שינויים

השימוש הראשון בסדיקה הידראולית היה ב-1947, אבל טכניקות מודרניות של סדיקה הידראולית, שנקראות '''horizontal slickwater fracturing''', ואשר הפכו את ההפקה של [[פצלי גז]] ו[[פצלי נפט]] לכדאי מבחינה כלכלית, פותחו רק ב-1998, במאגר פצלי הגז Barnett Shale בטקסס. ([[פצלי שמן]] מופקים בטכניקה אחרת, ראו ערך בנושא).

השימוש הראשון בסדיקה הידראולית היה ב-1947, אבל טכניקות מודרניות של סדיקה הידראולית, שנקראות '''horizontal slickwater fracturing''', ואשר הפכו את ההפקה של [[פצלי גז]] ו[[פצלי נפט]] לכדאי מבחינה כלכלית, פותחו רק ב-1998, במאגר פצלי הגז Barnett Shale בטקסס. ([[פצלי שמן]] מופקים בטכניקה אחרת, ראו ערך בנושא).

תומכים של טכנולוגיית הסדיקה ההידראולית מצביעים על היתרונות הכלכליים שנובעים מהיכולת לנצל כמויות ענק של הידרו-קרבונים שהיו בלתי נגישים בעבר, ושהטכניקה החדשה מאפשרת לנצל. מתנגדים של הסדיקה ההידראולית מצביעים על הסיכון ב[[השפעות סביבתיות]] שונות כולל [[זיהום מי תהום]], סיכון ב[[זיהום אוויר]], נדידה של גאזים וכימקלים המשמשים בסדיקה ההידראולית אל פני השטח, [[זיהום קרקע]] כתוצאה מדליפות. מסיבות אלה סידוק הידראולי נמצא תחת בדיקות ברחבי העולם, וחלק מהמדינות אוסרות או משהות את השימוש בטכנולוגיה זו. בחלק מהמדינות יש פוטנציאל תאורטי רב של פצלים אבל סיבות טכניות (כמו מחסור במים, מבנה סלע בעייתי ועוד) המקשים על פיתוח שדות הפצלים.  

תומכים של טכנולוגיית הסדיקה ההידראולית מצביעים על היתרונות הכלכליים שנובעים מהיכולת לנצל כמויות ענק של הידרו-קרבונים שהיו בלתי נגישים בעבר, ושהטכניקה החדשה מאפשרת לנצל. מתנגדים של הסדיקה ההידראולית מצביעים על הסיכון ב[[השפעות סביבתיות]] שונות כולל [[זיהום מי תהום]], סיכון ב[[זיהום אוויר]], נדידה של גאזים וכימיקלים המשמשים בסדיקה ההידראולית אל פני השטח, [[זיהום קרקע]] כתוצאה מדליפות. מסיבות אלה סידוק הידראולי נמצא תחת בדיקות ברחבי העולם, וחלק מהמדינות אוסרות או משהות את השימוש בטכנולוגיה זו. בחלק מהמדינות יש פוטנציאל תאורטי רב של פצלים אבל סיבות טכניות (כמו מחסור במים, מבנה סלע בעייתי ועוד) המקשים על פיתוח שדות הפצלים.  

סוג אחר של ביקורת הוא ששיש הגזמה בכמות ובאיכות של מאגרי פצלי הגז ופצלי הנפט. [[החזר אנרגטי|ההחזר האנרגטי]] של באר פצלים נמוך בהרבה יחסית לבאר יבשתית דומה, עקב השקעה גדולה בהרבה בהקמה ובתפעול הבאר. התפוקה של באר כזו יורד במהירות, מה שמחייב קידוח בארות חדשות או הרחבת הבאר הקיימת. כל זה מתרגם להשקעות גבוהות יותר של [[הון תעשייתי]] ומייקר את הקידוח. מסיבות אלה שדות של פצלי גז ואולי גם פצלי נפט מגיעים ל[[שיא תפוקה]] מהר בהרבה יחסית לשדות נפט וגז דומים בגדולם, כך שחלק גדול מהמאגר עלול להתגלות כבלתי כדאי כלכלית ו/או בלתי כדאי אנרגטית (צריך להשקיע בהפקתו יותר אנרגיה ממה שתתקבל).  המסקנה כתוצאה מכך היא שההבטחה הגלומה לכאורה בסדיקה הידראולית תתברר כאופטימיות מוגזמת.

סוג אחר של ביקורת הוא ששיש הגזמה בכמות ובאיכות של מאגרי פצלי הגז ופצלי הנפט. [[החזר אנרגטי|ההחזר האנרגטי]] של באר פצלים נמוך בהרבה יחסית לבאר יבשתית דומה, עקב השקעה גדולה בהרבה בהקמה ובתפעול הבאר. התפוקה של באר כזו יורד במהירות, מה שמחייב קידוח בארות חדשות או הרחבת הבאר הקיימת. כל זה מתרגם להשקעות גבוהות יותר של [[הון תעשייתי]] ומייקר את הקידוח. מסיבות אלה שדות של פצלי גז ואולי גם פצלי נפט מגיעים ל[[שיא תפוקה]] מהר בהרבה יחסית לשדות נפט וגז דומים בגדולם, כך שחלק גדול מהמאגר עלול להתגלות כבלתי כדאי כלכלית ו/או בלתי כדאי אנרגטית (צריך להשקיע בהפקתו יותר אנרגיה ממה שתתקבל).  המסקנה כתוצאה מכך היא שההבטחה הגלומה לכאורה בסדיקה הידראולית תתברר כאופטימיות מוגזמת.

פראקינג כרוך בשימוש בכמות גדולה של [[מים]] ויש חשש מפני בזבוז מים גדול, [[זיהום מים]] ו[[זיהום קרקע]]. חששות אלה הובילו מספר מדינות בארצות הברית, כמו מדינת ניו-יורק, לאסור על שיטת הפקה זו לשם הפקת [[פצלי גז]] בגלל בעיות אלה.

פראקינג כרוך בשימוש בכמות גדולה של [[מים]] ויש חשש מפני בזבוז מים גדול, [[זיהום מים]] ו[[זיהום קרקע]]. חששות אלה הובילו מספר מדינות בארצות הברית, כמו מדינת ניו-יורק, לאסור על שיטת הפקה זו לשם הפקת [[פצלי גז]] בגלל בעיות אלה.

טכנולוגיית הפראקינג דורשת כמויות גבוהות של מים המוחדרים לקרקע בלחץ גבוה יחד עם [[כימיקלים רעילים]] ו[[חומר מסרטן|מסרטנים]]. כדי לקדוח באר פצלי-גז אחת יש צורך להחדיר לקרקע 18 אלף מטרים מעוקבים של מים. שיעור הכימקלים הוא פחות מחצי אחוז אבל היות ומדובר בכמות גדולה של מים גם כמות הכימיקלים הנוספת היא בסופו של דבר כמויות של טונות. באר אחת דורשת  283 מטרים מעוקבים של כימיקלים.<ref name="hell2011"/> התהליך גם גורם לפליטה חזרה של מים מזוהמים שיש להפטר מהם במקום כלשהו.  

טכנולוגיית הפראקינג דורשת כמויות גבוהות של מים המוחדרים לקרקע בלחץ גבוה יחד עם [[כימיקלים רעילים]] ו[[חומר מסרטן|מסרטנים]]. כדי לקדוח באר פצלי-גז אחת יש צורך להחדיר לקרקע 18 אלף מטרים מעוקבים של מים. שיעור הכימיקלים הוא פחות מחצי אחוז אבל היות ומדובר בכמות גדולה של מים גם כמות הכימיקלים הנוספת היא בסופו של דבר כמויות של טונות. באר אחת דורשת  283 מטרים מעוקבים של כימיקלים.<ref name="hell2011"/> התהליך גם גורם לפליטה חזרה של מים מזוהמים שיש להפטר מהם במקום כלשהו.  

חלק מהמים המשמשים לפראקינג [[זיהום מי תהום|דולף אל מערכות מי התהום]] נחלים ומקווי מים. לא תמיד קל להבין לאן המים המוחדרים מגיעים, שכן הקיטור בלחץ גבוה והכימיקלים יכולים להגיע למקומות מרוחקים במעבה האדמה דרך סדקים. בנוסף, מקרי זיהום מים עלולים להתרחש עקב דליפות ותאונות במשאיות המשמשות להובלת הכימיקלים (דבר שכבר התרחש), עקב פיקוח לקוי על פעילות הבארות, תקלות, וכן עקב שפיכה לא מסודרת של המים המזוהמים שיצאו מאתרי הפארקינג. לטענת פעילים נגד הקידוחים אין פיקוח טוב על רוב בארות הקידוח. <ref name="hell2011">[http://www.youtube.com/watch?v=dEB_Wwe-uBM Fracking Hell: The Untold Story], Link Tv, The Ecologist , 2011</ref>  מספרן של הבארות הפעילות בפנסילבניה לבדה הוא כ-70,000 בארות. [http://www.nytimes.com/2011/02/27/us/27gas.html?_r=0]

חלק מהמים המשמשים לפראקינג [[זיהום מי תהום|דולף אל מערכות מי התהום]] נחלים ומקווי מים. לא תמיד קל להבין לאן המים המוחדרים מגיעים, שכן הקיטור בלחץ גבוה והכימיקלים יכולים להגיע למקומות מרוחקים במעבה האדמה דרך סדקים. בנוסף, מקרי זיהום מים עלולים להתרחש עקב דליפות ותאונות במשאיות המשמשות להובלת הכימיקלים (דבר שכבר התרחש), עקב פיקוח לקוי על פעילות הבארות, תקלות, וכן עקב שפיכה לא מסודרת של המים המזוהמים שיצאו מאתרי הפארקינג. לטענת פעילים נגד הקידוחים אין פיקוח טוב על רוב בארות הקידוח. <ref name="hell2011">[http://www.youtube.com/watch?v=dEB_Wwe-uBM Fracking Hell: The Untold Story], Link Tv, The Ecologist , 2011</ref>  מספרן של הבארות הפעילות בפנסילבניה לבדה הוא כ-70,000 בארות. [http://www.nytimes.com/2011/02/27/us/27gas.html?_r=0]