שינויים

===הדרה של הולכי הרגל מהמרחב הציבורי===

===הדרה של הולכי הרגל מהמרחב הציבורי===

{{הפניה לערך מורחב|תכנון מוטה רכב פרטי}}

{{הפניה לערך מורחב|תכנון מוטה רכב פרטי}}

עם התפתחות תחבורת העגלות ולאחר מכן כרכרות הסוסים, הפך חלק משטח הציבורי, בעיקר בערים הגדולות, למקום שבו הולכי הרגל הם "אזרחים סוג ב'". זבל סוסים לדוגמה היה בעיה בערים הגדולות, וכך גם הזרמה של ביוב. הגידול בערים ו[[המהפכה התעשייתית]] תרמו ליצירת [[אי שוויון כלכלי]] בתוך העיר ול[[אבטלה]] שתרמו להתפתחות הפשיעה בעיר. מסיבות אלה העדיפו אזרחים עשירים יותר לנוע במרכבות שהן בטוחות, מהירות ומוגנות יותר מפגעי מזג האוויר. מגמה זו של החלשת מעמדם של הולכי הרגל התחזקה לאחר פיתוח [[רכב פרטי|הרכב הפרטי הממנוע]].  

עם התפתחות תחבורת העגלות ולאחר מכן כרכרות הסוסים, הפך חלק משטח הציבורי, בעיקר בערים הגדולות, למקום שבו הולכי הרגל הם "אזרחים סוג ב'". זבל סוסים לדוגמה היה בעיה בערים הגדולות, וכך גם הזרמה של ביוב. הגידול בערים ו[[המהפכה התעשייתית]] תרמו ליצירת [[אי שוויון כלכלי]] בתוך העיר ול[[אבטלה]] שתרמו להתפתחות הפשיעה בעיר. מסיבות אלה העדיפו אזרחים עשירים יותר לנוע במרכבות שהן בטוחות, מהירות ומוגנות יותר מפגעי מזג האוויר. מגמה זו של החלשת מעמדם של הולכי הרגל התחזקה לאחר פיתוח [[רכב פרטי|הרכב הפרטי הממונע]].  

מגמה שהחלה לקבל תאוצה בשנות ה-50 של המאה ה-20, בעיקר ערים בארצות הברית או בדרום אמריקה (ברזיליה) היא [[תכנון מוטה רכב פרטי]]. בערים אלה ההליכה ברגל הפכה למשימה  מסוכנת, מתישה ולא נעימה. תכנון מוטה מכוניות כולל איזורים ללא מדרכות, כבישים רחבים מאוד שקשה לחצות אותם בבטחה, איזורים ללא מדרכות ועוד.   

מגמה שהחלה לקבל תאוצה בשנות ה-50 של המאה ה-20, בעיקר ערים בארצות הברית או בדרום אמריקה (ברזיליה) היא [[תכנון מוטה רכב פרטי]]. בערים אלה ההליכה ברגל הפכה למשימה  מסוכנת, מתישה ולא נעימה. תכנון מוטה מכוניות כולל איזורים ללא מדרכות, כבישים רחבים מאוד שקשה לחצות אותם בבטחה, איזורים ללא מדרכות ועוד.   

בערים עתיקות קשה יותר להתאים את העיר למכוניות, ויש צורך ביותר "התאמות" של העיר - נוהג נפוץ הוא לצמצם את המדרכה לטובת נתיבי נסיעה וחניה ברחוב לרכב הפרטי. בגלל תופעת [[ביקוש מושרה]] ו[[פרבור]] כמות הכבישים ו[[חניה|מקומות החניה]] אינה מספיקים לרכב הפרטי במרכזי הערים, ולכן יש לחץ מתמיד להכשיר עוד מקומות חניה ולהרחיב עוד את הכבישים. הדבר גורם להצרה נוספת של המדרכות, ולאישור או העלמת עין מרכבים שעומדים על המדרכות. במקומות רבים בעיר המדרכה היא צרה, או מלאה מכשולים, לדוגמה פחי אשפה, כיסאות של מסעדות, עמודים ועוד. במקרים רבים חונות מכוניות על המדרכה ומאלצות את הולכי הרגל, ובעיקר כאלה עם עגלות ילדים, או הליכונים לרדת לכביש. המצב אבסורדי במיוחד במקרים של הורים שחונים על המדרכה כדי לאסוף  את הילד שלהם מהגן, ומאלצים הורים אחרים לרדת עם עגלותיהם אל הכביש.  

בערים עתיקות קשה יותר להתאים את העיר למכוניות, ויש צורך ביותר "התאמות" של העיר - נוהג נפוץ הוא לצמצם את המדרכה לטובת נתיבי נסיעה וחניה ברחוב לרכב הפרטי. בגלל תופעת [[ביקוש מושרה]] ו[[פרבור]] כמות הכבישים ו[[חניה|מקומות החניה]] אינה מספיקים לרכב הפרטי במרכזי הערים, ולכן יש לחץ מתמיד להכשיר עוד מקומות חניה ולהרחיב עוד את הכבישים. הדבר גורם להצרה נוספת של המדרכות, ולאישור או העלמת עין מרכבים שעומדים על המדרכות. במקומות רבים בעיר המדרכה היא צרה, או מלאה מכשולים, לדוגמה פחי אשפה, כיסאות של מסעדות, עמודים ועוד. במקרים רבים חונות מכוניות על המדרכה ומאלצות את הולכי הרגל, ובעיקר כאלה עם עגלות ילדים, או הליכונים לרדת לכביש. המצב אבסורדי במיוחד במקרים של הורים שחונים על המדרכה כדי לאסוף  את הילד שלהם מהגן, ומאלצים הורים אחרים לרדת עם עגלותיהם אל הכביש.  

בנסיון להקל על [[פקקי תנועה|הפקקים]] ולהזרים מכוניות במהירות הגדולה ביותר, מתכננים עירוניים ומהנדסי תחבורה מתכננים את הרמזורים והצמתים להזרמת נפח גדול ככל האפשר של מכוניות בדקה, דבר שמאריך את זמן ההמתנה של הולכי הרגל. לשם דוגמה על פי מדידה אחת בשנת 2014, הולכי רגל נדרשו ל- 3.5 דקות לחצות את רחוב ז'בוטינסיקי בפתח תקווה.  

בנסיון להקל על [[פקקי תנועה|הפקקים]] ולהזרים מכוניות במהירות הגדולה ביותר, מתכננים עירוניים ומהנדסי תחבורה מתכננים את הרמזורים והצמתים להזרמת נפח גדול ככל האפשר של מכוניות בדקה, דבר שמאריך את זמן ההמתנה של הולכי הרגל. לשם דוגמה על פי מדידה אחת בשנת 2014, הולכי רגל נדרשו ל- 3.5 דקות לחצות את רחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה.  

מגמות אלו מתיישבות עם המגמה לפיה רוב הולכי הרגל במדינות כמו ארצות הברית משתייכים ל[[אי שוויון|מעמדות הנמוכים]] ו[[עוני|העניים]] יותר, כמו גם למעמדות אחרים שנדחקים לשוליים כמו נשים, זקנים וילדים, שכולם משתמשים פחות ברכב פרטי ויותר ב[[תחבורה ציבורית]] והליכה ברגל.

מגמות אלו מתיישבות עם המגמה לפיה רוב הולכי הרגל במדינות כמו ארצות הברית משתייכים ל[[אי שוויון|מעמדות הנמוכים]] ו[[עוני|העניים]] יותר, כמו גם למעמדות אחרים שנדחקים לשוליים כמו נשים, זקנים וילדים, שכולם משתמשים פחות ברכב פרטי ויותר ב[[תחבורה ציבורית]] והליכה ברגל.

כדי לעודד [[אקולוגיה עירונית]] בריאה יותר, קיימת מגמה בשנים האחרונות בקרב מתכננים עירוניים בחלק מהקהילות ליצור רחובות ואיזורים ידידותיים להולכי רגל, שיאפשרו לפעילות של [[יוממות]], קניות ופנאי להעשות ברגל, בעיקר על ידי הפיכתם ל[[איזורים ללא מכוניות]]. בארצות הברית Active Living network היא דוגמה לפעילות של קהילות בנסיון לעודד הליכה ברגל. עיריית ניו יורק החלה לסגור שטחים ורחובות למכוניות ולהפוך אותם ל[[מדרחובים]] בנסיון להקטין את התופעה של [[ביקוש מושרה]] ולעודד חיי מסחר עירוניים.  

כדי לעודד [[אקולוגיה עירונית]] בריאה יותר, קיימת מגמה בשנים האחרונות בקרב מתכננים עירוניים בחלק מהקהילות ליצור רחובות ואיזורים ידידותיים להולכי רגל, שיאפשרו לפעילות של [[יוממות]], קניות ופנאי להעשות ברגל, בעיקר על ידי הפיכתם ל[[איזורים ללא מכוניות]]. בארצות הברית Active Living network היא דוגמה לפעילות של קהילות בנסיון לעודד הליכה ברגל. עיריית ניו יורק החלה לסגור שטחים ורחובות למכוניות ולהפוך אותם ל[[מדרחובים]] בנסיון להקטין את התופעה של [[ביקוש מושרה]] ולעודד חיי מסחר עירוניים.  

דוגמאות מאירופה כוללות את [[שכונת וובן, פרייבורג]] בגרמניה כמו גם עשרות מרכזים עירוניים שהחוזרו להיות מדרחובים. דוגמאות בולטות כוללות ערים בדנמרק ובהולנד. בישראל קיימת שכונת מעוז אביב שבה חלקים מהשכונה הם בלוקים עירוניים עם חצרות בין הבתים, ללא כבישים.   

דוגמאות מאירופה כוללות את [[שכונת וובן, פרייבורג]] בגרמניה כמו גם עשרות מרכזים עירוניים שהוחזרו להיות מדרחובים. דוגמאות בולטות כוללות ערים בדנמרק ובהולנד. בישראל קיימת שכונת מעוז אביב שבה חלקים מהשכונה הם בלוקים עירוניים עם חצרות בין הבתים, ללא כבישים.   

על פי התכנון של [[ערים ללא מכוניות]] מודרניות, ניתן יהיה להגיע מכל מקום לכל מקום תוך שילוב של הליכה ברגל בת לא יותר מ-10 דקות: 5 דקות הליכה לכל היותר אל תחנת הרכבת, ו-5 דקות לכל היותר ממנה.

על פי התכנון של [[ערים ללא מכוניות]] מודרניות, ניתן יהיה להגיע מכל מקום לכל מקום תוך שילוב של הליכה ברגל בת לא יותר מ-10 דקות: 5 דקות הליכה לכל היותר אל תחנת הרכבת, ו-5 דקות לכל היותר ממנה.