאת, מטיפה לגישה של יראת כבוד ואי-אלימות לא רק כלפי היצורים המסוגלים לחוש, אלא גם, ובהטעמה מיוחדת, אל עצים. כל מי שהולך בדרכו של בודהה חייב, אחת לכמה שנים, לטעת עץ ולטפח אותו עד שיכה שורשים איתנים; הכלכלן הבודהיסטי יכול להוכיח ללא קושי, שקיום הכלל על-ידי הכל יביא לידי שיעור גבוהה של פיתוח כלכלי אמיתי, בלא תלות בסיוע זר. חלק ניכר מן הניוון הכלכלי של דרום מזרח אסיה (כניוונם של חלקי עולם רבים אחרים) נבע, ללא ספק, מהזנחתם המזלזלת את העצים.

תורת הכלכלה המודרנית אינה מבחינה בין חומרים שניתן לשחזרם וחומרים שלא ניתן לשחזרם, שהרי היא נוהגת  להשוות ולכמת את הכל במחיר של מחיר כספי. כך, למשל במקרה של חומרי דלק חלופיים, כגון פחם, נפט, עץ או כוח הידראולי: ההבדל היחידי ביניהם שתורת הכלכלה המודרנית מוכנה להכיר בו הוא ההבדל בעלותה היחסית של יחידה שוות תפוקה. מובן-מאליו בעיניה שיש להעדיף את חומר הדלק הזול ביותר; לנהוג אחרת משמע לנהוג בצורה אי-רציונאלית ו"בלתי כלכלית". מובן שלא כך נראים הדברים מנקודת ראותו של הכלכלן הבודהיסטי; הוא אינו יכול להתעלם מן ההבדל המהותי בין חומרי דלק שאינם ניתנים לשחזור, כגון פחם ונפט לבין חומרי דלק שניתן לשחזרם, כגון עץ וכוח הידראולי. במוצרים שאי-אפשר לשחזר יש לדעתו להשתמש רק כשאי-אפשר בלעדיהם, ובזהירות מרבית ומתוך עניין דקדקני בשימורם. השימוש בהם בלא התחשבות ובמידה מופרזת הוא בגדר מעשה אלימות, ואף כי אי-אפשר בעולם הזה להגשים את אידאל אי-האלימות במלואו, מוטלת על האדם חובה שאין להשתמט ממנה לחתור לקראתו בכל מעשיו.

תורת הכלכלה המודרנית אינה מבחינה בין חומרים שניתן לשחזרם וחומרים שלא ניתן לשחזרם, שהרי היא נוהגת  להשוות ולכמת את הכל במחיר של מחיר כספי. כך, למשל במקרה של חומרי דלק חלופיים, כגון פחם, נפט, עץ או כוח הידראולי: ההבדל היחידי ביניהם שתורת הכלכלה המודרנית מוכנה להכיר בו הוא ההבדל בעלותה היחסית של יחידה שוות תפוקה. מובן-מאליו בעיניה שיש להעדיף את חומר הדלק הזול ביותר; לנהוג אחרת משמע לנהוג בצורה אי-רציונלית ו"בלתי כלכלית". מובן שלא כך נראים הדברים מנקודת ראותו של הכלכלן הבודהיסטי; הוא אינו יכול להתעלם מן ההבדל המהותי בין חומרי דלק שאינם ניתנים לשחזור, כגון פחם ונפט לבין חומרי דלק שניתן לשחזרם, כגון עץ וכוח הידראולי. במוצרים שאי-אפשר לשחזר יש לדעתו להשתמש רק כשאי-אפשר בלעדיהם, ובזהירות מרבית ומתוך עניין דקדקני בשימורם. השימוש בהם בלא התחשבות ובמידה מופרזת הוא בגדר מעשה אלימות, ואף כי אי-אפשר בעולם הזה להגשים את אידאל אי-האלימות במלואו, מוטלת על האדם חובה שאין להשתמט ממנה לחתור לקראתו בכל מעשיו.

בדיוק כפי שהכלכלן האירופאי המודרני לא יחשיב את מכירת כל אוצרות האמנות של אירופה לאמריקה במחיר מפתה להישג כלכלי, כך יטעים הכלכלן הבודהיסטי שאוכלוסייה המשתיתה את חייה הכלכליים על חומרי דלק שאינם ניתנים לשחזור חיה כטפיל, על חשבון הונה במקום על חשבון הכנסתה. אורח חיים כזה אינו יכול להיות מתמיד, ולכן ניתן להצדיקו רק כסטייה הכרחית וזמנית. מאחר שמשאבי הדלק שאינם ניתנים לשחזור - הפחם, הנפט והגז הטבעי - מפוזרים ברחבי כדור הארץ באופן בלתי שווה ביותר, וכמותם ללא ספק מוגבלת, ברור שניצולם בשיעור הגדל והולך הוא בגדר מעשה של אלימות כנגד הטבע, שיביא, באופן שכמעט אין למונעו, לידי מעשי אלימות בין בני-אדם.  

בדיוק כפי שהכלכלן האירופאי המודרני לא יחשיב את מכירת כל אוצרות האמנות של אירופה לאמריקה במחיר מפתה להישג כלכלי, כך יטעים הכלכלן הבודהיסטי שאוכלוסייה המשתיתה את חייה הכלכליים על חומרי דלק שאינם ניתנים לשחזור חיה כטפיל, על חשבון הונה במקום על חשבון הכנסתה. אורח חיים כזה אינו יכול להיות מתמיד, ולכן ניתן להצדיקו רק כסטייה הכרחית וזמנית. מאחר שמשאבי הדלק שאינם ניתנים לשחזור - הפחם, הנפט והגז הטבעי - מפוזרים ברחבי כדור הארץ באופן בלתי שווה ביותר, וכמותם ללא ספק מוגבלת, ברור שניצולם בשיעור הגדל והולך הוא בגדר מעשה של אלימות כנגד הטבע, שיביא, באופן שכמעט אין למונעו, לידי מעשי אלימות בין בני-אדם.