שינויים

בתת פרק ג' מנסים המחברים לקשור בין ה[[הטיה צבאית|הטיה הצבאית]] בארה"ב לבין שינוי מבני כלל-עולמי שבו יש ירידה מתמדת בעצמתה היחסית של ארה"ב במשק העולמי, במיוחד ביחס למשקים של אירופה ויפן.  

בתת פרק ג' מנסים המחברים לקשור בין ה[[הטיה צבאית|הטיה הצבאית]] בארה"ב לבין שינוי מבני כלל-עולמי שבו יש ירידה מתמדת בעצמתה היחסית של ארה"ב במשק העולמי, במיוחד ביחס למשקים של אירופה ויפן.  

לפי המחברים, ירידה זו בולטת במיוחד בענפי התעשייה בהם לארה"ב היתה בכורה מוחלטת במחצית הראשונה של המאה ה 20. לדוגמא בשנת 1960  התמ"ג  של ארה"ב גדול פי 1.5 מזה של יפן ושל 12 החברות בשוק האירופאי המשותף. בשנת 1992, התוצר המקומי של ארה"ב הגיע רק לכמחצית התמ"ג המשותף של מדינות אלה. בשנות ה 50 הייצוא האמריקני היה 20% מכלל היצוא העולמי, ובשנות ה-90 הוא נפל לשיעור של 10%. בשנת 1960, מתוך 174 התאגידים הגדולים בעולם, ב15 ענפי תעשיה חשובים, 114  היו אמריקניים. בשנת 1990 נותרו רק 56 תאגידים אמריקניים כאלה.  

לפי המחברים, ירידה זו בולטת במיוחד בענפי התעשייה בהם לארה"ב היתה בכורה מוחלטת במחצית הראשונה של המאה ה 20. לדוגמא בשנת 1960  התמ"ג  של ארה"ב גדול פי 1.5 מזה של יפן ושל 12 החברות בשוק האירופאי המשותף. בשנת 1992, התוצר המקומי של ארה"ב הגיע רק לכמחצית התמ"ג המשותף של מדינות אלה. בשנות ה 50 הייצוא האמריקני היה 20% מכלל היצוא העולמי, ובשנות ה-90 הוא נפל לשיעור של 10%. בשנת 1960, מתוך 174 התאגידים הגדולים בעולם, ב-15 ענפי תעשיה חשובים, 114  היו אמריקניים. בשנת 1990 נותרו רק 56 תאגידים אמריקניים כאלה.  

על פי המחברים: "השינויים המבניים האלה הובילו לכך שתאגידים גדולים בארה"ב - אשר במחצית הראשונה של המאה העשרים שלטו ללא עוררין בענפים אזרחיים בעולם - מצאו עצמם, ברבע האחרון של המאה העשרים, עומדים נוכח תחרות בינלאומית הולכת וגוברת מצד פירמות אירופאיות, יפניות ואפילו קוריאניות. הם נאלצו לסגת, לפחות זמנית, לעבר תחומים שנשענו על תקציבי ממשלה, כמו חלל, אטום, ציוד רפואי, וטכנולוגיה צבאית." (עמ' 318)

על פי המחברים: "השינויים המבניים האלה הובילו לכך שתאגידים גדולים בארה"ב - אשר במחצית הראשונה של המאה העשרים שלטו ללא עוררין בענפים אזרחיים בעולם - מצאו עצמם, ברבע האחרון של המאה העשרים, עומדים נוכח תחרות בינלאומית הולכת וגוברת מצד פירמות אירופאיות, יפניות ואפילו קוריאניות. הם נאלצו לסגת, לפחות זמנית, לעבר תחומים שנשענו על תקציבי ממשלה, כמו חלל, אטום, ציוד רפואי, וטכנולוגיה צבאית." (עמ' 318)

על פי המחברים, במשך השנים, ובעיקר בעידן שלאחר נפילת בריה"מ, היה קושי גדל והולך להצדיק הוצאות בטחוניות גבוהות. כדי להפחית את אי היציבות ברווחים, נאלצו פירמות הנשק לייצא את תוצרתן למוקדי מתיחות צבאיים, דבר שהוביל לגלובליזציה ומסחור של עסקי הנשק.  

על פי המחברים, במשך השנים, ובעיקר בעידן שלאחר נפילת בריה"מ, היה קושי גדל והולך להצדיק הוצאות בטחוניות גבוהות. כדי להפחית את אי היציבות ברווחים, נאלצו פירמות הנשק לייצא את תוצרתן למוקדי מתיחות צבאיים, דבר שהוביל לגלובליזציה ומסחור של עסקי הנשק.  

בתחילת תת פרק ד' של הפרק השישי טוענים המחברים כי בניגוד לדעה מקובלת, חשיבותו של ייצוא הנשק עבור פירמות הנשק הלכה וגדלה, מרמה של 6.5% מסך הקניות המקומיות, ב-1963, לרמה של 40% ב-1998. המחברים מנסים לעמוד את החשיבות היחסית של הרווחים מייצוא עבור פירמות הנשק, ומהערכה של 12% בשנת 1964, הם מגיעים להערכה של 40-45%  ב1996.  

בתחילת תת פרק ד' של הפרק השישי טוענים המחברים כי בניגוד לדעה מקובלת, חשיבותו של ייצוא הנשק עבור פירמות הנשק הלכה וגדלה, מרמה של 6.5% מסך הקניות המקומיות, ב-1963, לרמה של 40% ב-1998. המחברים מנסים לעמוד את החשיבות היחסית של הרווחים מייצוא עבור פירמות הנשק, ומהערכה של 12% בשנת 1964, הם מגיעים להערכה של 40-45%  ב-1996.  

בהמשך תת פרק זה המחברים טוענים כי המוקד הגיאוגרפי של יבוא הנשק העולמי זז עם השנים:  ב-1963 49% נמכר לנאט"ו, בשנים 1965-73, 35% מייבוא הנשק העולמי עבר למזרח אסיה, ובשנים 1974-1989 36% עד 32% מייבוא הנשק זרם למזרח התיכון. בנוסף לכך טוענים המחברים כי צורת מימון הנשק עברה שינוי -  במקום מענקים מטעם ממשלת ארה"ב, (ממימון של 61% מהייצוא הצבאי בשנות השישים לפחות משליש בשנות התשעים), המדינות שייבאו נשק היו צריכות לשלם בעובר הנשק שנקנה.

בהמשך תת פרק זה המחברים טוענים כי המוקד הגיאוגרפי של יבוא הנשק העולמי זז עם השנים:  ב-1963 49% נמכר לנאט"ו, בשנים 1965-73, 35% מייבוא הנשק העולמי עבר למזרח אסיה, ובשנים 1974-1989 36% עד 32% מייבוא הנשק זרם למזרח התיכון. בנוסף לכך טוענים המחברים כי צורת מימון הנשק עברה שינוי -  במקום מענקים מטעם ממשלת ארה"ב, (ממימון של 61% מהייצוא הצבאי בשנות השישים לפחות משליש בשנות התשעים), המדינות שייבאו נשק היו צריכות לשלם בעובר הנשק שנקנה.