| הדרך להחיות את הדמוקרטיה הישראלית היא בפיתוח הקהילה האזרחית והעצמת מושג האזרחות. הישראלי צריך להיות שותף, במישרין או באמצעות נציגים, ביותר תהליכים ומוסדות שבהם מעוצבים החיים הציבוריים במדינה. אין סיבה שתהליכים אלה ייעשו במחשכים, שקולו של האינטרס הציבורי לא יישמע בהם, ושמידע יישאר עלום. יש להגביר את שיתוף הציבור בהליכים של תכנון עירוני, בקביעת תוכניות מתאר, במוסדות תרבות, חינוך, תקשורת וספורט. להפוך את הדמוקרטיה מפורמלית למהותית, פתוחה ומשתפת. במקום שהציבור ייתפס כאויב, הוא ונציגיו בארגונים הלא ממשלתיים צריכים להיות שותפים לדרך, ליוזמות ולחזון. | | הדרך להחיות את הדמוקרטיה הישראלית היא בפיתוח הקהילה האזרחית והעצמת מושג האזרחות. הישראלי צריך להיות שותף, במישרין או באמצעות נציגים, ביותר תהליכים ומוסדות שבהם מעוצבים החיים הציבוריים במדינה. אין סיבה שתהליכים אלה ייעשו במחשכים, שקולו של האינטרס הציבורי לא יישמע בהם, ושמידע יישאר עלום. יש להגביר את שיתוף הציבור בהליכים של תכנון עירוני, בקביעת תוכניות מתאר, במוסדות תרבות, חינוך, תקשורת וספורט. להפוך את הדמוקרטיה מפורמלית למהותית, פתוחה ומשתפת. במקום שהציבור ייתפס כאויב, הוא ונציגיו בארגונים הלא ממשלתיים צריכים להיות שותפים לדרך, ליוזמות ולחזון. |
− | הפוליטיקה בישראל סובלת ממחלות כרוניות: היעדר תכנון וחשיבה לטווח ארוך, שחיקת הסולידאריות והסובלנות, קיטוב קיצוני, כוחנות, סקטוריאליות, שחיתות. משבר הפוליטיקה הישראלית הוא משבר הדמוקרטיה הישראלית. ישראלים רבים מדי זנחו את האמונה ביכולת שלהם להשפיע במשהו על חייהם ובאפשרות שמשהו כאו ישתנה. צו השעה הוא לייצר פוליטיקה אחרת. פוליטיקה שיכולה להתמודד עם המשימות של היום באמצעות תפיסות אחרות, לאור סדר עדיפויות אחר - ועם רוח אידיאליסטית מחודשת. פוליטיקה של תקווה. | + | הפוליטיקה בישראל סובלת ממחלות כרוניות: היעדר תכנון וחשיבה לטווח ארוך, שחיקת הסולידאריות והסובלנות, קיטוב קיצוני, כוחנות, סקטוריאליות, שחיתות. משבר הפוליטיקה הישראלית הוא משבר הדמוקרטיה הישראלית. ישראלים רבים מדי זנחו את האמונה ביכולת שלהם להשפיע במשהו על חייהם ובאפשרות שמשהו כאו ישתנה. צו השעה הוא לייצר פוליטיקה אחרת. פוליטיקה שיכולה להתמודד עם המשימות של היום באמצעות תפיסות אחרות, לאור סדר עדיפויות אחר - ועם רוח אידאליסטית מחודשת. פוליטיקה של תקווה. |