שינויים

לביקורת ה"מאקרו" הזו יש גם היבטי מיקרו. חישבו לדוגמא על פונקצית ייצור Y=KL (Y תוצר, K הון,L  כמות עובדים / עבודה). כמות התפוזים שאפשר ל"ייצר" מפרדס תלויה בכמות העובדים ובכמות הסולמות (אם משאירים גורם אחד קבוע אמורים לקבל את "התפוקה השולית" של השני). זו משוואה שגויה. ראשית, Y הינו זרם וK -  וL - הינם מאגרים. אי-הבחנה בין זרם למאגר הינו טעות. שנית, ללא מאגר של קרקע, אי אפשר לייצר אפילו תפוז אחד, לא משנה כמה סולמות ועובדים יש לכם. כלכלנים טוענים שקרקע, בדומה לסולמות, ניתן לרכוש בהון כך שאין הבדל בין השניים. אבל סולמות וקרקע הם גורמי ייצור נפרדים, ולכן ייחוס תפוקה שולית ל"הון" עבור שניהם היא עיוות. לא משנה כמה הון וסולמות יש לכם, בלי קרקע (משאבי טבע) לא תקבלו תפוזים. שלישית, גם זה עיוות, משום שעד כה התעלמנו מזרמי האנרגיה והחומר של התהליך - ללא מזון לפועלים, דשנים לעצים, דלק למכונות ושמש לעצים, לא ניתן לייצר תפוז אחד, והזרמים האלה אינם תחליפיים עם מאגרי ההון והעבודה.  

לביקורת ה"מאקרו" הזו יש גם היבטי מיקרו. חישבו לדוגמא על פונקצית ייצור Y=KL (Y תוצר, K הון,L  כמות עובדים / עבודה). כמות התפוזים שאפשר ל"ייצר" מפרדס תלויה בכמות העובדים ובכמות הסולמות (אם משאירים גורם אחד קבוע אמורים לקבל את "התפוקה השולית" של השני). זו משוואה שגויה. ראשית, Y הינו זרם וK -  וL - הינם מאגרים. אי-הבחנה בין זרם למאגר הינו טעות. שנית, ללא מאגר של קרקע, אי אפשר לייצר אפילו תפוז אחד, לא משנה כמה סולמות ועובדים יש לכם. כלכלנים טוענים שקרקע, בדומה לסולמות, ניתן לרכוש בהון כך שאין הבדל בין השניים. אבל סולמות וקרקע הם גורמי ייצור נפרדים, ולכן ייחוס תפוקה שולית ל"הון" עבור שניהם היא עיוות. לא משנה כמה הון וסולמות יש לכם, בלי קרקע (משאבי טבע) לא תקבלו תפוזים. שלישית, גם זה עיוות, משום שעד כה התעלמנו מזרמי האנרגיה והחומר של התהליך - ללא מזון לפועלים, דשנים לעצים, דלק למכונות ושמש לעצים, לא ניתן לייצר תפוז אחד, והזרמים האלה אינם תחליפיים עם מאגרי ההון והעבודה.  

בתהליך הכלכלי, מלבד ניצול של "מאגרים" (נראה בהמשך שגם מינוח זה אינו מדויק), ישנם שני זרמים חשובים: חומר בעל אנטרופיה נמוכה שמעוצב, נצרך ולבסוף "מתקלקל" ונזרק כשיש לו אנטרופיה גבוהה יותר,  וזרם שני של אנרגיה ההופכת לחום. התעלמות מכך גורמת באופן אבסורדי לכך שהכלכלה העכשווית היא "אידיאלית" – במובן שאין לה נגיעה לעולם החומרי. מי שעוסק בעולם החומרי חייב להיתקל במגבלות החוק הראשון והשני של התרמודינמיקה (בהתאמה - שימור החומר והגדלת האנטרופיה במערכת סגורה).  

בתהליך הכלכלי, מלבד ניצול של "מאגרים" (נראה בהמשך שגם מינוח זה אינו מדויק), ישנם שני זרמים חשובים: חומר בעל אנטרופיה נמוכה שמעוצב, נצרך ולבסוף "מתקלקל" ונזרק כשיש לו אנטרופיה גבוהה יותר,  וזרם שני של אנרגיה ההופכת לחום. התעלמות מכך גורמת באופן אבסורדי לכך שהכלכלה העכשווית היא "אידאלית" – במובן שאין לה נגיעה לעולם החומרי. מי שעוסק בעולם החומרי חייב להיתקל במגבלות החוק הראשון והשני של התרמודינמיקה (בהתאמה - שימור החומר והגדלת האנטרופיה במערכת סגורה).  

המערכת הכלכלית הניאו-קלאסית היא מערכת ניוטונית סגורה – עבודה מוחלפת במוצרים בין שני "מעגלים" סגורים של שוק העבודה והסחורות. אם לדוגמא, נכבה את השמש, המערכת הזאת תמשיך לייצר תפוזים ולצרוך אותם ללא הפרעה (בחושך, ובטמפרטורה של 3 מעלות מעל לאפס המוחלט). ברור שזה מצב קיצוני, אולם גם התחממות גלובלית, חור באוזון או הרס הביוספירה, הינם בעלי השפעה כלכלית חזקה – גם אם נחליט שלא מתחשק לנו למדוד השפעה זו.

המערכת הכלכלית הניאו-קלאסית היא מערכת ניוטונית סגורה – עבודה מוחלפת במוצרים בין שני "מעגלים" סגורים של שוק העבודה והסחורות. אם לדוגמא, נכבה את השמש, המערכת הזאת תמשיך לייצר תפוזים ולצרוך אותם ללא הפרעה (בחושך, ובטמפרטורה של 3 מעלות מעל לאפס המוחלט). ברור שזה מצב קיצוני, אולם גם התחממות גלובלית, חור באוזון או הרס הביוספירה, הינם בעלי השפעה כלכלית חזקה – גם אם נחליט שלא מתחשק לנו למדוד השפעה זו.