שינויים

שהמדינה, על פי הגדרתה, מיועדת לקדם את התועלת הכללית, עובדה שכאמור עשויה להצדיק מתן פטור מארנונה.

שהמדינה, על פי הגדרתה, מיועדת לקדם את התועלת הכללית, עובדה שכאמור עשויה להצדיק מתן פטור מארנונה.

על פי הדין בישראל, עד שנת 1992, היתה המדינה פטורה מתשלום ארנונה, ואולם מנגד חויבה על ידי חלק מהרשויות המקומיות בתשלום אגרת אשפה. בשנת 1992 תוקנה פקודת מסי עירייה ומסי ממשלה (פטורין), 1938 (להלן – פקודת הפיטורין או הפקודה), ונקבע בה, בסעיף 3(א), כי על המדינה לשלם ארנונה מופחתת על נכסיה, בשיעורים שונים, בהתאם לסיווג הנכס. יישומו של תיקון זה נדחה עד שנת 1995, והחל בשנה האמורה חויבה המדינה בתשלומי ארנונה. במקביל, נקבע בפקודה כי לא תוטל עוד אגרת אשפה או כל אגרה או תשלום אחר המשולמים בזיקה לפטור מארנונה.

על פי הדין בישראל, עד שנת 1992, היתה המדינה פטורה מתשלום ארנונה, ו/אולם מנגד חויבה על ידי חלק מהרשויות המקומיות בתשלום אגרת אשפה. בשנת 1992 תוקנה פקודת מסי עירייה ומסי ממשלה (פטורין), 1938 (להלן – פקודת הפיטורין או הפקודה), ונקבע בה, בסעיף 3(א), כי על המדינה לשלם ארנונה מופחתת על נכסיה, בשיעורים שונים, בהתאם לסיווג הנכס. יישומו של תיקון זה נדחה עד שנת 1995, והחל בשנה האמורה חויבה המדינה בתשלומי ארנונה. במקביל, נקבע בפקודה כי לא תוטל עוד אגרת אשפה או כל אגרה או תשלום אחר המשולמים בזיקה לפטור מארנונה.

בנוסף, נקבע בפקודה, בסיפה של סעיף 3, כי ברשויות מקומיות ששר הפנים הכריז עליהן כיישובי עולים ייגבו מסי ארנונה בגין נכסי מדינה בשיעור מלא. ההכרזה על ערים כערי עולים נעשתה לפני עשרות שנים, ועוד בטרם גלי העלייה הגדולים של שנות ה-90. כתוצאה מכך, רשימה זו איננה משקפת את מפת ערי העולים הנכונה לעת הזו.  

בנוסף, נקבע בפקודה, בסיפה של סעיף 3, כי ברשויות מקומיות ששר הפנים הכריז עליהן כיישובי עולים ייגבו מסי ארנונה בגין נכסי מדינה בשיעור מלא. ההכרזה על ערים כערי עולים נעשתה לפני עשרות שנים, ועוד בטרם גלי העלייה הגדולים של שנות ה-90. כתוצאה מכך, רשימה זו איננה משקפת את מפת ערי העולים הנכונה לעת הזו.  

לצד החובה הכללית של תשלום ארנונה בגין החזקה בנכס, מכיר המחוקק הישראלי, כמוהו כשאר מדינות העולם, בישויות שונות, שיש לפטור אותן באופן חלקי או מלא מחיוב במסי ארנונה. בין אלה, מצויים נכסים וישויות שתכליתם העיקרית היא שירות לתועלת הציבור במגוון פעילויות – חינוך, רווחה, בריאות, תרבות, שירותי דת וכדומה. על בסיס אותו עיקרון נקבע במדינות רבות בעולם פטור מלא לנכסי מדינה. פטור זה מבוסס לא רק על מעמד המדינה כריבון, אלא גם על העובדה שהמדינה, על פי הגדרתה, מיועדת לקדם את התועלת הכללית, עובדה שכאמור עשויה להצדיק מתן פטור מארנונה.

לצד החובה הכללית של תשלום ארנונה בגין החזקה בנכס, מכיר המחוקק הישראלי, כמוהו כשאר מדינות העולם, בישויות שונות, שיש לפטור אותן באופן חלקי או מלא מחיוב במסי ארנונה. בין אלה, מצויים נכסים וישויות שתכליתם העיקרית היא שירות לתועלת הציבור במגוון פעילויות – חינוך, רווחה, בריאות, תרבות, שירותי דת וכדומה. על בסיס אותו עיקרון נקבע במדינות רבות בעולם פטור מלא לנכסי מדינה. פטור זה מבוסס לא רק על מעמד המדינה כריבון, אלא גם על העובדה שהמדינה, על פי הגדרתה, מיועדת לקדם את התועלת הכללית, עובדה שכאמור עשויה להצדיק מתן פטור מארנונה.

על פי הדין בישראל, עד שנת 1992, היתה המדינה פטורה מתשלום ארנונה, ואולם מנגד חויבה על ידי חלק מהרשויות המקומיות בתשלום אגרת אשפה. בשנת 1992 תוקנה פקודת מסי עיריה ומסי ממשלה (פטורין), 1938 (להלן

על פי הדין בישראל, עד שנת 1992, היתה המדינה פטורה מתשלום ארנונה, ו/אולם מנגד חויבה על ידי חלק מהרשויות המקומיות בתשלום אגרת אשפה. בשנת 1992 תוקנה פקודת מסי עיריה ומסי ממשלה (פטורין), 1938 (להלן

– פקודת הפטורין או הפקודה), ונקבע בה, בסעיף 3(א), כי על המדינה לשלם ארנונה מופחתת על נכסיה, בשיעורים

– פקודת הפטורין או הפקודה), ונקבע בה, בסעיף 3(א), כי על המדינה לשלם ארנונה מופחתת על נכסיה, בשיעורים

שונים, בהתאם לסיווג הנכס. יישומו של תיקון זה נדחה עד שנת 1995, והחל בשנה האמורה חויבה המדינה בתשלומי

שונים, בהתאם לסיווג הנכס. יישומו של תיקון זה נדחה עד שנת 1995, והחל בשנה האמורה חויבה המדינה בתשלומי