| מבין מעדי הטבע, האקולוגיה היתה "הילד המאוחר". אנשים שהתעניינו בביולוגיה תארו את הסביבה הטבעית והעלו תאוריות בשאלה כיצד מערכות ביולוגיות התפתחו מבחינה היסטורית, אבל תאורים אמפיריים אלה לא שולבו לכדי חשיבה מסודרת עד למחצית השניה של המאה ה-19. לכן סיפורנו מתחיל בכלכלה. | | מבין מעדי הטבע, האקולוגיה היתה "הילד המאוחר". אנשים שהתעניינו בביולוגיה תארו את הסביבה הטבעית והעלו תאוריות בשאלה כיצד מערכות ביולוגיות התפתחו מבחינה היסטורית, אבל תאורים אמפיריים אלה לא שולבו לכדי חשיבה מסודרת עד למחצית השניה של המאה ה-19. לכן סיפורנו מתחיל בכלכלה. |
− | ה[[פיזיוקרטיים]], קבוצה של פילוסופים חברתיים צרפתיים שכתבו באמצע המאה ה-18, היו הזרם הראשון בכלכלה. הם האמינו כי החוקים האוניברסלים של הפיזיקה (מכאן שמו של הזרם) הורחבו בדרך כשלהי שעדיין יש צורך לבארה, כדי ליצור את הסדר החברתי הטבעי. הסדר החברתי היה בנוי מאנשים עם זכויות ריבוניות הזכאים לתוצרת של פרי עמלם. על פי הפיסיוקרטים, הפעילות הכלכלית האמיתית (הריאלית), היתה מורכבת מעיבוד האדמה. קמעונאי מזון, אנשים העובדים בעיבוד מוצרים, וסיטונאים חיו פשוט מפירות של אחרים והחלק שלהם צריך להיות מינמלי. האמונה כי חוקי הטבע קובעים את הסדר החברתי לבש מאז הפיזיוקרטים צורות רבות, ועורר מחלוקות רבות. הפיזיוקרטים מעולם לא זיהו את הצורה בה חוקי הפיזיקה יושמו למערכות הכלכליות, אבל ההתעקשות שלהם לעסוק בבני האדם כיצורים סוברניים, כמו אטומים, לפי המסורת של פילוסופים חברתיים ליברליים כמו הובס ולוק שהניחו כי החברה היא בסך הכל הסכום של כלל אנשיה, נשארה מאז בתוך הזרם המרכזי של הכלכלה. בעוד שכלכלנים מאוחרים יותר מעולם לא גילו כיצד חוקי הפיזיקה שלטו בכלכלה, הם העתיקו את דפוסי החשיבה של המכניקה בתפיסה שלהם על אינטרקאציות בשוק, דפוס היגיון בו החל אדם סמית. | + | ה[[פיזיוקרטיים]], קבוצה של פילוסופים חברתיים צרפתיים שכתבו באמצע המאה ה-18, היו הזרם הראשון בכלכלה. הם האמינו כי החוקים האוניברסלים של הפיזיקה (מכאן שמו של הזרם) הורחבו בדרך כשלהי שעדיין יש צורך לבארה, כדי ליצור את הסדר החברתי הטבעי. הסדר החברתי היה בנוי מאנשים עם זכויות ריבוניות הזכאים לתוצרת של פרי עמלם. על פי הפיסיוקרטים, הפעילות הכלכלית האמיתית (הריאלית), היתה מורכבת מעיבוד האדמה. קמעונאי מזון, אנשים העובדים בעיבוד מוצרים, וסיטונאים חיו פשוט מפירות של אחרים והחלק שלהם צריך להיות מינימלי. האמונה כי חוקי הטבע קובעים את הסדר החברתי לבש מאז הפיזיוקרטים צורות רבות, ועורר מחלוקות רבות. הפיזיוקרטים מעולם לא זיהו את הצורה בה חוקי הפיזיקה יושמו למערכות הכלכליות, אבל ההתעקשות שלהם לעסוק בבני האדם כיצורים סוברניים, כמו אטומים, לפי המסורת של פילוסופים חברתיים ליברליים כמו הובס ולוק שהניחו כי החברה היא בסך הכל הסכום של כלל אנשיה, נשארה מאז בתוך הזרם המרכזי של הכלכלה. בעוד שכלכלנים מאוחרים יותר מעולם לא גילו כיצד חוקי הפיזיקה שלטו בכלכלה, הם העתיקו את דפוסי החשיבה של המכניקה בתפיסה שלהם על אינטרקאציות בשוק, דפוס היגיון בו החל אדם סמית. |