שינויים

מנקודת הראות הבודהיסטית תפקידה של העבודה היא לפחות משולש: היא אמורה לתת לאדם הזדמנות להשתמש בכשריו ולפתחם; היא אמורה לאפשר לו להתגבר על האגוצנטריות שלו בהצטרפו לאחרים בביצוע משימה משותפת; היא אמורה לייצר את הסחורות והשרותים הדרושים לשם קיום הוגן. גם להשקפה זו יש השלכות רבות לאין-ספור. אירגון העבודה באופן העושה אותה, מבחינתו של העובד, חסרת משמעות, משעממת, מטמטמת או מעצבנת, הוא כמעט בגדר פשע; הוא מצביע על כך שההתעניינות במוצרים עולה על ההתעניינות בבני-אדם, ומשמש כאות וכסימן להעדר אהבת הבריות ולדבקותם ההרסנית של בני-אדם בצד הפרימיטיבי ביותר של הקיום בעולם הזה. ובדומה לכך, רדיפת הפנאי כתחליף לעבודה נחשבת כחוסר הבנה גמור של אחת מאמיתות היסוד של הקיום האנושי, האומרת שעבודה ופנאי הם חלקים משלימים של תהליך חיים אחד ויחיד, ואי אפשר להפריד ביניהם בלא לפגום בחדוות העבודה ובברכת הפנאי.

מנקודת הראות הבודהיסטית תפקידה של העבודה היא לפחות משולש: היא אמורה לתת לאדם הזדמנות להשתמש בכשריו ולפתחם; היא אמורה לאפשר לו להתגבר על האגוצנטריות שלו בהצטרפו לאחרים בביצוע משימה משותפת; היא אמורה לייצר את הסחורות והשרותים הדרושים לשם קיום הוגן. גם להשקפה זו יש השלכות רבות לאין-ספור. אירגון העבודה באופן העושה אותה, מבחינתו של העובד, חסרת משמעות, משעממת, מטמטמת או מעצבנת, הוא כמעט בגדר פשע; הוא מצביע על כך שההתעניינות במוצרים עולה על ההתעניינות בבני-אדם, ומשמש כאות וכסימן להעדר אהבת הבריות ולדבקותם ההרסנית של בני-אדם בצד הפרימיטיבי ביותר של הקיום בעולם הזה. ובדומה לכך, רדיפת הפנאי כתחליף לעבודה נחשבת כחוסר הבנה גמור של אחת מאמיתות היסוד של הקיום האנושי, האומרת שעבודה ופנאי הם חלקים משלימים של תהליך חיים אחד ויחיד, ואי אפשר להפריד ביניהם בלא לפגום בחדוות העבודה ובברכת הפנאי.

מנקודת הראות הבודהיסטית יש אפוא שני סוגים של מיכון, ויש להבחין ביניהם כהלכה: האחד מרומם את מיומנותו וכושרו של האדם, והאחר מוסר את עבודת האדם לידי עבד מכאני ומותיר את האדם בעמדה שבה עליו לשרת את העבד. כיצד ניתן להבדיל ביניהם? "האומן עצמו," כך טוען אנאדה קואומאראסוואמי, שביקאותו מתירה לו לדבר על המערב המודרני ועל המזרח הקדום כאחד, מסוגל תמיד, אם מניחים לו לעשות זאת, לעמוד על דקות ההבדל שבין המכונה לכלי העבודה. מנור האורגים הוא כלי עבודה, תחבולה להחזקת חוטי השתי מתוחים בצורה המאפשרת לאצבעות האומן לכרוך סביבם את חוטי הערב; הפלך החשמלי הוא מכונה, ומשמעותו כהורס תרבות נעוצה בעובדה שהוא מבצע את חלקה של העבודה שהוא אנושי במהותו" (קואומאראסוואמי).  ברור איפה שתורת הכלכלה הבודהיסטית נבדלת לחלוטין מתורת הכלכלה של החומרנות המודרנית, שכן לדעתו של הבודהיסט מהותה של הציוויליזציה איננה התרבות רצונות, אלא טיהור אופיו של האדם. האופי, מצידו, מתגבש בראש ובראשונה בעבודתו של האדם, והעבודה, כשהיא מתנהלת כראוי, בתנאים היאים להדרת כבודו של האדם ולחירותו, משרה מברכתה על עושיה ועל תוצרתם גם יחד. הפילוסוף והכלכלן ההודי ג'.ק. קומאראפה (קומאראפה 1958) מסכם את העניין כך:

מנקודת הראות הבודהיסטית יש אפוא שני סוגים של מיכון, ויש להבחין ביניהם כהלכה: האחד מרומם את מיומנותו וכושרו של האדם, והאחר מוסר את עבודת האדם לידי עבד מכאני ומותיר את האדם בעמדה שבה עליו לשרת את העבד. כיצד ניתן להבדיל ביניהם? "האומן עצמו," כך טוען אנאדה קו/אומאראסוואמי, שביקאותו מתירה לו לדבר על המערב המודרני ועל המזרח הקדום כאחד, מסוגל תמיד, אם מניחים לו לעשות זאת, לעמוד על דקות ההבדל שבין המכונה לכלי העבודה. מנור האורגים הוא כלי עבודה, תחבולה להחזקת חוטי השתי מתוחים בצורה המאפשרת לאצבעות האומן לכרוך סביבם את חוטי הערב; הפלך החשמלי הוא מכונה, ומשמעותו כהורס תרבות נעוצה בעובדה שהוא מבצע את חלקה של העבודה שהוא אנושי במהותו" (קו/אומאראסוואמי).  ברור איפה שתורת הכלכלה הבודהיסטית נבדלת לחלוטין מתורת הכלכלה של החומרנות המודרנית, שכן לדעתו של הבודהיסט מהותה של הציוויליזציה איננה התרבות רצונות, אלא טיהור אופיו של האדם. האופי, מצידו, מתגבש בראש ובראשונה בעבודתו של האדם, והעבודה, כשהיא מתנהלת כראוי, בתנאים היאים להדרת כבודו של האדם ולחירותו, משרה מברכתה על עושיה ועל תוצרתם גם יחד. הפילוסוף והכלכלן ההודי ג'.ק. קומאראפה (קומאראפה 1958) מסכם את העניין כך:

אם טבעה של העבודה יוערך כיאות וינוצל כהלכה, יהיה יחסה לכשריו הנשגבים יותר של האדם כיחסו של המזון לגופו החומרי. היא מזינה ומחיה את הנעלה שבאדם, ומעודדת אותו לייצר לפי מיטב יכולתו. היא מוליכה את רצונו החופשי בדרך הישר, ואת החיה שבו היא מרסנת ומובילה באפיקים מקדמים. היא מספקת לאדם רקע מצוין להצגת סולם ערכיו ולפיתוח אישיותו.

אם טבעה של העבודה יוערך כיאות וינוצל כהלכה, יהיה יחסה לכשריו הנשגבים יותר של האדם כיחסו של המזון לגופו החומרי. היא מזינה ומחיה את הנעלה שבאדם, ומעודדת אותו לייצר לפי מיטב יכולתו. היא מוליכה את רצונו החופשי בדרך הישר, ואת החיה שבו היא מרסנת ומובילה באפיקים מקדמים. היא מספקת לאדם רקע מצוין להצגת סולם ערכיו ולפיתוח אישיותו.

תורתו של בודהה, לעומת זאת, מטיפה לגישה של יראת כבוד ואי-אלימות לא רק כלפי היצורים המסוגלים לחוש, אלא גם, ובהטעמה מיוחדת, אל עצים. כל מי שהולך בדרכו של בודהה חייב, אחת לכמה שנים, לטעת עץ ולטפח אותו עד שיכה שורשים איתנים; הכלכלן הבודהיסטי יכול להוכיח ללא קושי, שקיום הכלל על-ידי הכל יביא לידי שיעור גבוהה של פיתוח כלכלי אמיתי, בלא תלות בסיוע זר. חלק ניכר מן הניוון הכלכלי של דרום מזרח אסיה (כניוונם של חלקי עולם רבים אחרים) נבע, ללא ספק, מהזנחתם המזלזלת את העצים.

תורתו של בודהה, לעומת זאת, מטיפה לגישה של יראת כבוד ואי-אלימות לא רק כלפי היצורים המסוגלים לחוש, אלא גם, ובהטעמה מיוחדת, אל עצים. כל מי שהולך בדרכו של בודהה חייב, אחת לכמה שנים, לטעת עץ ולטפח אותו עד שיכה שורשים איתנים; הכלכלן הבודהיסטי יכול להוכיח ללא קושי, שקיום הכלל על-ידי הכל יביא לידי שיעור גבוהה של פיתוח כלכלי אמיתי, בלא תלות בסיוע זר. חלק ניכר מן הניוון הכלכלי של דרום מזרח אסיה (כניוונם של חלקי עולם רבים אחרים) נבע, ללא ספק, מהזנחתם המזלזלת את העצים.

תורת הכלכלה המודרנית אינה מבחינה בין חומרים שניתן לשחזרם וחומרים שלא ניתן לשחזרם, שהרי היא נוהגת  להשוות ולכמת את הכל במחיר של מחיר כספי. כך, למשל במקרה של חומרי דלק חלופיים, כגון פחם, נפט, עץ או כוח הידראולי: ההבדל היחידי ביניהם שתורת הכלכלה המודרנית מוכנה להכיר בו הוא ההבדל בעלותה היחסית של יחידה שוות תפוקה. מובן-מאליו בעיניה שיש להעדיף את חומר הדלק הזול ביותר; לנהוג אחרת משמע לנהוג בצורה אי-רציונאלית ו"בלתי כלכלית". מובן שלא כך נראים הדברים מנקודת ראותו של הכלכלן הבודהיסטי; הוא אינו יכול להתעלם מן ההבדל המהותי בין חומרי דלק שאינם ניתנים לשחזור, כגון פחם ונפט לבין חומרי דלק שניתן לשחזרם, כגון עץ וכוח הידראולי. במוצרים שאי-אפשר לשחזר יש לדעתו להשתמש רק כשאי-אפשר בלעדיהם, ובזהירות מרבית ומתוך עניין דקדקני בשימורם. השימוש בהם בלא התחשבות ובמידה מופרזת הוא בגדר מעשה אלימות, ואף כי אי-אפשר בעולם הזה להגשים את אידאל אי-האלימות במלואו, מוטלת על האדם חובה שאין להשתמט ממנה לחתור לקראתו בכל מעשיו.

תורת הכלכלה המודרנית אינה מבחינה בין חומרים שניתן לשחזרם וחומרים שלא ניתן לשחזרם, שהרי היא נוהגת  להשוות ולכמת את הכל במחיר של מחיר כספי. כך, למשל במקרה של חומרי דלק חלופיים, כגון פחם, נפט, עץ או כוח הידראולי: ההבדל היחידי ביניהם שתורת הכלכלה המודרנית מוכנה להכיר בו הוא ההבדל בעלותה היחסית של יחידה שוות תפוקה. מובן-מאליו בעיניה שיש להעדיף את חומר הדלק הזול ביותר; לנהוג אחרת משמע לנהוג בצורה אי-רציונאלית ו"בלתי כלכלית". מובן שלא כך נראים הדברים מנקודת ראותו של הכלכלן הבודהיסטי; הוא אינו יכול להתעלם מן ההבדל המהותי בין חומרי דלק שאינם ניתנים לשחזור, כגון פחם ונפט לבין חומרי דלק שניתן לשחזרם, כגון עץ וכוח הידראולי. במוצרים שאי-אפשר לשחזר יש לדעתו להשתמש רק כשאי-אפשר בלעדיהם, ובזהירות מרבית ומתוך עניין דקדקני בשימורם. השימוש בהם בלא התחשבות ובמידה מופרזת הוא בגדר מעשה אלימות, ואף כי אי-אפשר בעולם הזה להגשים את אידאל אי-האלימות במלו/או, מוטלת על האדם חובה שאין להשתמט ממנה לחתור לקראתו בכל מעשיו.

בדיוק כפי שהכלכלן האירופאי המודרני לא יחשיב את מכירת כל אוצרות האמנות של אירופה לאמריקה במחיר מפתה להישג כלכלי, כך יטעים הכלכלן הבודהיסטי שאוכלוסייה המשתיתה את חייה הכלכליים על חומרי דלק שאינם ניתנים לשחזור חיה כטפיל, על חשבון הונה במקום על חשבון הכנסתה. אורח חיים כזה אינו יכול להיות מתמיד, ולכן ניתן להצדיקו רק כסטייה הכרחית וזמנית. מאחר שמשאבי הדלק שאינם ניתנים לשחזור - הפחם, הנפט והגז הטבעי - מפוזרים ברחבי כדור הארץ באופן בלתי שווה ביותר, וכמותם ללא ספק מוגבלת, ברור שניצולם בשיעור הגדל והולך הוא בגדר מעשה של אלימות כנגד הטבע, שיביא, באופן שכמעט אין למונעו, לידי מעשי אלימות בין בני-אדם.  

בדיוק כפי שהכלכלן האירופאי המודרני לא יחשיב את מכירת כל אוצרות האמנות של אירופה לאמריקה במחיר מפתה להישג כלכלי, כך יטעים הכלכלן הבודהיסטי שאוכלוסייה המשתיתה את חייה הכלכליים על חומרי דלק שאינם ניתנים לשחזור חיה כטפיל, על חשבון הונה במקום על חשבון הכנסתה. אורח חיים כזה אינו יכול להיות מתמיד, ולכן ניתן להצדיקו רק כסטייה הכרחית וזמנית. מאחר שמשאבי הדלק שאינם ניתנים לשחזור - הפחם, הנפט והגז הטבעי - מפוזרים ברחבי כדור הארץ באופן בלתי שווה ביותר, וכמותם ללא ספק מוגבלת, ברור שניצולם בשיעור הגדל והולך הוא בגדר מעשה של אלימות כנגד הטבע, שיביא, באופן שכמעט אין למונעו, לידי מעשי אלימות בין בני-אדם.